ממשלת ישראל השלושים ושתיים
 | |
|
ממשלת ישראל ה-29 בראשות בנימין נתניהו בבית נשיא המדינה שמעון פרס. יושבים מימין לשמאל: שמעון פרס ובנימין נתניהו. עומדים בשורה הראשונה, מימין לשמאל: מזכיר הממשלה צבי האוזר, גדעון סער, יוסי פלד, שלום שמחון, ישראל כ"ץ, בנימין בן אליעזר, יובל שטייניץ, יעקב מרגי, גלעד ארדן, יצחק הרצוג, דניאל הרשקוביץ, דן מרידור, יולי אדלשטיין ומיכאל איתן. עומדים בשורה השנייה, מימין למשאל: אריאל אטיאס, סילבן שלום, אבישי ברוורמן, יצחק אהרונוביץ', משה יעלון, יעקב נאמן, לימור לבנת, אביגדור ליברמן, סופה לנדבר, אהוד ברק, משולם נהרי, משה כחלון וסטס מיסז'ניקוב. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
 ישראל | |
| תחילת כהונה | 31 במרץ 2009 |
| סוף כהונה | 18 במרץ 2013 |
| ראש ממשלה | בנימין נתניהו |
| מפלגה שולטת | הליכוד |
| סיעות הקבינט | הליכוד, קדימה, ישראל ביתנו, ש"ס, העבודה, העצמאות, הבית היהודי |
| מספר שרים | 34 |
| הקבינט הקודם | ממשלת ישראל השלושים ואחת |
| הקבינט הבא | ממשלת ישראל השלושים ושלוש |
ממשלת ישראל השלושים ושתיים, המכונה גם "ממשלת נתניהו השנייה" הייתה הממשלה של מדינת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו, שהוקמה לאחר הבחירות לכנסת ה-18 והושבעה ב-31 במרץ 2009[1]. הממשלה כיהנה עד 18 במרץ 2013, לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה. זו הממשלה השלישית - מאז קום המדינה, והראשונה - במשך שלושים השנים הקודמות לסיום כהונתה, אשר כיהנה לפחות ארבע שנים עבריות רצופות (למעשה מיום ו' בניסן ה'תשס"ט עד יום ז' בניסן ה'תשע"ג ועד בכלל).
במקור, הבחירות היו אמורות להיערך ב-22 באוקטובר 2013 (י"ח בחשוון תשע"ד), אך הן הוקדמו בשבעה חודשים בעקבות חקיקת חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה[2] אותו יזמה הממשלה.
Contents
תוצאות הבחירות לכנסת השמונה עשרה
ערך מורחב – הבחירות לכנסת השמונה עשרה
| כנסות וממשלות ישראל |
| מועצת המדינה הזמנית
הכנסת השמינית הכנסת השלוש עשרה הכנסת הארבע עשרה הכנסת החמש עשרה
הכנסת השבע עשרה
|
| פורטל - הממשל בישראל |
| מנדטים | מספר קולות | שם המפלגה | סימן | מושב | יו"ר הרשימה | שינוי במנדטים |
אחוז מכלל הקולות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 28 | 758,032 | קדימה | כן | אופוזיציה | ציפי לבני[3] | 1- | 22.47
|
| 27 | 729,054 | הליכוד-אח"י | מחל | קואליציה | בנימין נתניהו | 15+[4] | 21.61
|
| 15 | 394,577 | ישראל ביתנו | ל | קואליציה | אביגדור ליברמן | 4+ | 11.70
|
| 13 | 334,900 | העבודה | אמת | קואליציה | אהוד ברק | 6- | 9.93
|
| 11 | 286,300 | התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה | שס | קואליציה | אלי ישי | 1- | 8.49
|
| 5 | 147,954 | יהדות התורה | ג | קואליציה | יעקב ליצמן | 1- | 4.39
|
| 4 | 113,954 | רע"ם-תע"ל | עם | אופוזיציה | אבראהים צרצור | 0 | 3.38
|
| 4 | 112,570 | האיחוד הלאומי | ט | אופוזיציה | יעקב כץ (כצל'ה) | 0[5] | 3.34
|
| 4 | 112,130 | חד"ש | ו | אופוזיציה | מוחמד ברכה | 1+ | 3.32
|
| 3 | 99,611 | התנועה החדשה מרצ | מרצ | אופוזיציה | חיים אורון | 2- | 2.95
|
| 3 | 96,765 | הבית היהודי | ב | קואליציה | דניאל הרשקוביץ | 0[6] | 2.87
|
| 3 | 83,739 | בל"ד | ד | אופוזיציה | ג'מאל זחאלקה | 0 | 2.48
|
הקמת הממשלה
קדימה בראשות ציפי לבני קיבלה בבחירות 28 מנדטים והייתה לסיעה הגדולה בכנסת, אולם גוש הימין התחזק משמעותית והגיע ל-65 חברי-כנסת, כשבראשו הליכוד עם 27 מנדטים. כמו כן התבררה הקריסה של השמאל במדינה: העבודה קיבלה 13 מושבים ומרצ נותרה עם 3 מנדטים בלבד. מפלגתו של אביגדור ליברמן ישראל ביתנו הפכה לסיעה השלישית בגודלה בכנסת עם 15 מושבים, ואילו הסיעות החרדיות נחלשו מעט - 11 מנדטים לש"ס וחמישה מושבים ליהדות התורה. מפלגת הגמלאים, שזכתה בבחירות הקודמות ל-7 מנדטים, לא עברה את אחוז החסימה.
