חסידות קרלין

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
חסידות קרלין
מקום ייסוד האיחוד הפולני-ליטאיהאיחוד הפולני-ליטאי קרלין, האיחוד הפולני-ליטאי
תאריך ייסוד המאה ה-18
מייסד רבי אהרן הגדול מקרלין
מרכזי פעילות בעבר: האיחוד הפולני-ליטאי, ווהלין, ליטא, פולין
כיום: ישראל, ארצות הברית
מספר חסידים כ-3,000 בתי אב, בסך כל החצרות לבית קרלין
אדמו"ר הרב ברוך מאיר יעקב שוחט (חסידות קרלין סטולין)
הרב אריה רוזנפלד (חסידות פינסק קרלין) הרב אברהם שמחה חנון (קהל חסידי ירושלים)
הרב יוחנן שוחט (חסידות לוצק)
מאפיינים תפילה קולנית עם צעקות; דגש על לימוד תורה, אמת ואמונה פשוטה; בדלנות; התנגדות לציונות; פשרנות קלה ביחס לאינטרנט (ביחס לקהילות אחרות בציבור החרדי ובפרט החסידי)

חסידות קרלין היא חצר חסידית שנוסדה בעיירה קרלין (היום פרוור של העיר פינסק בבלארוס) על ידי רבי אהרן ("הגדול") מקרלין, תלמידו של המגיד ממזריטש. היא אחת החצרות הוותיקות בתנועת החסידות. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נחלקה החסידות לשתי חצרות. הגדולה יותר נקראת קרלין-סטולין, בראשות רבי ברוך שוחט, ומונה כ-2,200 משפחות. השנייה נקראת כיום פינסק-קרלין ובראשה עומד רבי אריה רוזנפלד, ומונה כ-500 משפחות[1].

אחד המאפיינים הבולטים של חסידות קרלין הוא התפילה, המלווה בצעקות.

היסטוריה[edit | edit source]

רבי ישראל מסטולין
רבי אשר (השלישי) מסטולין
רבי יעקב חיים מדטרויט
רבי משה מסטולין
רבי אברהם אלימלך מקרלין

חסידות קרלין הייתה מהחצרות החסידיות הראשונות, ומהראשונות שהעמידו שושלת אדמו"רים. בתחומי המרחב הליטאי היא הייתה החסידות הבולטת והמשפיעה ביותר. גם במרחב הווהליני היא הייתה בין הבולטות (לצד חצרות צ'רנוביל). לפני השואה השפעתה הגיעה עד לפולין, והייתה קיימת אף קהילה של חסידי קרלין בוורשה. במהלך השנים החלה החצר לפעול גם בארץ ישראל ובארצות הברית, וכך לאחר השואה והקומוניזם שהכחידו את החסידות באירופה, הייתה לה תקומה.

האדמו"ר הראשון בחסידות היה רבי אהרן הגדול מקרלין (תצ"ו (1736 - י"ט בניסן תקל"ב (1772) מתלמידיו החשובים של המגיד ממזריטש. בהשפעת דודו ר' מנל'ה התקרב למגיד ממזריטש. בשליחות רבו (שפעל בווהלין), הוא נשלח יחד עם רבי מנחם מנדל מוויטבסק להפיץ את החסידות בליטא. הוא הקים את המרכז החסידי בפולוסיה בעיר קרלין (פרבר של פינסק). רבי אהרן הגדול הצליח בפועלו, והוא קירב רבים לחצר המגיד, בהם מפורסם רבי חייקל מאמדור.

לאחר פטירתו בגיל צעיר במיוחד (36), כשהוא משאיר אחריו את בנו הילד אשר, מונה תלמידו רבי שלמה מקרלין לממלא מקומו כמנהיג חסידי ליטא (כשבמקביל רבי מנחם מנדל מוויטבסק כיהן כמנהיג חסידי רייסין ואחריו רבי שניאור זלמן מליאדי). בתקופתו התעצמה המחלוקת על החסידות וחסידי קרלין היו הראשונים להיפגע ממנה בשל קרבתם לווילנה משם יצאו החרמות נגד החסידות, ובכתבי המתנגדים וכתבי ההלשנות מכונים כל החסידים בשם "קרלינים". בשנת תקמ"א (1781) נאלץ רבי שלמה לברוח ללודמיר שבווהלין. בי"ז בתמוז ה'תקנ"ב (1792) נורה רבי שלמה מקרלין על ידי קוזקים, וכעבור שישה ימים, בכ"ב בתמוז, נפטר מפצעיו.

