הסעודה האחרונה

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search

ערך זה סווג כחלק מקבוצת ערכים העוסקים בנושא "נצרות - מושגים". חשיבותו של הערך, ומקומו באנציקלופדיה בדרך התורה, מוטלת בספק. נשמח שתביעו את דעתכם כאן.

ערכים בנצרות
נצרות

Error: Must specify an image in the first line.

פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האב • הבן • רוח הקודש
זרמים עיקריים
נצרות קתולית • נצרות פרוטסטנטית (לותרניזםקלוויניזםאדוונטיזם • בפטיזם • מתודיזם • אוונגליקליזם) • הכנסייה האנגליקנית • נצרות אורתודוקסית • נצרות אוריינטלית • הכנסייה האשורית ("נסטוריאנית")


היסטוריה של הנצרות

הוועידות האקומניות • האיקונוקלאזם
פילוג הכנסייה הנוצריתמסעי הצלב
הפילוג המערביהרפורמציה
המיסיוןהיסטוריה של המיסיון הנוצרי

חגים נוצרים

ליטורגיה • חג המולד • חג הפסחאהלוח הגרגוריאניהלוח היוליאניחגי קדושים נוצרייםחגים ניידים • התענית

אישים מרכזיים

הבתולה • יוחנן המטביל • השליחים • פאולוס • פטרוסאתנסיוס • אוגוסטינוס • אבות הנצרותתומאס מאקווינסלותר • קלווין

תאולוגיה נוצרית

מונותאיזם • השילוש הקדוש • הקרדו • לוגוס
כריסטולוגיה • אינקרנציה • הלידה הבתולית
צליבת, תחיית ועליית ישו • הביאה השנייה
החטא הקדמון • כפרהחסדגאולה • אנטיכריסט

הפולחן הנוצרי

הסקרמנטים • טבילהוידויסעודת האדון
צלב • איקונין • תפילה • קדושיםסקרמנטלים • מזבח • הצטלבות (נצרות)

כתבים נוצריים

הברית הישנה • הברית החדשה
הבשורות • הספרים החיצוניים • ספר השעות • הגיוגרפיה • הקאנון הנוצרי

ההיררכיה הכנסייתית

אפיפיור • פטריארך • חשמן • ארכיבישוף
בישוף • כומר • דיאקוןנזיר

מבנים

אדריכלות כנסיותכנסייהמנזר • אגן טבילה • בפטיסטריוםקתדרלהמאוזוליאוםקפלה • בזיליקה

ראו גם

נצרות ואנטישמיות •
עדי יהוה • יהדות משיחית • משפט קאנוני

תיאור הסעודה האחרונה ב"בשורת רוזאנו", מן המאה ה-6.
"הסעודה האחרונה" (1439-1443) מאת פרה אנג'ליקו, פרסקו בכנסיית סן מרקו בפירנצה.
"הסעודה האחרונה" (14941497) מאת לאונרדו דה וינצ'י.

הסעודה האחרונה היא אירוע בחייו של ישו, המתואר בספרי הבשורה (האוונגליונים) של הברית החדשה. זהו אחד האירועים המרכזיים המיוחסים לחייו של ישו, ואירוע מכונן בנצרות, אשר שימש ומשמש השראה לטקסים נוצריים, לרעיונות תאולוגיים, לאגדות עממיות וליצירות אמנות. לסעודה האחרונה מאפיינים רבים התואמים את סדר הפסח, אך הזיהוי מוטל בספק, מכמה וכמה סיבות (ראו בגוף הערך).

"הסעודה האחרונה" נקראת כך, כיוון שעל-פי הברית החדשה, זוהי הפעם האחרונה שבה סעד ישו עם תלמידיו ("השליחים") לפני שנשפט בפני הסנהדרין ונצלב בידי הנציבים הרומיים. הסעודה מתוארת בכל ארבע הבשורות.


