לאה הרפז

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search

ערך זה סווג כחלק מקבוצת ערכים העוסקים בנושא "משוררים ישראלים". חשיבותו של הערך, ומקומו באנציקלופדיה בדרך התורה, מוטלת בספק. נשמח שתביעו את דעתכם כאן.

דף זה יובא לאתר על ידי רובוט, ולא עבר בקרה אנושית

תוצאת סריקה אוטומטית: מצב הדף: הטקסט בלבד בדף זה נבדק ואושר מדיה לצפייה: נמצאו תמונות או קבצי מדיה.

עדכן דיווח: מדיה מוסתרת זמנית נבדק ואושר  •  מדיה מוסתרת זמנית נבדק ואושר מסווג  •  אישור טקסט בלבד • אישור תמונות בלבד | הוראות טיפול

מדיה מוסתרת זמנית אשר דף: והמשך לדף אחר || והישאר בדף || וסגור כרטיסיה  •  סווג דף: סווג  •  מדיה מוסתרת זמנית דחה דף: סיבה: מדיה מוסתרת זמנית


לאה הרפז
לאה הרפז.jpg
הרפז, 2013
תאריך לידה
תאריך פטירה
מקום לידה קרץ', חצי האי קרים

לאה הרפז (נולדה בשם הלנה גולדברג, 11 ביוני 194111 באוקטובר 2020) הייתה משוררת, סופרת, אמנית רב-תחומית ומעצבת אופנה.


חייה

ילדות ונעורים

לאה (הלנה גולדברג) הרפז נולדה בעיר קרץ' (חצי האי קרים בברית המועצות) למשפחה יהודית מפולין. המשפחה הצעירה ברחה מזרחה לברית המועצות עם פלישת הגרמנים לפולין בספטמבר 1939. עד שהגיעו לקולחוז, קרוב לעיר טשקנט שבאוזבקיסטן. האב, שפסה (שבתאי), היה חבר מפלגת הבונד בלודז', (דור שני לשיוך המפלגתי ודור שני להתבוללות) משורר ועורך של כתב עת אוונגרדי לשירה ביידיש ומורה להיסטוריה פולנית. אמה של הלנה הייתה בתו של חסיד גור. בגיל 17 הצטרפה לתא במפלגה הקומוניסטית בלודז', שהוצאה בפולין אל מחוץ לחוק. היא נעצרה לעיתים קרובות והאב החסיד העשיר והמכובד בקהילה היהודית, נאלץ בכל פעם לשחד מישהו ולשחרר אותה מהמעצר.

בקיץ 1941, בהיות התינוקת בת ארבעה שבועות, נעצר אביה באשמת סבוטז' ונפסקו לו 8 שנות מאסר. הוא נשלח למחנה לעבודת כפייה על גבול ברית המועצות ומנצ'וריה. במחנה חלה האב מאד, אבל בקיץ 1945 הצליח לברוח ממחנה העבודה ונסע ברכבות ללא כרטיס או תעודת מעבר למרחק אלפי קילומטרים, עד ששב לקולחוז. בינואר 1946, אחרי תלאות רבות, אישרו למשפחה לשוב לפולין, במסגרת הרפטריאציה, עם יהודים פולנים נוספים.

עם תחילת הלימודים בבית הספר החלה הלנה ללמוד בקונסרבטוריון העירוני נגינה בכינור. לאחר אירוע אלים לא רחוק מהבית, שבו רגמו ילדים בוגרים את הלנה באבנים מצופות בשלג והיא נפצעה קשה, גמלה ההחלטה בלב הוריה לעלות לארץ. באוקטובר 1950 עלתה המשפחה למדינת ישראל באניה "גלילה". באניה שינתה הלנה את שמה ללאה על שם סבתה מצד אמה, במטרה להקל על השתלבותה בחברת הילדים בישראל. ההתאקלמות בארץ לוותה בקשיים אופייניים לעולים בשנות ה-50. לאה חלתה בדיזנטריה, אביה המשורר היידי והאינטלקטואל נאלץ לעבוד בעבודת כפיים, ומכיוון שהיידיש הייתה שפה אסורה בתיאטרון הישראלי דאז, נוצר קונפליקט קשה בין הבת, שהעברית הייתה שפתה, לבין אביה, שהיידיש הייתה שפת אמו. הרפז נישאה בגיל 17 ונולדו לה שלוש בנות. מאוחר יותר התגרשה. התגוררה ברמת גן.

