יוחנן כריסוסטומוס
ערך זה סווג כחלק מקבוצת ערכים העוסקים בנושא "אנשי דת (אפיפיורים, כמורה, וכולי)". חשיבותו של הערך, ומקומו באנציקלופדיה בדרך התורה, מוטלת בספק. נשמח שתביעו את דעתכם כאן.
| תאולוגיה נוצרית | |||||||||
 | |||||||||
| פורטל נצרות | |||||||||
| מושגים בנצרות | |||||||||
| |||||||||
יוחנן כריסוסטומוס (χρυσόστομος) מילולית - "פה הזהב" (347–407) היה אחד הבישופים, המטיפים וההוגים הנוצריים הבולטים במאה הרביעית והחמישית בסוריה ובקונסטנטינופול. הוא ידוע במיוחד בזכות רהיטות דיבורו בציבור ובזכות גינויו לשימוש לרעה שעשתה הכנסייה בכוחה באימפריה הרומית באותה עת. כריסוסטומוס ידוע גם כמחבר דרשות חריפות במיוחד נגד היהדות, במאמץ לחדד את הבידול הטרי בין שתי הדתות.
כריסוסטומוס זכה לשם זה, שפירושו "בעל פה הזהב" אחרי מותו. הוא נחשב לאחד משלושת ההיררכים הקדושים של הכנסייה והוכר כקדוש גם על–ידי הכנסייה הקתולית. שרידיו נגנבו מקונסטנטינופול במהלך מסע צלב בשנת 1204 והובאו לרומא, אך הושבו בצו האפיפיור יוחנן פאולוס השני בשנת 2004.
חייו[edit | edit source]
כריסוסטומוס נולד באנטיוכיה. אביו היה קצין צבא בכיר שמת זמן קצר אחרי לידתו וכריסוסטומוס גודל על–ידי אמו הנוצרייה. כבר כנער רצה כריסוסטומוס להפוך לנזיר אולם אימו שיכנעה אותו שהיא זקוקה לעזרתו ורק אחרי מותה הקדיש עצמו לכנסייה. הוא נטבל בשנת 370 ומונה ל"קורא", אחת המשרות הנמוכות בכנסייה. הוא למד אצל המורה הפגני ליבניוס, ולאחר מכן המשיך ללמוד תאולוגיה נוצרית אצל דיודורוס מטרסוס, כריסוסטומוס הפך לנזיר, כשהוא מיישם ביחס לעצמו אסקטיות קיצונית. צעד זה לא היה די בו בעיניו והוא הפך בשנת 375 בערך לנזיר מתבודד ונותר כזה עד שבריאותו הרופפת כפתה עליו לשוב לאנטיוכיה.
באנטיוכיה הוסמך כריסוסטומוס כדיאקון בשנת 381 ואחר כך, בין השאר בעקבות ספר "נגד היהודאים" (יהודים-נוצרים) שכתב, זכה במינוי כפרסביטר בשנת 386. בשנים אלו זכה כריסוסטומוס לפופולריות רבה בזכות יכולת הדרשה שלו, ובמיוחד בזכות ניתוחיו המעמיקים לפסוקים בתנ"ך ודיוניו בענייני מוסר. באותה תקופה כתב גם שורה של דרשות (הומיליות) על ספרי התנ"ך השונים, שבהן התבטאה דאגתו לחייהם הפיזיים והרוחניים של העניים, ואיבתו לניצול לרעה של עושר ורכוש פרטי. לפי סוקרטס סכולסטיקוס[1] היה כריסוסטומוס חמור ורציני במזגו, והיו שאמרו כי נטה יותר לרתחנות מאשר לצניעות. חירות הדיבור שנטל ביחס לאחרים, ובמיוחד לנוהגם המוסרי של העשירים, קנה לו לא מעט אויבים. כריסוסטומוס עזב את חיי הנזיר כי חשב שתפקיד כהן דת חשוב יותר מאשר תפקיד נזיר. נזיר פונה אל תוך עצמו בעוד כוהן דת מדריך את הקהילה, דואג לאנשים זרים לו, משגיח גם על נשים וקורא אותן לסדר במידה והתנהגותן לא ראוייה. בורר ופוסק במחלוקות בין חברות וחברי הקהילה. מחלק את לחם הקודש ומונע אותו ממי שאינו ראוי לו.