לאחר הירצחו מונה כממלא מקומו רבי אשר מסטולין, בנו של רבי אהרן מקרלין שגדל והתחנך בבית רבי שלמה מקרלין. רבי אשר נסע ל-110 צדיקים בדורו, והיה גם תלמידם של רבי ברוך ממז'יבוז' והמגיד מקוז'ניץ. לאחר פטירת רבי שלמה מקרלין הוא החל לכהן כאדמו"ר בז'לחוב שבפולין, בה נישא בשנית לפייגא אלמנת רבי אהרן שותק מז'לחוב. בז'לחוב הוא קיבץ סביבו עדת חסידים, חלקם תלמידי רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שכיהן שם לפני כן כרב. בשנת תקס"א חזר לליטא, לעיירה סטולין הסמוכה לקרלין שעל שמה הוא נקרא, רבי אשר מסטולין. בשנת ה'תק"ע (1810) שב לקרלין. בתקופת הנהגתו גדל מספר החסידים של קרלין. רבי אשר פעל לגיוס כספים עבור החסידים שגרו בארץ ישראל, ועמד בקשר עם רבי אברהם מקאליסק, מראשי עליית החסידים לארץ ישראל. רבי אשר נפטר בכ"ו בתשרי ה'תקפ"ז (1826) ונטמן ליד קבר אביו בקרלין.

אחריו כיהן בנו רבי אהרן מקרלין (תקס"ב 1802 - י"ז בסיוון ה'תרל"ב (1872). הוא התמנה לאדמו"ר בגיל 25 שנה. בשנת תרכ"ד עבר מקרלין לסטולין. בתקופתו גדל מאוד מספר החסידים והוא היה נחשב לגדול האדמו"רים באזור ליטא-ווהלין[2]. ספרו "בית אהרן" הוא ספר יסוד לחסידות קרלין. רבי אהרן ביסס את דרך חסידות קרלין וכן את מנהגי החסידות, והיה בעל הנהגות ייחודיות ומקוריות[3]. כאביו, פעל למען היישוב בארץ ישראל, ושלח חסידים ארצה. הוא קנה את בית הכנסת של רבי מנחם מנדל מוויטבסק בטבריה, ובתקופתו הוקם בית כנסת של חסידי קרלין בירושלים, למרות התנגדות מקומית למהלך. בתקופתו כבר החלו נסיעות חסידים מארץ ישראל לקרלין. הוא מכונה בחסידות האדמו"ר הזקן כיוון שהאריך ימים וכיהן שנים רבות באדמו"רות.

לאחר פטירתו מונה בנו רבי אשר מסטולין (השני - מכונה אדמו"ר הצעיר) שכבר בחיי אביו התנהג בגינוני אדמו"רות לצד אביו. הוא לא האריך ימים ונפטר כעבור שנה אחת, בט"ו באב ה'תרל"ג (1873), בעיר דרוהוביטש במגפה שהשתוללה אז בעיר. אשתו הראשונה חיה הייתה בתו של רבי מנחם נחום טברסקי ממקארוב, ולאחר שנפטרה בלידתה - נשא לאשה את אחותה שיינה צביה. אחרי כ-14 שנות נישואין שבהן לא ילדה - התגרש ממנה ונשא לאשה את אשתו השלישית, שרה דבורה, בתו של רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק ואלמנתו של רבי יחיאל יעקב מקוז'ניץ.

לאחר פטירת רבי אהרן ורבי אשר, הייתה החסידות במשבר. רבי אשר השאיר אחריו את רבי ישראל ה"ינוקא" מסטולין - שהיה בן ארבע וחצי בלבד. למרות גילו הצעיר שמו החסידים את עיניהם בו כמי שנועד להנהיג את החסידות בעקבות הוראת סביו רבי אהרן. כתבי הנשיאות נמסרו לו בטקס הבר מצווה שלו, בי' בכסלו ה'תרמ"ב (1881) על ידי זקני החסידים ובהם היו רבי דוד בידרמן מללוב ורבנים נוספים. בגלל גילו הצעיר נודע בשם 'הינוקא מסטולין'[4].

בשנת תרמ"ג נשא את ברכה שיינדל, בתו של רבי דוד מזלטיפול. לאחר נישואיו שהה כשנה אצל אבי חותנו האדמו"ר מרחמסטריווקא רבי יוחנן טברסקי, ולאחר מכן שב לסטולין להנהיג את חסידי קרלין[5].

הינוקא מסטולין כיהן כאדמו"ר במשך 40 שנה. מספר חסידיו הגיע לרבבות. הוא שינה את דרך אבותיו, והחל לנהוג בצניעות והסתר. הוא לא אמר דברי תורה בטיש, היה מתפלל במהירות ובשקט, החליף את לבושו ללבוש מודרני, היה בעל השכלה רחבה, ושלט במספר שפות כמו גם בתחומי עניין נרחבים והיה בעל השכלה מוזיקלית מיוחדת. עם זאת, היה בעל השקפת עולם שמרנית, ואת חסידיו המשיך לחנך בדרך אבותיו. הוא היה מהאדמו"רים והרבנים היחידים באזורו שלא השתתפו באגודת ישראל, הוא סירב להתערב בעניינים ציבוריים בדעה שהם גורמים למחלוקות ושקרים. על אף הנהגתו המודרנית וצניעותו, היה נערץ על ידי צדיקי דורו, אף הקנאים שבהם כמו רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש, רבי שמחה ישכר בער הלברשטאם מצישינוב ורבי שמחה בונם קאליש מאוטובצק, כמו גם על ידי רבנים ליטאיים כרבי דוד פרידמן מקרלין ורבי יצחק אלחנן ספקטור.

