מאגר:אנציקלופדיה הלכתית רפואית/אילונית

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search

הגדרת המושג

אילונית היא אישה עקרה, שאיננה מסוגלת ללדת בגלל פגם מולד מטבע ברייתה. השם אילונית הוא לשון התלמוד, והוסבר על ידי הגמרא כנגזר מהשם איל זכר[1], והיינו שהיא כאיל שאינו מוליד[2], או מפני שיש לאישה זו טבע הזכר[3]. ואולי אפשר להרחיב את ההשוואה בכך שיש לאישה זו תכונות חיצוניות כזכר.

רקע מדעי

עקרות מלידה

סיבות רבות יש לעקרות של אישה[4]. ניתן לומר, שהמושג עקרות מסמל באופן כללי כל מצב בו האישה איננה מסוגלת ללדת, בין מלידה ובין באופן נרכש. חז"ל ייחדו הגדרה מיוחדת למצב של עקרות אישה מלידה, וקראו לה אילונית. גם לעקרות אישה מלידה יש מספר סיבות[5], וחז"ל צמצמו בהגדרתם את האילונית למצב מסויים, על פי סימנים מיוחדים, וכפי שיבוארו להלן.

תכונות מדעיות של האילונית

בהתחשב בסימנים אלו שקבעו חז"ל, ובתוספת ההנחה הבסיסית שאיברי המין החיצוניים של אילונית הם נקביים, שאם לא כן היתה היא מוגדרת כאנדרוגינוס[6], מסתבר לומר, שמבחינה רפואית מדובר באישה הסובלת מהפרעה הורמונלית, המתבטאת בהיעדר הפרשה של הורמונים נקביים, ועקב כך היעדר התפתחות סימני מין משניים, ללא פגיעה במבנה הבסיסי של איבר המין הנקבי החיצוני (היינו שימור הנרתיק). על כן אין לה שדיים, אין לה הנאה מקיום יחסי מין, ואין לה את המבנה השומני האופייני לאישה מעל אזור ערוותה.

זיהוי המצב הרפואי

אישה כזו יכולה להיות מתאימה לתסמונת המכונה טרנר[7]. מדובר בנקבה שהמבנה הכרומוזומלי שלה הוא X45 (היינו סך הכל 45 כרומוזומים, במקום 46 במצב הרגיל, כיון שחסר לה כרומוזום-המין השני). באישה כזו אין השחלות מתפקדות, עקב התפתחות לקויה ביותר, ולכן לא יתפתחו אצלה סימני המין המשניים, בגלל חוסר הפרשת אסטרוגן. זוהי תיסמונת נדירה יחסית (אחד ל-2000 עד אחד ל-5000 לידות חי), ומתאימה לקביעת חז"ל, שאילונית הוא מצב בלתי שכיח. יתכן שהקול הגברי נובע מהפרשה מועטת של הורמונים זכריים (אנדרוגניים) מבלוטת יותרת-הכליה באישה עם תיסמונת טרנר בלתי מטופלת[8]. אמנם בדרך כלל נשים עם תיסמונת טרנר אינן מאופיינות בקול עבה, שכן לאישה עם תיסמונת זו בצורתה הטיפוסית אין כל סימנים אנדרוגניים. יתכן להניח שחז"ל התייחסו לצורות מוזאיקה של טרנר.

אפשרות נוספת היא שמדובר בקבוצת מחלות הנגרמת כתוצאה מחסר באנזימים מסויימים הדרושים להיווצרות ההורמונים המיניים[9]. בקבוצת מחלות אלו סובלות הנשים מביטויים פיזיים גבריים, כולל קול עבה ותישעורת גברית.

אכן לאור השיטות השונות ביחס למקבץ הסימנים הדרושים להגדרת אילונית, נראה שלא מדובר במחלה מוגדרת, אלא בקבוצה של תיסמונות שונות[10].

איילונית בתלמוד ובספרות ההלכה

שכיחות

חז"ל ידעו שאילונית הוא מצב נדיר, ולכן לא גזרו שכל הנשים לא תתייבמנה גזרה משום אילונית, כי אילונית לא שכיחה[11]. וכן שנינו, שתינוקת בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה, ואם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתים עליה, ואין אנו חוששים שמא כשתגדל תימצא אילונית, ונמצאו קידושיה למפרע קידושי טעות, ולאו אשת איש היא, אלא הולכים אחר הרוב, ורוב נשים לאו אילוניות הן[12]. רק ר' מאיר, שבדרך כלל חושש למיעוט, אסר על קטנה לחלוץ ולייבם, שמא תימצא אילונית, אבל חכמים הולכים אחר הרוב, ורוב קטנות לאו אילוניות הן[13].

