חידושי תורה

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search

חידושי תורה הם חידושים תורניים על תורה שבכתב או תורה שבעל-פה. החידושים מתבססים על הוכחה לוגית או על סברא, ולעיתים הם יכולים להיות על דעתו האישית של המחדש אותם.

הביטוי "חידוש" (בעגה הישיבתית נהגה במלעיל) מתייחס לרוב לתובנה מפתיעה וחדשה, שלעיתים עשויה שלא להתקבל לולא המחדש הוא רב או תלמיד חכם מפורסם, או היותה הסבר בלתי צפוי וכוללני המסביר כמה קושיות. היחס ליצירת חידושי תורה הוא חיובי כבר בחז"ל. מקובל לראות בחידוש חידושי תורה כאחד מהמאפיינים לתיאור אדם כתלמיד חכם; ואצל עילויים הוא מאפיין בולט, וחלק מהעיצוב התורני הייחודי לאותה אישיות.

אופי וסגנון החידוש משתנה בין תקופות, ארצות מוצא, בתי מדרשות וישיבות.

היחס ליצירת חידושי תורה

בחז"ל

חידושי התורה מוזכרים בתלמוד לחיוב, ומובאים בו דברי רבי יהושע בן חנניה כי "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש"[1]. אמרה מפורסמת, המצוינת כאמרה חז"לית, אומרת כי ה' הראה למשה בתורה כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש[2].

הצדקתם והצורך והחובה בהם

רבי אריה לייב הלר, בהקדמה לספרו "קצות החושן", כותב כי ה' נתן את התורה לישראל אף על פי ששכל האדם מוגבל ואינו מסוגל להגיע לאמת הטהורה, ואמיתת התורה היא למעשה כפי הכרעת חכמי ישראל[3].

רבי דוד הלוי סגל, בחיבורו המפורסם "טורי זהב", כותב כי "האדם מצווה בכל עת ללמוד חידושים בתורה" ו"כל עת ורגע מוטל עליו לעמול בתורה ולחדש בה, כפי יכולת שלו"[4].

רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק רואה את חידוש חידושי התורה כחיוב עבור החכם. גם בענף ההלכה הוא רואה את הצורך בחידוש, ועל אף שהוא שולל בו את השינוי והתיקון, מכל מקום הוא רואה את החידוש בחיוב ואף כחיוב תמידי-קיומי להלכה ולתורה בכלל. כך הוא גם רואה את הראשונים והאחרונים כמחדשים גדולים, העולים בשדות מחשבה רבות מעל יתר מחקרי האדם[5].

מעלת החידושים ופעולותיהם הרוחניות

בספר הזוהר נאמר כי על כל חידוש תורה שמתחדש על ידי מי שמשתדל בתורה, יוצר ה' רקיע, ובשעה שאדם מחדש דבר תורה, אותו דבר התורה עולה לפני ה', וה' מנשק את דבר התורה, ומעטר אותו ב-70 עיטורים, ודבר התורה משוטט ב-70,000 עולמות ועולה ל"עתיק יומין"[6]. בזוהר מופיע גם שיש נשמות ששורות על כל אחד מעם ישראל מדי שבת, ואותן נשמות עולות לאחר השבת ועומדות לפני ה', וה' שואל אותן איזה חידוש תורה חוּדש בעולם הזה; זו שאומרת לפניו חידוש תורה, עושה שמחה בשמים, וה' מכנס את הפמליה שלו ומשמיע את החידוש, כשלבסוף ה' חותם על כך[7]. רבי יוסף חיים מבגדאד מדייק מדברי הזוהר כי העיקר זה אמירת החידוש בפיו. על פי זה הוא כותב כי מעלת וסגולת חידוש דברי התורה בשבת היא גם כאשר החידוש נוצר במחשבה ביום חול, ובשבת אמר אותו המחדש לראשונה[8] רבי חיים מוולוז'ין מביא דברים זהים לדברי הזוהר, ומרחיב על פעולת חידושי התורה בעולמות עליונים, שכל מילה של חידוש - ה' מנשק ומעטר אותה, ונבנה ממנה עולם שלם חדשמלאך, שאף אם הייתה ניתנת התורה למלאכים, לא היו יכולים הם לחדש בה דבר[10].
רעיון זהה לדברי הזוהר מובא אצל רבי ישעיה הלוי הורוביץ בספרו שני לוחות הברית, כי בכל דור החכמים מחדשים חידושי תורה, וה' לומד את הדברים ומציין את החידושים בשם אלו שחידשו אותם[11]

בדברי רבי נחמן מברסלב מובא כי על ידי חידוש חידושי תורה וכתיבתם, "נמתקין כל הדינים שבעולם"[12].