בימי מלחמת העולם הראשונה נבזז ביתו על ידי חיילי הצבא הלבן שתמכו בשלטון הצאר ניקולאי השני, קיסר רוסיה. בתקופה זו חלה רבי ישראל במחלת כליות. בשנת תרפ"א נמלט רגלית מסטולין לוורשה מתוך כוונה לעלות לארץ ישראל, אך עקב מצבו הבריאותי הוא נאלץ לגנוז את התוכנית.

נפטר בעיירת המרפא בד נוהיים (אנ') שבגרמניה, ביום השני של ראש השנה ה'תרפ"ב (1921), ונקבר למחרת בפרנקפורט.

בני רבי ישראל[edit | edit source]

רבי ישראל הותיר אחריו שישה בנים, שחלקם שימשו כאדמו"רים:

כאביו, היה מעורה בענייני הציבור, והיה קורא עיתונים. נהג בצניעות ובפשטות. היה מסייע לנזקקים. בארצות הברית נאספו אליו חסידים, רבים מהם חסידי קרלין. כיהן כנשיא "כולל קרלין", לצד אחיו רבי אברהם אלימלך. לבד מחסידיו קירב גם צעירים חילוניים. ניחן בחוש מוזיקלי, והיה מנגן בכינור. נפטר בו' באייר תש"ו בעיר דטרויט בשהותו בה בעת ביקור אצל חסידיו, ושם נקבר.
בניגוד לאביו, אהד את הציונות והביע תמיכה באגודת ישראל, ואף הגיע פעמיים לביקור בארץ ישראל: בשנת תרצ"ד, בה נפגש עם הרב קוק; ובשנת תרצ"ז, בה הביע את דעתו בשיחה פרטית בעד הצעת החלוקה של ועדת פיל[6]. בסטולין הקים תנועת נוער בשם "תפארת בחורים", וכן ישיבה בשם "אהל משה". בראשות הישיבה העמיד את רבי שמעון מז'ליחוב. בהמשך שונה שם הישיבה ל"בית ישראל". בשנת תרצ"ו הגיע מספר התלמידים בישיבה לכ-100, וסניפים נוספים לה נפתחו בהורודוק, בקוסטופול, ובפוהוסט זהורודני. לרבי משה היו חסידים גם בארץ ישראל. אלו התרכזו בתל אביב, והתפללו בבית כנסת משלהם. תקופה מסוימת בתרצ"ז אף פעלה בחסותו ישיבה בתל אביב. במהלך מלחמת העולם השנייה נרצח בסטולין, ככל הנראה בכ"ט באלול תש"ב.

בשואה נספו ארבעה מהאחים: רבי אשר ורבי משה נספו בטבח שנערך ביהודי סטולין בערב ראש השנה. רבי אברהם אלימלך מקרלין נרצח, לפי המסורת המקובלת בין החסידים, בי"ד בחשוון תש"ג (1942). רבי אהרן נרצח בורשה, ככל הנראה בחודש אב. כמעט כל החסידים האירופאים נרצחו גם הם בשואה, ותקומתה של החסידות הייתה מהחסידים אשר עלו לפני השואה לארץ ישראל ואלה שהיגרו לארצות הברית.

השפעה[edit | edit source]

בדור השלישי לחסידות, כיהן בליטא רבי חייקל מאמדור, שהנהיג עדה חסידית בדרך רבו רבי אהרן הגדול.

בדור הרביעי לחסידות, מספר תלמידים של רבי שלמה מקרלין, אדמו"רה השני של החסידות, הקימו חצרות משלהם. מהם היה רבי מרדכי מלעכוויטש, אבי חסידות לעכוויטש, ממנה הסתעפו גם חצרות קוברין, קוידנוב (ממנה יצאה גם חסידות נובומינסק) וסלונים. חסידות לעכוויטש הייתה בהמשך חסידות בת של חסידות קרלין, כשאדמו"רה, רבי מרדכי השני, היה אחיינו של רבי אהרן השני מקרלין, והיה נוסע אליו יחד עם חסידיו. חסידות נוספת של תלמידו של רבי שלמה מקרלין, הייתה חסידות סטרליסק מיסודו של רבי אורי מסטרליסק, ממנה יצאה גם חסידות סטרטין. בחצרות אלו ונוספות, בדומה לחסידות קרלין, היה נהוג לצעוק בתפילה.

