הפיליפינים

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
הפיליפינים
Flag of the Philippines.svg Coat of Arms of the Philippines.svg

לחצו כדי להקטין חזרה

יפןגואםמזרח טימורונואטואינדונזיההוואיפפואה גינאה החדשהאיי שלמהנורפוקניו זילנדאוסטרליהפיג'יקלדוניה החדשהאנטארקטיקהאיי קרגלןהפיליפיניםהרפובליקה העממית של סיןסינגפורמלזיהברונייוייטנאםנפאלבהוטןלאוסתאילנדקמבודיהמיאנמרבנגלדשמונגוליהקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתהודופקיסטןסרי לנקהרוסיהטאיוואןהאיים המלדיבייםקזחסטןאפגניסטןאיראןעומאןתימןערב הסעודיתאיחוד האמירויות הערביותקטרעיראקכוויתגיאורגיהארמניהאזרבייג'ןטורקיהאריתריאהג'יבוטיסומליהאתיופיהקניהסודאןמדגסקרקומורומיוטראוניוןמאוריציוסטנזניהמוזמביקטורקמניסטןאוזבקיסטןטג'יקיסטןקירגיזסטןיפןאיי מריאנה הצפונייםמיקרונזיהפלאויפןוייק (אי)איי מרשלקיריבטיPhilippines on the globe (Southeast Asia centered).svg
אודות התמונה
מדינה רפובליקת הפיליפינים
תמונת סמל Coat of Arms of the Philippines.svg
מוטו לאומי לאהבת הא-ל, האדם, הטבע והמדינה
המנון האדמה הנבחרת
קובץ המנון Lupang Hinirang instrumental.ogg
יבשת אסיה
שפה רשמית פיליפינית, אנגלית
משטר דמוקרטיה נשיאותית
אירועי הקמה
- הכרזה
- הכרה
חוקות
- הרפובליקה הראשונה
-קהילייה והרפובליקה השלישית
- הרפובליקה השנייה
- הרפובליקה החדשה
- נוכחית
הקמה עצמאות מספרד וארצות הברית
תאריכי הקמה 12 ביוני 1898
4 ביולי 1946

21 בינואר 1899
14 במאי 1935

19431945
17 בינואר 1973
2 בפברואר 1987
שמות מנהיגים רודריגו דוטרטה
לני רוברדו
מנהיגים נשיא
סגן נשיא
ראש המדינה נשיא הפיליפינים
העיר הגדולה ביותר קֶזוֹן סיטי (אוכלוסייה)
דבאו סיטי (שטח)
אחוז מים 0.6%
מטבע פסו פיליפיני
סימון מטבע PHP
אזור זמן +8
סיומת אינטרנט ph
קידומת טלפון 63

רפובליקת הפיליפיניםפיליפינית: Repúbliká ng̃ Pilipinas) היא מדינת איים המורכבת מ־7,107 איים. היא שוכנת במערב האוקיינוס השקט, כ־1,000 ק"מ דרומית מזרחית ליבשת אסיה. נכון ל-2011, מתגוררים בה כ-100 מיליון בני אדם.

הפיליפינים היא אחת משתי המדינות היחידות במזרח אסיה שבה רוב האוכלוסייה היא נוצרית (לצד מזרח טימור), עדות להשפעת הספרדים ששלטו בה מתחילת המאה ה-16 עד לסוף המאה ה-19.

היסטוריה[edit | edit source]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של הפיליפינים

בימי קדם ישבו באיים שבטים נגרואידיים נמוכי קומה, שצאצאיהם נקראים "נגריטו". אלה נדחקו אל מרכזי האיים במאה העשירית, עם בואם של המלאים שהם רוב האוכלוסייה כיום.

במאה ה־9 לספירה איי הפיליפינים עברו מהפרה־היסטוריה להיסטוריה, כאשר הוקמה ממלכת טונדו – הממלכה הראשונה באיים, ולאחריה ממלכת מנילה (שהפכה לבירתה של הפיליפינים מאוחר יותר). במאה ה־13 הגיעה השפעת האסלאם לפיליפינים וחלק קטן מהאוכלוסייה התאסלם.