כתיבה ויצירה

מדיה מוסתרת זמנית
לאה הרפז בפתיחת תערוכה בחדרה, 2017

לאה החלה לכתוב שירים בעברית בגיל 10, שנה אחרי עלותם ארצה. בגיל 14 פורסם לראשונה סיפור שלה, בעיתון היידי "לעצטע נייעס". שנה אחר כך התפרסם שיר שלה בעיתון היידי "היינט". שתי היצירות הופיע תחת השם לאה גולדברג בשנת 1960, בגיל 19, החלה לפרסם שירה וסיפורים קצרים, בתחילה במוסף הספרות של "ידיעות אחרונות" אבל העורך, אשר נהור הודיע לה, שכדי שיוכל לפרסם את יצירותיה, יהיה עליה לעברת את שם משפחתה, משום שבאותו שם כבר נודעה המשוררת הוותיקה לאה גולדברג. נהור החליט לפרסמה בשם לאה הרפז וכך הודפסו השירים והסיפורים תחת שמה הספרותי החדש. בשנת 1968 היא החלה לצייר ובשנת 1971 החלה ללמוד ציור באופן פרטי אצל רפי לביא, במשך שנתיים.

משנת 1970 החלו להלחין שירים שכתבה. רפי בן-משה הלחין שיר פרי עטה ומסר אותו לביצוע ללהקת פיקוד הדרום. אחריו הולחנו עוד משיריה. בשנת 1971 פרסמה את ספרה הראשון, "המסילה אל הים", ושנה מאוחר יותר את ספרה השני: "הלנה ואני". בספר הראשון עוצבה העטיפה על ידי שוקי זקס אולם שנה מאוחר יותר, קובץ השירים נעטף בציור של לאה, בעידוד המערכת שהוציאה את הספר לאור. כעבור שש שנים הפסיקה לפרסם, אם כי המשיכה לכתוב שירה, וחזרה ללימודים. בשנת 1989 חזרה לאה לכתוב פרוזה. שנה לאחר מכן פורסם סיפור שכתבה בכתב העת עתון 77 ומאז המשיכה לפרסם סיפורים. בשנת 2010 פרסמה הרפז קובץ שירים חדש בשם "עץ מהגוני מארץ מדיצ'י". בהמשך פרסמה שני קובצי שירה: "קצה הגוף" (בשנת 2012 ואת "הקשב הזה" (בשנת 2015) .

עיצוב אופנה

למדה עיצוב אופנה בחו"ל. בשנת 1968 החלה לאה הרפז לעצב סריגים עבור חברת "צמר החסידה", שייצרה צמר לסריגת יד. העיצובים של לאה פורסמו בקטלוגים שנתיים. החוברות זכו להצלחה רבה. שנה אחר כך פחתו התרגומים, ואילו הדגמים שלאה עיצבה התרבו. בהמשך הפכה למעצבת הראשית שם. בינואר 1977 התפטרה לאה עקב שינויים בהנהלת החברה ובתנאי העסקתה והקימה את החברה הפרטית שלה "אפנת דליה", על שם בתה הבכורה. בתחילה עבדה מהבית עם שתי עובדות ובהמשך גדלה החברה בהדרגה. בתחילה היא המשיכה לכתוב ולפרסם אבל כאשר המפעל גדל (30 עובדים), הפסיקה לפרסם אבל פתחה נתיב לייצא את התוצרת המפעל שלה לאירופה. בשנת 1983 סגרה את החברה שלה.

לימודים

לאה למדה בסדנאות כתיבה החל משנת 1964 ועד 1993. כמו כן למדה מבוא לפילוסופיה, תולדות האמנות, ציור, קולנוע וכתיבה לתיאטרון.

פטירה

לאה הרפז נפטרה מסיבוכים רפואיים לאחר שחלתה בקורונה. הותירה שלוש בנות ונכדים.