נשים אילוניות במקרא, בתלמוד ובשו"ת

מבין כל הנשים העקרות המוזכרות במקרא, רק על שרה נאמר שהיתה אילונית: "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, שרה אמנו אילונית היתה, שנאמר "ותהי שרי עקרה אין לה ולד"[14], אפילו בית ולד אין לה"[15]. ואף שאילונית אינה יכולה ללדת, כתבו ראשונים שהיה זה מעשה ניסים שנתרפאה שרה מאילוניתה[16]. אמנם הגדרת שרה כאילונית היא תמוהה, שכן היעדר רחם איננו אחד מארבעת הסימנים של אילונית, כמבואר להלן. יתר על כן, מסתבר שלשרה לא היו הסימנים של אילונית שקבעו חז"ל. למשל, אחד הסימנים הוא היעדר שדיים, ואצל שרה כתוב שהיניקה בנים[17], ודרשו חז"ל[18], שנפתחו דדיה כשני מעיינות, משמע שהנס היה בזרימת חלב רב, ולא בעצם נוכחות השדיים, וכן נאמר במדרש[19], שהמופת בשרה היה שילדה לתשעים, ולא הזכירו שצמחו לה שדיים, ובעיקר יש לציין דברי המדרש[20], שאמרה שרה "שדים הללו שצמקו מושכים חלב", משמע שהיו לה שדיים; כמו כן מתוארת שרה כאישה יפה מאד[21], ואילונית איננה אישה יפה, שכן תכונותיה החיצוניות דומות לגבר. ואמנם יש מי שכתב, שבאופן עקרוני אישה שנוצרה בלי רחם אינה נקראת אילונית[22]. ויתכן לומר, שבמקרה של שרה השתמשו חז"ל באופן מושאל בביטוי אילונית, במובן של עקרות מטבע ברייתה, אך אצלה הסיבה היתה אנטומית, היינו היעדר רחם, ובדרך כלל בהלכה מוגדרת אילונית כעקרה מסיבות הורמונליות. ומאידך, יש להקשות על הגמרא, שכן היה לשרה דם וסת עד זקנתה, כנאמר[23] "חדל להיות לשרה ארח כנשים", והיינו שפסק ממנה אורח נידות[24], ואם לא היה לה כלל רחם, איך היה לה דם נידה. אך ממדרשים אחרים משמע, שאמנם לא היה לה רחם[25], ורק באותו יום פירסה נידה[26], וייתכן שמדרשים חלוקים בנידון. ועוד יש מי שכתב, ששרה היתה טומטום[27].

בתלמוד מוזכרת רק אישה אחת שהיתה אילונית, והיא בתו של רבן גמליאל, שהיתה נשואה לאחי-אביה, ומת בלא בנים, וייבם רבן גמליאל את צרתה[28].

בספרי השאלות ותשובות מוזכרות אילוניות אחדות בלבד[29].

תיאור האילונית וגדרה בהלכה

סימני אילונית

ארבעה סימנים נתנו חז"ל באילונית: אין לה שדיים; מתקשה בשעת תשמיש, היינו שקשה עליה תשמיש אדם, ואין לה הנאה בתשמיש[30]; אין לה שפולי מעיים כנשים, היינו שחסר המבנה של הבשר הגבוה והעגול מעל מקום הערווה[31]; קולה עבה, ואינו ניכר בין איש לאישה[32]. יש בחז"ל שהוסיפו סימן חמישי, ששערה לקוי[33]. מבחינה רפואית, אם אמנם אילונית היא עקרה על רקע הורמונלי של הפרשת הורמונים זכריים, יתכן שכוונת הסימן הזה הוא בתיאור פיזור גברי של השיער, שהוא אחד המאפיינים של תיסמונת זו. אמנם יש מי שלא גרס זאת כלל[34]. יש שכתבו, שהיעדר דם וסת איננו סימן לאילונית[35]. טעם הדבר, משום שחז"ל לא הזכירו סימן זה.

יש מהפוסקים הסבורים, שדווקא אם יש בה כל ארבעת הסימנים דינה כאילונית[36]; יש הסוברים, שאפילו בסימן אחד היא אילונית[37], ולא נתפרש לשיטות אלו אם יש הבדל בין הסימנים, או שכל אחד מהסימנים הנ"ל מספיקים להגדרה; ויש הסוברים, שסימן מבורר אחד עושה אותה ספק אילונית, וכל הסימנים עושים אותה וודאי אילונית[38].

הגיל

סימנים אלו הם דווקא באישה שהגיעה לגיל עשרים שנה, ולא הביאה שתי שערות; אבל לא הגיעה לעשרים שנה, אף על פי שיש בה הסימנים הללו, אין דינה כאילונית[39]. ובת עשרים שאמרו – יש אומרים, שגם אם היו חסרים שלשים יום, דינה כבת עשרים[40]; ויש אומרים, שאף בת תשע-עשרה שנה ושלשים יום נחשבת כבת עשרים[41].

שתי שערות

אם הביאה שתי שערות קודם עשרים שנה, אף שיש בה כל סימני אילונית – יש אומרים, שאין דינה כאילונית[42]; ויש אומרים, שאם יש בה כל סימני אילונית, דינה כאילונית, אף על פי שהביאה שתי שערות[43].

גיל ושערות

אם עברו עליה רוב שנותיה, ולא הביאה שתי שערות, דינה כאילונית, אף על פי שלא נראה בה אף אחד מסימני האילונית[44]. בביאור רוב השנים נחלקו הראשונים – יש סבורים, שהיינו שלשים וחמש שנים ויום אחד[45]; יש הסבורים, שהיינו שלשים וחמש שנה ושלשים יום[46]; ויש הסבורים, שהיינו שלשים ושש שנה[47].

אישה שיש לה סימני אילונית (כל הארבעה, או אחד מהם, לפי הדעות דלעיל), והיא בתוך עשרים שנה, או אישה מעל עשרים שנה שטרם עברו עליה רוב שנותיה (לפי ההגדרות דלעיל), גם ללא סימני אילונית, דינה כקטנה[48].

