הכרזת העצמאות
ערך זה עוסק בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו
הכרזת העצמאות מפי בן-גוריון
הקלטה |
|---|
|
|
הכרזת העצמאות של מדינת ישראל נערכה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס, שהתקיים בהתאם להחלטת מנהלת העם כשמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בתאריך זה את יום העצמאות.
האירועים שקדמו להכרזה[edit | edit source]
הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל ידעה שעם סיום המנדט הבריטי יפלשו צבאות ערב הסדירים לארץ כדי למנוע את יישום תוכנית החלוקה של עצרת האו"ם. על אף הסיכון הרב שבהכרזה על הקמתה של מדינת ישראל העצמאית והריבונית, ולמול אזהרתו של מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ורג' מרשל, ועצות של מדינות שונות לדחות את ההכרזה, החליטה מנהלת העם, בישיבה שהחלה ב-12 במאי 1948 והסתיימה בשעה 1:45 לאחר חצות, להכריז על הקמת המדינה.
לדעתם של היסטוריונים רבים, המסתמכים על ספרו של מזכיר הממשלה הזמנית, זאב שרף,[1] ההחלטה להכריז על הקמת המדינה התקבלה בעקבות לחצו של דוד בן-גוריון, ועל חודו של קול:
- בעד: דוד בן-גוריון (מפא"י), משה שרת (מפא"י), אהרון ציזלינג (מפ"ם), מרדכי בנטוב (מפ"ם), משה שפירא (הפועל המזרחי), פרץ ברנשטיין (הציונים הכלליים).
- נגד: אליעזר קפלן (מפא"י), דוד רמז (מפא"י), פנחס רוזן (עלייה חדשה), בכור שלום שטרית (ספרדים ועדות המזרח).
- נעדרים: הרב יהודה ליב הכהן פישמן (המזרחי) ויצחק גרינבוים (הציונים הכלליים), שהיו מרותקים לירושלים במצור, והרב יצחק מאיר לוין (אגודת ישראל) ששהה בארצות הברית.
לעומתם יש חוקרים כדוגמת מרדכי נאור ויגאל עילם המסתייגים מכך, וטוענים כי ההצבעה במנהלת העם לא הייתה על הכרזת המדינה אלא בנושא אחר – האם לקבוע מראש את גבולותיה.[2]
בחירת השם למדינה[edit | edit source]
מגילת העצמאות קובעת כי שמה של המדינה הוא "ישראל" או "מדינת ישראל". שם זה מופיע בתנ"ך למעלה מאלפיים פעמים, תחילה כשמו החדש של יעקב אבינו.
שמה של המדינה נקבע סמוך להקמתה על-פי הצעתו של דוד בן-גוריון.[3] בין השמות שנדחו ניתן למנות את "ציון", "ארץ ישראל", "יהודה" ו"עֵבֶר". השם מייצג את אופיה היהודי של המדינה, בלי ליצור בעיות קשות לזהותם של אזרחים לא-יהודים, ובלי להתחייב לאידאולוגיה או למציאות פוליטית מסוימת.
השם "יהודה" נפסל כדי לשמר הבחנה בין "יהודי" שהוא בן לעם היהודי או לדת היהודית, לבין מי שמחזיק באזרחות ישראלית. כמו כן, השם "יהודה" הוא שמו של חבל ארץ בארץ ישראל שרובו לא היה בשלטון ישראלי עם הקמת המדינה. השם "ציון" נפסל כיוון שהוא מטשטש את ההבחנה בין "ציוני" – מי שדוגל בעקרונות התנועה הציונית – לבין מי שמחזיק באזרחות ישראלית, וגם על פי התנ"ך, "ציון" הוא שמה השני של העיר ירושלים. השם "ארץ ישראל" נפסל כדי לשמור על הבחנה בין שטח המדינה לבין האזור הגאוגרפי המכונה בעברית ארץ ישראל (ובלועזית פלשתינה). אף על פי כן, גם בשם "ישראל" ישנה אפשרות של ערבוב מושגים; באשר "עם ישראל" הוא כינוי מקובל לעם היהודי בעברית וגם בכמה שפות אחרות. ישראל, על פי התנ"ך (בראשית, ל"ב, כ"ט), הוא שמו האחר של יעקב, ששנים עשר בניו הם אבות כל שבטי ישראל. השם ישראל מופיע על אסטלה מצרית מימי פרעה מרנפתח (1230 לפנה"ס בקירוב), ושם הוא מתייחס לעם כלשהו שישב בארץ כנען. השם "עֵבֶר" הוצע על פי ספר בראשית (בראשית, י', כ"ד-כ"ה), שם הוא מוזכר כשמו של אחד מצאצאיו של שם בן נח, וכיוון שממנו אפשר לגזור את התואר "עברי". כמו כן, השפה העברית מכונה לפעמים "שפת עֵבֶר". השם "עבר" נדחה מחשש שהוא אינו די ברור, וכיוון שהוא היה מזוהה במידה מסוימת עם תנועת הכנעניות, שהתנכרה לגולה ולזהות היהודיים לטובת יצירת זהות עברית מקומית.