בשנת 398, אחרי תריסר שנים שבהן כיהן כדרשן, נקרא כריסוסטומוס לתפקיד בישוף קונסטנטינופול. מינוי זה עורר איבה מצד תאופילוס, פטריארך אלכסנדריה שביקש להכפיף את בישופות קונסטנטינופול לסמכותו ושאף למנות לתפקיד את איסידור. בתקופה זו הייתה קונסטנטינופול נתונה בסערה, תחילה תחת שלטון הסריס אאוטרופיוס ואחר כך בשל התקוממות הגנרל הגרמני גאינס. בינתיים, הסתכסך תאופילוס עם דיוסקורוס ואיסידור, שהיה בין חסידיו והשניים נסעו לקונסנטנטינופול והשמועות כי זכה ליחס אוהד מכריסוסטומוס העמיקו את איבתו של תאופילוס לבישוף קונסנטנטינופול.
תאופילוס, שקודם לכן היה מקורב בדעותיו לאלו של אוריגנס, אך נאלץ לחזור בו בגלל התמרמרות כמריו, העמיד עתה פנים חסודות[2] ופנה לאפיפניוס מסלמיס, בישוף קפריסין, וביקשו לארגן ויעוד שיגנה את כתבי אוריגנס. אפיפניוס, ששש תמיד לרדוף אחר כל כופר, אמיתי ומדומה, נענה בהתלהבות וכתב גם לכריסוסטומוס בדרישה שיכנס אף הוא ויעוד גינוי כזה. תאופילוס המשיך בכינוס ויעוד דומה באלכסנדריה והחל שולח תביעות לכנס ויעוד דומה בקונסטנטינופול. מטרתו הייתה לסלק את כריסוסטומוס ממשרתו באמצעות ויעוד בקונסטנטינופול שיגנה את כריסוסטומוס והאוריגנסים.
לתאופילוס נמצאה עזרה בקרב הכמורה בקונסטנטינופול, שהתנגדה בחריפות לרטוריקה של כריסוסטומוס ולתביעותיו כי אנשי כמורה יכהנו בתפקידם ללא תשלום. עזר נוסף נמצא לו בדמות רבים בחצר הקיסר, שהתנגדו לבישוף העוין את העושר והראוותנות, שהרבה לגנות את עבירותיהם המוסריות של הנושאים במשרות בכירות באימפריה. בלטה כאן במיוחד אליה אודוקסיה, אשת קיסר המזרח ארקדיוס, שהניחה (אולי בצדק) כי גינויו ללבוש הנשי הראוותני כוון אליה.
בינתיים, הגיע לקונסטנטינופול סווריאנוס, בישוף גבלה שבסוריה, שהיה נלהב לאפשרות לאסוף הון גדול מדרשות בפני הציבור בעיר. הוא התקבל בסבר פנים יפות על ידי כריסוסטומוס, אך עורר את איבתו של הדיאקון סרפיון. כאשר יצא כריסוסטומוס לאפסוס, כדי להסמיך שם בישוף חדש במקום זה שמת, תיאר לו סרפיון כיצד דרשותיו של סווריאנוס כובשות את לב הקהל בהיעדרו. כאשר שב כריסוסטומוס לקונסטנטינופול, הגיעו הדברים לעימות גלוי בין סרפיון לסווריאנוס. כריסוסטומוס נתלה באמתלה קלושה וגרש את סווריאנוס ממשרתו ומן העיר, אך נאלץ להשיבו לשם, ולבקשת אליה אודוקסיה התפייס עמו לכאורה.
הדחתו[edit | edit source]
ב-402 הגיע אפיפניוס מקפריסין, בידו כתב הגינוי לאוריגנס, ותבע מכריסוסטומוס לגנותו אף הוא. כריסוסטומוס סירב ואמר כי לא יגנה אדם שמת באופן מכובד לפני זמן כה רב (אוריגנס פעל בערך מאתיים שנה לפני כן) ושתורתו הייתה מקובלת על חכמי הכנסייה אחריו. אחרי חזרתו של אפיפניוס לקפריסין (הוא מת בדרכו לאי) למד כריסוסטומוס כי מי שחוללה את בואו הייתה אליה אודוקסיה, ובהיותו חם מזג נשא דרשה פומבית שבה גינה נשים באופן כללי. אליה אאודוקסיה ניצלה הזדמנות זו והורתה (כביכול בהוראת בנה, הקיסר הילד) לתאופילוס לארגן בלא שהיות ויעוד שיגנה את כריסוסטומוס. תאופילוס ליקט בחפזון מספר בישופים, אליה אאודוקסיה הורתה לאחרים להשתתף, ונוספו אליהם כמה מן הבישופים שכריסוסטומוס הדיח במסעו לאפסוס.
