כלכלת איראן
 | |
| מכונית מתוצרת איראן: סאמאנד LX . איראן היא יצרנית הרכב מס' 12 בעולם | |
| דירוג עולמי | תמ"ג: 18; תמ"ג לנפש: 91 |
|---|---|
| סטטיסטיקה | |
| תמ"ג | 1,455,000 |
| תמ"ג לנפש | 17,739 |
| צמיחה כלכלית | 0.00% (דירוג: 196; הערכה לשנת 2015) |
| מדד ג'יני | 44.5 (דירוג: 46; 2006) |
| כוח עבודה | 29,070,000 (הערכה לשנת 2015) |
|
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר ארצות הברית, אלא אם כן צוין אחרת | |
כלכלת איראן היא הכלכלה השישה עשר בגודלה בעולם על פי שווי כוח הקנייה. כלכלה זו היא כלכלת מעבר, כמו גם כלכלה ריכוזית מתוכננת (כ-50% מהכלכלה מתוכננת) בעלת סקטור ציבורי נרחב. הייצוא האיראני נסמך בעיקר על נפט וגז טבעי, המהווים יחדיו כ-60% מהכנסות המדינה לשנת 2010.
תופעה ייחודית לכלכלה זו היא השקעה ניכרת במוסדת "דת וצדקה" (בפרסית: "בוניאד") המהווים כ-30% מהתקציב הלאומי. הנשיא הקודם, מחמוד אחמדינז'ד הודיע על כוונת ממשלו להחליף את סובסידיות האנרגיה בעזרה סוציאלית ממוקדת, עם זאת, יוזמות ממשלתיות כגון קיצוב בדלק ביולי 2007 והטלת מע"מ באוקטובר 2008 נתקלו בהתנגדות נחרצת לרבות מחאות אלימות.
בשנים האחרונות מהווה תעשיית הנפט העוגן המייצב את הכלכלה האיראנית, לכן איראן היא אחת הכלכלות היחידות בעולם שלא נפגעו מהמשבר הכלכלי שפרץ בשנת 2008. לעומת זאת, כשלי שוק הנובעים מפיקוח ממשלתי על המחירים ומסובסידיות ממשלתיות (בעיקר בתחום המזון והאנרגיה) מהווים גורם בולם צמיחה, כמו גם שחיתות שלטונית, הברחות, ושאר חסמים בולמים את התפתחות המגזר הפרטי. כתוצאה מכך האבטלה באיראן עומדת על למעלה מ-10% והאינפלציה בפברואר 2010 עמדה 11.5%.
כל אלו, בנוסף לצמיחה בקצב מתון למדי, מיעוט השקעות זרות ומקומיות, ואי יעילות של המשק, מביאים לבריחת מוחות משמעותית ביותר.
הסחר הימי מתבצע בעיקר באמצעות קווי ספנות איראניים.
Contents
היסטוריה
איראן שלפני המהפכה החומייניסטית חוותה צמיחה כלכלית מהירה שהסבה את המשק מעיסוק בחקלאות למשק מודרני מתקדם כבר בשנות ה-70 של המאה ה-20. ערב המהפכה (1978) חל מיתון משמעותי בקצב הצמיחה,עליו התווספה בריחת ההון בסמוך למהפכה (לפניה ואחריה) המוערכת ב-30 עד 40 מיליארד דולר (במונחים של 1980).
לאחר המהפכה הגדירה איראן את מטרותיה ארוכות הטווח כעצמאות כלכלית, תעסוקה מלאה ורמת חיים מניחה את הדעת לתושביה, אך לקראת סופה המאה ה-20 נתקלה הכלכלה האיראנית בקשיים מרובים:
במשך עשרים השנים דנן הכפילה איראן את אוכלוסייתה, וממילא נעשה זו צעירה יותר. בנוסף לכך, ועל אף האחוז הגבוה של חקלאים באוכלוסייה, נאלצה איראן לייבא מזון, תופעה זו התרחבה בגלל תהליכי עיור וקשיים כלכליים באזור הספר.
התרחשות נוספת שהאטה את הכלכלה האיראנית בשנים אלו היא מלחמת איראן-עיראק. במהלך המלחמה נהרגו כ-300,000 איראנים, נפצעו כ-500,000 ועלותה למשק האיראני מוערכת בחצי טריליון (500 מיליארד) דולר ארצות הברית[דרוש מקור].עם תום המלחמה השקיע הממשל בפיתוח מגזרי התקשורת, תעבורה, תעשייה, בריאות, השכלה ואנרגיה (לרבות פיתוח האפשרות של תחנות כוח גרעיניות), ואף שילבה חלק מהמערכות עם אלו של שכנותיה.
