חג

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
הכדור המסמל את תחילת השנה החדשה, בחגיגות בכיכר טיימס בניו יורק

חג הוא יום היסטורי תאריך קבוע שבו מציינים אירוע משמח, היסטורי, דתי, לאומי וכדומה, באמצעות טקסים, חגיגות, תפילות ומנהגים שונים כמו תחפושות בפורים, סופגניות בחנוכה ועוד; יום טוב; מועד. והמצוין על ידי קבוצה עם מנהגים הייחודיים לו, לרוב יום טוב או יום של שמחה. בכל אחת מהדתות יש חגים משלה, ובנוסף לכך יש בכל מדינה חגים לאומיים, משותפים לאזרחיה בני כל הדתות. בנוסף לחגים שהם ימי שמחה, יש בדתות ובמדינות שונות גם ימי זיכרון ואבל, לציון מאורעות מצערים במיוחד בתולדותיהן.

טעמם של החגים הוא לאומי ואוניברסלי: לכל חברה לוח שנה הכולל את מסורותיה ומנהגיה, בפרט אם הוא כרוך בהוויה דתית. כך הנוצרים שינו את יום המנוחה היהודי ליום ראשון בשבוע, נתנו משמעות שונה לחג הפסח וקבעו יום אחר לראש השנה. המוסלמים אחריהם שינו את יום המנוחה ליום שישי.

דוגמה נוספת היא קביעת מועדו של ראש השנה. במזרח הקדום נהגו שתי שיטות הקשורות לכלכלה חקלאית: השקיה טבעית (שדה בעל), שנשענה על גשמים והשקיה מלאכותית, שהשתמשה בשיטות אגירה והצפה. במקומות בהם השתמשו בהשקית גשמים, קבעו את ראש השנה בתחילת ימי הגשמים, והתפללו לכך לאלים המרכזיים (כמו האל בעל), ואילו בשיטות ההשקיה הנהוגות בארצות שחונות כמו מצרים, ראש השנה נקבע בתחילת האביב.

מקור המילה חג

שורש המילה הוא ח-ג-ג. משמעות הפועל "לחוג" היא "לסובב". בחגים היו נהוגים טקסים בהם סבבו את המזבח או הבמה מספר פעמים. ממנהג זה הושאל השורש למשמעות המוכרת של חג, חגיגה וחגיגיות. בבית המקדש בכל חג ומועד היו מביאים קרבן חגיגה. באופן דומה, בערבית אדם העולה לרגל למכה (כדי להסתובב סביב אבן הכעבה) קוראים חג'. מבחינה זו קרוב השורש ח-ג-ג לשורש ע-ג-ג (עוגה, למשל), שגם משמעותו היא עיגול.

"חגא" ככינוי לחגי הגויים

החל מתקופת האחרונים החל לחלחל השימוש בכינוי "חגא" עבור חגי הגויים[1]. מילה זו שימשה אף להבדלה בין חג יהודי לבין חג לועזי[2]. באופן דומה מופיע כבר בדברי התלמוד בבלי, בו מכונה חג גויי בשם "חגתא" ("חגה")[3]. יש המסבירים[4] את הכינוי "חגא" לחג גויי על פי הפסוק "וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ אֵלָיו יִפְחָד מִפְּנֵי עֲצַת ה' צְבָ-אוֹת אֲשֶׁר הוּא יוֹעֵץ עָלָיו"[5] שבו משמעות המילה "חגא" היא שבר, אימה ופחד[6]

המונח יום טוב

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יום טוב

המונח יום טוב משמש בשני מובנים:

  • במשמעות חג - משמעותו הקדומה של המונח
  • במשמעות של ברכת פרידה כמו "שלום ולהתראות".

יום טוב במשמעותו המקורית

יום טוב הוא המונח ההלכתי למועדים המוזכרים בתורה. יום כיפור כלול בהגדרה זו, אך שבת לא. פורים וחנוכה אינם "ימים טובים", אלא "קביעה מדרבנן" כימי הלל והודאה. צומות (גם אלו מתקופת בית ראשון, כמו עשרה בטבת ושבעה עשר בתמוז) אינם כלולים במונח זה.

