המתיבתא (ורשה)

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
המתיבתא


תלמידי "מתיבתא" ורשה פולין, 1931..jpg
תלמידי המתיבתא, חנוכה ה'תרצ"א (1930)[1]
ישיבה
תאריך ייסוד תרע"ט (1909)
השתייכות חסידים (זוהתה עם חסידות גור)
מייסדים רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור
ראש הישיבה רבי שלמה יוסקוביץ; רבי מאיר דן פלוצקי
צוות הוראה רבי יעקב זילברשטיין, חתנו של רבי יהושע מיימון וממלא מקומו ברבנות פראגה; רבי אברהם נפתלי הרצקא גולדברג
תלמידים ראו להלן: בוגרים
ספרים "מתיבתא"
מיקום ורשה, פולין
קואורדינטות 52°15′0.1″N 21°00′9.7″E / 52.250028°N 21.002694°E / 52.250028; 21.002694קואורדינטות: 52°15′0.1″N 21°00′9.7″E / 52.250028°N 21.002694°E / 52.250028; 21.002694

המתיבתא (או: MESYVTA, כפי שכונתה במכתבים רשמיים. נקראה גם בשם "בית המדרש לתורה ולהוראה"[2]) הייתה ישיבה גבוהה לבחורים מצוינים שפעלה בוורשה שבפולין בין השנים תרע"ט–תרצ"ט (19191939).

המתיבתא הייתה מהישיבות הראשונות בפולין, שנוסדו כישיבות עצמאיות, היא הוקמה ביוזמת חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בפולין, והייתה תחת פיקוחם ובהכוונתם. בנוסף ללימודי קודש למדו תלמידי המתיבתא גם לימודי חול לפי דרישת ממשלת פולין דאז, לימודים אלו שנאסרו על ידי רבנים בדור שלפני כן בגליציה, עוררו התנגדות רבה מצד מתנגדי אגודת ישראל.

רקע

עד למלחמת העולם הראשונה כמעט שלא פעלו ישיבות בפולין (אז ארץ הוויסלה - חלק מהאימפריה הרוסית), ובפרט לא ישיבות חסידיות. הישיבות המעטות שהיו, פעלו במתכונת בית מדרש בפיקוחו של רב העיר או של אדמו"ר. ישיבות כאלו פעלו בדרך כלל בערים קטנות, כמו ישיבת רבי אברהם בורנשטיין ובנו רבי שמואל בורנשטיין, בעיר סוכצ'ב; ישיבת רבי אפרים צבי איינהורן, בעיר אמסטוב (אנ') הסמוכה לצ'נסטוחובה; ישיבת רבי מאיר יחיאל הולשטוק, בעיר אוסטרובצה[דרוש מקור][מפני ש...]; ועוד.

היסטוריה

חבר נשיאות הישיבה רבי מאיר דן פלוצקי

הישיבה נוסדה בוורשה בשנת תרע"ט, זמן קצר לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ביוזמתו של רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור, ובתמיכתם ועידודם של רבי יצחק זליג מורגנשטרן, האדמו"ר מסוקולוב, ורבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר, האדמו"ר מראדזין.

הישיבה התקיימה בבניין ברחוב שווינטוירסקה 18 בוורשה, ולמדו בה מאות בחורים מכל רחבי פולין.

חברי הנשיאות היו רבי מאיר דן פלוצקי, רבי מנחם זמבה, רבי מאיר ורשביאק, ורבי מנחם מנדל כשר (החל משנת ה'תר"ף) שבאותם הימים היה העורך של כתב העת התורני דגל התורה. נשיא הישיבה היה רבי שלמה יוסקוביץ חתנו של רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור. רבני הישיבה היו רבי יעקב זילברשטיין חתנו של רבי יהושע מיימון וממלא מקומו ברבנות פראגה, ורבי אברהם נפתלי הרצקא גולדברג. שלמה קלפפיש היה גזבר הישיבה, ומנדל הופר שימש כמנהל.