ספריה

  • המסילה אל הים: סיפורים לבני הנעורים. תל אביב: הוצאת ברונפמן, 1971
  • הלנה ואני: שירים. תל אביב: עקד/טרקלין, 1972
  • עץ מהגוני מארץ מדיצ'י: סיפורים קצרים. תל אביב, ספרי עיתון 77, 2010
  • קצה הגוף: שירה. תל אביב: ספרי עיתון 77, 2012
  • הקשב הזה: שירה. תל אביב: ספרי עיתון 77, 2015

שירים שהולחנו והושרו

תערוכות

מדיה מוסתרת זמנית
גן נעול

תערוכות קבוצתיות

  • בחודש מאי 2010 תערוכה קבוצתית בגלריה "שוהם" בתל אביב, אוצרת: חנה שיר.
  • 14 באוקטובר 2010 - "בית פתוח" יזומה על ידי עיריית רמת גן.
  • 2 בדצמבר 2010 - תערוכה קבוצתית עם סדרה בת 4 עבודות בשם: "גשר הניצולים" במכללת קיי בבאר שבע, אוצרת: עמילי גלבמן, הסדרה הושלמה כאשר מניין הציורים הסופי שלה הוא שמונה עבודות.
  • 27 בדצמבר 2010 - תערוכה קבוצתית "מעבר לחומר" באוניברסיטת בר-אילן, אוצרת: עמילי גלבמן. התערוכה הייתה ביוזמת בית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, במסגרת קונגרס של אנשי חינוך יהודי מכל העולם.
  • דצמבר 2011: תערוכת "בית פתוח" במשך שלושה ימים, ביוזמת עיריית רמת גן.
  • 18 באפריל 2012 - תערוכה קבוצתית לרגל יום השואה, בחלל אשכול פיס שליד תיכון עירוני ז' ביפו, סידרה בת 8 עבודות בגודל בינוני, (100X70 ס"מ) בשם "גשר הניצולים" (הסדרה השלמה). מרצה לפני בני נוער יהודים וערבים .
  • 27 ספטמבר 2012 - משתתפת בתערוכה קבוצתית בגן הקקטוסים בחולון בנושא "בריאת העולם" עם סדרה בשם זה, המונה 8 עבודות.
  • סוף נובמבר - 1 בדצמבר 2012 תערוכה בת שלושה ימים "בית פתוח" בארגון עיריית רמת גן.
  • 6 בדצמבר - תערוכת "אור וחושך" תערוכה קבוצתית בבית ראשונים בגבעתיים.
  • החל מיום 18.12.12 השתתפה הסדרה "גשר הניצולים" בקונגרס מורים לעברית מכל העולם דרך פורום "מופת", והמורים הציגו את הסדרה לפני תלמידיהם בכל העולם, החל בגיל 6 וכלה בסטודנטים בוגרים.
  • 27 בספטמבר 2012 - תערוכה קבוצתית בגן הקקטוסים בחולון, במסגרת תערוכה "בריאת העולם", של איגוד הציירים והפסלים של חולון .
  • 13 במרץ 2013 - משתתפת בפסטיבל דיוקנאות בבית ראשונים בגבעתיים
  • 17 בספטמבר 2013 - תערוכה בגן הקקטוסים בחולון, לאה מציגה סדרה של 9 עבודות, "הבריאה על פי לאה הרפז".
  • תחילת פברואר 2014 - תערוכה קבוצתית בגלריה החדשה באוניברסיטת בר-אילן, עם ארבע עבודות. האוצרת שירי מאיר.
  • 30 באפריל 2014 - "זיכרון השואה לנצח נצחים" לאה משתתפת עם 2 עבודות מהסדרה "גשר הניצולים".
  • 27 באפריל 2017 - "גבורה ותקומה" בבית מפעל הפיס ליד תיכון "אוהל שם" ברמת גן. לאה מציגה את העבודה "אימהות בוכות".

תערוכות יחיד

לקריאה נוספת

  • לאה הרפז, הלנה ואני, שירים בהוצאת עקד/טרקלין, 1972
  • לאה הרפז, הַנָּשִׁים הַשּׁוֹתְקוֹת, פְּטוֹטֶרֶת, 20 בפברואר 2015

קישורים חיצוניים

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +157 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.