הספרדים כבשו את האיים ב־1521, וקראו להם על שמו של פליפה השני, מלך ספרד. מאות שנים שלטו הספרדים בפיליפנים והשפיעו רבות על תרבותה. בשנת 1896 החל מרד בפיליפנים נגד השלטון הספרדי. הספרדים המשיכו בשליטתם על האיים עד שהובסו בידי ארצות הברית במלחמת ארצות הברית-ספרד ב־1898. האיים עברו לשליטתה של ארצות-הברית.

ב־1935 קיבלו הפיליפינים שלטון עצמי, אולם במלחמת העולם השנייה נכבשו בידי האימפריה היפנית. במהלך המלחמה עמד צבא אמריקני־פיליפיני משותף בפיקודו של הגנרל דאגלס מקארתור במצור בחצי האי באטאן ובאי קורג'ידור. הגנרל מקארתור שנאלץ לעזוב את האי, לאחר כניעת הכוחות הנצורים, הבטיח לתושבי הפיליפינים כי ישוב (המשפט הלקוני "עוד אשוב" מצוטט עד היום וחקוק באתרים שונים בפיליפינים), ובשנת 1945 כבש כוח אמריקני את האיים מידי יפן. אנשי הפיליפינים לחמו נגד היפנים לוחמת גרילה בזמן הכיבוש היפני, שהתאפיין באכזריות רבה.

ב־1946 הכריזו הפיליפינים על עצמאותם. חמישה נשיאים התחלפו עד עלייתו של פרדיננד מרקוס לכס הנשיאות ב־1966. ב־1972 הכריז על משטר צבאי ופיזר את הפרלמנט. אולם ההתנגדות למשטרו גברה ב־1983 אחר שנרצח אחד ממתנגדיו – הסנטור לשעבר בנגנו אקינו הבן. העם דרש בחירות מחודשות, וב־1985 נבחרה קורסון אקינו אשת הנרצח לנשיאת הפיליפינים. מרקוס ניסה לזייף את התוצאות אך לבסוף נמלט מהמדינה ונפטר לאחר שנים לא רבות.

ב-2009 פגעה סופת הטייפון "קסטנה" בפיליפינים. כ- 300 איש נהרגו ומאות אלפי בני אדם פונו מבתים, באחת הסופות הקשות ביותר שפגעו בפיליפינים.

ביוני 2010 נבחר בנינו אקינו (השלישי), בנם של קורסון אקינו ובנינו אקינו הבן, לתפקיד נשיא הפיליפינים.

בנובמבר 2013 פגע טייפון האיאן (יולנדה) בפילפינים. הסופה גרמה לנזק כבד ולמעלה מ-2,000 הרוגים כתוצאה מפגיעות הטייפון.

בדצמבר 2014 פגע טייפון הגופיט בפיליפינים. הסופה גרמה לנזק כבד, 19 הרוגים ולמעלה מ-900 פצועים.

מפת הפיליפינים

פוליטיקה[edit | edit source]

הפיליפינים היא דמוקרטיה נשיאותית המונהגת על ידי שלטון מרכזי, למעט אוטונומיה מוסלמית בדרום מערב המדינה. הנשיא הוא ראש המדינה, ראש הממשלה וראש המטה הכללי של הצבא. הנשיא נבחר אחת לשש שנים בבחירות אישיות, והוא ממנה את הקבינט. כמו כן, נבחר סגן-נשיא בנפרד, כך שייתכן שהנשיא וסגנו הם ממפלגות שונות.

הקונגרס מורכב משני בתים: הבית העליון, הסנט, הוא בן 24 נבחרים לתקופה של שש שנים, כאשר הנציגים הם נבחרי כלל הציבור ואינם משתייכים לאזורים גאוגרפיים מסוימים. בבית התחתון, בית הנבחרים הוא בן 287 מושבים, כשחלק הם נציגי אזורים וחלק הם נציגי מיעוטים, ארגונים והתאחדויות עובדים.

