יום טוב

שולחן חגיגי ערוך לקראת ליל הסדר, החל בליל יום טוב ראשון של פסח

יוֹם טוֹב הוא כינוי לתאריך קבוע בלוח השנה היהודי, בו קבעה התורה חג. ימים אלה אסורים במלאכה בדומה לשבת, מלבד "מלאכות אוכל נפש". ימי החג שאינם נחשבים יום טוב ומותרת בהם מלאכה נקראים "חול המועד".

מספר הימים הטובים

על פי קביעת התורה

התורה קבעה שישה ימים טובים:

• א' בתשרי - ראש השנה המכונה בתורה "יום תרועה" ו"יום זיכרון תרועה".
• ט"ו בתשרי - היום הראשון של חג הסוכות.
• כ"ב בתשרי - שמיני עצרת. בארץ ישראל חוגגים באותו יום גם את שמחת תורה; בחו"ל חוגגים ביום כ"ב את שמיני עצרת וביום כ"ג את שמחת תורה.
• ט"ו בניסן - היום הראשון של חג הפסח.
• כ"א בניסן - שביעי של פסח.
• ביום החמישים של ספירת העומר, בלוח הקבוע חל תמיד בו' בסיוון - חג השבועות המכונה בתורה "יום הביכורים".

מועד נוסף שקבעה התורה, הוא יום הכיפורים החל בי' בתשרי. מועד זה אינו יום טוב מפני שהוא אסור אף במלאכות המותרות ביום טוב. בתורה הוא מכונה "שבת שבתון" אך העונש הנקבע בתורה למחללו קל מהעונש שנקבע למחלל שבת.

על פי קביעת חז"ל

ערך מורחב – יום טוב שני של גלויות

בעקבות אופן קביעת החודשים העבריים בעבר, נוצר ספק ליהודים שגרו בחו"ל מתי בדיוק חל היום טוב (הם לא ידעו האם בית הדין עיברו את החודש או לא). על כן, קבעו חז"ל שעל כל יהודי שגר בחו"ל לחגוג שני ימים טובים בכל חג. כך יצא שבני חו"ל עורכים ימים טובים גם בתאריכים: ט"ז בתשרי, כ"ג בתשרי, ט"ז בניסן, כ"ב בניסן וז' בסיוון. ימים אלו נקראים "יום טוב שני של גלויות". למרות שבימינו ידוע לכל מתי ראש החודש, שהרי הלל האחרון קידש את ראשי החדשים והתקין לוח קבוע, בכל זאת תיקנו חז"ל לשמור על יו"ט שני של גלויות, עקב חשש מתקלות.

יום כיפור - מפאת הקושי הגדול לצום שני ימים רצופים, לא תיקנו חז"ל יום טוב שני, אף שהטעם לתקנה קיים גם ביום כיפור.

ראש השנה - מכיוון שראש השנה חל בראש חודש עצמו, היה בלתי אפשרי להודיע לתושבי המקומות שמחוץ לירושלים האם נקבע ראש חודש תשרי ביום השלושים מאלול, או שמא לא באו עדים על מולד הלבנה, וראש החודש ובעקבותיו ראש השנה נקבעו ליום השלושים ואחד מאלול. כתוצאה מכך, שמרו ברוב העולם את ראש השנה במשך יומיים, ומטעם זה תקנו חכמים לשמור עד היום את ראש השנה במשך יומיים, בא' בתשרי ובב' בתשרי.

מצוות שמחה וכבוד יום טוב

התורה כותבת:

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ

— ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ד

ואף שפסוק זה נכתב בציווי על חג הסוכות, פרשנים רבים סוברים שעניין זה נוגע אף לשאר החגים.

וכך נאמר בתלמוד:

שנאמר "ושמחת בחגך", במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך", ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין, שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש"

— תלמוד בבלי, פסחים ק"ט ע"א

מגמרא זו אנו לומדים, כי כיום, בזמן שבית המקדש אינו קיים, מצוות השמחה ביום טוב היא בקניית מתנות לאנשי הבית (כל אחד לפי מה שישמח אותו), באכילת בשר ושתיית יין.

