יובל שטייניץ

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
יובל שטייניץ
יובל שטייניץ.jpg
שר האנרגיה
תאריך לידה 10 באפריל 1958
תאריך לידה עברי כ' בניסן ה'תשי"ח
ממשלות 32–34
כנסות 15–20
סיעה הליכוד, הליכוד - ישראל ביתנו
תפקידים בולטים
שטייניץ בהדלקת נרות חנוכה באוניברסיטת אריאל. משמאלו נגיד האוניברסיטה יגאל כהן-אורגד

יובל שטייניץ (נולד ב-10 באפריל 1958) הוא שר האנרגיה, האחראי על הוועדה לאנרגיה אטומית וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. כיהן כשר האוצר וכשר לנושאים אסטרטגיים וענייני מודיעין. דוקטור לפילוסופיה, ובעבר מרצה בכיר לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה.

ביוגרפיה

שטייניץ נולד וגדל ביישוב החקלאי רמות השבים. בכור מבין ארבעת ילדיהם של דן, מהנדס שעלה לארץ מבראונשווייג שבגרמניה עם משפחתו בשנת 1934[1], ושל מינה, מורה לספרות ולפילוסופיה ילידת פולין.

בימי התיכון, הרבה לנהל ויכוחים פילוסופים עם מוריו ובתחילת כיתה י"ב הורחק לצמיתות מתיכון 'כצנלסון' בכפר סבא. שטייניץ השלים בגרות אקסטרנית[2].

עם גיוסו לצה"ל שירת בחטיבת גולני[3] ושובץ בגדוד 12 (ברק) של החטיבה. עבר מסלול הכשרה כלוחם, ולאחר מכן יצא לקורס מ"כים חי"ר ושימש כסמל מחלקה[4]. במהלך שירותו הצבאי השתתף במבצע ליטני, כאיש מילואים לחם בשורות חטיבת אלכסנדרוני במלחמת לבנון הראשונה ונפצע קל בקרבות בהרי שוף.

פעילותו האקדמית

לאחר שחרורו מצה"ל, למד לתואר ראשון ושני בפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, אותם סיים בהצטיינות[5]. כתב דוקטורט בפילוסופיה בנושא "סניגוריה לאונטולוגיה הראציונאליסטית באמצעות בדיקת מהותם ותקופתם של טיעונים מטאפיזיים להוכחת קיומו של הא-להים"[6], בהנחיית זאב בכלר במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב (1994). בשנת 1993 הוענקה לו "מלגת אלון" לחוקרים צעירים מצטיינים, בעקבותיה מונה למרצה והחל ללמד פילוסופיה באוניברסיטת חיפה. שטייניץ נבחר במשך שנתיים רצופות ל"מרצה מצטיין" לפילוסופיה ופילוסופיה של המדע. בהמשך הדרך, בשנת 1996 הוענקה לו דרגת "מרצה בכיר".

פרסם מספר ספרים פופולריים בפילוסופיה; הראשון שבהם, "הזמנה לפילוסופיה", הפך לספר הפילוסופיה הנמכר ביותר בישראל וזכה ל-60 מהדורות. גם ספרו הרביעי "טיל לוגי מדעי לא-לוהים ובחזרה" העוסק בהוכחת קיומו של האל היה לרב מכר, ונדפס ב-16 מהדורות.

במסגרת תפקידיו המאוחרים יותר, עסק שטייניץ בנושאים של תפיסת הביטחון של ישראל, טקטיקה ואסטרטגיה צבאית. שטייניץ כתב מספר מאמרים בנושאים אלה לבטאון הצבאי "מערכות"[7].

פעילותו הציבורית

שטייניץ גדל בבית ליברלי ובראשית פעילותו הפוליטית בשנות ה-80 היה פעיל שמאל וחבר ב"שלום עכשיו". הוא נפצע מהרימון שהשליך יונה אברושמי וממנו נהרג אמיל גרינצווייג. בשנת 1994 שינה את עמדותיו הפוליטיות ועבר לימין הפוליטי, בעקבות ההתחמשות המצרית (למרות הסכם השלום עם ישראל) וכתוצאה מביקורותו על הסכמי אוסלו שנחתמו בשנת 1993[8]. בבחירות בשנת 1996 יצא בתמיכה גלויה בבנימין נתניהו[9].

הכנסת ה-15 (1999–2003)

בשנת 1999 רץ שטייניץ ברשימת הליכוד לכנסת ה-15 ונחשב כמקורב לנתניהו. אף שהליכוד זכה ב-19 מנדטים ומקומו ברשימה היה המקום העשרים, נכנס לכנסת בשל התפטרותו של נתניהו. במסגרת תפקידו בכנסת ה-15 כיהן כיו"ר ועדת המשנה לתפיסת הביטחון וכחבר בוועדת החוץ והביטחון, ועדת חוקה, חוק ומשפט, ובוועדת המדע והטכנולוגיה.

בשנים 1999–2004 כיהן כנשיא האגודה לזכות הציבור לדעת[10].

