מינימליזם
מינימליזם הוא זרם באומנות החזותית, בעיצוב, בקולנוע, באדריכלות, במוזיקה, במחול ובשירה. סגנון מינימליסטי טהור מתייחס לצמצום בדימוי החזותי, בצבעים ובמאמץ תוך ויתור על התייחסות מקורית סובייקטיבית.
המושג כזרם הופיע לראשונה בשנות ה-50 של המאה ה-20, פרח בשנות ה-70 וממשיך להיות עד היום תנועה המשפיעה סגנונית ורעיונית בענפי התרבות העכשווית.
ההיסטוריה של המינימליזם[edit | edit source]
מינימליזם כזרם אומנותי מגובש החל בארצות הברית כתגובת נגד לסגנון האקספרסיונסטי המופשט המאמין בסוביקטיביות וגילוי רגשות אשר באים לביטוי במשיכות מכחול ספונטניות בציור. דוגמאות ראשונות למינימליזם ניתן לראות בעבודותיו של אד ריינהרדט שצייר ריבוע בגוונים שחורים בטענה כי התבוננות מעמיקה מגלה גם את הרצועות המחלקות את המשטח לצלב מה שמעניק לציור משמעות מיסטית אין סופית.
יש הרואים באמנות המצרית את יסודות המינימיליזם הראשונים ואת הפירמידות כפיסגת האדריכלות המינימליסטית.
יסודות מינימליסטיים קיימים בתרבות העיצוב היפנית אשר מרבה להשתמש בחפצים ובעיצוב חללים בצורות הגאומטריות רבוע ומלבן ביחס של 1:2. גתה היה ממבשרי המינימליסטים התאורטיים באירופה כאשר עיצב מזבח למזל טוב עשוי אבן בצורת כדור וקוביה.
במאה העשרים, בישרו את המינימליזם אמנים כמו קזימיר מלביץ' והקונסטרוקטיביסטים הרוסים ולצידם מרסל דושאן ואמני זרם הדאדא.
למרות הדמיון הצורני של הזרם המינימליסטי לקונסטרוקטיבי בשאיפתם להפשטה, בשימוש ביסודות גאומטרים ובחירת החומרים הבסיסיים, הם מייצגים תפישות רעיוניות שונות בתכלית ומחזיקים בחשיבה פילוסופית הפוכה.
הקונסטרוקטיביזם והסופרמטיזם שייכים לזרם המודרניסטי הדוגל ב"שקיפות" מחשבתית, ניסוח מודלים משכנעים ואמונה ביכולתו של האומן לשקף ולתמצת אמיתות. המינימליסטים לעומתם מחזיקים בתפישה פוסטמודרניסטית ואינם רואים בנוכחות האובייקט את הכוח לנסח מודל - אלא טוענים כי במפגש בין האובייקט לצופה טמון המימד שמחוץ לאובייקט ולשם יש לכוון את האומנות. כתנועה בזרם האמנות, היא פרצה לתודעה בעיקר על ידי פסלים כמו רוברט מוריס, ריצ'רד סרה, קארל אנדרי, דונלד ג'אד ודן פלבין
פיסול מינימליסטי[edit | edit source]
הפיסול המינימליסטי הוא פרק בהיסטוריה של הפיסול אשר חידש בכך שטען ללוגיקה חדשה ביחס בין הפיסול למקום, למרחב ולחלל בו הוא נמצא. לפי רוזלינד קראוס הפיסול המינימליסטי שונה מן הפיסול המסורתי בכך שהוא פועל על בסיס סימבולי כלומר שהחיבור בין הדימוי הפיגורטיבי של הפסל בשילוב המקום בו הוא מוצב יוצר משמעות תרבותית סמלי.
לעומתו הפיסול המסורתי משמש כמודל המנותק מן המקום בו הוא נמצא, אובייקט נטול מקום.
הפיסול המינמליסטי קשור למקום בו הוא נמצא בקשר בל יינתק. הוא מתקיים במקום הספציפי ובו בלבד ולכן נקרא site specific. הפסל מתקיים אך ורק ביחס לסביבה שלו ובד בד משנה את המקום בו הוא נמצא, הווה אומר הפסל הופך מסימן שהותיר האמן לחלק אינטגרלי מתוואי המקום והשטח.