אם הביאה שתי שערות בתוך הזמנים הללו, דינה כנערה ששה חדשים מיום שהביאה שתי שערות, ואחר-כך דינה כבוגרת. ואם לא הביאה שתי שערות עד אחרי הזמנים הללו, בין שהביאה אחר כך ובין שלא הביאה לעולם, הרי היא אילונית, ויוצאת מיד מקטנות לבגרות, ללא ימי נערות, ודינה כגדולה לכל דבר[49].

מאימתי נחשבת האילונית כגדולה

בשאלה זו חלוקים אמוראים, ולהלכה נחלקו הראשונים – יש אומרים, שדינה כגדולה מכאן ולהבא, היינו משעה שהתברר שהיא אילונית[50]; ויש אומרים, שדינה כגדולה למפרע[51]. ובביאור גדר למפרע נחלקו ראשונים – יש סבורים, שהיינו משתים-עשרה שנה ויום אחד[52]; יש סבורים, שהיינו משתים-עשרה שנה ומחצה, וששה חדשים הראשונים לאחר י"ב שנים דינה כקטנה[53]; ויש סבורים, שהיינו מיום שהביאה סימני אילונית, וכל אישה בהתאם למצבה המיוחד[54].

ויש לעיין, על פי המציאות כיום, שתוחלת החיים הממוצעת של אישה הוא גדול יותר מהעבר, וכגון שהוא כיום כ-80 שנה[55], האם ישתנה הדין, ורוב שנותיה ייחשב בגיל ארבעים שנה. ומאידך, יש לעיין מה דין אישה בזמננו, שניתן לאבחן את ההפרעות ההורמונליות המכוונות למצב של אילונית בגיל צעיר מאד, אם צריך עדין לחכות עד גיל עשרים, או הופעת שערות.

רפואה

יש מהראשונים שכתבו, שאילונית אין לה רפואה בדרך הטבע[56]. ולא נתבאר אם הכוונה שאין לה רפואה עצמונית, אבל ניתן לרפאה בעזרת תרופות וכד', או שאין לה כלל רפואה בידי אדם. וכמו כן לא נתבאר מה דין אילונית שבעזרת תרופות או ניתוחים רפאוה, אם דבר זה אפשרי.

פרטי דינים

קידושין

אסור לאיש לשאת אילונית לאישה[57], אלא אם כן קיים כבר מצות פריה ורביה, או שיש לו אישה אחרת לפרות ולרבות ממנה[58]. אם עבר ונשא אילונית לאישה, ולא מקיים מצות פריה ורביה, מעיקר הדין כופים אותו לגרשה, וכשהוא מוציאה יש לה כתובה ושאר תנאי כתובה[59]. אמנם בזמן הזה נהגו שלא לכוף על זה[60].

תשמיש המיטה

מותר לשמש עם אילונית, אף על פי שאין זרעו יכול להביא ללידה, ואין בזה משום השחתת זרע[61], מכיוון שמשמש כדרך כל הארץ[62]. והיינו דווקא בדיעבד, אך לכתחילה לא ישא אילונית, כמבואר לעיל[63].

זונה

לדעת ר' יהודה, זונה האמורה בתורה שפסולה לכהן זוהי אילונית, היינו מכיוון שזו ביאה שלא יכולה לגרום ללידה, על כן איננה אלא בעילות זנות[64]. ולשיטתו יש מהאחרונים שהעלה שאילונית פסולה לתרומה[65]. ולעניין הלכה – יש מהפוסקים שלא פסקו כר' יהודה כלל[66]; ויש שחששו להחמיר גם לדעתו[67].

קידושי טעות

אם הכיר בה שהיא אילונית, הרי קידושיה קידושין גמורים[68], כתובתה מאתיים ככל כתובה, ויש לה גם תנאי כתובה[69], וכן יש לה טענת בתולים[70]. כל עוד היא אשתו זוכה הבעל בכל מה שזוכה בשאר נשים[71], וחייב במה שחייב בשאר הנשים[72].

אם קידשה ולא הכיר בה שהיא אילונית

נחלקו ראשונים בדינה. יש אומרים, שאלו קידושי טעות, שאין אדם מוחל על מום גדול כזה, ואינה צריכה גט אפילו מדבריהם[73]; יש אומרים, שאין אלו קידושי טעות, וצריכה גט[74], היינו גט מדבריהם[75]; ויש מי שכתב, שבזמן הזה, שאין אנו בקיאים בבדיקות, אנו חוששים שמא אינה אילונית כלל, ולכן צריכה גט[76].

יש שכתבו, שהמחלוקת אם צריכה גט כשלא הכיר בה הוא בוודאי אילונית, אבל אם מוציאה רק מחשש אילונית, היינו כשיש ספק אם היא אילונית, צריכה גט[77]; ויש שחילקו בין אילונית גדולה לקטנה, שדווקא אם קידש אילונית גדולה היא מקודשת בוודאי וצריכה גט, אבל אם קידשה קטנה, הרי אלו קידושי ספק[78].

כתובה ושאר חיובי בעל

אם לא הכיר בה שהיא אילונית, אין לה כתובה[79], וכן אין לה שום תנאי מתנאי כתובה, ואינו חייב במזונותיה ובפדיונה[80]. ובעניין תוספת כתובה נחלקו ראשונים – יש אומרים, שיש לה תוספת כתובה[81]; ויש אומרים, שגם תוספת כתובה אין לה[82].

אילונית שלא הכיר בה, אין הבעל משלם פירות שאכל משלה, ונוטלת נכסים שהכניסה לו אם הם בעין, בין נכסי מלוג ובין נכסי צאן ברזל, ודין אילונית בנדונייתה הקיימת ככל הנשים. כל מה שאינו בעין מנכסי צאן ברזל, אין הבעל חייב לשלם; וכל מה שלא בעין מנכסי מלוג, חייב לשלם[83].

