מאגר דגימות ה-DNA של משטרת ישראל

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search

במשטרת ישראל מנוהל מאגר של דגימות DNA שנלקחו מחשודים, נאשמים ומורשעים במעשי עבירה או שנמצאו בזירת פשע.

על פי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-חיפוש אמצעי זיהוי ומאגר נתוני זיהוי) שתוקן בשנת 2005 ותקנותיו אושרו בוועדת חוקה, חוק ומשפט ב-24 באוקטובר 2006, המשטרה רשאית, בין היתר, ליטול דגימות ביולוגיות (דגימת שיער, דגימת תאים מחלקה הפנימי של הלחי ודגימת דם מזערית) מחשודים, נאשמים ומורשעים, לאחסן אותם ולנהל מאגר של דגימות לשם זיהוי חשודים והשוואה עם ממצאים מזירות פשע.

מאגר ה-DNA של משטרת ישראל הוקם בפברואר 2007, וב-27 בדצמבר 2007, משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, החלו בתוכנית ניסוי משותפת לאיסוף דגימות DNA של אסירים מורשעים בעבירות חמורות או בעבירות מין המרצים את עונשם בבית סוהר איילון ובמהלכה נלקחו 183 דגימות. בחודש יוני 2008 פורסם שהמאגר מכיל כבר 28,000 דגימות שכבר הביאו לחשיפת כשלוש מאות מקרי פשע[דרוש מקור]. בעקבות הצלחת תוכנית הניסוי, שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל נערכו ליטול דגימות DNA מ-6,000 אסירים שהורשעו בעבירות המצוינות בחוק (פשעים חמורים, עבירות מין ועבירות רכוש) והמרצים את עונשם ב-24 בתי סוהר ברחבי הארץ.

נכון לשנת 2014 מאגר הדנ"א המשטרתי מכיל כ-300 אלף דגימות של בני אדם[1].

מקרה רצח מפורסם שפוענח בין השאר באמצעות שימוש במאגר ה-DNA הוא של נועה אייל, שרוצחה נתפס לאחר כ-16 שנה, כשדגימת DNA שנלקחה מאביו נבדקה במאגר, והתברר כי הרוצח אמור להיות קרוב משפחתו של האב[1][2][3].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 יניב קובוביץ, ניר חסוןרצח נועה אייל: היועמ"ש אישר למשטרה להשתמש בדנ"א של אבי החשוד, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2014
  2. ^ סרטונים יוסי אלי‏, הרמז האבוד בתיק הרצח של נועה אייל, באתר וואלה! NEWS‏, 16 באפריל 2015
  3. ^ נועם (דבול) דביר, רצח נועה אייל פוענח בזכות יריקה, באתר ynet, 11 בנובמבר 2014
    איתי בלומנטל, "רצח נועה אייל לא פוענח ופרשתי מתוסכל", באתר ynet, 11 בנובמבר 2014

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +2155 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png