כיוון שבאופן עיצובו המינימליסטי מתרחק הפסל מפיגורטיביות ועל ידי כך דוחה פרשנות סימבולית והרמנויטיקה תרבותית, יוצא שהאופן בו שואף הפסל לפעול על הצופה הוא דרך נוכחותו. הצופה חווה את הפסל בגופו בתהליך פרספטואלי ומכאן הקישור המקובל בין הפיסול המינימליסטי לפנומנולוגיה. בנוסף, כיוון שתהליך הפיסול משתמש בקנה המידה של הפסל יחסית לקנה מידה של קומת אדם הוא פועל על הצופה לתפוש אותו כיחידה שלמה ובכך מעודד לחוות אותו תוך כדי תנועה סביבו ובתוכו - כך שתמיד הפסל נתפש בחלקיותו ונחשף תוך כדי השתנות מתמדת.
לעיתים מעוצב הפסל כ"טפיל" על המקום בו הוא נמצא ושואב משפת הסביבה עד כדי הסוואה או היטמעות. בין הפסלים המפסלים בסגנון זה ניתן למנות את קרל אנדרה ודן פלווין.
אמנות אדמה[edit | edit source]
"אמנות האדמה" היא קטגוריה הקשורה במינימליזם בפיסול המיישמת את העקרונות והרעיונות על מרחבים הקשורים בנוף ובטבע.
"חומרי הגלם" של פיסול מסוג זה הם על פי רוב הסביבה עצמה (תוואי השטח, הטופוגרפיה) כאשר פעולתו של האמן היא סוג של סימון בשטח כדוגמת עבודתו של מיכאל הייזר Double Negative.
עבודות אחרות עשויות "להוסיף" חומר עודף, זר או חדש לסביבה כמו ב-Shift, עבודתו של ריצ'רד סרה אשר יצק אלמנטים מבטון הנפרשים באזור של עמק. לעומתם, רוברט סמית'סון בעבודתו Spiral Jetty "מזח לולייני" השתמש בחומרים שנמצאו בשטח של קרקעית הים באזור החוף על מנת לארגנם מחדש כך שיתבלטו מעל לפני המים וייצרו את הצורה הספירלית הנמשכת מן החוף אל תוך המים.
אדריכלות מינימליסטית[edit | edit source]
האדריכלות המינימליסטית שואפת לבטל את הקישוטיות ולהגיע לעיצוב אסתטי באמצעים מינימאליסטים. בדומה לאמנות, האדריכלות היא מתאפיינת בצורות בסיסיות וגאומטריות ומיעוט של קווים ופרטים. המבנים שואפים להיראות כצורות התלת ממדיות הפשוטות והטהורות ביותר. בדרך כלל, מרכיב האור הוא אחד החשובים ביותר בתכנון המינימליסטי. להבדיל מבאמנות, האדריכלות עובדת בארבעה ממדים ולכן האור מעשיר את החלל ומקנה לו איכויות אסתטיות גם אם הוא ריק מפרטים.
האדריכל לודוויג מיס ואן דר רוהה ממייסדי הסגנון הבינלאומי ומנהל בית ספר הבאוהאוס טען את המשפט המפורסם "Less is more" (פחות זה יותר) שהוא אחד ממושגי המפתח באדריכלות המינימאליסטית. מקורה של האדריכלות המינימליסטית בתרבות היפנית. האדריכל היפני, טדאו אנדו, הוא אחד האדריכלים המינימליסטיים הידועים ביותר שפועל גם בימינו, בעיקר ביפן.
בשנות ה-40 וה-50, פעל במקסיקו האדריכל לואיס ברגאן אשר שילב את הגישה המינימליסטית עם הסגנון הלטינו-אמריקאי והשפיע על דור שלם של אדריכלים במיוחד באמריקה הלטינית. אדריכלים מינימליסטיים בולטים נוספים הם אוסקר נימאייר הברזילאי ולואיס קאן האמריקאי שפעלו גם כן בעיקר באמצע המאה ה-20.
מוזיקה מינימליסטית[edit | edit source]
המוזיקה המינימליסטית משתמשת במוטיב קצר ומצומצם שפיתוחו נעשה אף הוא בדרך של שינויים קטנים ביותר. מלחינים מינימליסטים ידועים: סטיב רייך, פיליפ גלאס.
עיצוב מינימליסטי[edit | edit source]
העיצוב התעשייתי הושפע מהמינימליזם בפיסול והתבטא בעבודת העיצוב של מעצבים כמו דיטר ראמס הגרמני, שפעל כמעצב ראשי בחברת בראון החל משנות החמישים.
קישורים חיצוניים[edit | edit source]
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0).
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +24277 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