בהמשך הדורות הושפעו חצרות חסידיות נוספות מחסידות קרלין. רבי דוד צבי שלמה בידרמן, בנו של רבי אלעזר מנדל בידרמן האדמו"ר מלעלוב, היה לחסידו של רבי אהרן השני מקרלין. הוא נסע אליו מארץ ישראל והקים את בתי הכנסת של חסידי קרלין בירושלים ובצפת. לאחר שמונה לאדמו"ר מלעלוב, בלחצה של אמו, עירב את מנהגי ודרך קרלין במנהגי לעלוב.

רבי אשר השני מסטולין, נישא לאלמנתו של רבי יחיאל יעקב מקוז'ניץ. בנה, רבי ירחמיאל משה הופשטיין, גדל בסטולין, אצלו ואצל אביו רבי אהרן. לימים, כשמונה לאדמו"ר מקוז'ניץ, הוא נהג במנהגי קרלין ובדרכיה. הוא השפיע ברוח זו גם על דודו וחתנו, רבי קלונימוס קלמיש מפיאסצנא, שהתייתם וגדל אצלו.

בדור הנוכחי ניכרת השפעה של חסידות קרלין על "חבורת אמונת ישראל" של הרב משה וולפסון.

חסידות קרלין בארץ ישראל[edit | edit source]

חסידות קרלין הייתה פעילה מראשיתה ביישוב הישן בארץ ישראל. רבי יעקב (נפטר ב-ה'תקמ"ז 1787), בנו של רבי אהרן הגדול, עלה לארץ ישראל בסביבות שנת ה'תק"ל (1770) והקים את הגרעין החסידי הראשון בארץ, שבע שנים לפני עליית תלמידי הבעל שם טוב. כל אדמו"רי קרלין עודדו עלייה לארץ. מקומה המרכזי של חסידות קרלין בקהילת החסידים בטבריה ובירושלים הביא חסידים רבים להצטרף לחסידות זו בארץ ללא שביקרו אצל האדמו"ר. בדור האחרון לפני השואה ביקרו שלושת האדמו"רים בארץ, בפרט רבי אברהם אלימלך שביקר בה ארבע פעמים. כתוצאה מכך הייתה חסידות קרלין בין החצרות החסידיות הגדולות בארץ ישראל.

הגרעין הראשון של חסידי קרלין התיישב בטבריה, כשמרכזו בבית הכנסת של רבי מנחם מנדל מוויטבסק על שפת ים כנרת. בית הכנסת הוקם על ידי רבי מנחם מנדל מוויטבסק בשנת תקמ"ו, וחרב ברעידת האדמה בצפת בשנת תקצ"ז. בשנת תרכ"ז הוא נקנה מאת מנהיג החסידים בטבריה - רבי נפתלי צבי נכדו של הבעל שם טוב, בסיוע האדמו"ר בעל הבית אהרן מקארלין, ובשנת תרכ"ט הפך למקום תפילתם של חסידי קרלין אחרי שיפוצו (ההשלמה הסופית של השיפוץ הייתה רק בשנת ה'תר"נ).

במשך השנים עברו חלק מהחסידים לירושלים ובשנת ה'תרכ"ו הקימו בעיר העתיקה בית כנסת[7]. בראשות בית הכנסת עמד רבי דוד צבי שלמה בידרמן, מחסידי קרלין באותם הימים (ובהמשך האדמו"ר מלעלוב). הקמת בית הכנסת לוותה במתיחות בין חסידי קרלין לחסידי חצרות אחרות שלא ראו בעין יפה את ההתפלגות הפנים-חסידית לראשונה בירושלים, אך הקמת בית הכנסת קיבלה גיבוי מהאדמו"ר רבי אהרן. בשנת ה'תרמ"ט הוקם בית כנסת נוסף לחסידי קרלין בעיר העתיקה בירושלים, ובשנת תרס"ב יצאו חסידי קרלין מחוץ לחומות, והקימו בית כנסת בשכונת התימנים; מאוחר יותר גם במאה שערים, ובשנת ה'תרע"ח בשכונת בית ישראל.

בצפת נוסד בית הכנסת של קרלין בסביבות שנת ה'תר"ל בהוראתו של רבי אהרן מקרלין (השני).

בתקופת בניו של רבי ישראל נוסדו עוד קהילות ובתי כנסת של חסידי קרלין ובנותיה בחיפה ובצפת, ובתל אביב היו שלושה בתי כנסת (של חסידי שלושת האדמו"רים). חסידי קרלין שבירושלים היו כפופים בעיקר למרותו של רבי אברהם אלימלך מקרלין, ואלו שבתל אביב סרו ברובם למרותו של רבי משה מסטולין. שניהם הקימו ישיבות בישראל. בישיבת "בית אהרן" בירושלים כיהן הרב יהושע השיל הלטובסקי כראש ישיבה. בשנת ה'ת"ש (1940) הוקמה ישיבה נוספת בירושלים בשם "פאר ישראל" שבה כיהן הרב משה הולצברג כראש ישיבה. בתל אביב הוקמה ישיבת "בית ישראל" בנשיאותו של רבי משה מסטולין.