במחצית שנות ה-20 של המאה ה-20 החלה הישיבה לרדת מגדולתה, ישיבות נוספות הוקמו בוורשה, כמו ישיבת תומכי תמימים בשנת תרפ"א, ישיבת עמק הלכה של רבי נתן שפיגלגלס, הישיבה בפיאסצנה. חברי ההנהלה התערבו בתכני הלימוד וניסו להדגיש לימודי הוראה למעשה על חשבון לימודים אחרים, מה שגרם לירידה באיכות הלימוד. בשנת תרפ"ו חזרו בהם חברי ההנהלה והזמינו את רבי מאיר דן פלוצקי לוורשה לכהן כראש הישיבה. מספר חודשים אחר שהחל לכהן בתפקידו זה הוא לקה בסרטן ונפטר (בניסן תרפ"ח). מאוחר יותר, כשהוקמה ישיבת חכמי לובלין היא תפסה את המקום הראשון בין הישיבות באופן בולט, והאפילה על המתיבתא.

בין המבקרים במתיבתא נמנו גם ראשי ישיבות ליטאיים כמו רבי שמעון שקופ, רבי יחיאל מרדכי גורדון ורבי שבתי יגל.

אופי הישיבה והתנהלותה

אופי הישיבה והתנהלותה היו חסידיים, וחלק גדול מהתלמידים היו חסידי גור, מלבד מה שבכלל המתיבתא הייתה נחשבת כתחת השפעת חסידות גור.

כמו ישיבות אחרות בתקופה שטרום מלחמת העולם הראשונה ובין שתי מלחמות העולם, הישיבה לא סיפקה מזון ושינה. רבים מהתלמידים קיבלו מקום לישון בחנויות שבאזור, כשבתמורה שימשו כשומרי לילה. את ארוחותיהם סעדו הבחורים בבתיהם של תושבי ורשה שהתנדבו לכך בתורנות. במשך רוב שנותיה הייתה המתיבתא המצב כלכלי ירוד. בתרפ"ו (1926) גייס כספים בעבורה רבי מאיר דן פלוצקי במסעו לארצות הברית. בשנת תרצ"ה (1935) נסעו נשיא המתיבתא רבי שלמה יוסקוביץ ואברהם בנימין זילברברג למסע גיוס כספים בארצות הברית, אחר שהוסדר מקום לינה מאורגן עבור תלמידי הישיבה[3]. גם האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלתר פעל למימונה של הישיבה[4].

לימודי הישיבה

תוכנית הלימודים בישיבה התפרסה על פני חמש שנים והכילה לימוד של 1,700 דפי גמרא מתוך התלמוד הבבלי, חלקים משולחן ערוך (חושן משפט, 111 סימנים ראשונים ביורה דעה, ואורח חיים עם באר היטב). מלבד זאת נלמדו ספרים כמו מנחת חינוך, קצות החושן, שב שמעתתא, "הלכות יום טוב" של מהרי"ט אלגאזי, ועוד.

במתיבתא הוקצו שעתיים ביום ללימודי חול שכללו פולנית, מתמטיקה והיסטוריה. לימודי חול אלו הקנו לישיבה הכרה ממשלתית והתלמידים שבה קיבלו זכויות דומות לשל סטודנטים.

הישיבה העמידה בחזונה מטרה של הכשרת בוגריה לשמש כמורי הוראה[5]. מטרה זו שהוצבה ביעדיה של הישיבה, היוותה משיכה למתיבתא עבור בחורים צעירים רבים ששאפו לקבל סמיכה לרבנות[6]. בסיום כל שנת לימודים נערך טקס הסמכה חגיגי לתלמידי המתיבתא שסיימו את תלמודם בהשתתפות רבנים מפורסמים.

בשנת תרפ"ה הוציאו לאור שנים מתלמידי המתיבתא כתב עת תורני בשם "דגל הצעירים" שנועד להיות ביטאונה של המתיבתא. במסגרת זו יצאו לאור שבע חוברות, בין השנים תרפ"ה–תרפ"ז.

ביקורת, הערכה והתנגדות

הצלחת התלמידים תוארה על ידי רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר, האדמו"ר מראדזין:

"ואת התעודה הזאת מילאה המתיבתא באופן היותר נעלה, היא קבעה בלימוד התלמידים סדר קבוע ושיטה מסוימת, וכבר ראיתי כי ת"ל חפץ ה' בידם הצליח שהתלמידים רואים סימן ברכה בלימודם, ויוצאים ממנה ותלמודם בידם מלאים וגדושים בתורה, ומה נעים המחזה המרהיב עין איך צעירי בני ישראל הוגים ועוסקים בתורה בחבורה ושוקדים על דלתותיה יומם ולילה, אשרי עין ראתה כל אלה"

.

