ההעפלה
בדף זה נמצאו תכנים שאינם הולמים באופן מלא את האתר.
| |||
בעזרת ה' התכנים שבדף יותאמו בהמשך באופן מקצועי עבור הקוראים שומרי התורה והמצוות, והדף ישוחרר לקריאה מלאה. בשלב זה, לנוחותכם, מוצג בינתיים הפתיח של הערך.
|
|||
הרחבות או שכתובים לערך זה התבצעו בעבר באתרים שונים. סקירת השינויים.
ההעפלה (המכונה גם "עלייה בלתי-לגאלית" ו"עלייה ב'") הייתה התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל בדרכי הים והיבשה וב-1947 גם בדרך האוויר, אשר אורגנה על ידי היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948 (כניסתם של יהודים לתחומי הארץ באופן בלתי מאורגן החלה מאז מלחמת העולם הראשונה, כאשר הונהג ממשל צבאי בריטי ואף קודם לכן, אך ההעפלה המאורגנת החלה ב-1934)[1]. היא כונתה גם עלייה ב', משום שנעשתה בד בבד עם העלייה החוקית שנמשכה באותה עת על פי תקנות ההגירה החמורות שנקבעו על ידי ממשלת המנדט הבריטית.
בהיסטוריוגרפיה מקובלת חלוקת תנועת ההעפלה מ-1934, לשלוש תקופות עיקריות[2]:
- תקופה ראשונה – בין השנים 1934–1939. ההעפלה התגברה בעקבות החמרת מצבם של יהודי גרמניה לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון והתגברות האנטישמיות באירופה. הבריטים הגבילו את מספר רישיונות העלייה (סרטיפיקטים) שניתנו, בעקבות כך החלה העלייה הבלתי-לגאלית. ההעפלה הייתה מצומצמת וחסרת ארגון מרכזי, והתנהלה בעיקר בשלושה נתיבים: תנועות הנוער היהודיות הציוניות, כגון "החלוץ" במזרח אירופה ואנשי ארגון "ההגנה" בארץ; "עליית אף על פי" בניהול אנשי התנועה הרוויזיוניסטית וגורמים פרטיים.
- תקופה שנייה - בין השנים 1939–1945. עקב התנערות הבריטים מהבטחותיהם למפעל הציוני, שינה דוד בן-גוריון את דעתו[3], מהתנגדות לעלייה בלתי-לגאלית לתמיכה בה והחליט, כחלק ממרד העלייה אותו יזם, לאמץ את "המוסד לעלייה ב'" שהוקם על ידי חברי קיבוצים מהקיבוץ המאוחד ולהעמיד בראשו את שאול אביגור. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נהפכה ההעפלה למבצע הצלה. בתחילת המלחמה ההעפלה גאתה, אך לאחר מכן צומצמה מאוד עקב הקשיים הרבים שהציבה המלחמה. היא התמקדה בארצות הבלקן ובעלייה יבשתית ממדינות המזרח.
- תקופה שלישית – בין השנים 1945–1948. לאחר מלחמת העולם השנייה גאתה ההעפלה בניהול "המוסד לעלייה ב" וכ-84,000 מעפילים, מהם מעל ל-70,000 באוניות בפיקוד ימאי הפלי"ם, הגיעו לחופי ארץ ישראל. הבריטים תפסו את רובם המוחלט של המעפילים, התירו את כניסת חלקם על חשבון הסרטיפיקטים שהוקצו על פי הספר הלבן, גירשו למעלה מ-52,000 מעפילים למחנות המעצר בקפריסין וגירשו את מעפילי "אקסודוס", חזרה למחנות העקורים בגרמניה. רבים מניצולי השואה רצו לעזוב את ארצותיהם, והבריחו את הגבולות למערב אירופה בעזרת ארגון "הבריחה" ושוכנו במחנות עקורים. בקיץ 1947 הוחל גם בהברחת מעפילים מארצות המגרב בצפון אפריקה. בנוסף הגיעו לארץ כ-150 מעפילים במטוסים (מבצע כנף).
כיום מקובל להתייחס במונח "העפלה" גם לעליה למדינת ישראל לאחר הקמתה, אשר מקורה ביציאת יהודים בניגוד לחוק המקומי במדינות שאסרו על יהודיהן לעלות לארץ[4]. הדוגמה הבולטת לכך היא העלייה ממרוקו.
קישורים חיצוניים
- סיפורן של כל ספינות המעפילים באתר עמותת חיל הים
- על ההעפלה, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים (יש לערוך חיפוש נפרד בקטלוג הארכיון לגבי כל ספינת מעפילים)
- עליית "אף על פי", באתר האצ"ל
- על ההעפלה באתר הפלי"ם
- עלייה ד' ב"בית אשכנזי"
- רשימת ספרים העוסקים בהעפלה בקטלוג הספרייה הלאומית
- סטיוארט כהן, כשהצי המלכותי עצר אוניות, באתר הארץ, 7 ביוני 2010
- אל תפחידונו, דוקודרמה המציגה מעפילים בדרכם ארצה, מתוך אתר ארכיון שפילברג
- יצחק אבנרי, 'מרד העלייה' – תכניתו של בן-גוריון לעלייה בלתי-לגאלית, קתדרה 44, יוני 1987, עמ' 157-126
אביבה חלמיש, המאבק הבריטי בהעפלה כפרק ב"מצעד האיוולת", באתר הערוץ האקדמי, 15 ביוני 2008- ההעפלה מארצות האסלאם, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, בתוך: במחתרת מארצות האסלאם: פרשיות העפלה והגנה, חיים סעדון ויואל רפל (עורכים), הוצאת יד יצחק בן צבי, תשנ"ז
- אביבה חלמיש, ההעפלה - דרמה מדינית ואנושית, הרצאה מצולמת, "תולדוט, אתר ההיסטוריה"
- חיים לזר-ליטאי, אף-על-פי: ספר עליה ב׳, תל אביב: מכון ז'בוטינסקי, תשי"ז, באתר "כותר"
- מאגר המידע "בנתיבי העפלה", מחנה המעפילים עתלית
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית.
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +12832 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
