מחנות ריכוז איטלקיים בלוב

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to navigation Jump to search

הדף יובא אוטומטית על ידי רובוט ונמצא נקי בסריקה אוטומטית, הדף טרם נבדק ידנית

דף זה עודכן אוטומטית מוויקיפדיה, וטרם עבר בקרה אנושית

תוצאת סריקה אוטומטית: מצב הדף: לא ידוע. מדיה לצפייה: נמצאו תמונות או קבצי מדיה.

עדכן דיווח: מדיה מוסתרת זמנית נבדק ואושר  •  מדיה מוסתרת זמנית נבדק ואושר מסווג  •  אישור טקסט בלבד • אישור תמונות בלבד | הוראות טיפול

מדיה מוסתרת זמנית אשר דף: והמשך לדף אחר || והישאר בדף || וסגור כרטיסיה  •  סווג דף: סווג  •  מדיה מוסתרת זמנית דחה דף: סיבה: מדיה מוסתרת זמנית



מדיה מוסתרת זמנית ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מדיה מוסתרת זמנית יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מדיה מוסתרת זמנית
במחנה הריכוז באל-עגילה הוחזקו למעלה מעשרת אלפים אסירים בדואים.

ברחבי לוב האיטלקית הוקמו מספר מחנות ריכוז.


רקע[edit | edit source]

איטליה שלטה בלוב במסגרת הכיבוש האיטלקי במדינה כבר מהעשור השני של המאה ה-20, בשלב מסוים האיטלקים החלו לאבד את השליטה שלהם על חלקים ניכרים מהמדינה מול האופוזציה הערבית החמושה, שהתרכזה בעיקר בקירנאיקה ואשר אותה הוביל עומר אל-מוח'תאר. בראש הכוחות האיטלקים עמדו הגנרלים פייטרו באדוליו ורודולפו גרציאני.

מחנות הריכוז[edit | edit source]

הכוחות האיטלקים החליטו להקים גדר תיל שנבנתה מחופי הים התיכון לנווה המדבר "אל-ג'אגבוב" כדי לנתק את התשתיות של המורדים. זמן קצר לאחר מכן החלו האיטלקים בגירוש של אנשי ג'בל אחדר וזאת על מנת למנוע מהמורדים לקבל את תמיכתה של האוכולוסיה המקומית. הטרנספר של יותר מ-100,000 אנשים הגיע לשיאו כאשר הם שוכנו במחנות ריכוז באל-עגילה, סולוק ואל מגרון (אנ') ובמקומות נוספים. במחנות אלו מתו רבבות של אנשים.

התעמולה של המשטר הפשיסטי טענה כי המחנות הם דוגמה של הציוויליזציה המודרנית ומנוהלים ביעילות - אולם במציאות היו במחנות תנאים סניטריים ירודים שכן במחנות היו בממוצע כ-20,000 בדואים יחד עם גמליהם ובעלי חיים אחרים, אשר הצטופפו בדרך כלל בשטח של קילומטר רבוע אחד.

בסך הכל הוקמו חמישה מחנות ריכוז מרכזיים ועשרה קטנים יותר.

מחנות ריכוז ליהודי לוב[edit | edit source]

במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה קירנאיקה זירת קרבות מרכזית בצפון אפריקה בין בריטניה לבין איטליה וגרמניה. בכיבוש הבריטי הראשון של קירנאיקה ראו היהודים בצבא הבריטי צבא משחרר. לאחר הנסיגה הבריטית הראשונה החלו האיטלקים תושבי בנגזי לפרוע ביהודים. 2 יהודים נהרגו, רכוש נשדד ובתים רבים נהרסו. בפברואר 1942, כשבוע לאחר נסיגתם השנייה של הבריטים מקירנאיקה, הורה מוסוליני על דילול האוכלוסייה היהודית בקירנאיקה ופינויה לטריפוליטניה בתואנה של מניעת שיתוף פעולה עם האויב.

כ-2,600 יהודים פונו למחנה הריכוז ג'אדו. תנאי האקלים במחנה היו קשים, ביום שרר חום גבוה, ובלילה קור עז. האסירים שוכנו בצפיפות רבה. המגורים במחנה היו בביתנים ארוכים שבכל אחד מהם שוכנו כ-300 עד 400 איש, כאשר בין משפחה למשפחה הפרידו מחיצות מאולתרות. בביתנים היו מיטות בלבד, שלא הספיקו למספרם הרב של האסירים.

המחנה שימש מחנה עבודה ואסיריו הועסקו בעבודות כפייה, אך היות שאוכלס לא רק בכוח עבודה אלא במשפחות שלמות כחלק מתוכנית לבצע טיהור אתני, מגדירים אותו היסטוריונים רבים כמחנה ריכוז.

אומדני מקרי המוות במחנות ריכוז[edit | edit source]

קיים וויכוח בין ההיסטוריונים על כמה אנשים מתו במחנות האלו, ההערכה היא שמספר הלובים שמתו (נהרגו במהלך קרב או מתו מרעב) עומד על לפחות כ-80,000 מהאוכלוסייה המקומית, לעומת זאת ההיסטוריון הבריטי-ישראלי, אילן פפה סובר כי בין השנים 1928 ל-1932 הצבא האיטלקי "הרג חצי מהאוכלוסייה הבדואית, הן ישירות והן באמצעות מחלה והרעבות במחנות"[1].

הערות שוליים[edit | edit source]

  1. ^ Ilan Pappé, The Modern Middle East. Routledge, 2005, ISBN 0-415-21409-2, p. 26.

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0). (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +15 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.