הכנסת ה-16 (2003–2006)

שטייניץ נבחר לכנסת ה-16, בה כיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, יו"ר ועדת המשנה לענייני מודיעין ושירותים חשאיים, ויו"ר הוועדה הביטחונית המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולקונגרס ארצות הברית יחד עם סנטור ג'ון קייל (אנ') ממדינת אריזונה. בתחילת כהונתו הכריז שטייניץ כי הוועדה בראשותו תחדל להיות "בית לורדים" ו"חותמת גומי" של מערכת הביטחון ותיישם פיקוח פרלמנטרי עצמאי ואפקטיבי. מה שהוביל לעימותים חריפים בינו לבין ראש הממשלה אריאל שרון, שר הביטחון שאול מופז והרמטכ"ל משה יעלון[11]. הוא יזם את הקמתה של הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק ועמד בראשה. הוועדה פרסמה דו"ח בשנת 2004, בו ביקרה בחריפות את תפקודי קהילת המודיעין על כישלונה להעריך נכונה את אי הימצאותם של טילי קרקע-קרקע ונשק בלתי קונבנציונלי בידי עיראק בחודשים שקדמו למלחמת עיראק, וכן את כשלונה לחשוף את תוכנית הגרעין של לוב. דו"ח הוועדה כלל המלצות אחדות[12]:

  • לשקול הוצאת יחידה 8200 מאחריותו של צה"ל והפיכתה לרשות סיגינט אזרחית.
  • להאיץ את פיתוח מערך לווייני הריגול של ישראל והפעלתו על ידי גוף משותף לצה"ל ו"המוסד".
  • הקמת "תוכנית חבצלות" בעקבות ההבנה כי יש לחזק את שדרת הפיקוד באמ"ן וליצור הכשרה אקדמית של אנשי המודיעין בצה"ל.
  • מינוי מזכיר למודיעין במעמד זהה למזכיר הצבאי של ראש הממשלה.
  • הקמת ועדת שרים למודיעין.
  • חקיקת חוק המודיעין.
  • רפורמה במבנה קהילת המודיעין.

בד בבד, שטייניץ יזם את הקמתה של הוועדה הציבורית לבחינת הפיקוח הפרלמנטרי על מערכת הביטחון והדרכים לשיפורו. הרבה להתריע על הסכנה הטמונה בהתעצמותה הצבאית של מצרים והצטיידותה בנשק אמריקני חדיש, וטען שיש להתכונן לאפשרות של מלחמה בחזית הדרומית[13]. בנוסף בלט בתמיכתו בפיתוח חיל הים והפיכתו לזרוע אסטרטגית משמעותית, בדומה לחיל האוויר[14].

בדיון על תוכנית ההתנתקות, שבה תמך[15], הוביל את המאבק הפרלמנטרי והציבורי נגד מסירת ציר פילדלפי לידי מצרים, וטען כי המצרים מעלימים עין במכוון מהטרור הפלסטיני וממנהרות ההברחה, וכי ההסכם עלול לפגוע בפירוז סיני, החיוני לביטחון ישראל[16]. בשנת 2007 טען כי בזכות התנגדותו צומצמה פריסת הכוחות המצריים בגבול שתוכננה על ידי הממשלה[17].

בשנת 2005 קרא שטייניץ לעריכת "מבצע חומת מגן 2" ברצועת עזה, לפני ההתנתקות, על מנת להרוס את תעשיית הרקטות ומאגרי הנשק של החמאס, וכדי שהתוכנית לא תצטייר כנובעת מחולשה של ישראל[18]. לאחר מכן הצטרף לחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי המזוהה עם הצד הימני של המפה הפוליטית.

הכנסת ה-17 (2006–2009)

נבחר מטעם הליכוד לכנסת ה-17 לאחר שמוקם במקום התשיעי ברשימת המפלגה. כיהן כמרכז האופוזיציה בוועדת החוץ והביטחון וכיו"ר ועדת המשנה לכוננות. היה מועמדו של נתניהו לתפקיד יו"ר הליכוד העולמי בבחירות שנערכו ביוני 2006, אך הפסיד לדני דנון, ראש ההנהגה העולמית של בית"ר.

שטייניץ סבור שבית המשפט העליון פוגע בקביעות ב"סטטוס קוו" ובחרדים, ואף התראיין לקלטת בשם "הרצל והציונות", שיצר והפיץ הרב אמנון יצחק בה הוא מאשש מניסיונו והשקפת עולמו את טענות החרדים[19].

הכנסת ה-18 (2009–2013)

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום התשיעי ברשימת הליכוד, ולאחר הקמת הממשלה ה-32 מונה לשר האוצר.

הכנסת ה-19 (2013–2015)

בכנסת ה-19 התמודד במקום ה-24 ברשימת הליכוד ביתנו, ובממשלה ה-33 מילא את תפקיד השר לעניינים אסטרטגיים ולענייני מודיעין.

הכנסת ה-20 (2015–)

בכנסת ה-20 נבחר למקום ה-13 ברשימת הליכוד ומונה לתפקיד שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים[20]

מחוץ לכנסת

בנובמבר 2009 זכה שטייניץ באזרחות כבוד מטעם עיריית שדרות[21].

בשנת 2011 קיבל אות כבוד מטעם המרכז האוניברסיטאי אריאל[22].

בשנת 2012 קיבל אזרחות כבוד של העיר אשדוד[23].

חקיקה

בין החוקים שיזם שטייניץ במהלך כהונתו בכנסת:

  • חוק המאריך את תקופת הצינון הנדרשת ממשרתים בכוחות הביטחון בטרם יתמודדו על מקום בכנסת או בממשלה מחצי שנה לשלוש שנים (יחד עם אבשלום וילן).
  • חוק בעלויות צולבות בתקשורת אשר מטיל מגבלות על ריכוז עוצמת השליטה בתקשורת, בעל שליטה של למעלה מ-10% בגוף תקשורת ארצי אחד לא רשאי להחזיק יותר מ-5% מגוף תקשורת ארצי אחר[24].
  • חוק המסדיר את הפיקוח על מחקר מחוללי מחלות ביולוגיים (חיידקים, נגיפים וכיוצאים באלה) (יחד עם אריה אלדד).
  • חוק המחייב התקנת מד רעש באולמות אירועים.