מי שנשא אישה, ואחר כך הוברר לו שיש לה סימני אילונית ואינה יכולה ללדת

יש מהאחרונים שהתירו לו לשאת אישה נוספת בהיתר מאה רבנים, ולא שייך חרם דרבנו גרשום במקרה כזה[84]; ויש מי שהתיר לבעל לגרשה בעל כורחה[85].

ברכת חתנים

המקדש אילונית, מברך ברכת חתנים[86].

כהן גדול לא ישא אילונית[87].

מחזיר גרושתו

המגרש את אשתו משום אילונית, נחלקו תנאים אם מותר לו להחזירה אחר כך[88]. ולהלכה נחלקו ראשונים – יש אומרים, שלא יחזירה דווקא אם כפל דבריו, היינו שאמר לה הריני מגרשך מפני שאת אילונית, ואם לא היית אילונית לא הייתי מגרשך; יש אומרים, שגם אם לא כפל דבריו, אלא פירש שמגרשה מפני שהיא אילונית לא יחזירה; יש אומרים, שגם אם לא פירש שמגרשה מפני שהיא אילונית לא יחזירה, לפי שמום גדול הוא זה; ויש אומרים, שבאילונית לדברי הכל אם לא פירש דבריו מותר להחזירה[89].

חדשי הבחנה

אילונית שנתגרשה או שנתאלמנה צריכה להמתין שלשה חדשי הבחנה, קודם שתהא מותרת להינשא לאחר[90]. ואף על פי שטעם המתנת שלשה חדשים הוא כדי להבחין בין זרע ראשון לשני, לא חילקו חכמים בתקנת גזרות שלהם בין אישה לאישה, וגזרו סתם שכל אישה תמתין שלשה חדשים, והיינו גם נשים כמו אילונית שאינן ראויות כלל ללדת[91].

מיאון

הנושא קטנה יתומה, כגון שהשיאוה אמה ואחיה, ולא רצתה בבעל, הרי זו ממאנת והולכת ואינה צריכה ממנו גט, ויכולה היא למאן כל זמן שהיא קטנה, עד שתהיה נערה[92]. ואם נודע שהיא אילונית, נחלקו ראשונים עד מתי ממאנת – יש אומרים, שאם לא הביאה שתי שערות ונולדו בה סימני אילונית ממאנת עד עשרים שנה, ואם לא נולדו בה סימני אילונית ממאנת עד שלא יעברו עליה רוב שנותיה[93]; ויש אומרים, שאם נודע שהיא אילונית, אין מיאונה מועיל לאחר י"ב שנה[94].

יבום וחליצה

אילונית פטורה מן הייבום ומן החליצה[95], ואם חלצה לאחים, לא נפסלה מכהונה, שאין זו אפילו כחליצה פסולה[96].

צרת אילונית מותרת להתייבם, ואפילו אם האילונית היא ערווה[97]. והטעם: האילונית אינה בת ייבום וחליצה, והרי זו כמי שאינה ונפלה הזיקה על צרתה.

סוטה

אילונית סוטה, לדעת ר' אליעזר, או שותה או לא נוטלת כתובתה[98]; ולדעת תנא קמא, לא שותה ולא נוטלת כתובתה[99]. ואף לשיטה זו, אם יש לו אישה אחרת הראויה לילד, או שיש לו בנים, שאז מותר לו לקים את האילונית, הרי זה משקה אותה, אף על פי שהיא אילונית[100]; ויש מי שחלקו וכתבו, שאף אם יש לו אישה ובנים אין האילונית שותה[101].

האונס ומפתה אילונית

יש אומרים, שיש לה קנס עד שתהא בת עשרים שנה[102]; יש אומרים, שיש לה קנס עד השעה שנעשית אילונית[103]; ויש אומרים, שאילונית אין לה קנס לעולם[104].

אמה עבריה

האב זכאי למכור את בתו הקטנה לאמה עבריה, אף כשהיא אילונית[105], ואינה יוצאת בסימני נערות ככל קטנה, שהרי אין לה ימי נערות, אלא היא יוצאת לחירות ביציאתה מקטנות לבגרות[106]. יש סוברים, שאינה יוצאת עד עשרים שנה[107]; ויש סוברים, שמשעה שנולדו בה סימני אילונית, אף על פי שעדיין אינה אילונית וודאית, היא יוצאת לחירות[108], ואין אביה יכול למוכרה עוד[109]. לסוברים שדין אילונית כגדולה הוא למפרע[110], חייב האדון להחזיר לה כל מה שנשתעבד בה מאותו זמן ואילך[111]. וכשאילונית יוצאת בבגרותה – יש אומרים, שההענקה שחייב האדון לתת לה הוא לה לעצמה[112]; ויש אומרים, שההענקה היא לאביה[113].

מצות פריה ורביה

מי שהוליד בן ובת, והבת היא אילונית, לא קיים מצות פריה ורביה[114]. ואם הוליד בן ובת הראויים להוליד, ונולדו בני בנים סריסים ואילוניות, קיים הסב את המצוה[115]; ויש מי שחלק עליו[116].

איסורי עריות חלים גם באילונית, כי הם תלויים במעשה הביאה, ולא בעובדה אם ראויה להוליד אם לאו[117].