תוכנית החומש הכלכלית
תוכנית הפיתוח החמישית (שעניינה השנים 2010-2015) מתווה את קווי המדיניות החברתית כלכלית לחמש השנים הללו. על פי המוגדר בתוכנית תכליתה היא עידוד הצמיחה והפיתוח, והעברת הכוח לעם באמצעות ייצוג על ידי משלחות, כל זאת כחלק מתוכנית "חזון 2025", תוכנית לעידוד צמיחה בת קיימא.
מטרות התוכנית המוצהרות הן עצמאות כלכלית עד שנת 2015, והשלמתה של הרפורמה הכלכלית השאפתנית בתוחמי סובסידיות, בנקאות, מיסוי, מדיניות פיסקלית ומונטרית, תשתיות וכן יעד מתחומים אחרים כגון הרחבת היחסים הבינ"ל ושיפור מערכת הבריאות הציבורית.
| הקטגוריה | ביצועים לשנת 2010 | יעדי תוכנית החומש (2010-2015) |
|---|---|---|
| קצב צמיחה שנתי | 2.6% | 8% בממוצע |
| אבטלה | 11.8% | 7% עד 2015, יצירת מליון מקומות עבודה בשנה |
| אינפלציה | 12% בממוצע | 15% עד ינואר 2015 |
| מחירה של חבית נפט | 60$ לחבית | 65$ לחבית |
| אחוז הייצוא שאינו נפט | 20% | 30% עד שנת 2015 |
| השקעה במחצבי אנרגיה | אין נתונים | 20$ מיליארד, סך ההשקעות (פרטי וממשלתי), בעיקר כדי להזניק את תעשיית הזיקוק |
| תפוקת נפט | 50 מיליון tpy | מאה מליון tpy |
| השקעה במחצבים ועיבודם | אין נתונים | 70$ מיליארד |
| ייצור פלדה גולמית | 10 מיליון tpy | 42 מיליון tpy |
| ייצור ברזל | 27 מיליון tpy | 66 מיליון tpy |
| מלט | 71 מיליון tpy | 110 מיליון tpy |
| כריית אבן גיר | אין נתונים | 166 מיליון tpy |
| הקמת פרקי תעשייה | אין נתונים | 50 פארקי תעשייה חדשים |
הפרטה ומרכוז בכלכלה האיראנית
עם תום מלחמת איראן עיראק הכריז הממשל על כוונתו להפריט את רוב התעשיות הממשלתיות כחלק מהמאמץ להאצת הצמיחה.
תהליך ההפרטה התנהל בעצלתיים, לא מעט כתוצאה מהתנגדות המג'לס. עד שנת 2006 נותרה רוב התעשייה, כ-70% מהמשק (תעשיית המתכות, הנפט, הנחושת, הרכב, וייצור מכונות לתעשייה) היה בידי הממשלה, ואילו התעשייה הקלה הייתה בידיים פרטיות.
בהתאם לסעיף 44 לחוקתה, כלכלת איראן מורכבת משלושה מגזרים: מדינתי, שיתופי, ופרטי:
- המגזר המידנתי מכיל את כל התעשיות הכבדות, סחר החוץ, כריית מחצבים, בנקאות, ביטוח, חשמל, סכרים, מערכות השקיה, רדיו, טלוויזיה, תקשורת, תעופה, ספנות, כבישים, רכבות, עבודות ציבוריות וכיוצא בזאת.
- המגזר השיתופי כולל את החברות התאגידיות, ומיזמים הכוללים ייצור והפצה באזורים מעוירים וכפריים, ע"פ חוקי השריעה. 120,000 תאגידים המעסיקים כ-15 מיליון איראנים.
- המזגר הפרטי כולל את התחומים: בניין, חקלאות, חיות בית, תעשייה לא ממשלתית, סחר ושירותים.
המגזר הפרטי נהנה מחופש פעולה רחב יותר מאשר חקוק בחוקה, ומשקלו גדל, בין היתר בזכות תיקון בחוקה המתיר הפרטה של 80% מנכסי המדינה, כאשר 40% באמצעות הבורסה של טהרן, ו-40% דרך קרנות צדקות. המהלך שינה את חלקה של הממשלה בתוצר מ-80% ל-40%.
סנקציות כלכליות על איראן
ערך מורחב – סנקציות על איראן
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל איראן | ||
קישורים חיצוניים
- אשר שכטר, כמה שווה החיוך של רוחאני, באתר TheMarker, 11 באוקטובר 2013
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית.
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +12327 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