כבוד יום טוב- בנוסף למצוות השמחה ביום טוב, ישנה גם מצווה לכבדו, ועל כן נהוג להסתפר, להתנקות ולהחליף לבגדי חג. כמו כן, יש להכין את הבית כראוי בסידורו ובניקיונו. חלק מעניין כבוד יום טוב הוא גם לטרוח בעצמו בהכנות אף אם יש לו עוזרים רבים שיעשו זאת.

עונג יום טוב- עניין נוסף הוא החובה לענג גופו ביום טוב על ידי ריבוי מאכלים טובים, עריכת שתי סעודות גדולות וריבוי האור בבית. כחלק מעניין עונג יום טוב קבעו חז"ל איסור לאכול בערב יום טוב אחר חצות היום, כדי שיכנס לחג כשהוא רעב ויאכל בתיאבון ובתענוג.

דיני מלאכה ביום טוב

נר נשמה, נוהגים להדליקו לקראת יום טוב כדי להעביר ממנו אש במשך החג

ערך מורחב – כללי מלאכת יום טוב

כל מלאכה שאסורה בשבת אסורה גם ביום טוב, למעט מלאכות מסוימות שהתירה התורה לבצען לצורך אוכל נפש ולצורך שמחת החג. המלאכות המותרות הן:

• מלאכת אוכל נפש (מלאכות שהם לצורך הכנת אוכל, כגון: שחיטה, ברירה, לישה, אפייה ובישול).
• הבערת אש וכיבויה.
• הוצאה מרשות לרשות.

מלאכת הבישול, ההבערה וההוצאה הותרו לכל צורך של תענוג (מתוך שהותרו לצורך אכילה), ושאר המלאכות המנויות הותרו רק לצורך אוכל נפש. שאר ל"ט מלאכות לא הותרו כלל, אף לצורך אוכל נפש. כמו כן, לא הותרו מלאכות לצורך "מכשירי אוכל נפש", כגון לעשות שפוד וסכין, תנור וכיריים.

בהבערה, אסרו חכמים להוליד אש חדשה, אך מותר להעביר אש קיימת ולהדליק באמצעותה אש חדשה. לכן רבים מדליקים מערב יום טוב נר נשמה (שדולק 24 שעות ויותר) כדי שיוכלו להעביר ממנו אש במשך החג. אף שהדלקת אש מותרת, כיבויה והחלשתה אסורים. לכן כשמדליק גפרור (על ידי אש דולקת ולא על ידי חיכוך) יש לתת לו להגמר מעצמו ואסור לכבותו. אם התבשיל עומד להישרף על האש ואין ברירה אלא להקטינה - מותר שזהו צורך אוכל נפש.

בעניין חשמל נחלקו הפוסקים אם מותר להדליקו ביום טוב, אך כיום הרוב הגדול של הפוסקים סוברים שאסור, וכך נוהגים רוב שומרי המצוות.

כאמור, מלאכת בישול הותרה לכל צורכי היום (כגון לחמם מים לרחיצה וכו'), אך אסור לבשל דבר שאינו צורך היום. לדוגמה, אסור לבשל אוכל ליום שלמחרת. אם היום שלמחרת הוא שבת תיקנו חז"ל שאפשר לבשל אך יש להתקין עירוב תבשילין מערב יום טוב לצורך כך (ראו יום טוב הסמוך לשבת). בנוסף, אסור לבשל אוכל בשביל אדם שאינו יהודי או בשביל בעלי חיים, אך מותר להרבות בבישול יותר ממה שיצטרך לאותו יום מפני שתמיד ייתכן ויבואו אורחים לא צפויים.

רוב דיני מוקצה שווים בין יום טוב לשבת, אך ישנם מעט דינים שהחמירו בהם חכמים יותר משבת כדי שלא יזלזלו ביום טוב.

המסכת העוסקת בדיני יום טוב היא מסכת ביצה.