תיאור האירוע[edit | edit source]

על-פי המסופר, כאשר הגיע חג המצות, ביום בו זובחים את הפסח, שלח ישו שני שליחים (פטרוס ויוחנן) לאתר מקום ולהכין בו את ארוחת הפסח. הסעודה התקיימה בערב חג הפסח, ונכחו בה ישו ושנים-עשר תלמידיו. במהלך הסעודה, מבשר ישו לתלמידיו כי אחד מהם עומד להסגיר אותו ולהביא למותו. הוא לא מציין מיהו זה העתיד לבגוד בו, אך מזכיר את העובדה שהבוגד הוא השליח שטבל עמו (את הלחם) בקערה. עם זאת, התיאור בברית החדשה מצביע בפירוש על יהודה איש קריות כבוגד.

מסופר, כי במהלך הארוחה מברך ישו על היין, מצהיר כי היין הוא דמו ומורה לתלמידיו לשתות ממנו. לאחר מכן, באופן דומה, הוא בוצע את הלחם, מברך עליו, מצהיר כי הלחם הוא גופו, ומורה לתלמידיו לאכול ממנו. בסוף הסעודה אומר ישו "הלל", עוזב את המקום והולך עם השליחים לכיוון הר הזיתים.

בתיאור הסעודה מוזכרת אכילת הפסח, והכוונה היא ככל כנראה לקורבן הפסח שהיה נהוג להקריב ולאכול ממנו בליל חג הפסח, בימים בהם בית המקדש היה קיים. ישנם חוקרים אשר מזהים בתיאור הסעודה האחרונה סממנים ראשונים למנהגי ליל הסדר שהתפתחו בקרב היהודים הן לפני והן זמן רב לאחר חורבן בית המקדש השני, כגון: הברכות על הלחם ועל היין, טבילת המצה בחרוסת, אמירת הלל בסוף הסדר ועוד[דרוש מקור] אם כי זיהוי זה נדחה לרוב ובדרך כלל מעריכים כי מדובר בסעודה רגילה.[1]

בנוסף, קיימות מסורות נוצריות המצביעות על חדר הסעודה האחרונה שבהר ציון בירושלים כמקום שבו התרחשה הסעודה האחרונה. מסורת אחרת, של הכנסייה הסורית-אורתודוקסית, מצביעה על חדר מתחת לכנסיית סנט מרק בעיר העתיקה בירושלים – ביתה של מרים אמו של מרקוס המבשר - כמקום הסעודה האחרונה.[2]

עיתוי הסעודה האחרונה[edit | edit source]

מקובל לחשוב כי הסעודה האחרונה התקיימה בליל הסדר. עם זאת, אהרון לירון[3] הצביע על קושי בהנחה זו:

הקשר בין הסעודה האחרונה לבין חג הפסח מופיע בכל הבשורות. בכל הבשורות הסינופטיות מצוינת העובדה כי בערבו של אותו יום סעדו כולם ביחד, ביום הראשון של חג המצות. בבשורה על פי לוקאס נאמר:

ויבא יום המצות אשר יזבח־בו הפסח: וישלח את־פטרוס ואת־יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את־הפסח ונאכלה.

הברית החדשה, הבשורה על-פי לוקאס, פרק כ"ב, פסוקים 7–8
. תיאור מפורט יותר מופיע בבשורה על פי מתי:

ויהי בראשון לחג המצות ויגשו התלמידים אל־ישוע לאמר איפה נכין לך לאכל את־הפסח.

הברית החדשה, הבשורה על-פי מתי, פרק כ"ו, פסוק 17
. מרקוס ציין אף הוא את היום כיום הראשון של הפסח:

ויהי בחג המצות ביום הראשון אשר יזבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את־הפסח ונלכה ונכין.

הברית החדשה, הבשורה על-פי מרקוס, פרק י"ד, פסוק 12
עם זאת, לאור גרסה המופיעה בבשורה על פי יוחנן נראה כי הסעודה התקיימה לפחות יום לפני הפסח:

ולפני חג הפסח [...] ויהי בסעודת הערב [...] ומן-המסבים לא־ידע איש על־מה דבר אליו כזאת. כי יש אשר חשבו כי־אמר אליו ישוע קנה־לנו צרכי החג או לתת לאביונים יען אשר כיס הכסף ביד יהודה

הברית החדשה, הבשורה על-פי יוחנן, פרק י"ג
– העובדה שהכסף יועד לרכישת צורכי החג מסמנת שהסעודה התקיימה לפני ליל הסדר, יום לפניו לכל המאוחר.

