ישיבת תורת חיים (מוסקבה)

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
תורת חיים


Yeshiva.jpg


ישיבה
תאריך ייסוד 1989
השתייכות חרדים ליטאים
מייסדים הרב משה סולובייצ'יק הרב אלכסנדר אייזנשטט
ראש הישיבה הרב משה לבל
מיקום מוסקבה, רוסיה

תלמידי הישיבה בפתח הישיבה בשנות התשעים

ישיבת תורת חיים (Торат Хаим) היא ישיבה חרדית-ליטאית הממוקמת בפרברי העיר מוסקבה, בירת רוסיה.

תולדות הישיבה

בשנת תשמ"ט (1989), כשהשלטון הקומוניסטי בברית המועצות החל להתרופף, נשלחו למוסקבה, ביוזמתו של הרב משה סולובייצ'יק מציריך, הרב אלכסנדר אייזנשטט והרב יצחק זילבר לבדיקת האפשרות להקמת הישיבה במקום. בהמשך הקים הרב סולובייצ'יק בציריך ועד במטרה לנהל את פעילות הישיבה.

במשך שנותיה שינתה הישיבה את פניה ואת מיקומה כמה וכמה פעמים. תחילה שכנה בדירות שונות בעיר מוסקבה, ובהמשך התמקמה במתחמים שיועדו לבתי הבראה, מחוץ לעיר. היום שוכנת הישיבה באזור כפרי, בבניין שנרכש לשם כך, בסמוך לכפרים פפובקה וחריפן בראיון רמנסקי שבמחוז מוסקבה. במשך השנים חוותה הישיבה מספר פעמים תקריות של התנכלות אנטישמית מצד האוכלוסיה המקומית. בערב פסח תשע"ט הוצת מבנה הישיבה ממניעים אנטישמיים[1].

הר"מים בישיבה הם רבנים מישראל המגיעים במהלך השנה לתקופות של שבועיים בכל חודש ומתחלפים ביניהם. בעבר לימדו בה הרב אלכסנדר אייזנשטט, הרב דוד קרוגר, הרב שמעון פוזנר (שאף שימש בה כראש ישיבה), הרב יעקב סקובן, הרב שמעון סוסקין, הרב צבי פטלס והרב אלכסנדר חייט. נכון ל-2013 מלמדים: הרב מרדכי קולביאנסקי, הרב אליהו טבגר מממחדשי התכלת ומחבר הספר "כליל תכלת", הרב אליהו נחמן ווגנפירר, והרב משה אקסלרוד. הרב יצחק זילבר נהג להגיע לישיבה בחגים - פסח וסוכות. בשנותיו האחרונות היה מגיע אליה בפסח הרב משה שפירא.

לאחר פטירת הרב משה סולובייצ'יק ופירוק הוועד בציריך התמנה הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן לנשיא הישיבה, והרב משה לבל לתפקיד ראש הישיבה. מנהל הישיבה הוא הרב אלכסנדר אייזנשטט.

הלימודים בישיבה מיועדים לצעירים, תושבי חבר המדינות. נכון ל-2013 לומדים בה כשישים תלמידים. הם מגיעים אליה, בדרך כלל, אחרי סיום הלימודים בבית הספר בגיל 17-20. כרוב רובם של יהודי ברית המועצות לשעבר, מגיעים התלמידים אליה ללא רקע תורני כלשהו ואף ללא ידיעת השפה העברית. הם שוהים בה 3-4 שנים בממוצע. רובם נשלחים לאחר מכן לישיבות חרדיות בישראל, אנגליה וארצות הברית, וחלקם ממשיכים את לימודם בכולל במוסקבה. בעשור השני של המאה העשרים ואחת חלה ירידה בכמות הצעירים המתעניינים בישיבה בקרב מדינות חבר העמים, וגרעין התלמידים הורחב לצעירים דוברי רוסית בעלי רקע תואם המתגוררים בישראל ונוסעים ללמוד בישיבה.

תוכנית הלימודים בישיבה דומה לתוכנית הלימודים בישיבות וכוללת שיעורים בגמרא בחומש, בהלכה ובמוסר. היום מחולק לשלושה סדרי לימוד עצמי בחברותא והתלמידים מחולקים לפי רמות.

התלמידים יוצאים לביתם, לתקופת 'בין הזמנים', רק פעמיים בשנה - שבועיים אחרי פסח ושבועיים אחרי סוכות. בשאר ימות השנה, כולל חגים, נמצאים התלמידים בישיבה. יהודים רבים מתושבי מוסקבה והסביבה נוהגים להגיע לישיבה לשבתות ולחגים כדי לשמוע את השיעורים והשיחות הנמסרים בימים אלה.

בכל שנה עורכת הישיבה בחול המועד סוכות בירושלים כנס למאות בוגריה בישראל. חלק מבוגרי הישיבה עוסקים בהרבצת תורה ובקירוב רחוקים ברוסיה ובישראל - במסגרת הארגון "תולדות ישורון", בכולל "ברכת יצחק" במוסקבה, בכולל בסרטוב, בישיבה ליוצאי רוסיה בווינה ועוד.

בשנת 2006 הוציא הרב צבי פטלס ספר ברוסית בשם "המאושרים - יומנו של מלמד". הספר מתאר ברובו את הווי החיים בישיבה מנקודת ראותו של ר"מ בישיבה, החל משנותיה הראשונות סמוך לנפילת ברית המועצות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין


Emojione 1F4DC.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לאנציקלופדיה היהודית ולהרחיב אותו.

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -816 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png