לאחר מלחמת השחרור, שבה נכבשה העיר העתיקה על ידי הירדנים, הקימו פליטי העיר העתיקה בית כנסת בשכונת קטמון. בית כנסת זה היה פעיל עד אמצע שנות ה-80, אז נפטרו או עזבו החסידים שהתגוררו שם. בשנות ה-40 הוקם בית כנסת של חסידי קרלין בגבעתיים. בית כנסת זה פעיל עד היום, אך אין בו חסידי קרלין.

כולל קרלין[edit | edit source]

בין מייסדי כולל ווהלין בשנת תקנ"ו היה רבי אשר מסטולין (הראשון), שהיה פעל גם בגיוס תרומות עבור כולל רייסין, על כולל ווהלין נמנו חסידי קרלין שבארץ ישראל שהיו מרוכזים בעיקר בירושלים, צפת וטבריה. בשנת תרל"ד, בנסיבות שאינן ברורות דיין, התפלגה קבוצה מחסידי קרלין בטבריה וירושלים מכולל ווהלין, והקימה כולל נפרד בשם "כולל קרלין" לחסידי קרלין. בראש הקבוצה עמד החסיד ר' אברהם אשר. אחת הטענות מצד חסידי קרלין נגד ממוני כולל ווהלין הייתה על הפסקת הנתינה של חלק מהכספים שהיו מקבלים בחיי האדמו"רים רבי אהרן ורבי אשר מסטולין (השני). לפי המשוער המטרה האמיתית שעמדה מאחורי ההתפלגות הייתה לחזק את נאמנותם של חסידי קרלין לחצר שהייתה במשבר מנהיגותי באותה תקופה - תקופת ביניים שבין פטירתו בגיל צעיר של האדמו"ר רבי אשר, להנהגתו של בנו רבי ישראל מסטולין ("הינוקא מקרלין") שהיה פעוט כבן חמש באותה עת. הפרישה נעשתה למרות שבנשיאות כולל ווהלין עמד רבי אברהם יעקב מסדיגורה שהיה חתנו של רבי אהרן מקרלין. היו מחסידי קרלין שהתנגדו להקמת הכולל ונותרו נאמנים לכולל ווהלין, ואחד מהם - ר' זאב הכהן מפינסק אף המשיך בתפקידו כגבאי מטעם הכולל.

גבאי הכולל החדש הצליחו לאסוף בתקופה הראשונה 1,000 רובל, סכום גבוה מאוד יחסית. במפקד שהוגש למשה מונטיפיורי בביקורו בארץ ישראל בשנת תרל"ה נמנו על בני הכולל 66 נפש[8]. באלול תרל"ה הגיעו שני הכוללים להסדר שנערך על ידי ארבעה דיינים: הרב נתן יוסף גולדברגר, הרב יצחק איציק בעהם, רבי שלמה זלמן לעווי, ור' יואל משה סלומון. עליו חתם גם רבי מאיר אוירבך[9]. שנה לאחר מכן שוב התעוררו חיכוכים עם ממוני כולל ווהלין, ורבי ישעיה משולם זושא טברסקי מטשרנוביל שלח מכתב לאחד העסקנים בו הוא מבקר קשות את התנהלות חסידי קרלין בפרשה[10]. כעבור שנתיים ומחצה, באלול תרל"ז, עמד המספר על כ-190 נפש, הריבוי הדמוגרפי מראה על מגמת העלייה המוגברת של חסידי קרלין מאירופה לארץ ישראל בתקופה זו שבה לא היה מנהיג לחצר בסטולין[11].

אחרי פטירתו של רבי ישראל מסטולין בתשרי תרפ"ב והתפלגות החסידות בין כמה מבניו, הוכתרו שניים מהם - רבי אברהם אלימלך מקרלין ורבי יעקב חיים מדטרויט - לנשיאי הכולל.

חסידות קרלין בארצות הברית[edit | edit source]

חסידות קרלין החלה להתבסס בארצות הברית החל משנת התר"מ (1880) לאחר שיהודים רבים נמלטו מהפוגרומים והרדיפות ברוסיה. בהמשך, עודד רבי ישראל מסטולין את חסידיו לנסוע לארצות הברית באומרו שעתיד היהדות נמצא באמריקה[דרוש מקור]. בתי כנסת של החסידות הוקמו בלואר איסט סייד ובבראונסוויל שבניו יורק. בשנת תרפ"ד (1924) היגר לארצות הברית בנו של רבי ישראל, רבי יעקב חיים פרלוב. הוא הקים בית כנסת נוסף בניו יורק, בוויליאמסבורג. בתי כנסת הוקמו גם בשיקגו (בשיתוף עם חסידות קוברין) ובדטרויט. בתקופה זו מנו חסידי קרלין בארצות הברית מאות חסידים. עקב הקשיים בשמירת הדת בתקופה זו רוב הדור הצעיר עזב את הדת.