בפרק י"ח (שם) נאמר: "ויהי בבקר השכם ויוליכו את־ישוע מבית קיפא אל־בית המשפט והמה לא נכנסו שמה למען אשר לא־יטמאו כי אם־יאכלו את־הפסח" ובפרק י"ט (שם) כתוב: "ויהי כשמע פילטוס את־הדבר הזה הוציא את־ישוע וישב על־כסא המשפט במקום הנקרא רצפה ובלשונם גבתא. והעת ערב פסח וכשעה הששית." כלומר, משפטו של ישו התקיים בליל הסדר, וזבח הפסח טרם נאכל. ולפיכך הסעודה התקיימה קודם לכן. כך גם כתוב בחסרונות הש"ס במסכת סנהדרין[4] "והתניא בערב הפסח תלאוהו לישו והכרוז יוצא לפניו מ' יום קודם שהוא יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל כל מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח.", ואם תלו אותו בערב הפסח, הייתה הסעודה קודם לכן.

חיזוק להשערה כי הסעודה האחרונה לא הייתה סעודת החג ניתן למצוא אצל מתי, בפרק כ"ד: "ויועצו יחדו לתפש את-ישוע בערמה ולהמיתו. ויאמרו אך-לא בחג פן-תהיה מהומה בעם" – כלומר הסעודה והתפיסה נעשו שניהם לפני ליל הסדר.

טקס המיסה[edit | edit source]

סיפור הסעודה האחרונה משמש בסיס לאחד הסקרמנטים המרכזיים בנצרות - טקס המיסה. טקס המיסה נהוג בכל העדות והזרמים הנוצריים, ובמהלכו נעשה שחזור של הסעודה האחרונה - ראש הטקס מחלק יין ולחם למאמינים כביטוי לדמו ולגופו של ישו. היין והלחם המשמשים במיסה נועדו במיוחד לצורך זה, ועל כן הם מכונים "לחם הקודש" ו"יין הקודש".

השפעות בתרבות המערב[edit | edit source]

לפי אמונה עממית, גביע היין שאותו העביר ישו בין תלמידיו בסעודה האחרונה שימש גם לאיסוף דמו בשעת קבורתו. גביע זה מכונה הגביע הקדוש ומיוחסים לו כוחות על טבעיים. עלילות חיפוש "הגביע הקדוש" הן חלק חשוב מאגדות המלך ארתור.

אחד מציוריו המפורסמים של הצייר האיטלקי לאונרדו דה וינצ'י, מכונה הסעודה האחרונה, והוא מתאר את האירוע על-פי המסופר בברית החדשה.

תיאור האירוע בברית החדשה[edit | edit source]

הבשורה על-פי מתי[edit | edit source]

ויעשׂוּ התלמידים כאשׁר ציוום ישׁוּעַ ויּכינוּ את הפּסח. ויהי בערב ויּסב עם שׁנים העשׂר. וּבאָכְלם ויֹאמר: 'אמֵן אוֹמר אני לכם, אחד מכּם ימסרני.' ויתעצבוּ מאוֹד ויחלוּ אישׁ אישׁ לֵאמֹר לוֹ: 'האנוֹכי הוּא אדוֹני?' ויען ויֹאמר: 'האישׁ אשׁר טבל עִמי את ידוֹ בּקערה הוּא ימסרני. הן בּן האדם הלוֹך יֵלֵך כּכּתוּב עליו, ואוֹי לאישׁ אשׁר על ידוֹ יִמסר בּן האדם. טוֹב לאישׁ ההוּא שׁלא נוֹלד.' ויען יהוּדה המוֹסר אוֹתוֹ ויֹאמר: 'רבּי, האני הוּא?' ויֹאמר אליו: 'אתה אמרת.' ויהי בּאָכְלם ויקח ישׁוּעַ את הלחם ויברך ויפרוֹס ויתן לתלמידים ויֹאמר: 'קחוּ ואכלוּ, זה הוּא גוּפי.' ויקח את הכּוֹס ויברך ויתן להם ויֹאמר: 'שׁתוּ ממנה כֻּלְּכֶם, כּי זה הוּא דמי, דם הבּרית החדשׁה הנשׁפּך בעד רבּים לסלִיחת חטאים. ואני אוֹמר לכם: לא אשׁתה מעתה מפּרי הגפן הזה עד היוֹם ההוּא אשׁר אשׁתה אוֹתוֹ עִמכם והוּא חדשׁ בּמלכוּת אבי.' ויהי אחרי קָרְאם את ההלל ויצאוּ אל הר הזיתים.