שר האוצר (2009–2013)

עם הקמתה של ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו, מונה שטייניץ לשר האוצר. הוא נכנס לתפקידו בפתחו של משבר פיננסי עולמי שנתן את אותותיו במשק הישראלי, ולאחר שני רבעונים של צמיחה שלילית שהביאה לזינוק באבטלה[25].

בראשית כהונתו, השיק שטייניץ תוכנית חירום בשם "בלימה ותנופה" שנועדה להחזיר את המשק לצמיחה חיובית, וכללה עידוד נמרץ להשקעות בענפי ההייטק, התעשייה, התיירות, הבניין ובתחבורה[26]. במסגרת התוכנית נחתמה "עסקת חבילה" משולשת בין המדינה, הסתדרות העובדים והסתדרות התעשיינים, שכללה השתתפות של העובדים בהיקף של 3.5 מיליארד שקלים לטובת האצת הצמיחה[27]. באפריל 2009 הודיע שטייניץ על החלטתו להעביר את ישראל לתקציב דו-שנתי הראשון בתולדותיה, לשנים 2009–2010. ביולי 2009 אישרה הממשלה את הצעתו של שטייניץ בנושא התקציב[28].

עוד בתחילת כהונתו, החל במהלכים אחדים של העלאת מסים, ובראשם העלאת מס ערך מוסף מ-15.5% ל-16.5% החל מ-1 ביולי 2009. מגמה זו של העלאת מסים באה לסיומה הזמני ב-1 בינואר 2010, עם הורדת מס ערך מוסף ל-16%.

באפריל 2009 מינה את פרופסור עומר מואב לעמוד בראש הוועדה המייעצת לשר האוצר[29]. מואב התפטר כעבור שנה, ובמקומו מינה שטייניץ לתפקיד את ד"ר אבי שמחון. בנובמבר 2009 מונה חיים שני למנכ"ל המשרד, אך הוא התפטר כשנה וחצי לאחר מכן בעקבות מחאת האוהלים[30].

ביוני 2009 אישרה ממשלת ישראל את הצעת שטייניץ לתיקון פקודת מס הכנסה, לפיה אימהות עובדות יקבלו נקודת זיכוי נוספת בגין הוצאות הטיפול בילדיהן, במקום ההכרה בהוצאות לצורכי מס עליה החליט בית המשפט העליון בפסק דין ורד פרי.

במהלך כהונתו, שטייניץ תקף את פסיקת בית המשפט העליון שביטלה את תיקון 28 לחוק בתי הסוהר המאפשר להפעיל בתי כלא פרטיים, וכינה אותה "הפקרות כלכלית". טענתו הייתה שכשם שבית המשפט מתחשב בשיקולים ביטחוניים כך עליו להתחשב בשיקולים כלכליים[31].

שטייניץ עם מזכ"ל ה-OECD אנחל גורייה, ינואר 2016

במהלך 2009 פתח שטייניץ במהלכים כלכליים ודיפלומטיים כדי להביא לקבלתה של ישראל כחברה בארגון ה-OECD. במאי 2010, לאחר חמש עשרה שנים של ניסיונות, הצליחה ישראל לסיים את התהליך[32].

ביולי 2010 החל מהלך נוסף של העלאת מסים, בהעלאה נוספת של המס על סיגריות. במהלך מקביל הודיע שטייניץ שיקדם העלאת מסים חריפה בסקטור האנרגיה, בעקבות המלצות ועדת ששינסקי, אותה מינה לבדיקת סוגיה זו[33].

כשר אוצר שטייניץ התבטא פעמים רבות בעד הגדלת המיסוי על אוצרות הטבע של מדינת ישראל. לאחר מינוי ועדת ששינסקי, חברות האנרגיה החלו לפעול נגדו ונגד הוועדה במספר חזיתות[34], והופעלו לחצים על ידי הממשל האמריקאי[35]. בשנת 2011 עם פרסום מסקנות הוועדה, הגיש שטייניץ לכנסת את "חוק ששינסקי" שהעלה את חלקה של המדינה במאגרי גז גדולים בצורה דרמטית (מכ-20% לכ-60%). עוד במהלך כהונתו, שטייניץ ביטל הטבות מס על כריית אוצרות הטבע בים המלח והגיש תביעה כנגד חברת כי"ל על עיוותי מס בעבר. במסגרת מדיניות זו, הוביל השר שטייניץ בשנת 2011 את תיקון החוק לעידוד השקעות הון. במסגרת החוק בוטלו ההטבות שניתנו לחברות כימיקלים לישראל ולתעשיות הביטחוניות, הוקצו הטבות מס ליזמים המעוניינים להשקיע בפריפריה ולא במרכז הארץ, בוטלו הטבות בלעדיות שניתנו עד אותה העת לתושבי חוץ בלבד ושונו תנאי הזכאות להטבות המס[36]. כמו כן, שטייניץ הוביל רפורמה בתחום הקצאת התדרים והכפיל את הסכום אותו משלמות חברות סלולריות עבור התדרים[37].