רבי יעקב חיים נפטר בשנת תש"ו ללא ילדים. שנתיים לאחר פטירתו הגיע לארצות הברית אחיו רבי יוחנן, שהתיישב בוויליאמסבורג ופתח ישיבה ומוסדות חינוך. בסוף ימיו הוא העביר את מרכז החסידות לבורו פארק. הוא נפטר בשנת תשט"ז (1955).

נכדו, האדמו"ר הנוכחי מקרלין-סטולין, התגורר בבורו פארק, עד עלייתו לישראל בתחילת שנות ה-90.

חסידות קרלין לאחר השואה[edit | edit source]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוחנן פרלוב
רבי יוחנן מלוצק

רבי יוחנן פרלוב מלוצק (ז' באב תר"ס, 1900כ"א בכסלו תשט"ז, 1955), בנו השישי של רבי ישראל מסטולין, התגורר לפני השואה בלוצק והנהיג את חסידי קרלין באזור וואהלין. לאחר המלחמה נשאר רבי יוחנן יחידי מבין אחיו והפך לאדמו"ר המרכזי של חסידות קרלין. בשנת תש"ו (1946) עלה לארץ ישראל וכעבור שנתיים עבר לארצות הברית. רבי יוחנן פיתח את החצר והקים מרכזים חדשים וגדולים בארצות הברית ובארץ ישראל. נפטר בארצות הברית בכ"א בכסלו תשט"ז (1955) ונקבר שם. כעבור שנה הועלתה גופתו והובאה לקבורה בבית הקברות בטבריה.

בתו פייגא (נפטרה ט' בכסלו תש"ע) נישאה לעזרא שוחט ולהם נולדו שני בנים ובת: האדמו"רים רבי ברוך מאיר יעקב שוחט ורבי יוחנן שוחט, ובתם רבקה הנשואה לרב יעקב ברוך לעדרייך, רב בית הכנסת של חסידי קרלין בארצות הברית.

הפילוג בחסידות[edit | edit source]

לאחר פטירתו של רבי יוחנן מלוצק קיבלו עליהם רוב חסידי קרלין, ובפרט הצעירים שבהם, לאדמו"ר את רבי ברוך, שהיה אז ילד צעיר. רוב זקני העדה העדיפו לקבל את הנהגת רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב[12]. לאחר האיחוד נקראה חסידות זו 'קרלין לעלוב'. לאחר פטירתו של רבי משה מרדכי הנהיג במשך תקופה קצרה בנו, רבי שמעון, גם את חסידי קרלין, אך בעקבות רצונו שלא ליטול חלק במחלוקת - הוא החליט לפרוש מתפקיד זה והחסידות בראשותו שבה להיקרא לעלוב בלבד. בעקבות זאת קיימו 'זקני קרלין' בחירות פנימיות שבסופן נבחר רבי אהרן רוזנפלד לכהן כאדמו"ר.

בהסכם בוררות בין שני הפלגים הוחלט כי החסידות בראשות רבי ברוך שוחט תיקרא קרלין-סטולין ואילו זו של 'זקני קרלין' בראשות רבי אהרן רוזנפלד תיקרא פינסק-קרלין. במסגרת ההסכם נדחתה התביעה של קרלין-סטולין על בית המדרש של קרלין שבשכונת 'בית ישראל' בירושלים, משום שרוב המתפללים בבית הכנסת נמנו על חסידי 'פינסק קרלין'.

בהמשך, בעקבות שהחסידות התחילה לקבל תקציבים מהמדינה, פרשה מחסידות קרלין-סטולין קבוצה נוספת בראשות הרב יוסף צינווירט, ונקראה בשם קהל חסידי ירושלים. מרכז קהילה זו בשכונת הבוכרים. פלג זה בתחילה לא מינה לעצמו אדמו"ר. בשנת תשס"א מינה חלק מן הקהילה את הרב אברהם חנון כמנהיג, על אף התנגדותו של הרב צינווירט, ובחודש אדר תשס"ז הוא נבחר לאדמו"ר. חלק קטן מהקהילה פרש וקיבל על עצמו את האדמו"ר מלוצק, רבי יוחנן שוחט, אחיו של האדמו"ר מקרלין-סטולין.