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ויקרא, ה', ט"ו), שמתורגם דבר שלים" (מסכת כתובותדף י"א, עמוד א').
  2. ^ רש"י כתובות שם, ד"ה דוכרנית.
  3. ^ רמ"א אבהע"ז א ה.
  4. ^ ראו ערך פוריות ועקרות, הע' 54 ואילך.
  5. ^ ראו ערך פוריות ועקרות שם, וכן ראו ערך אנדרוגינוס.
  6. ^ ראו ערך אנדרוגינוס.
  7. ^ Turner syndrome.
  8. ^ "הגרש"ז אויערבאך, הובא בנשמת אברהם, חאבהע"ז סי' קעב סק"א" (מצב זה מתאים להגדרות חז"ל לסימני האילונית, אך אין הוא מתאים לעקרות על רקע אנטומי, כגון היעדר רחם מלידה. וראו).
  9. ^ הכוונה למחלות מסוג congenital adrenal hyperplasia (CAH).
  10. ^ וראו באריכות מאמרו של ד. מלאך, ספר רפאל, עמ' שכט ואילך.
  11. ^ מסכת יבמותדף כ', עמוד ב'. וראו תוס' שם ד"ה אי.
  12. ^ מסכת סנהדריןדף ס"ט, עמוד ב'.
  13. ^ מסכת יבמותדף קי"ט, עמוד א'. וראו בתוס' שם ד"ה מחוורתא.
  14. בראשית, י"א, ל'.
  15. ^ מסכת יבמותדף ס"ד, עמוד ב'. וראו תו"ש תולדות פכ"ה אות עז, מב"ר סג, שגם אצל רבקה כתוב שעיקר מטרין לא היה לה.
  16. ^ תוס', מסכת גיטיןדף מ"ו, עמוד ב' ד"ה המוציא. וראו עוד בשו"ת יביע אומר חלק ג' סי' ד.
  17. בראשית, כ"א, ז'.
  18. ^ מסכת בבא מציעאדף פ"ז, עמוד א'.
  19. ^ ראו בפרדר"א פנ"ב.
  20. בראשית, י"ח, י"ב.
  21. בראשית, י"ב, י"א,יד.
  22. ^ הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאעה"ז סי' קעב סק"א.
  23. בראשית, י"ח, י"א.
  24. ^ רש"י שם.
  25. ^ "על רחם שלה, וראו עוד בתו"ש בראשית פט"ו אות ג. וכמו כן ראו בראשית רבה, פרשה נ"ג, פסקה ז', ושם סג ה – עיקר מטרין לא היה לה. ולעומת זאת ראו שם מה ב, מחלוקת מה היתה בעייתה של שרה" (ראו תו"ש בראשית יח אות יד, מהמדרש ותצחק שרה בקרבה).
  26. ^ מסכת בבא מציעאדף פ"ז, עמוד א'. וראו בשו"ת מנחת יצחק חלק א' סי' קכה סק"ו.
  27. ^ פחד יצחק, ערך אבותינו (ג). וראו ערך טומטום, הע' 13.
  28. ^ מסכת יבמותדף ט"ו, עמוד א'.
  29. ^ ראו לדוגמה: לקט הקמח חאהע"ז דף קמג ד, הובא בפחד יצחק ערך אילונית (2), והוא מלפני כשלוש מאות שנה; שו"ת עין יצחק חאעה"ז סי' ד, והוא מלפני כמאה וחמישים שנה; שו"ת חלקת יואב חאבהע"ז סי' כד, ושו"ת חסד לאברהם מהדו"ת סי' מו, מלפני כמאה שנה.
  30. ^ רש"י מסכת יבמותדף פ', עמוד ב'; פיהמ"ש לרמב"ם שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:בבלי) אין דף א במסכת יבמות.מסכת יבמותדף א', עמוד א'. הכוונה בלשון רפואית להיעדר libido.
  31. ^ רש"י שם; טור אבהע"ז סי' מד. הכוונה בלשון רפואית להיעדר mons pubis.
  32. ^ מסכת יבמותדף פ', עמוד ב'.
  33. ^ תוספתא/יבמות/י#הלכה ו .
  34. ^ הגר"א שם.
  35. ^ שו"ת יכין ובועז חלק ב' סי' נג; שו"ת בני אברהם (מיוחס) חאהע"ז סי' לט. וביכין ובועז שם הוסיף, משום שאישה שאין לה דם וסת יכולה ללדת, ובשו"ת בני אברהם כתב, שאישה כזו לא יכולה ללדת.
  36. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ב', הלכה ד', ועיי"ש במ"מ ובכס"מ. וראו עוד בשו"ת יכין ובועז חלק ב' סי' נג; ספר זכות משה (לבעל גט מקושר) סי' עו; תוס', מסכת קידושיןדף ד', עמוד א' ד"ה דלא.
  37. ^ טור אהע"ז שם. וראו בב"י ובב"ח שם, ובספר זכות משה סי' עו; רמ"א אהע"ז קעב ד. וראו ברמ"א אבהע"ז א ה, שמנה רק ג' סימנים, והחסיר היעדר יכולת והנאת תשמיש, ואולי יש לומר שהוא הולך לשיטתו שבסימן אחד סגי, כמבואר ברמ"א אבהע"ז קעב ד.
  38. ^ מאירי מסכת קידושיןדף ד', עמוד א'. ועי' ב"י וב"ח אהע"ז סי' מד, שמשמע מדבריהם שכך גם דעתו של הרמב"ם.
  39. ^ מסכת נדהדף מ"ז, עמוד ב', כדעת ב"ה; משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ב', הלכה ד'; טושו"ע אהע"ז קנה יג.
  40. ^ רמב"ם שם.
  41. ^ ראב"ד ומ"מ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ב', הלכה ד'; טושו"ע אהע"ז קנה יב. וראו תויו"ט שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:בבלי) אין עמוד ט בדף ה במסכת נדה.מסכת נדהדף ה', עמוד ט'.
  42. ^ תוס', מסכת יבמותדף פ', עמוד ב' ד"ה דהביא; רא"ש שם בדיני סריס, וכתב בשו"ת בני אברהם (מיוחס) חאהע"ז סי' לט, דה"ה באילונית.
  43. ^ נמוק"י וריטב"א יבמות שם; שו"ת בני אברהם, שם.
  44. ^ מסכת נדהדף מ"ז, עמוד ב'.
  45. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ב', הלכה י"ב; שו"ע אבהע"ז קנה יג. וראו בטור ובפרישה שם.
  46. ^ רמ"ה מסכת בבא בתראדף קנ"ה, עמוד א', ובריב"ש סי' תסה בשמו. וראו ב
    שגיאות פרמטריות בתבנית:טור/נושאי כלים