בתחילת 2010, במסגרת המדיניות להגדלת התחרות במשק הישראלי, מינה שטייניץ ועדה (יחד עם שר התמ"ת דאז בנימין בן אליעזר) לבחינת הטבות המס והמענקים הניתנים לפי חוק במטרה לגבש את הדרכים למיצוי מרבי של התקציב המיועד לעידוד השקעות הון בתעשייה[38]. הוועדה שהורכבה מבכירים במשרדי האוצר והכלכלה המליצה כי תנאי הזכאות להטבות המס ישונו ויכללו את ביטול הדרישה להשקעה מזערית מזכה כתנאי סף לקבלת הטבות המס, ביטול הטבות בלעדיות שהוענקו לתושבי חוץ המשקיעים בארץ וביטול יחס המחזורים. כך שבפועל חברה שתעמוד בקריטריונים המוגדרים בחוק תהיה זכאית להטבות מס בשיעור מס קבוע מראש בהתאם לאזור בו ממוקם המפעל תוך כדי מתן העדפה להקמת מפעלים בפריפריה. בסוף דצמבר 2010 נכנס לתוקפו תיקון 68 לחוק עידוד השקעות הון, הנחשב לשינוי המשמעותי ביותר שנעשה בחוק מאז חקיקתו ב-1959.

בתחילת שנת 2011 נכנס לתוקפו החוק לצמצום הריכוזיות בשוק האשראי. לפי החוק, שיזם שטייניץ, חברת אשראי שמחזיקה לפחות 10% משוק כרטיסי האשראי תחויב לאפשר גם לסולקים אחרים לסלוק עסקאות שבוצעו בכרטיסי האשראי שלה. חוק זה הגביר את התחרות בשוק כרטיסי האשראי הישראלי והפחית באופן ניכר את התשלומים שמעבירים בעלי העסקים לחברות האשראי. כמו כן החוק אפשר לעסקים קטנים ובינוניים לבחור חברת סליקה כרצונם ללא תלות בחברה כלשהי.

במהלך כהונתו, בשנת 2011, התקיימה שביתת הרופאים במשך ארבעה וחצי חודשים, מה שהפכה לשביתה הארוכה בתולדות המדינה. השביתה הסתיימה עם חתימת האוצר והרופאים על הסכם קיבוצי ששיפר את תנאי העסקתם של הרופאים תוך מתן עדיפות לבתי-החולים בפריפריה. במסגרת ההסכם התקבלה דרישתו של שטייניץ שהרופאים יחתימו שעון נוכחות בבית-החולים. אף על פי כן, נמשכו מחאות של מאות רופאים מתמחים ובנובמבר 2011 הצטרפו למתמחים יותר מ-200 רופאים מומחים. בסופו של דבר שככה המחאה.

בקיץ 2011 פרצה סדרת מחאות חברתיות כנגד המדיניות הכלכלית של הממשלה ויוקר המחיה בישראל. ההפגנות וצעדי המחאה, שהתרחשו במספר רב של מוקדים ולאורך זמן רב, התמקדו במחירי הדיור הגבוהים בישראל, יוקר מחיה ועלויות מעונות יום, ולוו במחאות נוספות של רופאים, עובדים סוציאלים, מורים ורפתנים אשר קראו לשינוי התפיסה החברתית של משרד האוצר והממשלה. בתחילת המאבק שלל שטייניץ את טענות המפגינים, אך עם התגברות המחאות, לרבות קולות מהקואליציה שקראו להדחתו, והתגייסות עשרות ארגונים למאבק, הגמיש את יחסו למחאה, ונקט צעדים לריצוי המוחים, כגון הורדת מס לשם צמצום העלאת מחיר החשמל[39]. בעקבות המחאות התפטר מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני[30]. בעקבות מינויה של ועדת טרכטנברג טיפל שטייניץ במימוש המלצותיה בנושאים הקשורים למשרדו, כגון מסים.

בספטמבר 2011 חברת דירוג האשראי S&P העלתה את דירוג האשראי של ישראל ל-A+[40].

במהלך כהונתו של שטייניץ כשר האוצר, הושם דגש על פיתוח העסקים עם כלכלות מתפתחות ובעיקר עם סין והודו. בשנים 2010–2011 היצוא הישראלי למדינות אלו גדל מ-30% (מכלל הייצוא הישראלי) ל-40%. במהלך שלושה ביקורים רשמיים, בסין ובהודו, הוביל שטייניץ משא ומתן לחתימה על שורה של הסכמים בילאטרליים שנועדו להגדיל את היקף הסחר בין הצדדים. ההסכמות כללו בין היתר: פרוטוקולים פיננסיים (ביטוח סיכונים של יצואנים), הקמת אזורי סחר חופשי, הקמת קרן משותפת לעידוד יזמות ופיתוח טכנולוגי ויישום תוכנית החלפה של פוסט-דוקטורנטים[41].

ביולי 2012 חזר שטייניץ למהלך של העלאת מסים, במסגרתו הועלה מס קנייה על סיגריות ובירה, המע"מ הועלה ל-17% (החל מ-1 בספטמבר 2012) והוחלט על העלאת שיעורי מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי החל מינואר 2013[42].

עוד באותו החודש (יולי 2012), הוביל שטייניץ חתימה על הסכם כלכלי בין ישראל והרשות הפלסטינית, עליו חתם יחד עם ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד. במסגרת הסכם זה הוחלט על הגברת המלחמה המשותפת בהברחות סחורות, וחיזוק יכולות גביית המסים של הרשות הפלסטינית[43].

בנובמבר 2012, בשלהי כהונתו כשר האוצר, פעל שטייניץ לחקיקת חוק לטיפול ברווחים הכלואים, לפיו יוענקו הטבות מס בשיעור של כ- 40%–70% לחברות אשר יבחרו במסלול הכולל הטלת מיסוי על מענקים אותם קיבלו מהממשלה. בעקבות תיקון זה, בנובמבר 2013 גבתה רשות המסים רווחים כלואים מ-214 חברות בסכום של כ- 4.387 מיליארד שקלים.