החסידות כיום[edit | edit source]

חסידות קרלין מונה [דרושה הבהרה] כאלף וחמש מאות בתי אב בישראל ועוד כארבע מאות במקומות אחרים (בעיקר בבורו פארק, מונסי ולייקווד). בית המדרש המרכזי של החסידות, "היכל רבנו יוחנן", שוכן בשכונת הבוכרים בירושלים. מרכז נוסף של החסידות הוא ביישוב גבעת זאב ליד ירושלים, שבו גם גר האדמו"ר. אנשי החסידות מתכננים הקמת בית כנסת גדול במקום שיהפוך למרכז החסידות. מרכזים נוספים של החסידים בישראל ישנם בבני ברק, ביתר עלית, מודיעין עילית וטבריה

לחסידות ישיבות בירושלים, ביתר עילית ומודיעין עילית. בארצות הברית לחסידות יש קהילות בבורו פארק (כולל ישיבה קטנה וגדולה), מונסי ולייקווד. לחסידות גם יש בית כנסת בשכונת סטמפורד היל בלונדון.

קובץ בית אהרן וישראל[edit | edit source]

"קובץ בית אהרן וישראל" הוא כתב עת תורני היוצא לאור על ידי מכון בית אהרן וישראל. הגיליון הראשון של כתב העת יצא בחודש ניסן תשמ"ו (1986) ומאז הוא יוצא לאור 6 פעמים בשנה. בתחילת כל גיליון מופיע מדור "גנוזות" ובו כתבי יד שמפורסמים לראשונה, בדרך כלל מספרייתו של האדמו"ר מקרלין. בחלק המרכזי מובאים מאמרים למדניים ובירורי הלכה שנכתבו על ידי רבנים מחסידות קרלין ורבנים אחרים. כמו כן, מובאים בכתב העת מכתבי הקוראים ובהם הערות תורניות קצרות על נושאים שונים וכן קיים מדור היסטורי, בעיקר אודות חסידות קרלין ומנהגיה. הגיליונות זמינים להורדה באתר HebrewBooks.

דרך החסידות[edit | edit source]

החסידות מפורסמת בשל המנהג לצעוק בתפילה. מנהג זה היה נפוץ בין חלק מתלמידי המגיד ממזריטש כמו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ואף נתמך על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי באגרתו בנושא תפילה.

החסידות מדגישה גם את לימוד התורה ואת מידת האמת. אדמו"רי החסידות התנגדו לניסיונות לטפס לדרגות רוחניות גבוהות מדי וללימוד מרובה של ספרי חסידות. בחסידות הייתה התנגדות לדרכה השכלתנית של חסידות חב"ד, והיא חינכה לאמונה פשוטה. החסידות דוגלת בצניעות והימנעות מפרסום של שם החסידות או מהתערבות בענייני ציבור, וזאת על פי צוואתו של רבי ישראל מסטולין. נושא נוסף המודגש בחסידות הוא עניין השמחה. החסידות מפורסמת בשל ניגוני הריקוד העליזים שלה ובכך שבטישים ובאירועים אחרים מוקדש זמן רב לריקודים.

אדמור"י קרלין התנגדו לציונות ולתנועת המזרחי, ואף באגודת ישראל לא תמכו באופן חיובי. כיום באופן רשמי החסידות אינה מעורבת בפוליטיקה הישראלית, וזאת בהוראת האדמו"ר הקודם, רבי יוחנן. בכמה מקרים התיר האדמו"ר התמודדות של חסידים למועצות של עיריות, לפרק זמן מוגבל.

עם זאת, בניגוד לרוב רבני יהדות התורה לא היסס האדמו"ר הנוכחי למחות בפומבי נגד תוכנית ההתנתקות ואף ביקר במהלך ביצועה בגוש קטיף. עד לתקופתו נחשבו חסידי קרלין בישראל (ובעיקר בירושלים) כמשתייכים לעדה החרדית. כיום מוסדות החסידות נהנים מתקציבים ממשלתיים. האדמו"ר אינו מורה באופן רשמי אם להצביע, אולם רוב החסידים משתתפים בבחירות לכנסת.

האדמו"ר הנוכחי מתיר לחסידיו להחזיק סמארטפונים מוגנים, עם הגבלות בנוגע לרשתות החברתיות[13].

חסידות לוצק[edit | edit source]

2006
יולי 2017
האדמו"ר הרב יוחנן שוחט מלוצק

בשנת תשנ"ו הכתירה קבוצת חסידים כאדמו"ר מלוצק את רבי יוחנן שוחט, אחיו של האדמו"ר הנוכחי מקרלין-סטולין, בהסכמת האח. מרכז החסידות היה בשכונת הבוכרים בירושלים. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 נבנה מבנה קבע לחסידות בשכונת שמואל הנביא-נווה צבי. בתי כנסת נוספים קיימים בביתר עילית ובבית שמש.

אל החסידות הצטרפו חסידים מקרלין סטולין וקהל חסידי ירושלים, וכן חסידים נוספים. לחסידות לוצק כמה עשרות משפחות של חסידים ואוהדים בישראל ובחוץ לארץ.