לאחר הבחירות, עם פרסום המדגמים, נאמו בנימין נתניהו, יו"ר הליכוד, אשר הפך לסיעה השנייה בגודלה, וציפי לבני. שניהם טענו לניצחון. כעשרה ימים לאחר הבחירות, הטיל הנשיא שמעון פרס את מלאכת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו. זאת לאחר ש-65 חברי כנסת המליצו בפני הנשיא על נתניהו כמי שראוי להטיל עליו את הרכבת הממשלה, לעומת 28 חברי כנסת (ממפלגתה בלבד), שהמליצו על ציפי לבני, ולאחר שמפלגת העבודה החליטה שלא להמליץ על אף אחד מחברי הכנסת.
ציוני דרך ומדיניות
הממשלה ה-32 כללה בראשית דרכה 30 שרים ו-9 סגני שרים, 8 בעלי תפקידים יותר מאשר הממשלה ה-31. הממשלה כללה 4 שרים בלי תיק ועוד מספר משרדים חדשים שהוקמו במיוחד כגון "המשרד לענייני מודיעין" ו"משרד ההסברה והתפוצות". במספר שריה, ממשלה זו היא הגדולה ביותר שהוקמה בישראל.
ב-17 בינואר 2011 פרשה מפלגת העבודה מהקואליציה והשרים בנימין בן אליעזר, יצחק הרצוג ואבישי ברוורמן התפטרו. סיעת העצמאות שהתפצלה ממפלגת העבודה נשארה בקואליציה ומטעמה התמנו סגני השרים מתן וילנאי ואורית נוקד לשרים. בכך מונה הממשלה 29 שרים ו-7 סגני שרים.
ב-8 במאי 2012 התרחבה הקואליציה, עם הצטרפותה של מפלגת קדימה בראשות שאול מופז, וכחודשיים לאחר מכן, ב-17 ביולי 2012 פרשה המפלגה מן הממשלה וחזרה לספסלי האופוזיציה.
קווי היסוד
קווי יסוד ממשלת ישראל ה-32[7]:
- הממשלה תפעל באופן אקטיבי כדי לבצר את הביטחון הלאומי ולהקנות ביטחון אישי לאזרחיה תוך מאבק נחרץ ונחוש באלימות ובטרור.
- הממשלה תקדם את התהליך המדיני ותפעל לקידום השלום עם כל שכנינו תוך שמירת האינטרסים הביטחוניים, ההיסטוריים והלאומיים של ישראל.
- הממשלה תקדם תוכנית להתמודדות עם המשבר הכלכלי ותפעל ליצירת התנאים הכלכליים שיאפשרו צמיחה בת קיימא, וכן יצירה ושמירה על מקומות העבודה במשק.
- הממשלה תחתור לצדק חברתי על ידי צמצום הפערים החברתיים ומאבק בלתי מתפשר בעוני באמצעות חינוך, תעסוקה והגברת הסיוע לשכבות החלשות באוכלוסייה.
- הממשלה תעמיד את נושא העלייה והקליטה בראש מעייניה ותפעל בנחרצות להגברת העלייה מכל מדינות תבל.
- הממשלה תעמיד את החינוך במרכז סדר העדיפות הלאומי ותפעל לקידום רפורמות במערכת החינוך.
- הממשלה תשמור על צביונה היהודי של המדינה ומורשת ישראל, וכן תכבד את הדתות והמסורות של בני הדתות במדינה בהתאם לערכי מגילת העצמאות.
- הממשלה תפעל לקידום רפורמות ממשליות לשיפור היציבות והמשילות.