בשנת 2012 הגיע הגירעון בתקציב המדינה ל-39 מיליארד ש"ח, כפליים מהמתוכנן[44], אולם יחס החוב-תוצר המשיך להצטמצם. הצמיחה הממוצעת בתקופת כהונתו של שטייניץ כשר אוצר הייתה כ-4.5%[45].

השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין (2013–2015)

לאחר הבחירות לכנסת ה-19 נבחר שוב כח"כ מטעם סיעת הליכוד, ומונה לשר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין. כמו כן, מונה לחבר בוועדת השרים לענייני חקיקה.

במסגרת תפקידו כשר לענייני מודיעין עוסק השר שטייניץ במספר נושאים מרכזיים:

  • תוכנית הגרעין האיראנית - שטייניץ הוסמך על ידי הממשלה לרכז את המערכה הדיפלומטית מול הקהילה הבינלאומית בנושא. מאז כניסתו לתפקיד נפגש בקביעות עם בכירים רבים העוסקים בנושא כגון שר החוץ הבריטי, ויליאם הייג, שר החוץ הגרמני – גידו וסטרוולה, שר החוץ הצרפתי – לורן פביוס וסגן נשיא ארצות הברית – ג'ו ביידן. במהלך פגישותיו הדגיש שטייניץ את גודל האיום הנשקף לישראל ולעולם כתוצאה מפרויקט הגרעין הצבאי של איראן. בהסכם הביניים הצליח להביא להכנסתו של סעיף שהוריד את סף הפשרה של המעצמות מול האיראנים, שהוגבלו לרמת העשרת אורניום נמוכה של 3.5%. מדובר ברמה שאם חוצים אותה, ניתן להתקדם בקלות יחסית להעשרת אורניום לשימושים צבאיים[46].
  • אחריות על נושאים כלכליים במסגרת המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית - עם חידוש המשא ומתן המדיני עם הרשות, מונה שטייניץ על ידי ראש הממשלה נתניהו לרכז את הטיפול בנושאים הכלכליים במשא ומתן. כחלק מכך, הוביל שטינייץ חבילה של צעדי סיוע לכלכלה הפלסטינית, כמו הרחבת שעות פתיחת מעברי הסחורות, הגדלת מספר העובדים הפלסטינים בישראל ועוד. בנוסף לכך, עמד שטייניץ בראש המשלחת הישראלית לכנס המדינות התורמות, בשולי עצרת האו"ם שהתקיימה בחודש ספטמבר 2013.
  • אחריות על גופי המודיעין האזרחיים של מדינת ישראל – השר שטייניץ קיבל אחריות על היבטי בניין הכוח של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ושל שירות הביטחון הכללי.
  • אחריות על הדיאלוג האסטרטגי מול הממשל האמריקאי – במסגרת פעילות זו דן שטייניץ עם צמרת הממשל ומערכת הביטחון האמריקאית בשיתוף הפעולה בין המדינות בסוגיות מדיניות, פוליטיות, כלכליות, צבאיות ומודיעיניות וזאת על מנת לחזק את הברית האסטרטגית בין המדינות.
  • אחריות מטעם הממשלה על פעילות הוועדה לאנרגיה אטומית.
  • אחריות על נושא ההסתה והדה לגיטימציה – משרד המודיעין אחראי בין היתר להובלת המאבק שמנהלת ממשלת ישראל נגד הניסיונות לפגוע בלגיטימציה של מדינת ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי. במסגרת זו, המשרד מנהל מעקב מתמשך אחר תופעת ההסתה ומאמצי הרשות לקדם הסתה לשנאה ואלימות ושמנסה למנוע את התפתחותה של תרבות של שלום בקרב החברה הפלסטינית. השר שטייניץ פרסם בהקשר זה מאמר בניו יורק טיימס[47] שמתאר את השלכותיה הקשות ועומד על המכשולים הרבים שהיא מציבה בדרך לקידום שלום אמת עם הפלסטינים.

עוד במסגרת תפקידו, יזם שטייניץ את התוכנית לפירוק ארסנל הנשק הכימי בסוריה תחת מטריית שיתוף פעולה אמריקאי-רוסי. כאשר נוצרו התנאים המתאימים בסתיו 2014, הועברו עיקרי התוכנית סימולטנית לרוסים ולאמריקאים. ההבנות התבססו על כך שהקרדיט על נטרול האיום יישאר בידי המעצמות ואילו ישראל – יחד עם תושבי סוריה והאזור כולו – תהנה מהסרת האיום החמור. היוזמה נשאה פרי וארסנל של 1,300 טונות של גז עצבים הוצא מסוריה והושמד, בעיקר על ידי צבא ארצות הברית[48].

שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים

יובל שטייניץ בסיור בנתג"ז, מרץ 2016

בממשלת ישראל ה-34 מינה נתניהו את שטייניץ לשר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, יחד עם חברות בקבינט המדיני-ביטחוני.

ב-30 בנובמבר 2015 התחלף עם השר זאב אלקין בקבינט, אך חזר לחברות מלאה ב-30 במאי 2016.

בחודש יוני 2015 גיבש שטייניץ את "מתווה הגז", שאושר בממשלה בחודש אוגוסט 2015 ואושר בכנסת כחודש לאחר מכן. במרץ 2016 פסל בג"ץ את סעיף היציבות במתווה, מה שחייב את השר לתקן את המתווה ולהביא סעיף תחליפי לאישור הממשלה. החלטה מתוקנת התקבלה במאי 2016. כחודש לאחר מכן, לאחר שנים רבות של עיכובים, אושרה לשותפויות תוכנית הפיתוח לשדה הגז לוויתן[49].