הגבלות

רבי חיים בן עטר כותב כי ניתן לחדש חידושי תורה גם אם הם מנוגדים לדברי חז"ל, אך בתנאי שזה רק בביאור המקראות ולא סותר את ההלכה[13].

במשנת ברסלב מובא מרבי נחמן מברסלב כי על מנת לחדש חידושי תורה שיש בהם ממש, יש לבכות קודם[14].

רבי אריה לייב הלר כותב בהקדמתו לספר "קצות החושן" כי מעלתם והצדקתם של חידושי תורה הן בכפוף לחתירת שכל האדם לאמת[15]. כך גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק בספרו "אורות התורה" מתנה את חידושי התורה בישרות שכלית, בהתאם למוסר וביראת שמים; והוא מציין כי המתנגדים לכך הם מחמת שבאים "לשמור את העמדה של היסוד הטוב והישר בדרך החידוש", אך הוא כותב כי זו "יראת שווא", ו"צריך לנצחה ולהתהלך ברחבה"[16].

קיים גם "מגלה פנים בתורה שלא כהלכה", שנאמר עליו במשנה שאין לו חלק לעולם הבא, ואפילו אם יש בידו תורה ומעשים טובים[17]. לפי כמה מהמפרשים הוא מי שמחדש חידושים המנוגדים למשמעות הפשוטה או שמעוותים אותה, ובעיקר כאשר הדברים מנוגדים להלכה[18].

תפילה לחידושי תורה

רבי נתן מנמירוב חיבר תפילה מיוחדת לזכות לחדש חידושי תורה[19].

לימוד בלא חידושי תורה

למרות היחס החיובי והייחודי שניתן לחידוש חידושי תורה, כתבו אישי וגדולי תורה - ובפרט מהציבור הליטאי, בו הובלטה חשיבות החידושים - כי אין לכרוך את לימוד התורה בחידוש חידושי תורה, וניתן לגדול תלמיד חכם על ידי הבנה נכונה ומקיפה של הלימוד, גם בלא לחדש בו חידושי תורה[20]. בדומה לכך כתב רבי אברהם ישעיהו קרליץ (ה"חזון איש") כי כל הבנה חדשה שמתגלית בלימוד נחשבת לחידוש[21], וכן כתב במכתב לשואל שאין עליו לשאוף לחידושים ארוכים, ושעל ידי השקידה ניתן להגיע לחדש חידושים[22].

כתיבת חידושי תורה

מעבר לעצם החידוש במחשבה, צוינה חשיבות לכתיבת חידושי התורה. בספר חסידים נאמר כי מי שהתחדש לו דבר תורה ואינו כותב זאת, גוזל הוא את מי שגילה לו (=ה'), משום שלא התגלה לו זאת אלא כדי שיכתוב את הדבר[23].

