מוריס לוי

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
אין תמונה חופשית

מוריס לוי (23 ביולי 1925 - 28 במרץ 2006) היה רופא ישראלי, מבכירי מנתחי הלב בישראל. לוי התפרסם בשנות ה-60, בעת שהיה מנהל מחלקת ניתוחי לב וחזה בבית החולים בילינסון וביצע, לראשונה בישראל, ניתוח השתלת כליה בדצמבר 1964 וניתוח השתלת לב בדצמבר 1968.

ביוגרפיה

מוריס לוי נולד ברוסה שבצפון בולגריה. התחנך חינוך עברי ברוסה ואת חינוכו העל-יסודי עשה בסופיה. לאחר מכן למד רפואה בבית ספר לרפואה בסופיה ובמקביל היה חבר בתנועת "מכבי" ובאיגוד הסטודנטים היהודים. ב-1949 נישא לסילביה לבית לוי, וב-1950 הוסמך בכירורגיה ועלה לישראל. לאחר עלייתו התקבל לבית החולים תל השומר ועד 1959 עבד בו והתמחה באורולוגיה, כירורגיה וניתוחי חזה אצל פרופ' יהודה פאוזנר[1]. בשנים 1954-1953 שירת כרופא בצה"ל.

ב-1960 נסע לארצות הברית ועבד במשך שנה במחיצתו של פרופ' רוברט גרוס (אנ') מאוניברסיטת הרווארד והתמחה בניתוחי לב בילדים. לאחר מכן השלים את התמחותו בתחום ניתוחי לב למבוגרים באוניברסיטת מיניאפוליס.[2] ב-1963 התמנה כפרופסור עוזר בכירורגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת מינסוטה, שנחשב כמרכזי בתחום ניתוחי הלב, ועבד במחיצת פרופ' וולטון ליליהיי (אנ').

פרופ' מוריס לוי (שלישי משמאל) ופרופ' משה גרון (ראשון מימין)

ב-1964 שב לישראל והתמנה כמנהל מחלקת ניתוחי לב וחזה בבית החולים בילינסון. הוא פיתח במחלקה את תחום ניתוחי הלב הפתוח[3] ואת ניתוחי ההשתלות. בדצמבר 1964 ביצע, לראשונה בישראל, ניתוח השתלת כליה, 10 שנים לאחר שניתוח זה בוצע לראשונה בארצות הברית. בהשתלה הועברה כליה של אם, נזירה לוי, לבנה[4]. בדצמבר 1968 ביצע, לראשונה בישראל, ניתוח השתלת לב, כשנה בלבד לאחר שניתוח זה בוצע לראשונה בעולם על ידי פרופ' כריסטיאן ברנארד בדרום אפריקה[5]. למרות שההשתלה הצליחה, המושתל מת כעבור כשבוע בשל זיהום[6]

לוי כיהן כמנהל המחלקה במשך 26 שנים, עד 1990.[7] בשנות ה-70 היה לוי הרופא היחיד בבתי חולים של קופת חולים כללית שקיבל היתר להעניק שר"פ, במסגרת הסכמתו לעבוד בבית החולים בילינסון.[8]

ב-1965 התמנה כפרופסור מן המניין בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב.[2]

במשך השנים פרסם לוי מעל ל-300 מאמרים בעיתונות הרפואית. ב-1980 העניקה לו החברה הקרדיולוגית הבינלאומית מדליית זהב על הישגיו בתחום כירורגיית הלב. לוי אף כיהן במשך שנים רבות כראש קרן מחקר בתחום הלב באוניברסיטת תל אביב.[2]

בין תלמידיו הרבים: פרופ' אריה שכנר, פרופ' ג'ק סלומון, פרופ' ברנרדו וידנה.

בשנות ה-90 שימש לוי כיועץ בכיר בבית החולים של האקדמיה הצבאית של בולגריה בנושא כירורגיית הלב.[2]

ספריו

  • מוריס לוי ואהוד דבירי, רפואת הלב, אור-עם מוציאים לאור, 1998

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ישעיהו אביעם, המנתחים - מנתחים עצמם מישראל, מעריב, 8 ביוני 1965
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 עטיפה אחורית של ספרו (יחד עם אהוד דבירי) "רפואת לב", אור-עם מוציאים לאור
  3. ^ נחום פונדקניתוח לב פתוח, דבר, 8 בספטמבר 1967
  4. ^ דנקה הרניש, האם שתרמה כליה לבנה חוללה מהפכה רפואית בישראל, דבר, 28 בדצמבר 1964
  5. ^ ישעיהו אביעם, השתלת לב ראשונה בוצעה אתמול בישראל, מעריב, 6 בדצמבר 1968
  6. ^ מיטל יסעור בית-אור, 40 שנה להשתלת הלב ה-1 בישראל: כך זה קרה, באתר ynet, 4 בדצמבר 2008
  7. ^ רן רזניק, מת חלוץ ההשתלות בישראל, באתר הארץ, 29 במרץ 2006
  8. ^ יעקב העליון, משהו חולה ברפואה הציבורית, מעריב, 22 בדצמבר 1978

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +1951 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png