בימים אלו חלות הגדרות הלכתיות מיוחדות ותפילות מיוחדות. ביום טוב אסור כמו בשבת להדליק אש, אך מותר "להעביר אש" אם הייתה כבר דולקת.[7]

לימים הטובים יש קידוש מיוחד השונה בנוסחו מהקידוש של שבת, הן בלילה והן ביום. (ואם היום טוב נופל בשבת, כלומר החג חל בשבת, אז לפי הכלל "תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם" אומרים את הקידוש של שבת (התדיר) לקידוש של יום טוב(שאינו תדיר)).

ישנה קריאה בתורה המיוחדת. לכל יום מהימים האלו - עם ארבע או חמש או שש עליות ועוד הלכות שונות שאפשר למצוא בכרך שלם מתוך ספר המשנה ברורה.

ביידיש נהגו לברך ביום טוב איש את רעהו "גוט יומטף" (מילולית: יום טוב טוב).

יום טוב כברכת פרידה

הביטוי "יום טוב" או "שיהיה לך יום טוב" חדר לעברית הישראלית כברכת פרידה במקום ברכות "שלום", "להתראות" הוותיקות וברכת "ביי" המיובאת מאנגלית שהייתה מקובלת שנים רבות. הביטוי במשמעותו זו הושמע לראשונה במרכז המענה הקולי של בזק, ומשם חדר לכל מרכזי המענה הקולי ולשיחות היומיום בישראל.

ראו גם

  • חגי ישראל ומועדיו
  • חגים ומועדים באסלאם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראה אצל רבי מרדכי יפה, לבוש, אורח חיים, סי' תצ"ג, סעיף ב'; רבי חיים שבתי, שו"ת מהרח"ש, חלק ב', סימן ט"ז, ד"ה ואח"כ; רבי חיים יוסף דוד אזולאי, נחל קדומים, פרשת בלק, אות י"א; רבי שלמה גאנצפריד, קיצור שולחן ערוך, סימן ק"ו, סעיף ג'; רבי ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל, יכין, עבודה זרה, פרק א', משנה א', אות א'; רבי שלום מרדכי שבדרון, שו"ת מהרש"ם, חלק ב', סימן ר"ד, ד"ה וע"ד שאלתו; ועוד. וראה אצל אברהם אבן-שושן, מילון אבן-שושן, המילון החדש, הוצאת קריית ספר, ירושלים 1983: "חגא=חג של נכרים, חג לא יהודי"; איתן אבניאון, מילון ספיר, ערך חגא: "כּינוּי לחַג של גויִים (מיושן): ביום א' חָגָא שלהם (ספרות ימי הביניים)".
  2. ^ ראה לדוגמה אצל החת"ם סופר, דרשות החתם סופר, חלק א', דרוש לח' בטבת והספר על הגאון ר' משולם איגרא זצ"ל, ד"ה כן, קלוז' תרפ"ט, עמ' 150, נגד חגיגת הסילבסטר: "הלא בשלנו הרעה הזאת, בשמח ישראל לאיד וחגא של עע"ז, ועושים החָגָא לחַג...". וראה גם במכתב מהרבנות הראשית לישראל נגד חגיגת הסילבסטר, "חג או חגא?", טבת ה'תרצ"ה.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"א, עמוד ב'. זאת לעומת חג יהודי, המתורגם בארמית "חגא".
  4. ^ רבי אליהו בחור, ספר התשבי, אות החי"ת, ערך חגא, בני ברק תשס"ה, עמ' ק"א. ראה גם אצל רבי דוד קאהןאדמו"ר מתולדות אהרן), הדרום, גיליון ל"ח, ניו יורק תשל"ד, עמ' 153.
  5. ^ ספר ישעיהו, פרק י"ט, פסוק י"ז.
  6. ^ רש"י על הפסוק, שם.
  7. ^ רבני בבל התירו להדליק ביום טוב מגפרור, שהאש "נמצאת" בו, ולנסוע בחשמלית שהייתה בבגדד.

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -3160 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png