עירוב חצרות ליום טוב

ככלל, עירוב חצרות נתקן לגבי שבת ולגבי יום הכיפורים. לגבי יום טוב נאמר בגמרא "אין עירוב והוצאה ליום טוב". נחלקו המפרשים בביאור משפט זה. המגיד משנה הסביר בדעת הרמב"ם שאין צורך בעירוב חצרות ביום טוב, וההוצאה מחצר לחצר מותרת גם ללא עירוב. לעומת זאת לדעת הרשב"א יש צורך בעירוב חצרות ליום טוב לשם הוצאת דברים שאין בהם צורך היום. השולחן ערוך פסק כדעת הרמב"ם שאין צורך בעירוב עבור יום טוב ואילו הרמ"א פסק כדעת הרשב"א. דעה שלישית היא דעת הריטב"א, לפיה אין היתר לטלטל ביום טוב דברים שאין בהם צורך היום ואפילו עשה עירוב חצרות אין הדבר מועיל. המשנה ברורה מביא בשם מהרש"ל שלא נהגו להניח עירוב חצרות ליום טוב, אך טוב שכאשר מניחים עירוב חצרות בערב פסח לצורך כל שבתות השנה יאמרו שעירוב זה מועיל גם לימים הטובים שבה.

דינים נוספים

נוסח קידוש ליום טוב

קידוש

ביום טוב עורכים קידוש גם בלילה וגם ביום. נוסח הקידוש שונה מהנוסח של שבת וישנם שינויים קלים מחג לחג. כמו כן, בכל יום טוב מברכים ברכת שהחיינו (נשים מברכות בהדלקת נרות וגברים יוצאים ידי חובה בברכה שבקידוש) חוץ מיום טוב אחרון של פסח.

הבדל נוסף בין יום טוב אחרון של פסח לבין שאר הימים טובים הוא באמירת ההלל. בכל הימים טובים אומרים הלל שלם בברכה, חוץ מיום טוב אחרון של פסח בו אומרים הלל בדילוג ולשיטת הספרדים אף לא מברכים.

סעודות החג

בהלכה נפסק כדעת הראשונים שביום טוב אין מצוות שלוש סעודות כמו בשבת וניתן להסתפק בשתיים. עם זאת היו שהחמירו לאכול סעודה שלישית ואף מלווה מלכה גם ביום טוב, ויש חצרות חסידיות בהן נוהגים לאכול סעודה שלישית ולהאריך בסעודה עד מוצאי החג, בשביל "להמשיך את קדושת החג" הלאה. כמו כן, יש הנוהגים לאכול סעודה שלישית ביום טוב אחרון של פסח, על בסיס דעת הגאון מווילנה שכל אכילה של מצה במשך ימי הפסח היא מצווה, על כן אוכלים עוד סעודה כדי להיפרד מן המצה. בחסידות חב"ד מייחסים חשיבות רבה לסעודה זו ומכנים אותה סעודת משיח.

תפילות החג

בכל יום טוב מתפללים ארבע תפילות- ערבית, שחרית, מוסף ומנחה. תפילות העמידה כוללות שבע ברכות (בניגוד ליום חול בו יש תשע עשרה ברכות). אך שונות בנוסחן מתפילות שבת. גם בין יום טוב אחד למשנהו יש שינויי נוסח קלים. בתפילת מוסף של יום טוב מזכירים את קרבן המוסף שהיה קרב בבית המקדש באותו יום.

בכל יום טוב קוראים בתורה פרשה המיוחדת לאותו יום, ובמפטיר קוראים את פרשת קרבן המוסף של אותו יום. בכל יום טוב שאינו חל בשבת עולים לתורה חמישה קרואים ואחד נוסף למפטיר והפטרה.

הבדלה

גם במוצאי יום טוב עורכים הבדלה כמו במוצאי שבת, אך אם היום טוב לא חל בשבת מדלגים על ברכת "מאורי האש" (מכיוון שהיא נבראה במוצאי שבת), וכן על ברכת "בשמים" שכן ביום טוב אין נשמה יתירה כמו בשבת. יש נוהגים לדלג גם על הפסוקים שנהוג לומר לפני הבדלה.

ראו גם

• חג
• יום טוב שני של גלויות
• הלוח העברי
• חול המועד

קישורים חיצוניים

• הלכות יום טוב, בקיצור שולחן ערוך

הערות שוליים

הבהרה: המידע באנציקלופדיה היהודית נועד לעיון והעשרת ידע כללית, ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0). (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +2407 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

רענן נתונים