בסוף שנת 2015 שטייניץ התייחס לרפורמה הצפויה בחברת החשמל וקבע כי 2016 תהיה השנה בה המדינה תשקיע את המאמצים המרביים למען הוצאתה לפועל[50].

בעת ביקורו של מזכיר האנרגיה האמריקאי בישראל, אפריל 2016

באפריל 2016 התקיים ביקור ראשון בישראל של מזכיר האנרגיה האמריקאי, ונחתם הסכם בילאטרלי לחיזוק שיתוף הפעולה בתחום האנרגיה בין ארצות-הברית לישראל[51].

ביולי 2016 הודיע שטייניץ כי המשרד בראשותו יפרסם רישיונות גז ונפט חדשים, בתום ארבע שנים בהם המים הכלכליים של ישראל היו סגורים לחיפושים[52].

שטייניץ היה מעורב רבות בתהליך הפשרת היחסים של ישראל עם טורקיה, עד לחתימה על הסכם הפיוס בסוף יוני 2016[53].

בספטמבר 2017 נעצרו גרי חכים - גיסו של שטייניץ, בעלה של אחות אשתו, ואביעד שי - יועצו לשעבר בפרשת הצוללות. נעצר גם דוד שרן שהיה ראש המטה של שטייניץ בכהונתו כשר האוצר.

משפחתו

שטייניץ נשוי לגילה כנפי-שטייניץ, שופטת וסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים[54]. הם הורים לשלושה, ומתגוררים במבשרת ציון.

מכּתביו

ספרים

  • הזמנה לפילוסופיה, זמורה-ביתן, 1987.
  • לעולם תהא המטפיזיקה, דביר, 1990
  • עץ הדעת - א-לוהים, לוגיקה וסיבתיות, דביר, 1994
  • טיל לוגי מדעי לא-לוהים ובחזרה, זמורה-ביתן, 1998.

מאמרים אקדמיים

פורסם בישראל

פורסם מחוץ לישראל

מאמרים פוליטיים

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יובל שטייניץ
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יובל שטייניץ