    פרמטרים [ 3 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית.

    פרמטרים [ ללא ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

    פרמטרים ריקים [ 4 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    ב"י על ארבעה טורים, חושן משפט, סימן רל"ה .
  47. ^ רשב"ם ב"ב שם; ארבעה טורים, חושן משפט, סימן רל"ה, ושולחן ערוך, חושן משפט, סימן רל"ה, סעיף י"א; טור אהע"ז סי' קנה.
  48. ^ ראו שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:בבלי) אין דף קנח במסכת בבא מציעא.מסכת בבא מציעאדף קנ"ח, עמוד ב'.
  49. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ב', הלכה ג-"ה, על פי מסכת יבמותדף פ', עמוד א'. וראו בתוס' יבמות שם ד"ה אילונית. וראו בשו"ת אגרות משה חאהע"ז חלק א' סי' קסב, בד"ה וגם מה.
  50. ^ "דעת שמואל, וכן פסקו המשנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ב', הלכה ג'" (מסכת יבמותדף פ', עמוד א'); ראב"ד משנה תורה לרמב"ם, הלכות נערה בתולה, פרק א', הלכה ט'; סמ"ג עשין כ, לפי יש"ש יבמות פ"ח סי' לא; מאירי מסכת יבמותדף פ', עמוד א', בשם יש פוסקים; שו"ת נובי"ק חאהע"ז סי' ו. וראו רש"י מסכת כתובותדף ל"ה, עמוד ב'; שו"ת הרא"ש כלל מו.
  51. ^ "דעת רב, וכן פסקו רמ"ה מסכת בבא בתראדף קנ"ה, עמוד ב', ובטור ארבעה טורים, חושן משפט, סימן רל"ה, ושגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:שולחן ערוך) מספר עברי בשמו לא מוכר.שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רל"ה, סעיף בשמ"ו" (מסכת יבמותדף פ', עמוד א'); רמ"א אהע"ז קנה יב.
  52. ^ רש"י יבמות שם ד"ה נעשה; תוס' שם ד"ה אכל.
  53. ^ רמב"ן יבמות שם; ריטב"א מסכת קידושיןדף ד', עמוד א'.
  54. ^ רשב"א ומאירי מסכת קידושיןדף ד', עמוד א', בשם הראב"ד.
  55. ^ ראו ערך זקן, הע' 44 ואילך.
  56. ^ תוס', מסכת גיטיןדף מ"ו, עמוד ב' ד"ה המוציא. והוכיחו כן מדפליגי ר"י ור"ע אם סריס חמה יש לו רפואה (מסכת יבמותדף ע"ט, עמוד ב') ולא פליגי כן באילונית, וכן מדרשת חז"ל אשר תלד, פרט לאילונית (מסכת יבמותדף י"ב, עמוד א'), ולדעתם רק בדרך נס יכולה ללדת, כמעשה שרה (ראו לעיל הע' 15 ואילך). ולכאורה ניתן לומר שדין סריס חמה בזכר מקביל לאילונית בנקבה, וכדכתב רש"י ביבמות פ א ד"ה נעשה, ולכן י"ל שאותה מחלוקת בסריס חמה נכונה גם באילונית. ואולי מה שנאמר שאיננה יולדת, היינו דווקא ללא טיפול, אך יתכן שבעזרת טיפולים מתאימים יכולה לעתים ללדת, ואין זה בהכרח סותר את הגדרתה כאילונית, וי"ל.
  57. ^ תוספתא/יבמות/ח#הלכה ג . וראו באור הגר"א אבהע"ז סי' א סק"ט.
  58. ^ מסכת יבמותדף ס"א, עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ט"ו, הלכה ז'.
  59. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק כ"ד, הלכה א'.
  60. ^ רמ"א אבהע"ז א ג.
  61. ^ נ"י פרק הבא על יבמתו; תוס', מסכת יבמותדף י"ב, עמוד א' ד"ה ג' נשים. וראו בע' זרע, הע' 171 ואילך.
  62. ^ רמ"א אבהע"ז כג ה.
  63. ^ ב"ש שם סק"ב; ח"מ שם סק"ד. וראו עוד באצה"פ סי' כג סק"ד אות ב.
  64. ^ משנה מסכת יבמותדף ס"א, עמוד א'.
  65. ^ ערוך לנר מסכת יבמותדף פ"ט, עמוד א'.
  66. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ח, הלכה ג'. וראו רי"ף ורא"ש, יבמות שם; טושו"ע אבהע"ז ו ח.
  67. ^ סמ"ג לאוין קכא; יראים השלם סי' לח; יש"ש יבמות פ"ו סי' כו. וראו עוד בב"ש שם סקי"ט; ארץ צבי שם סקכ"ב.
  68. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ד', הלכה י'; סמ"ג עשין מח; סמ"ק סי' קפג; כל בו סי' עה; אורחות חיים הל' שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:בבלי) מספר עברי סי לא מוכר.מסכת קידושיןדף ס"י, עמוד י'; טושו"ע אבהע"ז מד ד, ושם סז ו; ב"ש סי' נה סקי"ט. וראו באוצה"פ סי' מד סקט"ז אות א, שיש שפסקו כן אפילו אם לא הכיר בה.