המונח "מדינה" הועדף על פני מונחים אחרים כגון "רפובליקה", כדי לדבוק במונח עברי וכדי להימנע ככל האפשר מהתחייבות לשיטה פוליטית מסוימת. כמו כן, השימוש במונח "מדינת ישראל" רומז לספרו של הרצל "מדינת היהודים", הנחשב במידה רבה לחיבור המבשר את הקמת מדינת ישראל.
ההכרזה[edit | edit source]
ההכרזה התקיימה בישיבת מועצת העם באולם מוזיאון תל אביב, שבאותה עת שכן בבית דיזנגוף. תאריך פקיעת המנדט הבריטי היה בליל שבת בתאריך 15 במאי (ו' באייר), אך מתוך רצון להימנע מחילול שבת, הוחלט להקדים את הטקס ליום שישי 14 במאי (ה' באייר) בשעה 16:00, כמה שעות לפני כניסת השבת. הנוכחים פתחו בשירה ספונטנית של "התקווה", ולאחר מכן קרא בן-גוריון את הכרזת העצמאות.[4] באותו מעמד, הסבה מועצת העם בת 37 החברים את שמה ל"מועצת המדינה הזמנית", והפכה לגוף המחוקק של המדינה החדשה. מנהלת העם נקבעה כממשלה הזמנית. דוד בן-גוריון, שהיה אז יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית ויושב ראש מנהלת העם ונבחר לראש הממשלה הזמנית, קרא את נוסח ההכרזה – מגילת העצמאות, שהיא המסמך המכונן של מדינת ישראל. המגילה התוותה את אופיה של המדינה שהוקמה כמדינת היהודים שתקבץ את היהודים מהגלויות ותתייחס לכל תושביה בשוויון ללא הבדל דת, גזע ומין. בתום ההכרזה בירך הרב יהודה לייב פישמן מימון "שהחיינו וקיימנו" וגל שמחה פרץ באולם ובקרב הקהל שצבא על דלתותיו.[4] חברי המועצה חתמו על מגילת העצמאות. בן-גוריון היה ראשון החותמים, והתמנה לאחר מכן לראש הממשלה ושר הביטחון בממשלה הזמנית של המדינה החדשה. טקס ההכרזה הוקלט במלואו, הוסרט בחלקו על ידי נתן אקסלרוד ואף הועבר בשידור חי על ידי "קול ישראל".
על מגילת העצמאות חתמו האישים הבאים:
- דוד בן-גוריון
- דניאל אוסטר
- מרדכי בנטוב
- יצחק בן-צבי
- אליהו ברלין
- פרץ ברנשטיין
- זאב גולד
- מאיר גרבובסקי
- יצחק גרינבוים
- אברהם גרנובסקי
- זרח ורהפטיג
- הרצל רוזנבלום
- רחל כהן-כגן
- קלמן כהנא
- סעדיה כובשי
- יצחק מאיר לוין
- מאיר דוד לוינשטיין
- צבי לוריא
- גולדה מאיר
- נחום ניר-רפאלקס
- אהרן ציזלינג
- משה קול
- אליעזר קפלן
- אברהם קצנלסון
- פנחס רוזן
- דוד רמז
- ברל רפטור
- מרדכי שטנר
- בן-ציון שטרנברג
- בכור-שלום שיטרית
- חיים משה שפירא
- משה שרת
- צבי סגל
- יהודה ליב הכהן פישמן
- דוד צבי פנקס
- אליהו דובקין
- מאיר וילנר
המזמינים: פעם 'מועצת העם' ופעם 'מנהלת העם'
"הננו מתכבדים לשלוח לך בזה הזמנה למושב הכרזת העצמאות שיתקיים ביום ו', ה' באייר תש"ח (14.5.1948) בשעה 4 אחה"צ באולם המוזיאון (שדרות רוטשילד 16). אנו מבקשים לשמור בסוד את תוכן ההזמנה ואת מועד כינוס המועצה. המוזמנים מתבקשים לבוא לאולם בשעה 3.30.
