טיוטה:מתתיהו קלהורה

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search

מתתיהו קלהורה (כונה גם: מתתיהו אפטייקר) רופא ורוקח יהודי בקרקוב, הוצא להורג באשמת ביזוי הנצרות בי"ד בכסלו תכ"ד 1663.

קורות חייו

נולד לדוד בן משה קלהורה, כאבותיו היה גם הוא רוקח בקרקוב.

מתתיהו היה רופא מבוקש בקראקא ושימש כרופא גם בכמה מנזרים, בחורף תכ"ד הואשם בביזוי ישו ואמו מרים הקדושה מכיוון שהתוכח עם נזיר דומיניקני ממכריו בשם סירוציוס הבללי ששימש כמטיף בכנסייה על שם ויצ'ך, שהשאיר באיזו כנסייה פתק שהכיל גידופים כלפי ישו הנוצרי ואמונתו[1].

בין עדי הקטגוריה היה יהודי מומר בשם הירונים רובינקובסקי מקרקוב, שהתגורר בעבר עם הנאשם בבית אחד, שהעיד שהוא כתב את הפתק. עדים נוספים שנקראו להעיד היו: אברהם שתדלן, ורבי השיל מקראקא. במשפט הראשון שנערך בטירת קרקוב, נידון מתתיהו למיתה בעינויים קשים, לאחר שמשפחתו הגישה ערעור, נקבע מועד למשפט חוזר ב26 בדצמבר 1663 כ"ו בחשוןןן ה'תכ"ד בפיוטרקוב. בינתיים נפטר רבי השיל בכ' בתשרי ה'תכ"ד עקב הפרשייה[2] ולמשפט החוזר הופיעו על דוכן העדים. רובינקובסקי ור' אברהם שתדלן בלבד. שמו של השופט היה סולינסקי.

מתתיהו נידון למיתת שריפה בעינויים נוראים לפני מותו, והעונש הוצא לפועל בפיוטרקוב בי"ד בכסלו תכ"ד 1663, פיו ולשונו נחתכו, עורו נפשט מעליו בחייו, ולבסוף הוא הועלה על המוקד. את אפרו ירו מקנה תותח. ומה שנשאר מגופתו נקבר בבית הקברות שעל יד בית הכנסת הרמ"א.

בזמן המשפט ארעו בקראקא התנפלויות אנטישמיות על היהודים, בהן נהרגו יהודים רבים ורכוש רב נבזז, תופעות אלו נמשכו גם אחרי ביצוע פסק הדין[3]

לזכרו חיבר רבי ברכיה בירך הדרשן מקראקא תפלת אל מלא רחמים;

"את נשמת הקדוש והטהור ר' מתתיהו בן החבר ר' דוד שמסר נפשו ונשמתו על קדוש השם המיוחד לקרבן ניחח ואשו, בקדושה ובטהרה, כפתו ידו על העמוד לשריפה י"ד לירח כסליו במנינה וספירה, וצעק צעקה גדולה ומרה, ה' הוא אלקים באימה וביראה ובשפה ברורה, חתכו פיו ולשונו ושרפו כלו כליל והגדילה המדורה, ככבשן אש רשפי שלהבת-יה, ראוי להזכירו אצל חנני' מישאל ועזריה, חתכו ממנו רצועות בחיים חיותו ונתחו אותו לנתחים כהנה וכהנה הוסיפו ליסרה, צברו אפרו והכניסו אותו בכלי היורים, ויורו המורים, והיתה לאבק ולרוח סערה, העל אלה תתאפק ד' ותחשה אדון כל היצירה, על שמך הגדול המחלל לעיני העמים, ועל דם חסידך הנשפך בידי זדים ארורה, שכר חציך, מדם אויבך ודמם תשפוך כדם פרים וחית היערה, כו'"

המאורע מוזכר גם בספר "שם יעקב" שנדפס כחמישים שנה לאחר מכן[4].

בנו יחיאל מיכל נעזר על ידי ראשי הקהילה בהחזקת בית המרקחת ובפרנסת האלמנה והיתומים.

אחרי הריגתו של מתתיהו, עבר ניהול בית המרקחת לאחיו נטע, שחתם עם הקהילה על הסכם לפיו התחייב לספק תרופות לחולים ולעניים ולא לעזוב את העיר, רק להכתרת המלך בוורשה הורשה לצאת; "כי שם יהיה כנס גדול של אצילים וסוחרים"[5].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ צבי קארל, קראקא, "ערים ואמהות בישראל", חלק ב', ירושלים תש"ח, עמ' 310.
  2. ^ מאיר בלבן, ‏שלשלת היחס של משפחת אורנשטיין - ברודא, ורשה תרצ"א, עמ' 16, באתר אוצר החכמה.
  3. ^ צבי קארל, "קראקא", "ערים ואמהות בישראל", חלק ב', ירושלים תש"ח, עמ' 310.
  4. ^ כמו שאירע בימינו ובזמננו שחיטת נפש הקדוש והטהור מוהר"ר מתתיהו מקראקא שפשטו עורו מראשו ועד כף רגלו. יעקב בן יחזקאל סג"ל,"שם יעקב", פפד"א תע"ו, דף נב:
  5. ^ אריה באומינגר, "קהילת קראקוב", תל אביב תש"ל, עמ' 16.


קטגוריה:רופאים יהודים פולנים קטגוריה:אנטישמיות בפולין קטגוריה:עלילות אנטישמיות