- הממשלה תפעל לביצור שלטון החוק בישראל.
- הממשלה תפעל להגנה על איכות הסביבה בישראל, לשיפור איכות החיים של תושבי המדינה ולהשתתפות ישראל בתרומה למאמץ הגלובלי בנושאי אקלים
האירועים המרכזיים
לקראת סוף 2009 החליטה ממשלת נתניהו להקפיא את הבנייה בהתנחלויות ל-10 חודשים, בתגובה ללחץ אמריקאי וסירובה של הרשות הפלסטינית להיכנס למשא ומתן עם מדינת ישראל, כל עוד לא תופסק הבנייה בשטחים. למרות זאת, נתניהו לא הפסיק את הבנייה בירושלים (כולל במזרח ירושלים) והדבר גרם למספר התנגשויות עם הממשל האמריקאי בראשותו של ברק אובמה.
ב-3 בנובמבר 2009 עצר חיל הים את אוניית המשא פרנקופ ומצא עליה כמות אדירה של כלי נשק ותחמושת שהעבירה איראן לחזבאללה.
ב-19 בינואר 2010 נמצא מחמוד אל-מבחוח, בכיר בחמאס, מת בחדרו שבמלון בדובאי. החמאס ומשטרת דובאי ייחסו את החיסול למוסד הישראלי. ב-15 בפברואר 2010 פרסמה משטרת דובאי תצלומים ושמות של 11 חשודים בחיסולו של אל-מבחוח. כל ה-11 הגיעו לדובאי בדרכונים אירופיים. תוך ימים אחדים התברר שחלק מהשמות הם של תושבי ישראל, בעלי אזרחות בריטית ואירית, שהכחישו כל מעורבות בחיסול. לאחר ימים אחדים פרסמה משטרת דובאי עוד 16 שמות ותצלומים של חשודים בחיסולו של אל-מבחוח, שצולמו במצלמות האבטחה. לבקשת דובאי הוציא האינטרפול צווי מעצר נגד 27 החשודים. החקירה העלתה שהחשודים נכנסו לדובאי באמצעות דרכונים מזויפים של מדינות בהן הממלכה המאוחדת, אירלנד, אוסטרליה ומספר מדינות אירופאיות נוספות. אף על פי שישראל לא נטלה אחריות על הפעולה, רוב ממשלות העולם ייחסו את החיסול למדינת ישראל והאשימו אותה בזיוף הדרכונים. בעקבות פרשה זו נפגעו היחסים בין ישראל למדינות שדרכוניהם זויפו, חלקן אף גירשו דיפלומטים ישראליים ונספחים של המוסד מארצם.
ב-31 במאי 2010 השתלט חיל הים של צה"ל על אוניות שנטלו חלק במשט שנועד לשבור את הסגר על רצועת עזה, לאחר שהאוניות סירבו לדרישת צה"ל לא להגיע לרצועה. ההשתלטות על אחת האוניות, המאווי מרמרה, לוותה בעימות אלים בין חיילי שייטת 13 לבין כ-40 עד 60 פעילים אלימים של ה-IHH שהיו חמושים בנשק קר וייתכן אף בנשק חם והתכוננו לפגוע בחיילים. העימות הסתיים ב-9 פעילים הרוגים, עשרות פצועים וכן כ-10 לוחמי צה"ל פצועים. בעקבות הפעולה ותוצאותיה זכתה ישראל לגינוי נרחב ברחבי העולם, דרישה להסיר את הסגר על רצועת עזה ולהקים ועדת חקירה בפיקוח בינלאומי לחקירת התקרית. יחסי ישראל-טורקיה התדרדרו באופן ניכר בעקבות המשט.
בספטמבר 2010 התנהל משא ומתן ישיר בין ישראל לפלסטינים בוושינגטון ובשארם א-שייח'. לקראת השיחות הוקפאה הבנייה בהתנחלויות למשך עשרה חודשים. עם תום ההקפאה ב-26 בספטמבר פרשו הפלסטינים מן השיחות.
ב-17 בינואר 2011 הודיעו אהוד ברק וארבע חברי כנסת נוספים (מתן וילנאי, עינת וילף, אורית נוקד ושלום שמחון) במכתב לחברי מפלגת העבודה על פרישתם מהמפלגה והקמת סיעה עצמאית בשם "העצמאות". ועדת הכנסת אישרה את המהלך[8]. בתגובה למהלך, השרים יצחק הרצוג, אבישי ברוורמן ובנימין בן אליעזר הודיעו על התפטרותם מהממשלה[9].