חבורת הבישופים התכנסה בכלכדון שבביתיניה (403), שם נישאו דרשות גינוי לכריסוסטומוס, והמשיכה משם לקונסטנטינופול. תאופילוס התאכסן באחד מארמונות הקיסר ומשם החל להשמיע מטר האשמות כנגד כריסוסטומוס, כעת בלי לאזכר כלל עניין הנוגע לאוריגנס. אחר כך, שבה חבורת הבישופים לכלכדון ושם קראה לכריסוסטומוס להתייצב בפניהם ולענות להאשמות. כריסוסטומוס סירב ארבע פעמים להתייצב בפניהם, באומרו כי לא יתייצב בפני מי שהכריזו על עצמם אויביו, ויתר הוויעוד גם על מראית עין של משפט והדיח את כריסוסטומוס ממשרת הבישוף משום שסירב לציית לזימון שלהם.
הקיסרית מיהרה להוציא צו לגירושו של כריסוסטומוס, וזה, ככל הנראה מחשש פן התקוממות עממית תקושר אליו, הסכים כעבור שלושה ימים להיענות לצו. המהומה וההתנגדות העממית לסילוקו הובילו את הקיסרית לזמנו מחדש כעבור זמן קצר. כריסוסטומוס שיכן עצמו בפרוורי העיר ואמר כי לא ישוב לתפקידו עד שלא יזוכה מההאשמות נגדו. בינתיים, המשיך תאופילוס לחרוש מזימות כנגד כריסוסטומוס. הוא טען כי הרקלידס, הבישוף שמינה כריסוסטומוס באפסוס, הכה אדם וגרר אותו בשלשלאות ברחבי העיר, והדיח אותו מתפקידו בלי שטרח כלל לשמוע את הרקלידס מגן על עצמו. בעקבות זאת התחוללה מהומה בקונסטנטינופול ותאופילוס המבוהל נמלט על נפשו ובעקבותיו הבישופים האחרים שהיו עמו.
זמן קצר אחרי כן, נוצק פסל כסף גדול של הקיסרית אאודוקסיה, סמוך לקתדרלה של קונסטנטינופול, ומשחקים החלו נערכים שם. ההתגרות הגלויה נשאה את הפירות הרצויים מבחינת הקיסרית: כריסוסטומוס נשא דרשה חריפה כנגד הנוהג לקיים משחקים שם, והקיסרית, שבחרה לפרש את הדרשה כהתקפה ישירה נגדה, הורתה על כינוס ויעוד נוסף נגד כריסוסטומוס. כאשר שמע על כך כריסוסטומוס, הוא החריף את המצב בדרשה בה אמר: "שוב הרודיאס משתוללת, שוב היא מוטרדת, שוב היא רוקדת, ושוב היא רוצה לקבל את ראשו של יוחנן על טס". הקישור בינה לבין הרודיאס, זו שתבעה את ראשו של יוחנן המטביל על טס, הכעיס את הקיסרית עוד יותר. בויעוד שכינסה גונה כריסוסטומוס שוב והודח מתפקידו, הפעם בעילה הפרוצדורלית שנהג כבישוף בעת בה הדחתו המפוקפקת על–ידי הויעוד הקודם הייתה עדיין בתוקף. הקיסרית אסרה על כריסוסטומוס להגיע לכנסייה או לשאת דברים ואחרי חודשיים (בערך באמצע שנת 404) גרשה אותו מקונסטנטינופול.
האפיפיור אינוקנטיוס הראשון מחה על הגירוש, אך ללא הועיל. כריסוסטומוס כתב מכתבים שעדיין הייתה להם השפעה רבה בקונסטנטינופול וכדי למנוע זאת גורש שוב, הפעם לפיטיאונט שבאבחזיה, לחופי הים השחור, אך מת בדרכו לשם.