  69. ^ משנה מסכת כתובותדף ק', עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק י"א, הלכה ד'; טושו"ע אבהע"ז סז ו; שם קטז ג.
  70. ^ מסכת כתובותדף ל"ו, עמוד א'. וראו רמב"ם שם יא ח. וראו באנציקלופדיה תלמודית, כרך כ, עמ' תרנב-ג, והע' 481.
  71. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק כ"ד, הלכה א'; טושו"ע אבה"ע קטז ג.
  72. ^ ח"מ סי' קטז סק"ח; באור הגר"א שם סקי"ב.
  73. ^ תוס', מסכת יבמותדף ב', עמוד ב' ד"ה או, ותוס', מסכת כתובותדף ע"ב, עמוד ב' ד"ה על, ותוס', מסכת גיטיןדף מ"ו, עמוד ב' ד"ה המוציא; רמב"ן, רשב"א ורא"ש שם; לח"מ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ד', הלכה י'; שו"ע אהע"ז מד ד, בשם יש אומרים. וראו באוצה"פ סי' מד סקי"ז אות א.
  74. ^ ר"ת, בשם ר"א בספר הישר סי' קס; רמב"ן ורשב"א בשמו בריש יבמות; טור אבהע"ז סי' מד, בדעת הרמב"ם; שו"ע, שם; שו"ת שבות יעקב חלק א' סי' קא; שו"ת דברי חיים חלק א' סי' מח. וראו באריכות באוצה"פ שם, ובשו"ת שרידי אש חלק ג' סי' לג. וראו בבאור הגר"א אהע"ז מד סק"ז.
  75. ^ נמוק"י ריש יבמות; לח"מ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ד', הלכה י'.
  76. ^ יש"ש יבמות שם. וראו עוד בשו"ת קובץ תשובות חלק ב' סי' עו.
  77. ^ תוס' יבמות, שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:בבלי) אות עברית לא ידועה ן.מסכת כתובותדף וגיטי"ן, עמוד שם'; טור אבהע"ז סי' מד; ב"י שם; אור זרוע סי' תקצז; באה"ט אבהע"ז סי' מד סק"ד.
  78. ^ חידושי הרמב"ן מסכת יבמותדף ב', עמוד ב'; שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' עח; מלא הרועים, מערכת א, בדיני אילונית, אות ג. וראו באוצה"פ סי' מד סקט"ז אות ב, מה שחלקו על כך. וראו באריכות דיני אילונית שלא הכיר בה אם צריכה גט, בספר זכות משה לבעל גט מקושר סי' עז-עח.
  79. ^ רי"ף ור"ן מסכת כתובותדף נ"ט, עמוד א'; רי"ף ונמוק"י מסכת יבמותדף מ"א, עמוד א'; שו"ע אבהע"ז קטז ג.
  80. ^ טושו"ע אבהע"ז קטז ג.
  81. ^ "הובאו במ"מ שם" (משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק כ"ד, הלכה ב-"ג; העטור, הרמב"ן והרשב"א); שו"ע אבהע"ז קטז ג; ח"מ סי' סז סק"ו; באור הגר"א אבהע"ז שם סק"ה. וכן הכריע בית הדין הרבני הגדול (הדיינים הדיא, אלישיב, ז'ולטי) בפסד"ר חלק ד' עמ' ריט.
  82. ^ ראב"ד משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ש', הלכה ם'. וראו עוד בפחד יצחק, ערך אילונית (2).
  83. ^ משנה מסכת יבמותדף קי"ג, עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק כ"ד, הלכה ז-"ח; טושו"ע אבהע"ז קטז ג. וראו בשו"ת תשובת הכהן חלק ב' סי' צ, הובא בפחד יצחק, ערך אילונית (3).
  84. ^ שו"ת חלקת יואב חאהע"ז סי' כד; ספר ויחי יעקב סי' טז; שו"ת עין יצחק חאהע"ז סי' ד.
  85. ^ שו"ת חסד לאברהם מהדו"ת סי' מו. וראו באריכות בדיני קידושין של אילונית בספר פירושי איברא להגרי"א הענקין, סי' א אות' לט-מא, ובשו"ת שרידי אש חלק ג' סי' לג.
  86. ^ רא"ש כתובות פ"א סי' יב.
  87. ^ משל"מ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק י"ז, הלכה ט"ו.
  88. ^ משנה מסכת גיטיןדף מ"ו, עמוד ב'. ובטעם מחלוקתם ראו בבבלי שם, ובירושלמי שם ה"ח, וברש"י על המשנה.
  89. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות גירושין, פרק י', הלכה י"ג, ובמ"מ שם; טושו"ע אבהע"ז י ג, ובב"י שם; ב"ש שם סק"ז; פני משה שם סק"ז; באור הגר"א שם סק"ט. וראו עוד באנציקלופדיה תלמודית, ערך גרושה אות ו.