הערות שוליים

  1. ^ ספר היקים, באתר יוצאי מרכז אירופה
  2. ^ עמרי מניב, שטייניץ: "תקציב החינוך הוא בראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל", באתר nrg‏, 2 ביולי 2012
  3. ^ ליאת רון, ‏יובל שטייניץ: "אני לא מרגיש שהכעס של המחאה מופנה אליי; לא מצטער לרגע שאני שר האוצר", באתר גלובס, 12 באוקטובר 2011
  4. ^ אראל סג"ל ויהודה שרוני, "אני משרי האוצר החברתיים שהיו", באתר nrg‏, 29.10.2011
  5. ^ חה"כ יובל שטייניץ, באתר הכנסת
  6. ^ 1אתר מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות
  7. ^ יובל שטייניץ, ‏הים כעומק האסטרטגי של ישראל, מערכות 6–11, מאי 2002
    יובל שטייניץ, ‏טילים, רבותיי, טילים!, מערכות 403–404, דצמבר 2005
  8. ^ לילך ויסמן, ‏ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו מינה הלילה את ח"כ יובל שטייניץ לשר האוצר בממשלה ה-32, באתר ‏mako‏‏, ‏31 במרץ 2009‏
  9. ^ אבי פוזן, בעד עצומה הוגנת, באתר העין השביעית, 1 במאי 1996
  10. ^ הנהלה באתר האגודה
  11. ^ צבי לביא, ‏מי שומר על הצבא?, באתר גלובס, 15 ביולי 2004
  12. ^ דו"ח הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק
  13. ^ ח"כ ד"ר יובל שטייניץ, מדרום תפתח הרעה, אתר מנהיגות יהודית, 28 ביוני 2005
  14. ^ אריה בנדר, הצעה בכנסת: הקמת זרוע אסטרטגית בחיל-הים, באתר nrg‏, 14 בפברואר 2002
  15. ^ שאלות ותשובות עם ח"כ הד"ר יובל שטייניץ, מקום תשיעי ברשימת הליכוד, באתר הארץ, 14 באפריל 2010
  16. ^ דיאנה בחור-ניר, הממשלה אישרה: משנים את חוזה השלום עם מצרים, באתר ynet, 28 באוגוסט 2005
  17. ^ שטייניץ: אני ראוי לתפקיד שר הביטחון, באתר ערוץ 7, 30 בינואר 2007
  18. ^ אילן מרסיאנו, שטייניץ: לצאת למבצע צבאי או לדחות ההתנתקות, באתר ynet, 25 במאי 2005
  19. ^ אבישי בן חיים, ח"כ שטייניץ מככב בקלטת אנטי ציונית של אמנון יצחק, באתר ynet, 2.2.2001
  20. ^ ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, רשימת מועמדים לכנסת ה-20
  21. ^ יניר יגנה, כך הפך שר האוצר ליקיר העיר שדרות, אשר מתקציבה קיצץ, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2009
  22. ^ המרכז האוניברסיטאי אריאל העניק אות הוקרה לשר האוצר יובל שטייניץ
  23. ^ רוני לינדר-גנץ, השרים מעבירים תקציבים לרשויות - ומקבלים טקסי חנופה, באתר TheMarker‏, 13 בנובמבר 2012
  24. ^ הצעת חוק הגבלת בעלויות צולבות בתקשורת, התשס"ב-2002 - פרוטוקול הדיון בקריאה ראשונה, "דברי הכנסת", 20 בפברואר 2002
  25. ^ ynet, למ"ס: ישראל יצאה מהמיתון ברבעון השני, באתר ynet, 16 באוגוסט 2009
  26. ^ משרד האוצר, "בלימה ותנופה" המדיניות הכלכלית לשנים 2009–2010 להתמודדות עם המשבר הכלכלי העולמי, ‏יוני 2009
  27. ^ מרב דוד, לאחר לילה של דיונים הושגה הסכמה לעסקת חבילה, באתר nrg‏, 13.05.2009
  28. ^ מוטי בסוק, שטייניץ: "אין מנוס מתקציב דו-שנתי", באתר הארץ, 6 באפריל 2009
  29. ^ מוטי בסוק, עומר מואב מונה לראש הפורום המייעץ לשר האוצר, באתר TheMarker‏, 23 באפריל 2009
  30. ^ 30.0 30.1 תני גולדשטיין, בעקבות מחאת האוהלים: חיים שני התפטר, באתר ynet, 31 ביולי 2011
  31. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:ישראל היום
    לא נמצא templatedata תקין     חזי שטרנליכט, זאב קליין ועדנה אדטו, ‏שטייניץ: השופטים מבזבזים מיליארדים, באתר ישראל היום, 15 בדצמבר 2009
  32. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
    לא נמצא templatedata תקין     אמנון אטד, רשמית: ה-OECD אישר את צירופה של ישראל לשורותיו, באתר כלכליסט, 10 במאי 2010
  33. ^ כתבי ynet, הממשלה אישרה את העלאת מיסוי הגז, באתר ynet, 23 בינואר 2011
  34. ^ הילה שרון, המושכים בחוטים, באתר העין השביעית, 10 בפברואר 2011
  35. ^ אבי בר-אלי, העמותה להעלאת תמלוגי הגז מגייסת פעילים בניו יורק, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2010
  36. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
    לא נמצא templatedata תקין     נעמה סיקולר, בלעדי ל"כלכליסט" - מסתמן: כיל תזכה למסלול הטבות מס מיוחד בחוק, באתר כלכליסט, 30 בנובמבר 2010
  37. ^ רם עוזרי, שטייניץ על ששינסקי: "לא הבנתי למה אני נכנס; רוב בכירי האוצר ייעצו לי לא לגעת", באתר TheMarker‏, 15 במאי 2011
  38. ^ כתבי "כלכליסט", ועדה בראשות מנכ"ל האוצר תבחן הטבות המס, באתר ynet, 26 בינואר 2010
  39. ^ תני גולדשטיין ויעל דראל, שטייניץ הוריד המס, החשמל יתייקר "רק" ב-12%, באתר ynet, 7 באוגוסט 2011
  40. ^ אביטל להב, S&P העלו את דירוג האשראי של ישראל ל-A+, באתר ynet, 10 בספטמבר 2011
  41. ^ שר האוצר דר' יובל שטייניץ בשיחה עם נגה קינן, יו"ר פורום CFO, לרגל הענקת אות ההוקרה של הפורום לשנת 2011. 22/12/2011, CFO TV
  42. ^ אביטל להב, הגזירות הכלכליות נמשכות: מס הכנסה יגדל ב-1%, באתר ynet, 27 ביולי 2012
  43. ^ מוטי בסוק, שטייניץ ופיאד חתמו על הסכמים להסדרת הסחר בין ישראל והרשות, באתר TheMarker‏, 31 ביולי 2012
  44. ^ אדריאן פילוט, ‏הבור שהממשלה הבאה תצטרך לסתום: הגירעון התנפח ב-2012 פי 2 מהצפוי - 39 מיליארד שקל, באתר גלובס, 13 בינואר 2013
  45. ^ החשב הכללי בשרד האוצר, דו"ח החוב הממשלתי 2013, ‏תשע"ד
  46. ^ אנשיל פפר, הסכם היסטורי בין איראן והמעצמות בשיחות הגרעין בז'נבה, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2013
  47. ^ Yuval Steinitz, "How Palestinian Hate Prevents Peace", The New York Times, October 15, 2013
  48. ^ רויטרס, סוריה עמדה ביעד: פינתה כל הנשק הכימי משטחה, באתר וואלה! NEWS, 23 ביוני 2014
  49. ^ גיא ארז, בשורה למשקיעים: משרד התשתיות אישר את תכנית הפיתוח למאגר 'לוויתן', ‏2 בפברואר 2016
  50. ^ ליאת נטוביץ קושיצקי, שטייניץ: הרפורמה בחברת החשמל – כבר ב-2016, באתר nrg‏, 30 בנובמבר 2015
  51. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
    לא נמצא templatedata תקין     ליאור גוטמן, נחתם הסכם אנרגיה חדש בין ארה"ב לישראל, באתר כלכליסט, 4 באפריל 2016
  52. ^ הדי כהן, ‏משרד האנרגיה פותח את הים בישראל לחיפושי גז ונפט, באתר גלובס, 1 ביולי 2016
  53. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
    לא נמצא templatedata תקין     ליאור גוטמן, הסכם הפיוס בין ישראל לטורקיה יכלול הצהרה על חשיבות מכירת גז בין המדינות, באתר כלכליסט, 26 ביוני 2016
  54. ^ הרשות השופטת, השופטת גילה כנפי-שטייניץ


חברי ממשלת ישראל המכהנים ישראלישראל
ראש הממשלה, שר החוץ ושר הבריאות בנימין נתניהו

