הלכות רב אלפס

הלכות רב אלפס, פרסבורג, תקצ"ו-תרצ"ט

הלכות רב אלפס הוא חיבור הלכתי בשפה הארמית מהמאה ה-11 שכתב הרי"ף (רבי יצחק אלפסי) במרוקו.

בשונה מראשונים אחרים, שחלקם עסקו בפרשנות התלמוד וחלקם עסקו בדיונים הלכתיים ובפלפול, כתב הרי"ף את חיבורו בצורה פשוטה. הספר מתמצת סוגיות הלכתיות בשלושה סדרים בתלמוד הבבלי: סדר מועד, נשים ונזיקין, וכן על מסכת ברכות. כמו כן מביא הרי"ף גרסאות שונות למילים בתלמוד וקובע את העדיפות ההלכתית לתלמוד הבבלי על פני התלמוד הירושלמי. הרי"ף שילב בחיבורו גם דברי אגדה, מעט מדרשים ודברי מוסר.

שם הספר

לספר ניתנו כמה כינויים במהלך השנים, על ידי רבנים ופוסקים שהתייחסו לדבריו. "תלמוד קטן", משום שהספר מקבץ ומרכז הלכות מהתלמוד, "הלכות רב אלפס", על שם מחברו או משום שמוצא משפחתו משם. בצורה דומה, יש שקוראים לספר "הלכות אלפסי" או "הלכות האלפסי" או סתם "אלפסי". שמו המקורי והנפוץ בתחילת פרסומו היה "ספר ההלכות", בגלל היותו ספר יסודי ראשון בהלכה. אלו שהחשיבו את הרי"ף לאחד מהגאונים ולא מן הראשונים, קראו לו "רב אלפס", תואר מקובל לתקופת הגאונים וממילא לחיבורו קראו "הלכות רב אלפס". כיום, יש שקוראים לו כקיצור "הרי"ף" ולעיתים הוא מכונה בספרות ההלכתית, "ההלכות" או סתם "הלכות".

כתיבת החיבור

ערך מורחב – רי"ף

הרב יצחק אלפסי החל לחברו בהיותו בן 17 שנים, וסיים לאחר 30 שנים (בין השנים 1030-1060). הספר חובר כשכיהן כדיין הראשי בעיר קלעת חמאד ליד העיר קונסטנטין שבאלג'יריה, והשם "אלפסי" מתייחס למוצא משפחתו לפני שהיגרה לאלג'יריה.

חשיבות הספר

הספר מהווה מקור חשוב לפסיקת הלכה והוא אחד משלושת הספרים לפיהם פסק רבי יוסף קארו בספריו בית יוסף ושולחן ערוך, בנוסף לרמב"ם והרא"ש.
גם פסיקת הרא"ש מורכבת מפסיקת הרי"ף לצד פסיקת התוספות. הרמב"ם התייחס לספר ואמר, "...חיבורו של רבנו יצחק מספיק בעד כל חיבורי הגאונים..." עם זאת, אפשר ודעת הרמב"ם לא הייתה נוחה מן ההעדפה הגורפת (שביטא ספר הלכות הרי"ף) של פסקי התלמוד הבבלי על פני התלמוד הירושלמי. בשנת 1947 פרסם שאול ליברמן קטעים מתוך גניזת קהיר המשחזרים חלק מחיבור אבוד של הרמב"ם המבקש לחקות את דרכו של הרי"ף בתימצות הלכתי של התלמוד הבבלי, וליצור 'ספר הלכות הירושלמי' באותה מתכונת עצמה.

את קביעת הרמב"ם ולפיה חיבורו של הרי"ף עדיף או 'מספיק' על פני כל חיבורי הגאונים, הפך הרדב"ז לפסיקה עקרונית ולפיה מכריעים הלכה כמותו במחלוקת עם הגאונים ושחיבורו וחיבור הרמב"ם מכילים את כל דברי הראשונים. הראב"ד השלישי כתב בהקדמה לחיבורו השגות על הרז"ה, "אפילו אומר על ימין שהוא שמאל סומכים על דבריו".

נוסף לזה, היה הספר אחד ממקורות הפסיקה ל"ספר העתים" של רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני הנשיא, תלמידו של הרי"ף, בנוסף לתשובות הגאונים והלכות שפסק ר' שמואל הנגיד ב"הלכתא גברתא".

חידוש פסיקת ההלכה

פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לאנציקלופדיה היהודית ולשכתב אותו.