הטפותיו[edit | edit source]
כריסוסטומוס הטיף כי כסף הוא כמו מים, אם אינו זורם הוא מבאיש. בכך ניסה לשכנע את עשירי הקהילה לתרום מכספם ולהיות נדיבים יותר.
לדבריו גם אדם המענה את גופו בצום חשוב פחות מאשר אדם התומך בזולתו.
הטיף להסתפקות במועט והימנעות מרכישת סחורות יקרות המובאות מארצות הים כי הסוחר והימאים מסכנים את עצמם בהפלגה לארצות הברברים בלי שתהיה לסכנה זו מטרה טובה יותר מאשר הבאת דברי מותרות. במקום זאת עדיף להוציא את הכסף לתמיכה בעניים.
לדבריו הקהילה הנוצרית הייתה יכולה לחסוך כסף על ידי בישול משותף, שהוא זול בהרבה מאשר בישול ביתי בכל בית בנפרד ואת החיסכון להעביר לנצרכים כך שגם הם לא ירעבו.
הטפותיו האשימו את הנשים ברדיפת המותרות של בעליהן הרוצים לרצותן, לרכוש להן תכשיטים ובגדים מפוארים. כשגינה את שמלות הפאר עורר עליו את רוגזן של נשות העשירים ושל הקיסרית.
דרשות נגד היהודים[edit | edit source]
בשנתו הראשונה ככומר באנטיוכיה (386–387), כריסוסטומוס כתב שמונה דרשות נגד היהודים והמתייהדים. דרשות אלו (adversus judaeos) הופנו בעיקר כלפי יהודים-נוצרים שעדיין אחזו במורשתם היהודית וכלפי נוצרים מקהילתו שנטלו חלק בפסטיבלים יהודים ומצוות יהודיות אחרות. הוא תקף לא רק את הוראת היהדות אלא גם[3] את דרך החיים ואת דעותיהם של יהודים בני זמנו אותם נוצרים באנטיוכיה ששיתפו פעולה עם יהודים בענייני דת, שמרו את השבת, את הצומות וחגים יהודים אחרים והשתתפו בעלייה לרגל למקומות קדושים ליהודים. כריסוסטומוס טען כי בשבתות ובחגים בית הכנסת של היהודים היה מלא בנוצרים, (נשים במיוחד), שאהבו את החגיגיות של התפילה היהודית ונהנו להקשיב לשופר בראש השנה. "החגים של היהודים האומללים עומדים לחול זה אחר זה, החל בראש השנה, חג הסוכות והצומות. רבים אשר בקרבנו, המתיימרים להיות משלנו, יוצאים לאתרי החג ועומדים באופן מופקר לחוג את החג וליטול חלק בצום. אולם כעת ברצוני להרחיק נוהג זה מהכנסייה."
הטון הפולמי, והעוינות הבוטה שבכתבים אלו שימשו במהלך השנים כלי יעיל בידיהם של אנטישמים כ"עדות" נגד היהודים, במיוחד בגלל השימוש המחוכם של כריסוסטומוס בכל עדות שלילית או ביקורת המצויה בדברי הנביאים בתנ"ך כ"הוכחה" לאופיים של היהודים.
מטרתו העיקרית של כריסוסטומוס הייתה להרתיע את הנוצרים באנטיוכיה מלהמשך או להתקרב למנהגיהם של היהודים במקום, שככל הנראה משכו תשומת לב ועניין רב בקרב הנוצרים. תזה אחרת, של רודני סטרק, יוג'ין פישר ואחרים, טוענת כי מטרתו הייתה להרתיע את היהודים הנוצרים ולכפות עליהם להיצמד בלעדית לכנסייה.
קישורים חיצוניים[edit | edit source]
הערות שוליים[edit | edit source]
- ^ לפי "היסטוריה אקלסטית" של סוקרטס סכולסטיקוס, ספר 6, פרק 3
- ^ לפי "היסטוריה אקלסטית" של סוקרטס סכולסטיקוס, ספר 6, פרק 10-11
- ^ JOHN CHRYSOSTOM בjewishvirtuallibrary
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0).
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +1239 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