הברית החדשה, הבשורה על-פי מתי, פרק כ"ו, פסוקים 19–30, בתרגום דעליטש

עיון בכתוב מראה שמדובר בסדר פסח מסורתי כפי שנחוג בתקופת בית המקדש: הכנת זבח הפסח בי"ד בניסן אחר הצהריים ובערב (ט"ו בניסן) התכנסות והסבה לסדר. ברכות על הלחם (המצות) והיין נעשית בכל ארוחת חג אך הטבלת הירקות נעשית רק בפסח . גם אמירת הלל בסוף הארוחה נעשית רק בסדר הפסח.

הבשורה על-פי לוקס[edit | edit source]

ויהי כאשׁר הגיעה השׁעה ויסב הוּא וּשׁנים עשׂר השׁליחים אִתוֹ. ויֹאמֶר אליהם: 'נכסֹף נכספתי לאכֹל אִתכם את הַפסַח הַזה לִפְנֵי עֻנּוֹתִי. כי אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, לֹא אֹכַל אוֹתוֹ עוֹד עַד כי יִתְקַים במַלְכוּת הָאֱלֹהִים'. וַיִּקַּח אֶת הַכּוֹס וַיְבָרֵךְ וַיֹּאמֶר: 'קְחוּ אֹתָהּ וַחֲלֹקוּ, כִּי אֹמֵר אֲנִי לָכֶם שָׁתֹה לֹא אֶשְׁתֶּה מֵעַתָּה מִפְּרִי הַגָּפֶן עַד כִּי תָבוֹא מַלְכוּת הָאֱלֹהִים'. וַיִּקַּח אֶת הַלֶּחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּבְצַע וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאמַר: 'זֶה גוּפִי הַנִּתָּן בַּעַדְכֶם, זֹאת עֲשׂוּ לְזִכְרִי'. וְכֵן גַּם אֶת הַכּוֹס אַחַר הַסְּעוּדָה לֵאמֹר: 'זוֹ הַכּוֹס הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי הַנִּשְׁפָּךְ בַּעַדְכֶם. אַךְ הִנֵּה יַד הַמּוסֵר אוֹתִי אִתִּי עַל הַשֻּׁלְחָן. כִּי הֵן בֶּן הָאָדָם הֹלֵךְ כַּאֲשֶׁר נֶחֱרָץ עָלָיו אֲבָל אוֹי לָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר עַל יָדוֹ יִמָּסַר.

הברית החדשה, הבשורה על-פי לוקאס, פרק כ"ב, פסוקים 14–22, בתרגום דעליטש

לקריאה נוספת[edit | edit source]

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

הערות שוליים[edit | edit source]

  1. ^ ראו למשל: Jonathan Klawans, Was Jesus’ Last Supper a Seder?.‏ Bible Review, אוקטובר 2001.
  2. ^ ד"ר זאב וילנאי, ירושלים בירת ישראל, העיר העתיקה וסביבתה, הוצאת אחיעבר-ירושלים, 1972 כרך ב' עמ' 23.
  3. ^ אהרון לירון, הנצרות וארץ הקודש עמ' 55.
  4. ^ דף מ"ג, עמוד א'.


ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +402 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png