טיוטה:שלמה זלמן פוזנר

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to navigation Jump to search

שלמה זלמן (מרכוס) פּוֹזְנֶר (נפטר כ"ב בניסן ה'תר"ח 1848), היה עסקן יהודי, למדן, מעשירי יהדות פולין, ומראשי קהילת ורשה.

ביוגרפיה[edit source]

נולד בשנת תקכ"ו או תק"מ בפוזנא, למד בנערותו אצל רבי אריה לייב הלר, ונודע כלמדן גדול וכתלמיד חכם, התעשר מאוד והיה לאחד מראשי הקהילה בורשה וממנהיגי יהדות פולין. היה מיודד עם רבי שלמה איגר, והשפעתו בורשה היתה רבה מאוד. מלבד למדנותו נודע גם כבעל השכלה כללית רחבה, גם בחייו הציבוריים בא הדבר לידי ביטוי, בהתנהגותו המתונה במלחמה כנגד המשכילים בורשה.

כמו רובם של מנהיגי יהדות פולין, תמך פוזנר במרד נובמבר, ואף תרם לו מכספו. בשל כך נאסר באחוזתו באדר תקצ"א, יחד עם בנו שמואל פרץ וגיסו יעקב לוין. הוא הובל לורשה ושם שוחרר.

בשנת ה'תקצ"ז היה פוזנר בין החותמים על כרוז המודיע כי אין הם אחראים לאיסוף הכספים החשאי שהתבצע באותה עת ברחבי פולין, בעבור ביטול גזירת הגיוס לצבא הרוסי, יחד עם רבני ורשה – רבי שלמה זלמן ליפשיץ ורבי חיים דוידזון.

פוזנר היה משוכנע שעבודה חקלאית תפתור את מצוקתם הכלכלית של יהודי פולין, לשם כך קנה בשנת תקע"ז (1817) אחוזה בשם "קוכרי" בסביבות העיר פלונסק שבפולין, ובה הקים חווה חקלאית שיועדה ליהודים בניסיון ראשוני מסוגו, מאוחר יותר קנה שני כפרים נוספים בסביבה בהם שיכן את משפחות הפועלים, ואף הקים במקום ישיבה (בין התלמידים בישיבה זו היו רבי ישראל יהושע טרונק ורבי חיים וסרצוג) אך הניסיון נכשל.

בטבת ה'תר"ב, חתם פוזנר על כרוז הפונה ליהודי פולין ומעודדם להפוך לחקלאים. עליו חתמו עוד: רבי חיים דוידזון, רבי יצחק מוורקא, רבי ישעיה מושקט, ורבי יצחק מאיר אלתר, לאחר שהשתתף במשלחת יהודית למושל פולין איוואן פסקביץ', שהתלוננה בפניו על ההגבלות הכלכליות שמטילה הממשלה על היהודים, ונענתה בתגובה כי על היהודים לפנות לחקלאות.

יחסו לחסידות[edit source]

פוזנר נודע כמתנגד חריף וקיצוני, ושמו עמד במוקד הסכסוכים בין החסידים למתנגדים בורשה, ובספרות החסידית הפולנית השתמרו אודותיו סיפורים רבים [1]. בשנת תקצ"ט כאשר נפטר רבי שלמה זלמן ליפשיץ רבה של ורשה, התנגד לבחירתו של רב חסידי לעיר (מועמדי החסידים היו רבי יצחק מאיר מגור שסירב לבסוף להצעה, ורבי אלעזר מפולטוסק חתנו של רבי יעקב לורברבוים), והציע את רבי חיים דוידזון שאכן נבחר לבסוף.

אך החיכוך העיקרי בינו לחסידים התגלע בימי גזירת הלבוש; בשנת תר"ד נחקקו חוקים שתבעו מהיהודים בפולין להחליף את לבושם היהודי המסורתי ללבוש "מערבי" מודרני, פוזנר החליף את לבושו למודרני בפרסום רב עוד לפני שנכנסו החוקים לתוקף, ואף חתם על כרוז המורה ליהודים להישמע לחוקים אלו (לפי היסטוריונים, על כרוז כזה נאלץ לחתום גם רבי יצחק מאיר מגור, אלא שהוא הפיץ ברבים את דעתו שלא לציית לחוקים, ואף נאסר על כך), בעוד המנהיגים החסידיים ובראשם רבי יצחק מוורקא ורבי יצחק מאיר אלתר, נלחמו בגזירה בכל תוקף, רבי יצחק מאיר מגור אף פסק יחד עם רבי אברהם מטשכנוב, כי זוהי שעת השמד שבה חל הדין של יהרג ואל יעבור, ואסור להחליף את הלבוש. רבי יצחק מאיר מגור הבין כי פוזנר החליף את בגדיו בשל רצונו לזכות במכרז לבניית המבצר בדמבלין (איוונגרד), וקבע כי יש בכך חילול השם בשל כך התמודד על המכרז מולו, בשליחותו של רבי יצחק מאיר אחיו העשיר מחסידי קוצק משה חיים רוטנברג, שאכן זכה בו[2]. על אף זאת היו יחסיו בעסקי הציבור עם רבי יצחק מוורקא שהיה ממנהיגי החסידות בפולין, תקינים.

פטירתו[edit source]

נפטר בורשה בכ"ב בניסן תר"ח.

מסופר כי בהלווייתו יצא להשתתף גם רבי יצחק מאיר מגור, שהתבטא עליו בהערכה, למרות החיכוכים שהיו ביניהם[3].

משפחתו[edit source]

הערות שוליים[edit source]

  1. ^ בהם סיפור על חתונה בה הגן רבי יצחק מאיר מגור על רבו רבי משה אליקים בריעה הופשטיין מקוז'ניץ, מפני הקנטותיו הלמדניות של פוזנר.
  2. ^ מאיר עיני הגולה, עמ' 111.
  3. ^ יועץ קים קדיש ראקאץ, "שיח שרפי קודש", חלק ד' עמ' 97.

ערך זה נוצר בידי עורכי האנציקלופדיה היהודית באתר המכלול, והועתק לכאן באדיבות בעלי האתר.