  90. ^ מסכת יבמותדף מ"ב, עמוד ב', בדעת ר' מאיר; רי"ף ורא"ש שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:בבלי) יש להוריד את כל סימני ' או " מתוך הפרמטרים.מסכת יבמות, [[s:יבמות שם; משנה תורה לרמב"ם, הלכות גירושין, פרק י"א, הלכה כ'|דף שם";, עמוד משנה תורה לרמב"ם, הלכות גירושין, פרק י"א, הלכה כ'']]; טושו"ע אבהע"ז יג א.
  91. ^ רש"י כתובות ס ב ד"ה בגזרותיו.
  92. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות גירושין, פרק י"א, הלכה א'.
  93. ^ רמב"ם שם; טושו"ע אבהע"ז קנה יב. וראו לעיל הע' 44 ואילך.
  94. ^ "ראה לעיל הע' 50 ואילך" (ב"י ורמ"א בשו"ע שם. וע"ע בדרישה שם ובב"ש שם סקי"ט. והדעות הללו תלויות בהגדרות של גדלותה).
  95. ^ מסכת יבמותדף כ"ד, עמוד א'. וראו באריכות בדיני ייבום וחליצה באילונית בפסד"ר חלק ג' עמ' רמח.
  96. ^ מסכת יבמותדף ע"ט, עמוד ב'.
  97. ^ מסכת יבמותדף י"ב, עמוד א', כדעת רבא ור' יוחנן; משנה תורה לרמב"ם, הלכות יבום וחליצה, פרק ו', הלכה כ"א; טושו"ע אבהע"ז קעג ט.
  98. ^ משנה מסכת סוטהדף כ"ד, עמוד א', ובגמ' שם כו א. ובטעמו ראו רש"י שם כה ב ד"ה עקרה; מאירי שם; פיהמ"ש לרמב"ם שם; משל"מ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:בבלי) אין עמוד י בדף ב במסכת סוטה.מסכת סוטהדף ב', עמוד י'.
  99. ^ משנה סוטה שם. ובטעם הדבר ראו בגמ' שם כה ב, וברש"י ומאירי שם. וראו עוד בתלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ד', הלכה א'; פיהמ"ש לרמב"ם שם; ראב"ד ומשל"מ על המשנה תורה לרמב"ם, הלכות סוטה, פרק ב', הלכה י'.
  100. ^ תוספתא/סוטה/רפ"ה#הלכה רפ"ה
    בבלי מסכת סוטהדף כ"ו, עמוד א'; תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ד', הלכה ג'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות סוטה, פרק ב', הלכה י'.
  101. ^ מאירי שם, בשם י"מ; משל"מ שם; קרן אורה מסכת סוטהדף כ"ה, עמוד ב'.
  102. ^ ראב"ד משנה תורה לרמב"ם, הלכות נערה בתולה, פרק א', הלכה ט'; טור אבהע"ז סי' קעז.
  103. ^ "ראה לעיל, הע' 50 ואילך" (ראו אנציקלופדיה תלמודית, ערך אילונית אות ג. והמחלוקות הללו תלויות בהגדרת גדלותה של אילונית).
  104. ^ רמב"ם שם. וראו בכס"מ שם, ופרישה וב"י אבהע"ז שם. וראו עוד ביש"ש כתובות פ"ג; אור שמח,משנה תורה לרמב"ם, הלכות נערה בתולה, פרק ש', הלכה ם'; מנ"ח מ' סא.
  105. ^ מסכת קידושיןדף ד', עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבדים, פרק ד', הלכה א'. וראו בלח"מ ומל"מ שם.
  106. ^ מסכת קידושיןדף ד', עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבדים, פרק ד', הלכה א'; רמב"ם שם ה. וזמן גדלותה תלוי בהגדרות גדלותה של אילונית, שנידונו לעיל הע' 50 ואילך.
  107. ^ מאירי מסכת קידושיןדף ד', עמוד א'.
  108. ^ מאירי מסכת קידושיןדף ד', עמוד א', בשם גדולי הדורות.
  109. ^ משל"מ משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבדים, פרק ד', הלכה א'.
  110. ^ ראו לעיל הע' 50 ואילך, דעות שונות ממתי מחשיבים אותה לגדולה.
  111. ^ ריטב"א קידושין שם. וראו משל"מ משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבדים, פרק ש', הלכה ם'.
  112. ^ עצמות יוסף, קידושין יז ב ד"ה אידי.
  113. ^ משל"מ משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ט"ו.
  114. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ו', הלכה ו'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ט"ו, הלכה ד'; טושו"ע אבהע"ז א ה. ובבבלי מסכת יבמותדף ס"ב, עמוד ב', מוזכר רק שאם הבן הוא סריס לא קיים האב מצות פריה ורביה, אך כבר העיר המ"מ על הרמב"ם שם, והגר"א על השו"ע שם, שה"ה לבת אילונית, ומקורו בירושלמי.
  115. ^ אפי זוטרי, אבהע"ז א ו.
  116. ^ הגרא"ז מלצר, הובאו דבריו באוצה"פ סי' א אות לב.
  117. ^ שו"ת אגרות משה חאבהע"ז חלק ב' סי' יא.