גם רבי אברהם צבי פרלמוטר התבטא עליה:

"וכבר היתה הישיבה הזאת למראה עיני גדולים וחכמים וכולם יסהידו כי לא נמצא כמחזה הזה בכל מדינתנו מדינת פולין, וכל העובר בשער הישיבה הזאת רחש לבו ויאמר אות היא קול אלוקים אשר שמענו בחורב".

נגד המתיבתא יצא בחריפות רבי חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקאטש, כחלק ממלחמתו באגודת ישראל, בשל האיסור על לימודי חול[7]. רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור כתב לו על כך כי אם יבוא לוורשה לא ימצא שם "לא דובים ולא יער". רבי חיים אלעזר בא לביקור בוורשה[8], ובשובו טען כי מצא "דובים ויער וכל חיות היער", והתלמידים "חלקם הולכים בגילוי ראש ואינם יודעים כלום מלימודם"[9]. ב־1922, פרסם רבי חיים אלעזר שפירא מכתבים פומביים יחד עם רבנים נוספים כנגד אגודת ישראל, ובין השאר האשים אותה בהסכמה ללימודי חול[10]. התנגדותו לא עשתה רושם רב בפולין, אך בעקבות מכתבים אלו פרסמה אגודת הרבנים בפולין מחאה ציבורית בעיתונות, בה הודיעו כי המתיבתא פועלת על פי הדרכתם והכוונתם[11][12].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ נראים בתמונה, בישיבה (מימין לשמאל): זלמן הרעזוביץ, דבזין; שמואל גולדנר, קרשניק; אהרן גרוסברד, מלבה; אריה וולף פינק, וורובלוק קרלובסקי (רומניה); אהרן צימרמן, בנדין. בעמידה (מימין לשמאל): משה אהרן הורביץ, הרוביישוב; משה בגנו, קלצ'ב; ברוך גולדפינגר, דבינת; יעקב וולף אפטובסקי, זשיכלין.
  2. ^ ראו לדוגמה אצל: הרב יצחק לוין, ‏אלה אזכרה - כרך ד', ניו יורק תשכ"א, עמ' 87, באתר אוצר החכמה.
  3. ^ על המסע, ראו שמואל אהרן הלוי פרדס (עורך), ‏"שלוחי המתיבתא", בתוך: הפרדס, שנה ט', חוברת ה', שיקגו תרצ"ה, עמ' 20–21, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר); שמואל אהרן הלוי פרדס (עורך), ‏"מתיבתא, ורשה", בתוך: הפרדס, שנה ט', חוברת י', שיקגו תרצ"ה, עמ' 5, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  4. ^ בעת ביקורו בה תרם סכום כסף גדול לקניית ספרים לישיבה. וכך גם טרום מלחמת העולם השנייה, כשנקלעה הישיבה לחובות שהגיעו לסך 10,000 דולר, ביקש מרבי חיים הלר (שהתגורר אז בארצות הברית) שישיג כיסוי לפחות ל-5,000 דולר.
  5. ^ בני משפחת רבי שמאי גינזבורג, ‏הגאון החסיד, ירושלים תשע"א, עמ' 42, באתר אוצר החכמה.
  6. ^ דב פטשניק, ‏"על התורה ועל העבודה", מ.ב. (עורך), בתוך: דזיאלושיץ והסביבה, תל אביב: המנורה, תשל"ג, עמ' 193, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  7. ^ ק.ר. רובינשטיין, מלחמה בעולם הצדיקים, המזרחי, 7 בספטמבר 1922
    רפאל רוזנצווייג, דמות דיוקנה של היהדות הטשכוסלובקית, דואר היום, 19 בפברואר 1926
  8. ^ בביקור זה נפגש גם עם האדמו"ר מגור ורבי מנחם זמבה.
  9. ^ למתיבתא הייתה חצר משותפת עם מוסד לימודים חילוני, דבר שהיה יכול להטעות משקיף מבחוץ.[דרוש מקור]
  10. ^ ק.ר. רובינשטיין, מלחמה בעולם הצדיקים, המזרחי, 7 בספטמבר 1922
    אספת הרבנים בטשאפ, המזרחי, 14 בספטמבר 1922
    "צדיקים" מדיינים אלו עם אלו, המזרחי, 15 בנובמבר 1923
  11. ^ מחאה גלוי', דער מאָמענט, 7 בנובמבר 1922
  12. ^ גם רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור, הוציא מכתב תמיכה מחודש במתיבתא, וכתב על כך במכתב לרבי אשר למיל שפיצר: "אל תגעו במשיחי אלו תשב"ר".

NivdakVeushar.png