רבי יוחנן הוא חתנו של רבי ישראל צבי יאיר דנציגר, האדמו"ר מאלכסנדר.

ספרי החסידות[edit | edit source]

  • בית אהרן - ספרו של רבי אהרן השני מקרלין, נחשב כספר המרכזי של חסידות קרלין.
  • סידור בית אהרן, פיוטרקוב תרפ"ד
  • סידור בית אהרן וישראל, ברוקלין תשי"ב. מהדורות חדשות יצאו החל מתשמ"ד.
  • כתבי קודש - שיחות ומכתבים מרבי יוחנן מקרלין סטולין
  • אהרן הויזמן, דברי אהרן, ברכת אהרן, פרח מטה אהרן - אסופת דברי תורה, ביוגרפיה והיסטוריה של אדמו"רי חסידות קרלין ברוסיה ובארץ.
  • אהרן פרלוב, הנהגות וסדר היום מצדיקי קרלין, ירושלים תשט"ו
  • רבי אברהם אלימלך שפירא, האדמו"ר מגרודז'יסק, משנת חכמים, ירושלים תרצ"ד

כמו כן מופיעים דברי תורה וסיפורים מאדמו"רי השושלת בספרים:

  • לקוטים נחמדים, סאטמר תרצ"ז
  • כתבי קודש, מונקאטש תרס"ה

לקריאה נוספת[edit | edit source]

  • יהושע הויזמן, פרי ישע אהרן - חלק א' סיפורים על רבי אהרן הגדול מקרלין, רבי שלמה מקרלין, רבי אשר (הזקן) מסטולין, רבי אהרן השני מקרלין ורבי אשר (הצעיר) מסטולין, חלק ב' סיפורים על רבי ישראל פרלוב מסטולין.
  • יעקב ישראלי (קולא), בית קרלין סטולין - פרקים במסכת חייהם של אדמו"רי השושלת ועיונים במשנתם החסידית, תל אביב תשמ"ב
  • אברהם יצחק פייגנבוים, לוח עתים וזמנים - לוח שנה הכולל מנהגים וליקוטים ממשנת אדמור"י סטולין קרלין. יוצא לאור מדי שנה, החל מתשע"א.
  • בנימין בראון, כספינה מיטלטלת: חסידות קרלין בין עליות למשברים, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2018 (תשע"ח).

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חסידות קרלין בוויקישיתוף

הערות שוליים[edit | edit source]

  1. ^ Marcin Wodziński,‏ Historical Atlas of Hasidism, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2018. עמ' 204.
  2. ^ אברהם יעקב פפירנא, "זכרונות", ספר השנה [בעריכת נ' סוקולוב], ווארשא תר"ס, עמ' 71.
  3. ^ כמו למשל קביעות שמונה עשרה שיעורי תורה מדי יום בספרים שונים, חידוש אמירת פסוקים ופיוטים בזמנים מיוחדים ועוד.
  4. ^ ינוקא בארמית פירושו המילולי הוא ילד, אך המשמעות הקבלית היא נשמה גבוהה שהתגלתה בגיל צעיר (כפי שמופיע מספר פעמים בספר הזוהר)
  5. ^ "פרי ישע אהרן", חלק ב', עמ' ל"ד.
  6. ^ זאב רבינוביץ, החסידות הליטאית, עמ' 156.
  7. ^ בצלאל לנדוי, היישוב החסידי בירושלים בראשיתו.
  8. ^ ראו צילום מסמכים בבית אהרן וישראל, ‏קובץ קל"ט (שנה כד א), ירושלים תשס"ט, עמ' קנ"ט, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  9. ^ אברהם אביש שור, ‏"פסק דין בין כולל קרלין וכולל וואלין", בתוך: בית אהרן וישראל, קובץ ק"מ (שנה כד ב), ירושלים תשס"ח, עמ' קע"א-קע"ו, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  10. ^ אברהם אביש שור, ‏"הוספות והשלמות", כתב עת בית אהרן וישראל קובץ ק"ס (שנה כז ד), ירושלים תשע"ב, עמ' רכ"ד, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  11. ^ אברהם אביש שור, ‏"ייסוד "כולל קארלין" בירושלים וטבריה בשנת תרל"ד", בתוך: בית אהרן וישראל, קובץ קל"ח (שנה כג ו), ירושלים תשס"ח, עמ' קנ"ט-ק"ע, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  12. ^ 'בעיית אדמו"רות בשושלת "קרלין-סטולין" - לבג"ץ', חרות, 28 ביוני 1964, עמ' 5
  13. ^ שאול כהנא, הוראות האדמו"ר מקרלין לשימוש באינטרנט ובסמארטפון, באתר כיכר השבת, 12 ביולי 2018


ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -9644 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png