מגילת תענית
הרחבות או שכתובים לערך זה, ייתכן שהתבצעו בעבר באתרים שונים. לבדיקה.
| ספרות חז"ל | |
|---|---|
|
מגילת תענית היא חיבור קצר בשפה הארמית שחובר בסוף ימי בית שני. היא מונה כ-36 ימים שבהם אירעו לעם ישראל מאורעות משמחים, ולכן אין להתענות בהם, לפניהם ולאחריהם[1], ובחלקם נאסר אפילו להספיד את המת. המאורעות המשמחים שהמגילה עוסקת בהם משתרעים על-פני כ-500 שנה - מתקופת עזרא ונחמיה, במאה ה-5 לפני הספירה, ועד לביטול גזירותיו של הקיסר קליגולה, סמוך לחורבן בית שני. על רבים מהמאורעות הללו אין מידע היסטורי נאות.
התלמוד הבבלי[2] מציין מחלוקת האם איסורי מגילת תענית בטלו אחרי חורבן בית המקדש או שהם עדיין בתוקף. להלכה נפסק שמגילת תענית בטלה.
כתיבת המגילה
מגילת תענית נחשבת למקור החז"לי הקדום ביותר המצוי בכתב.[3] כתיבתו מתוארכת לשנת 66 לספירת הנוצרים - תחילתו של מרד החורבן וגניזתו זמן קצר לאחר חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירת הנוצרים.[דרוש מקור]
בנוגע לזהותו של כותב המגילה חלוקות הדעות:
- מקור תנאי המצוטט בתלמוד הבבלי (שבת דף י"ג ע"ב) מייחס את כתיבתה לחנניה בן חזקיה.
- מסורת מימי הגאונים מייחסת את כתיבתה לזקני בית הלל ובית שמאי, כשבאו לבקר את חנניה החולה.
- מקורות אחרים מייחסים את כתיבתה לבנו של חנניה בן חזקיה, רבי אלעזר בן חנניה.
בכל כתבי-היד של המגילה, וכן גם בציטוטי המגילה בתלמוד, מצורף תמיד לטקסט הארמי של המגילה פירוש בעברית המכונה סכוליון ("ביאור" ביוונית). פירוש זה מסביר בהרחבה את אופי המאורע המתואר במגילה בלשון לקונית. ככל הנראה, הסכוליון שבידינו מורכב משתי גרסאות שונות, ואף סותרות לפעמים, שנכתבו לאחר חורבן בית המקדש במרד הגדול.
איסורי התענית במגילה
בימי השמחה שבמגילה נכללים חנוכה, פורים, ט"ו באב ועוד. גם ג' בתשרי וי"ג באדר נכללים במגילת תענית כימי שמחה, ורק מאוחר יותר נקבעו כימי תענית (צום גדליה ותענית אסתר, בהתאמה), כנהוג בימינו.
איסורי התענית של מגילת תענית נשמרו עד סוף תקופת התנאים, ובמאה ה-3 חדלו לנהוג לפיה. איסורי התענית הנוהגים עד ימינו הם אלה העוסקים בחנוכה, בפורים ובראש חודש.
לקריאה נוספת
- ורד נעם, מגילת תענית - הנוסחים, פשרם ותולדותיהם בצרוף מהדורה בקורתית, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשס"ד
- ורד נעם, לנוסחיו של ה"סכוליון" למגילת תענית, תרביץ סב, תשנ"ג, עמ' 99-55 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
- ורד נעם, שתי עדויות על נתיב המסירה של מגילת תענית ועל מוצאו של נוסח הכלאיים לביאורה, תרביץ סה,תשנ"ו, עמ' 416-389 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
- הרב יהודה הלל, "מגילת תענית - זמנה, סמכותה וביטולה", מקבציאל לא, תשס"ה, עמ' רסח - רצד
קישורים חיצוניים
- כל המגילה עם מפרשים
- מהדורת אינטרנט מעוצבת, מגילת תענית, באתר "דעת"
- יום טוב לוינסקי, מגילת תענית - עם הקדמה וביאור (בתוך: ספר המועדים - תעניות, חורבן ביהמ"ק, תשעה באב - עמ' 75), תל אביב, תשי"ז - 1957, באתר HebrewBooks
- מגילת תענית, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ורד נעם, מביקורת הנוסח לשחזור היסטורי: לתולדותיהם של שלושה מקומות בארץ-ישראל, קתדרה 104, יוני 2002, עמ' 30-7
- מאיר בר-אילן, אופייה ומקורה של מגילת תענית, סיני, צח (תשמ"ו), עמ' קיד-קלז
על מהדורת ורד נעם:
- חננאל מאק, בעשרים וחמישה בו חנכת יומין תמניא ודלא למספד, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2003
- מירון ח. איזקסון, דרך חיה ומושכת לשחזר את לוח השנה של הקדמונים, באתר הארץ, 14 ביוני 2004
- מאיר בר-אילן, (ביקורת על) ורד נעם, מגילת תענית: הנוסחים – פשרם – תולדותיהם, בצירוף מהדורה ביקורתית ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ד', מועד, טז (תשס"ו), עמ' 114-130
הערות שוליים
- ^ על פי הגמרא במסכת ראש השנה דף י"ט ע"א
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד ב' מובאת מחלוקת אמוראים בעניין, ומשם נפתח דיון על כך, שבמסקנתו, בדף יט עמוד ב נאמר שזוהי מחלוקת תנאים - רבי מאיר ורבי יוסי.
- ^ ראו מגילת תענית פרק יב; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ג, עמוד ב' (וברש"י שם); בה"ג, הלכות סופרים.
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית.
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +120023 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