בכבוד רב, המזכירות.
ההזמנה היא אישית. תלבשת: בגדי חג כהים"
אחת עשרה דקות לאחר תום המנדט, ב-15 במאי בשעה 00:11 שעון ישראל, 18:11 שעון וושינגטון, הכיר נשיא ארצות הברית הארי טרומן בישראל (הכרה דה פקטו);[5] שלושה ימים לאחר מכן הכירה בה גם מעצמת-העל האחרת, ברית המועצות (הכרה דה יורה). למחרת ההכרזה פלשו צבאותיהן של חמש מדינות ערב לישראל, והחל השלב השני של מלחמת העצמאות.
ראו גם[edit | edit source]
לקריאה נוספת[edit | edit source]
- זאב שרף, שלושה ימים, תל אביב: עם עובד, 1959.
- פנחס יורמן, 32 דקות ראשונות, רמת גן: מסדה, 1978.[6] (תיאור מעמד הכרזת המדינה) (ראה אור באותה שנה בתרגום לאנגלית) (נדפס שוב בקובץ "ההכרזה על הקמת מדינת ישראל" בעריכת יעל חבר, לצד המאמר "ההכרזה ויישומה" מאת עמנואל גוטמן, ירושלים: משרד החינוך, התרבות והספורט – מרכז ההסברה – שירות הפרסומים, תשנ"ט 1999)
- מרדכי נאור, יום שישי הגדול – הדרמה המופלאה של הקמת המדינה, הוצאת ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ובית העצמאות, 2014
- אורי זילברשייד, שוויון חברתי? לא בחוקתנו, הוצאת שוקן, 2015, פרק ג – הכרזת העצמאות: ניצחון תפיסת הדמוקרטיה הבורגנית, עמ' 79–132.
קישורים חיצוניים[edit | edit source]
מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|הכרזת העצמאות]] בוויקישיתוף- הקלטת ההכרזה ועותק ממגילת העצמאות באתר הכנסת
- הרצל רוזנבלום, כך חתמתי על מגילת העצמאות, באתר ynet, 8 במאי 2008
- הסרט בא היום, הסוקר את הכרזת העצמאות, באתר יוטיוב, מתוך ארכיון שפילברג
- פנחס יורמן, מאחורי הקלעים של טקס הכרזת המדינה, דבר, 17 באפריל 1953
נתן אקסלרוד, הכרזת המדינה, 1948, אוסף יומני כרמל באתר YouTube - עופר אדרת, מאחורי הקלעים של טקס הכרזת המדינה, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2014
- מרדכי נאור, עוללות מטקס הכרזת העצמאות, בבלוג "עונג שבת", 23 באפריל 2015
- הפרסום הרשמי של הכרזת העצמאות, בעִתון רשמי מס' 1, באתר "נבו"
הערות שוליים[edit | edit source]
- ^ זאב שרף, שלושה ימים, תל אביב: עם עובד, 1959.
- ^ מרדכי נאור, יום רביעי הגדול, באתר הארץ.
- ^ מי שטבע (ראו מאמרו של אליהו הכהן) את המונח 'מדינת ישראל' והמציאו מעיקרו, היה הסופר איצי יצחק פרנהוף, בן בוצ'אץ'. פרנהוף פרסם בשנת 1896, בעברית, את האוטופיה "שני דמיונות" (במסגרת חוברת ב' שנכרכה בכותר "ספרי שעשועים", בעריכת פרנהוף). באוטופיה התכתב פרנהוף עם "מדינת היהודים" של הרצל, שראתה אור קודם לכן באותה השנה, ותרגם את המונח Judenstaat, שעד אז וגם לאחר מכן ניתרגם ל-"מדינת היהודים", ל-"מדינת ישראל". כן חזה שהדגל הלאומי שלה יהיה "דגל מרוקם מגן דוד", שפתה עברית, המנונה יהיה "התקווה", ושיבץ בין ארבעת דפי האוטופיה בתים מתוך "התקווה". את המיניסטרים במדינת-ישראל לעתיד לבוא כינה "שרים". סוגיית 'מי היה ראשון שהציע ברבים את המונח 'מדינת ישראל' לקראת הכרזת העצמאות, ובכלל, המציאו מעיקרו, המשיכה לידון בשנים שלאחר מכן בה בעת שנחשוניותו של פרנהוף כמעט (ראו מאמרו, דבר, 5 במאי 1957 של גצל קרסל) ונשתכחה.