בתלמוד מובא כי חידושי תורה, שיש חשש שיישכחו אם לא ייכתבו, לא היו בכלל האיסור של דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב[24]. כך גם למרות שנאסרה הכתיבה בחול המועד, מותר לאדם לכתוב חידוש תורה ששמע, מחשש שמא ישכח אותו[25]. האחרונים הוסיפו כי אף מותר לכתחילה לחדש חידושי תורה ולכתוב אותם (בכתב עגול), וכך מעיד רבי דוד הלוי סגל על חותנו רבי יואל סירקיש שכתב את חיבוריו גם בחול המועד[4].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ תלמוד בבלימסכת חגיגהדף ג', עמוד א'.
  2. ^ רבי משה אלשיך, אלשיך, שמות, פרק כ', ד"ה וכל העם, ומשלי, פרק כ"ב, פסוק ט"ז, ושיר השירים, פרק ג', פסוק ו'; רבי משה אלמושנינו, פרקי משה על אבות, פרק ו'; רבי משה מאט, מטה משה, עמוד התורה, שער ב - באיכות הלימוד; רבי ישעיה הלוי הורוביץ, של"ה, עשרה מאמרות, מאמר שני, אות מ"ח; רבי אברהם חיים שור, תורת חיים, בבא מציעא, דף פ"ה, עמוד א, ד"ה מכאן, וסנהדרין, דף י"ז, עמוד א'; רבי חיים בן עטר, אור החיים, ויקרא, פרק י"ג, פסוק ל"ז; רבי דוד פרנקל, שיירי קרבן, מגילה, פרק א', הלכה ה', וחגיגה, פרק א', הלכה ח'; רבי דב בער ממזריטש, תורת המגיד, פרשת תולדות, ד"ה וראיה; רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, מאור עיניים, פרשת דברים, ד"ה בפסוק, ואגדות הש"ס, מסכת שבת, ד"ה אמר ריש לקיש; משה חיים אפרים מסדילקוב, דגל מחנה אפרים, פרשת בראשית, ד"ה עוד; רבי אריה לייב הלר, בהקדמה לספר קצות החושן; רבי שניאור זלמן מלאדי, ספר התניא, קונטרס אחרון, ד"ה ולהבין; ועוד.
    בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ב', הלכה ד' ובויקרא רבה, פרשה כ"ב, פסקה א' (וכן בקהלת רבה, פרשה א', פסקה ב' וקהלת רבה, פרשה ה', פסקה ב') שלפנינו מופיעה אמרה דומה לפיה "אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות (/לומר) לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני".
  3. ^ רבי אריה לייב הלר, בהקדמה לספר קצות החושן.
  4. ^ 4.0 4.1 רבי דוד סגל, טורי זהב, אורח חיים, סימן תקמ"ה, ס"ק י"ג.
  5. ^ רבי יוסף דוב סולובייצ'יק, 'איש ההלכה - גלוי ונסתר, עמ' 205–207.
  6. ^ זוהר, הקדמה, דף ד', עמוד ב'.
  7. ספר הזוהר, חלק ג', דף קע"ג, עמוד א'.
  8. ^ רבי יוסף חיים מבגדאד, תורה לשמה, תשובה צ"ח.
  9. ^ רבי חיים מוולוז'ין, נפש החיים, שער ד', פרק י"ב.
  10. ^ רבי חיים מוולוז'ין, נפש החיים, שער ו', פרק א'.
  11. ^ ישעיה הלוי הורוביץ, שני לוחות הברית, פרשת וזאת הברכה, תורה אור, אות ז'.
  12. ^ רבי נחמן מברסלב, ליקוטי עצות, ערך: תלמוד תורה, תפילה.
  13. ^ רבי חיים בן עטר, אור החיים, בראשית, פרק מ"ו, פסוק ז'.
  14. ^ רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, סימן רס"ב.
  15. ^ רבי אריה לייב הלר, בהקדמה לספר קצות החושן.
  16. ^ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אורות התורה, פרק ט', אות ה', ירושלים ת"ש, עמ' מ"ד.
  17. משנה, מסכת אבות, ‏פרק ג', משנה י"א.
  18. ^ רבי שמעון בן צמח דוראן, מגן אבות, אבות, פרק ג', משנה י"א; פירוש א' ברבי עובדיה מברטנורא, ברטנורא, אבות, שם; רבי יום-טוב ליפמן הלר, תוספות יום טוב, אבות, שם.
  19. ^ רבי נתן מנמירוב, ליקוטי תפילות, תפילה ק"ן. הבקשה מוזכרת גם בתוך תפילות אחרות, כמו בתפילה כ' ותפילה ל"ו.
  20. ^ רבי יעקב ישראל קניבסקי, חיי עולם, פרק י"א, עמ' פ"א; רבי אלעזר מנחם מן שך, קונטרס הדרכה לבן ישיבה, בני ברק, ניסן תשמ"ח.
  21. ^ רבי אברהם ישעיהו קרליץ, קובץ אגרות, חלק ב', אגרת י"א.
  22. ^ רבי אברהם ישעיהו קרליץ, קובץ אגרות, חלק א', אגרת ד'.
  23. ^ ספר חסידים, סימן תק"ל.
  24. ^ תלמוד בבלימסכת תמורהדף י"ד, עמוד ב'.
  25. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"ה, סעיף ט'.

NivdakVeushar.png