כלכלה[edit | edit source]

כלכלת הפיליפינים נשענת בעיקר על החקלאות, התורמת כ-25 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-45 אחוזים מכוח העבודה במשק. הגידולים העיקריים הם אורז, תירס, קוקוס, קנה סוכר, בננות, אננס וטבק. יערות הפיליפינים מהווים את הבסיס לתעשיית העץ של המדינה. התעשייה תורמת אף היא כ-25 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-16 אחוזים מכוח העבודה במשק. המוצרים העיקריים הם שמן קוקוס, קופרת קוקוס, מוצרי מזון, משקאות, מוצרי נפט, טקסטיל ונעליים. בפיליפינים משאבי טבע שונים, כמו נחושת, זהב וברזל, אבל אלה תורמים רק חלק קטן מהתוצר הלאומי הגולמי. מקור הכנסות נוסף וחשוב יותר הוא כספים ששולחים אזרחי הפיליפינים העובדים מחוץ למדינה.

גאוגרפיה[edit | edit source]

הפיליפינים היא מדינת איים במערב האוקיינוס השקט. כלולים בה כ־7,107 איים מתוכם רק 800 מאוכלסים. הגדולים באיים הם לוזון (108,612 קמ"ר), מינדנאו (98,681 קמ"ר), נגרוס (13,328 קמ"ר), סאמאר (13,080 קמ"ר), פלאוואן (12,189 קמ"ר), פאנאי (12,011 קמ"ר) ומינדורו (10,572 קמ"ר). כמעט בכל אי מאלה עובר רכס הררי המתנשא לגובה של עד 2,000 מטר או יותר. הגבוה בהרים הוא אפו, באי מינדנאו (2,954 מעל פני הים). הארוך בנהרות הוא קגאיאן (505 ק"מ) הנמצא באי לוזון. הארכיפלג ממוקם על טבעת האש המקיפה את האוקיינוס השקט, בהתאם לכך התפרצויות וולקניות הן דבר שכיח באזור, ומתווספות לשאר פגעי טבע רבים שהמדינה סובלת מהם כגון רעידות אדמה, טייפונים, מונסונים, שיטפונות ומפולות בוץ. יש גאולוגים שסוברים שהאיים נוצרו בהתפרצויות געשיות, אך הסברה הרווחת בימינו גורסת שבעבר היוו האיים חלק מגשר יבשתי שחיבר בין סין לאוסטרליה דרך אינדונזיה, בורנאו ופפואה ניו־גיני.

דמוגרפיה[edit | edit source]

הפיליפינים היא אחת המדינות המאוכלסות בעולם, ואוכלוסייתה מונה כ-100 מיליון נפש (2011). בנוסף, הריבוי הטבעי בפיליפינים גבוה מאוד ביחס למערב והוא בין הגבוהים באסיה – 1.8% (2006). האוכלוסייה גדלה פי 11 מאז 1903, גידול מהיר משל שכנותיה (אוכלוסיית אינדונזיה גדלה פי חמישה באותה תקופה).

כשני שלישים מן האוכלוסייה מתגוררים באי לוזון, ולמעלה מ־15 מיליון בעיר הבירה מנילה, שהיא הכרך הצפוף ביותר בעולם.

שיעור ידיעת קרוא וכתוב באוכלוסייה הבוגרת הוערך ב־2002 ב־92.6%.

כ־10 מיליון פיליפינים (עשרה אחוז מהאוכלוסייה) חיים מחוץ לארצם, חלקם כאזרחים וחלקם כתושבים זמניים. קהילות פיליפיניות מצויות במזרח אסיה, בעיקר במלזיה ויפן, במזרח התיכון, בעיקר בסעודיה, ובמערב, בעיקר בארצות הברית שבה חיים כ־2.9 מיליון תושבים ממוצא פיליפיני. גם בישראל ישנם כמה רבבות פיליפינים, העובדים בעיקר בתחום הסיעוד.