- ^ 4.0 4.1 אניטה שפירא, בן-גוריון: דמותו של מנהיג, עמ' 135.
- ^ President Truman’s Decision to Recognize Israel באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
- ^ ביקורת: חיים איזק, קריאות ביניים: מחיקה, דבר, 4 במאי 1978; ותגובת יורמן, ותגובתו של איזק: מכתבים למערכת: תקלות וזוטות, דבר, 9 במאי 1978.
ציונות 
| ||
|---|---|---|
| נושאים ומושגים מרכזיים | התנועה הציונית • התקווה • ארץ ישראל • אוטואמנציפציה • תוכנית בזל • תוכנית אוגנדה • תוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבות • תחיית הלשון העברית • עבודה עברית וכיבוש העבודה • חלוציות • קיבוץ • מחתרות עבריות בארץ ישראל • כוח המגן העברי • כרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשה • אנטישמיות • טריטוריאליזם יהודי • הצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקה • הכרזת העצמאות ומלחמת העצמאות • דגל ישראל • הסכסוך הישראלי-פלסטיני • פוסט-ציונות ואנטי ציונות • החלטת האו"ם 3379 • החלטת האו"ם 4686 | 
|
| זרמים בציונות | ציונות מדינית • ציונות מעשית • ציונות סינתטית • ציונות רוחנית • הציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטית • ציונות רוויזיוניסטית • ציונות דתית • ארץ ישראל השלמה • ציונות נוצרית | |
| ארגונים ציוניים | קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה • ההסתדרות הציונית העולמית • הקונגרס הציוני העולמי • הוועד הפועל הציוני וההנהלה הציונית • הסוכנות היהודית • קרן קיימת לישראל • קרן היסוד • מינהל מקרקעי ישראל • המשרד הארצישראלי • המוסדות הלאומיים • הכשרת הישוב • אוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינה • פיק"א • הגדודים העבריים • ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל • הסתדרות העובדים הכללית החדשה • סולל בונה • הארכיון הציוני המרכזי • ארכיון התצלומים של קק"ל | |
| תנועות ציוניות | ביל"ו • חובבי ציון • ציוני ציון • פועלי ציון • ההתיישבות העובדת • התנועה הקיבוצית • עליית הנוער • תנועת המזרחי • ברית הציונים הרוויזיוניסטים • ציונות ברוסיה • ציונות בלוב | |
| ראשוני הציונות | מבשרי הציונות • יהודה לייב פינסקר • בנימין זאב הרצל • נתן בירנבוים • מקס נורדאו • אחד העם • ליאו מוצקין • דב בר בורוכוב • משה הס • נפתלי הרץ אימבר • דוד וולפסון • חיים ויצמן • משה לייב ליליינבלום • נחום סוקולוב • נחמן סירקין • יוסף לוריא • מקס בודנהיימר • אדמונד ג'יימס דה רוטשילד • יצחק יעקב ריינס • אוטו ורבורג • נחום גולדמן • יחיאל צ'לנוב • אבא הלל סילבר • צבי הירש קלישר • שמואל מוהליבר | |
| אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב | אהרן דוד גורדון • מרטין בובר • רחל המשוררת • שמואל הוגו ברגמן • הנרייטה סאלד • זאב ז'בוטינסקי • מאיר בר-אילן • חיים ארלוזורוב • זלמן שזר • אברהם יצחק הכהן קוק • ארתור רופין • דוד בן-גוריון • מנחם מנדל אוסישקין • אב"א אחימאיר • חיים בוגר (בוגרשוב) • ברל כצנלסון • אלכסנדר זייד • יוסף שפרינצק • ישראל שוחט • שמריהו לוין • יוסף טרומפלדור • מיכאל הלפרן • גרשם שלום • יהודה לייב מאגנס • יצחק טבנקין • יצחק בן צבי • מנחם בגין • ציונים לא יהודים | |
| ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראל • היסטוריה של ארץ ישראל | ||
| תוכניות, מהלכים מדיניים והסכמים בין ישראל למדינות ערב | ||