שנת 2011 התאפיינה בהוצאה לפועל של רפורמות רבות במגוון תחומים, העיקריות שבהן: הרפורמה במערכת החינוך, הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל הרפורמה במיסוי הגז, הרפורמה בשוק הסלולר והרפורמה בבריאות השיניים לילדים.
באוקטובר 2011 אושרה העסקה לשחרורו של גלעד שליט תמורת שחרור למעלה מאלף אסירים, מתוכם 450 רוצחים.
ב-8 במאי 2012 עברה בכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק מטעם הממשלה לפיזור הכנסת,[10] אך לאחר מכן, עוד באותו היום, נחתם הסכם בין הליכוד לקדימה על כניסת "קדימה" לקואליציה, דבר שייתר את הצעת החוק לפיזור הכנסת. בהסכם נקבע בין השאר שהממשלה תיזום חוק לשינוי שיטת הממשל ויו"ר קדימה, שאול מופז, יתמנה לשר[11].
אולם, ב-17 ביולי 2012, עשרה שבועות לאחר כניסתה לקואליציה, הודיע יו"ר מפלגת "קדימה" שאול מופז על פרישת סיעתו מהקואליציה, בטענה שסיעתו לא הגיעה להסדר עם ראש הממשלה לגבי חוק שירות חובה לחרדים.
ב-13 באוגוסט 2012 נענה אבי דיכטר, עד אז חבר הכנסת בסיעת קדימה אשר באופוזיציה, לבקשת ראש הממשלה להצטרף אל הממשלה כשר להגנת העורף. זאת במקום מתן וילנאי, אשר נבחר לכהן כשגריר ישראל בסין. ב-16 באוגוסט התפטר דיכטר מהכנסת והושבע לשר. את מקומו בכנסת תפס אחמד דבאח.
פעילויות עיקריות
- חתימה על הסכם שכר חדש מול ארגון המורים, על ידי שר החינוך גדעון סער.
- הקמת וועדת ששינסקי לבחינת המיסוי על גז ונפט, קבלת מסקנותיה והעברתן כחוק בכנסת, על ידי שר האוצר, יובל שטייניץ.
- פתיחת תדרי הסלולר לשתי חברות נוספות - הוט מובייל וגולן טלקום, תוך מתן אישורים למפעיל סלולר וירטואלי להגברת התחרות בשוק הסלולר. הובל על ידי שר התקשורת משה כחלון.
- המשך ההשקעה בפיתוח תשתיות תחבורה וקידום תוכנית החומש לרכבת ישראל, על ידי שר התחבורה ישראל כץ.
- בניית גדר הגבול ישראל-מצרים
סיעות הקואליציה
- מספר הח"כים החברים בקואליציה
- 74 ח"כים לפני פרישת סיעת העבודה; פלג שלה, סיעת העצמאות, נשאר בקואליציה (31 במרץ 2009 - 17 בינואר 2011).
- 66 ח"כים עד להצטרפות סיעת קדימה (17 בינואר 2011 - 8 במאי 2012).
- 94 ח"כים בזמן חברות סיעת קדימה בקואליציה (8 במאי 2012 - 17 ביולי 2012).
- 66 ח"כים לאחר פרישת סיעת קדימה (17 ביולי 2012 - 18 במרץ 2013).