שר הביטחון אביגדור ליברמן • שר האוצר משה כחלון • השר לביטחון הפנים, השר לנושאים אסטרטגיים ושר ההסברה גלעד ארדן • שרת המשפטים איילת שקד • שר האנרגיה יובל שטייניץ • שר הפנים והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה דרעי • שר החינוך ושר התפוצות נפתלי בנט • שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ • שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר • השר להגנת הסביבה ושר ירושלים ומורשת זאב אלקין • השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל • שר התיירות יריב לוין • שר הבינוי והשיכון יואב גלנט • שר התחבורה והבטיחות בדרכים והשר לענייני מודיעין ישראל כ"ץ • שרת התרבות והספורט מירי רגב • שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל • השר לשירותי דת דוד אזולאי • שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס • השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי • שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן • שר התקשורת איוב קרא

Emblem of Israel.svg
שרי התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים בממשלות ישראל
שרי האנרגיה והתשתית יצחק מודעי • יצחק ברמן • יצחק מודעי • משה שחל • יובל נאמן • אמנון רובינשטיין • משה שחל • גונן שגב • יצחק לוי
שרי התשתיות הלאומיות אריאל שרון • אליהו סויסה • אברהם בייגה שוחט • אביגדור ליברמן • אפי איתם • יוסף פריצקי • אליעזר זנדברג • בנימין בן אליעזר • רוני בר-און • בנימין בן אליעזר
שרי האנרגיה והמים עוזי לנדאו
שרי התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום • יובל שטייניץ
השרים לנושאים אסטרטגיים בממשלות ישראל
אביגדור ליברמן • אהוד אולמרט • משה יעלון • יובל שטייניץ • זאב אלקין • גלעד ארדן
השרים לענייני מודיעין בממשלות ישראל
דן מרידור • יובל שטייניץ • ישראל כ"ץ
שרי האוצר בממשלות ישראל
אליעזר קפלן • לוי אשכול • פנחס ספיר • זאב שרף • פנחס ספיר • יהושע רבינוביץ • שמחה ארליך • יגאל הורביץ • יורם ארידור • יגאל כהן-אורגד • יצחק מודעי • משה נסים • שמעון פרס • יצחק שמיר • יצחק מודעי • אברהם בייגה שוחט • דן מרידור • בנימין נתניהו • יעקב נאמן • בנימין נתניהו • מאיר שטרית • אברהם בייגה שוחט • סילבן שלום • בנימין נתניהו • אהוד אולמרט • אברהם הירשזון • רוני בר-און • יובל שטייניץ • יאיר לפיד • בנימין נתניהו • משה כחלון
יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת
מאיר ארגוב • זלמן ארן • מאיר ארגוב • דוד הכהן • חיים יוסף צדוק • יצחק נבון • חיים יוסף צדוק • משה ארנס • אליהו בן-אלישר • משה ארנס • אבא אבן • חיים בר-לב • אליהו בן-אלישר • אורי אור • חגי מירום • עוזי לנדאו • דוד מגן • דן מרידור • חיים רמון • יובל שטייניץ • צחי הנגבי • שאול מופז • רוני בר-און • אביגדור ליברמן • זאב אלקין • יריב לוין • צחי הנגבי • אבי דיכטר • צבי האוזר


חברי הכנסת המכהנים בכנסת העשרים ואחת
(חברי הכנסת ששמותיהם מודגשים מכהנים גם כשרים בממשלת מעבר)
הליכוד (35) נתניהו • אדלשטיין • ישראל כ"ץ • ארדן • סער • רגב • לוין • גלנט • ברקת • גמליאל • דיכטר • אלקין • חיים כץ • הנגבי • אקוניס • שטייניץ • חוטובלי • אמסלם • אוחנה • אופיר כץ • עטייה • קיש • ביטן • ברק • קרעי • זוהר • בן דהן • השכל • שיר • שטרית • מולא • גולן • דיין • קלנר • מארק
כחול לבן (35) גנץ • לפיד • יעלון • אשכנזי • ניסנקורן • מאיר כהן • חיימוביץ' • שלח • הנדל • ברביבאי • ביטון • טרופר • גרמן • האוזר • פרקש-הכהן • אלהרר • מירב כהן • רזבוזוב • זמיר • שי • שטרן • לוי • ינקלביץ' • תמנו-שטה • מריח • בן ברק • שוסטר • סגלוביץ' • שפע • טופורובסקי • פרומן • גינזבורג • יברקן • רול • להב-הרצנו
ש"ס (8) דרעי • יצחק כהן • נהרי • מרגי • בן צור • מלכיאלי • ארבל • אזולאי
יהדות התורה (8) ליצמן • גפני • פרוש • מקלב • טסלר • אשר • אייכלר • פינדרוס
חד"ש-תע"ל (6) עודה • טיבי • תומא סלימאן • סעדי • עופר כסיף • ג'בארין
העבודה (6) גבאי • רוסו • שמולי • שפיר • יחימוביץ' • פרץ
ישראל ביתנו (5) ליברמן • פורר • סובה • אבידר • מלינובסקי
איחוד הימין (5) פרץ • סמוטריץ' • יוגב • סופר • סילמן
כולנו (4) כחלון • אלי כהן • שאשא-ביטון • פולקמן
מרצ (4) זנדברג • גילאון • רוזין • פריג'
רע"מ-בל"ד (4) עבאס • שחאדה • חאג' יחיא • יזבק
הערות

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +8105 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png

Retrieved from "https://jewiki.org.il/w/index.php?title=יובל_שטייניץ&oldid=997765"