|---|---|---|
| לפני הכרזת העצמאות | ||
| שנות העשרה | 1917: הצהרת בלפור • 1919: ועידת השלום בפריז • הסכם ויצמן-פייסל |     
|
| שנות העשרים | 1920: ועידת סן רמו • 1921: ועדת הייקראפט • 1922: כתב המנדט • 1922: הספר הלבן הראשון • 1929-1930: ועדת שו | |
| שנות השלושים | 1930: ועדת סימפסון • הספר הלבן השני • 1936-1937: ועדת פיל • 1938: ועדת וודהד • 1939: ועידת השולחן העגול • הספר הלבן השלישי | |
| שנות הארבעים | 1946: ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית • תוכנית מוריסון גריידי • 1947: ועדת אונסקו"פ • תוכנית החלוקה | |
| הכרזת העצמאות עד הסכם השלום עם מצרים | ||
| שנות הארבעים | 1948: הכרזת העצמאות • החלטה 194 • תוכנית ברנדוט • 1949: הסכמי רודוס • ועידת לוזאן • 1949-1950: שיחות חשאיות ישראל-ירדן | |
| שנות החמישים | 1955: תוכנית אלפא | |
| שנות השישים | 1964: האמנה הפלסטינית • 1967: החלטה 242 • ועידת חרטום • 1967-1968: שליחות גונאר יארינג • 1969: הסכם קהיר • תוכנית רוג'רס הראשונה | |
| שנות השבעים | שנות ה-70: שיחות חשאיות ישראל-ירדן • 1970: תוכנית רוג'רס השנייה • 1971: תוכנית רוג'רס השלישית • 1972: תוכנית הפדרציה • 1973: החלטה 338 • החלטה 339 • ועידת ז'נבה • 1974: הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים • הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה • החלטה 350 • 1975: הסכם הביניים בין ישראל למצרים • 1978: החלטה 425 • הסכמי קמפ דייוויד • 1979: החלטה 446 | |
| מהסכם השלום עם מצרים עד הסכם השלום עם ירדן | ||
| שנות השבעים | 1979: הסכם השלום בין ישראל למצרים • החלטה 452 • תוכנית האוטונומיה | |
| שנות השמונים | שנות ה-80: שיחות חשאיות ישראל-ירדן • 1980: החלטה 478 • 1981: תוכנית פהד • החלטה 497 • 1982: תוכנית רייגן • 1983: הסכם ישראל-לבנון 1983 (הסכם 17 במאי) • עסקת שחרור ששת שבויי הנח"ל • 1985: עסקת ג'יבריל • 1987: הסכם לונדון • תוכנית עמירב חוסייני | |
| שנות התשעים | 1991: ועידת מדריד • 1993: הסכם אוסלו א' • 1994: הסכם קהיר • הסכם השלום בין ישראל לירדן | |
| מהסכם אוסלו ב' עד ימינו | ||
| שנות התשעים | 1995: הסכם אוסלו ב' • הבנות ביילין-אבו מאזן • 1996: הבנות ענבי זעם • 1997: הסכם חברון • 1998: הסכם החזרת גופת לוחם השייטת • הסכם ואי • 1999: מזכר שארם-א-שיח' | |
| העשור הראשון | 2000: ועידת שפרדסטאון • ועידת קמפ דייוויד • מתווה קלינטון • 2001: ועידת טאבה • 2002: היוזמה הסעודית • מפת הדרכים • הקוורטט לענייני המזרח התיכון • 2003: הודנה • ועידת עקבה • יוזמת ז'נבה • 2004: עסקת חילופי השבויים • 2005: פסגת שארם א-שייח' • תהדיאה • תוכנית ההתנתקות • 2006: מסמך האסירים • החלטה 1701 • 2007: ועידת אנאפוליס • 2008: שיחות ישראל-סוריה • תהדיאה • עסקת חילופי שבויים ישראל-חזבאללה | |
| שנות העשרה | 2010: המשא ומתן הישיר בין ישראל לפלסטינים • 2011: ההסכם לשחרור גלעד שליט • ההסכם לשחרור אילן גרפל • 2012: החלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם • 2013: המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים (2014-2013) • 2016: החלטה 2334 | |
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0).
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +6026 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