הרכב הממשלה
.jpg)
סגני השרים
חילופי שרים וסגני שרים
| השר/סגן שר היוצא | סיעה | משרד | עילת סיום התפקיד | תאריך סיום התפקיד | השר המחליף | סיעה | תאריך כניסה לתפקיד |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יצחק הרצוג | העבודה | משרד הרווחה והשירותים החברתיים | פרישת הסיעה מהקואליציה | 19 בינואר 2011 | משה כחלון | ליכוד | 19 בינואר 2011 |
| בנימין בן אליעזר | העבודה | משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה | פרישת הסיעה מהקואליציה | 19 בינואר 2011 | שלום שמחון | העצמאות | 19 בינואר 2011 |
| אבישי ברוורמן | העבודה | שר בלי תיק (אחראי על תחום המיעוטים) | פרישת הסיעה מהקואליציה | 19 בינואר 2011 | שלום שמחון | העצמאות | 19 בינואר 2011 |
| שלום שמחון | העבודה | משרד החקלאות | מונה לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה | 19 בינואר 2011 | אורית נוקד | העצמאות | 19 בינואר 2011 |
| מתן וילנאי | העבודה | סגן שר במשרד הביטחון | מונה לשר להגנת העורף | 19 בינואר 2011 | לא מונה מחליף | ||
| אורית נוקד | העבודה | סגנית שר במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה | מונתה לשרת החקלאות | 19 בינואר 2011 | לא מונה מחליף | ||
| מאיר פרוש | יהדות התורה | סגן שר במשרד החינוך | התפטר מהכנסת במסגרת הסכם רוטציה | 6 בפברואר 2011 | מנחם אליעזר מוזס | יהדות התורה | 9 בפברואר 2011 |
| שאול מופז | קדימה | שר בלי תיק | פרישת הסיעה מהקואליציה | 19 ביולי 2012 | לא מונה מחליף | ||
| מתן וילנאי | לא היה ח"כ בעת התפטרותו; קודם היה בעצמאות | השר להגנת העורף | התפטר לקראת כהונתו כשגריר ישראל בסין | 15 באוגוסט 2012 | אבי דיכטר | אינו חבר הכנסת[12] | 16 באוגוסט 2012 |
| יוסי פלד | לא היה ח"כ בעת התפטרותו; קודם היה בליכוד | שר בלי תיק | התפטר לקראת מינויו ליושב ראש חברת קו צינור אילת אשקלון | 27 בספטמבר 2012 | לא מונה מחליף | ||
| אביגדור ליברמן | ישראל ביתנו | שר החוץ וסגן ראש הממשלה | התפטר בעקבות הודעת היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום נגדו | 18 בדצמבר 2012 | ראש הממשלה נתניהו נתמנה לשר החוץ | הליכוד | 18 בדצמבר 2012 |
| יולי אדלשטיין | הליכוד | משרד ההסברה והתפוצות | התפטר לקראת התמודדותו על תפקיד יו"ר הכנסת ה-19. | 17 במרץ 2013 | לא מונה מחליף |
קישורים חיצוניים
- ממשלת ישראל השלושים ושתיים, באתר הכנסת
- הממשלה ה-32: קווים לדמותה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ירון דרוקמן, שלושים מי יודע: פני הממשלה, באתר ynet, 31 במרץ 2009
- קווי יסוד של ממשלת ישראל ה-32, באתר הארץ
- ההסכם הקואליציוני עם ש"ס, באתר בחדרי חרדים
- שוקי שדה, צבי זרחיה, "במשטר תקין היו קוראים לזה שוחד", באתר TheMarker, 12 באוקטובר 2012
הערות שוליים
- ^ אמנון מרנדה, הכנסת אישרה: ממשלת נתניהו יצאה לדרך, באתר ynet, 1 באפריל 2009
- ^ חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה, התשע"ג-2012, ס"ח 2383 מ-16 באוקטובר 2012
- ^ בהמשך הקדנציה של הכנסת ה-18 החליף אותה שאול מופז בראשות המפלגה
- ^ לליכוד היו בכנסת היוצאת 12 מנדטים. מפלגת אח"י, לה היו 2 מנדטים במסגרת רשימת איחוד לאומי-מפד"ל, הצטרפה לליכוד לפני הבחירות ונציגיה הוצבו במקומות לא ריאליים ברשימה המשותפת.
- ^ בכנסת הקודמת היו למפלגות מולדת ותקומה 4 מנדטים במסגרת רשימת איחוד לאומי-מפד"ל.
- ^ בכנסת ה-17 היו למפד"ל, המרכיב העיקרי בגוף החדש שנקרא "הבית היהודי", 3 מנדטים במסגרת רשימת איחוד לאומי-מפד"ל.
- ^ קווי היסוד של הממשלה ה-32, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ אהוד ברק כתב: נמשיך את מסורת מפא"י, באתר "ynet"
- ^ השרים יצחק הרצוג, בנימין בו אליעזר ואבישי ברוורמן הודיעו על התפטרותם מהממשלה, באתר הארץ, 17 בינואר 2011
- ^ הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה, התשע"ב-2012, ה"ח הממשלה 685, מיום 7 במאי 2012
- ^ אטילה שומפלבי ומורן אזולאי, נתניהו הדהים: אין בחירות, אחדות עם מופז וקדימה, באתר ynet, 8 במאי 2012
- ^ שימש קודם לכן כח"כ מטעם קדימה.
| הקודם: ממשלת ישראל השלושים ואחת 2006–2009 |
ממשלת ישראל השלושים ושתיים 31 במרץ 2009 - 18 במרץ 2013 |
הבא: ממשלת ישראל השלושים ושלוש 2015-2013 |
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית.
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +5851 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