הרכב אתני[edit | edit source]

צעירה בת למיעוט האַטי הזעיר, מצאצאי האוכלוסייה המקורית של הפיליפינים

מרבית התושבים הם צאצאים לקבוצות אוסטרונזיות שהגיעו לאזור בשורת גלי הגירה לפני למעלה מאלף שנה מטייוואן, וקיימת קרבה גנטית בינם לבין האמי שבטיוואן. הם מתחלקים לחמש קבוצות אתנו־לשוניות עיקריות, שהגדולה בהם, הטאגלוג, נמנית בכ־28.1% מכלל האוכלוסייה. מספרם של צאצאי האוכלוסייה המקורית של האיים, המכונים "נגריטוס" וכוללים את בני אַטי ובני אָאֵטה, מוערך כיום רק ב־30,000 איש. סינים החלו להגר לפיליפינים עוד לפני השלטון הספרדי. הם מונים כיום כשני אחוזים מן האוכלוסייה, ומהווים את הקבוצה הלא־אוסטרונזית הגדולה ביותר. מיעוטים נוספים, מסודרים לפי גודלם, הם האמריקנים, יפנים, בריטים, אוסטרלים, אירופים אחרים, ובפרט ספרדים, קוריאנים ובני עמים דרום אסייתים.

נישואי־תערובת התקיימו במשך השנים בין מהגרים, מקומיים ושליטים קולוניאליים, וחלק ניכר מהאוכלוסייה הם מסטיצו – צאצאים של אוסטרונזים ושל אירופים (בעיקר ספרדים), יפנים או סינים.

שפות[edit | edit source]

ברפובליקת הפיליפינים דוברים ביותר מ־170 שפות, רובן שייכות לקבוצת השפות המלאיות-פולינזיות מערביות. משנת 1939 החלה הממשלה לעודד שימוש בשפה רשמית אחת, פיליפינית (המבוססת על שפת טגלוג), כדי לחזק את האחדות הלאומית. פיליפינית נלמדת בכל בתי הספר ומשמשת רבות כשפה שנייה לאוכלוסייה בה ריבוי השפות גדול. השפה הרשמית השנייה היא אנגלית ונעשה בה שימוש רב בחינוך, בממשל ובמסחר.

דת[edit | edit source]

הדת הרווחת בפיליפינים היא הנצרות, ובעיקר הנצרות הקתולית. על־פי סקר משנת 2000, כ־81% מן האוכלוסייה משתייכים לכנסייה הקתולית, עוד כ־10% משתייכים לכנסיות פרוטסטנטיות שונות, בעיקר אוונגליסטים, או לשתי כנסיות פיליפיניות לאומיות:

  • הכנסייה העצמאית הפיליפינית, (הכנסייה האגילפיאנית, על-שם מייסדה), הקרובה ברוחה לקתוליות.
  • כנסיית המשיח, Iglesia ni Cristo, כנסייה פיליפינית הקרובה ברוחה לאוונגליזם, אך בניגוד לרוב זרמי הנצרות דוחה את האמונה בשילוש הקדוש ואף בטבעו האלוהי של ישו.

כ־5% מן האוכלוסייה הם מוסלמים סונים, בעיקר במינדנאו ובארכיפלג סולו. מינדנאו היא מוקד של מתיחות בין המוסלמים לנוצרים ולשלטונות.

עוד כ־4% מהאוכלוסייה, רובם בני מיעוטים אתניים, משתייכים לדתות אחרות – בודהיזם, הינדואיזם או אנימיזם, או שהם חסרי דת. הקהילה היהודית מונה פחות מ־500 איש.

יהדות הפיליפינים[edit | edit source]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות הפיליפינים

היהודים החלו להתיישב באיים החל מהמאה ה־16. כיום באיים הפיליפינים יש קהילה יהודית קטנה בת כ-200 משפחות, אשר מוצאה מכל העולם: ארצות הברית, בריטניה, קנדה, צרפת, ארגנטינה וגם מישראל. רובם אנשי עסקים אשר בחרו לגור בבירת האי מנילה מסיבות עיסקיות. רק מעטים מיהודי האי הם בני משפחות מדורות קודמים.

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

הערות שוליים[edit | edit source]


ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +1619 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png