דרך פסיקתו של הרי"ף הייתה בסיס ויסוד לכל דרך הפסיקה של רבני ספרד בתקופת הראשונים, ואחר כך לכל יהדות אסיה ואפריקה. שיטתו התבססה על שני עקרונות הפוכים לאלו של פוסקי יהדות אשכנז:

• התעמקות רק בדברי ההלכה והמסתעף מהם בתלמוד לצורך פסיקת ההלכה.
• במקרה של סתירה בין מקומות שונים בש"ס, מכריעים כדברי אחד מהם לפסיקת ההלכה ומתרצים את הנוגע להלכה. לצורך הבנת העניין נציין כדוגמה את האמור במסכת בבא מציעא:

במסכת בבא מציעא מציגה הגמרא נידון שבו הובא פסיקת רב נחמן לשומר שישלם על אובדן הפיקדון, חרף זה שנמצא הפיקדון והתייקר ולא קבל השומר את ההתייקרות (דהיינו תשלומי כפל שבדרך כלל אמור השומר לקבל). ביאור פסק תקדימי זה יובן על פי ביאור רבא שהעלה טענה שלפיה אף על פי שבמשפט העברי בדרך כלל הדין נותן שבמקום שמשלם השומר לבעלים את דמי הנזק, מקבל השומר בתמורה לכך את דמי תשלומי הכפל, זהו נוהג רק במקום שלא נצרך בעל הפיקדון לטרוח לתבוע את השומר, לאור כך, במצב שהטריח את בעל הפקדון פסק רב נחמן שתשלומים אלו אינם מוקנים לו. לאור האמור בדברי רבא מסוגיא זו בבבא מציעא, מציע הרי"ף כסתירה לכך את עמדת רבא ממסכת בבא קמא שם מובא מימרה הפוכה בשם רבא. כפתרון לכך, מכריע הרי"ף בדעת רבא כמו עמדתו המוצגת במסכת בבא קמא אף על פי שרבא שינה את דעתו והסכים עם אביי. ראיה זו מחדדת את ההכרה בכך שהרי"ף מציב בדבריו רק את המימרות שפסק אותם להלכה בלבד, דהינו לפתור את הספק המתעורר מן הסתירה. יצוין, שבגישה זו חלוקים עליו חכמי יהדות אשכנז ובראשם בעלי התוספות שהעמידו כל סוגיה במקרה שונה.

• הרי"ף גם עורר עניין חדש בדיון ההלכתי: במקרה שהתלמוד נשאר בספק בשאלה הלכתית, הרי"ף פוסק להלכה על פי הכללים לפסיקת ההלכה בצורה כוללת, וכך גם במקרים בהם לא הכריע התלמוד במחלוקת בין שני אמוראים (לדוגמה יש כלל בכל מחלוקת בין אביי לרבא פוסקים כרבא חוץ מיע"ל קג"ם).
• הרי"ף לא היסס לחלוק על הגאונים שקדמו לו. יש הטוענים שדבר זה התבסס על כך שהרי"ף חי בתחילת תקופת הראשונים יש שמחשיבים את הרי"ף כחכם מסוף תקופת הגאונים.

שיטות אלה היוו מקור בסיסי ביותר לכל הפסיקה שאחריו ולפיכך נקרא הרי"ף בפי כל הפוסקים שאחריו והרבנים שאחריו "גדול הפוסקים". בסופו של דבר, גם רוב האשכנזים פוסקים כמוהו בגלל שפסקיו הם יסוד לפסקי השולחן ערוך, גם לדעת הרמ"א בגלל שהרא"ש ו"מרדכי" הושפעו רבות מפסקיו.

הפסיקה בימינו

מאז ימי הרי"ף ועד ימינו, כל מנהגי יהדות צפון אפריקה נובעים מפסקי הרי"ף. חכמי יהדות זו הגדירו ככלל את הפסיקה על פי הרי"ף, כשההבדל בינם לבין שאר הספרדים הפוסקים גם הם כרי"ף, יהדות צפון אפריקה המשיכה לפסוק כרי"ף גם במרוצת הדורות, בעוד ששאר הספרדים "מעדכנת" את פסיקותיה לפי הפוסקים האחרונים שבכל דור. לדוגמה, רוב יהודי צפון אפריקה אינם אומרים לשם ייחוד לפני התפילות, מאחר שהדבר לא נזכר בפסקי הרי"ף, על אף שפוסקים מאוחרים יותר הוסיפו זאת לסדר התפילה. כך גם פסק ר' שלום משאש, שבמקום שפסקו יהדות מרוקו כרי"ף ולא כפוסק אחר "יש להם להשען על עץ ארז".

פרשני ה"הלכות"

מאחר שרוב הספר הוא תמצות התלמוד, כל הפירושים עוסקים ממש בפירוש התלמוד, אך מתעמקים בענייני ההלכה הכתובה והדיון ההלכתי הנוסף על התלמוד. בנוסף, הרבה מפרשני התלמוד העדיפו לפרש את ה"תלמוד הקטן", מאחר שהוא יותר מרוכז מהתלמוד.
מפאת חשיבותו של החיבור נכתבו עליו מספר פירושים:

• פירושו של רבנו נסים על 12 מסכתות.
• נמוקי יוסף פירושו של רבי יוסף בן חביבה תלמידו של רבינו נסים, אליו מיוחסת משפחת אבן חביב, נכתב על 7 מסכתות.
• פירושו של רבנו יהונתן בן דוד הכהן מלוניל על מסכת עירובין.
• פירוש תר"י - תלמידי רבינו יונה, למסכת ברכות.
• קיים גם "פירוש רש"י" שהוא פירוש רש"י לתלמוד על ציטוטי הרי"ף מהתלמוד עם כמה עריכות והוספות. יש חוקרים הסבורים שחברו ר' ישראל בן ר' יואל זוסלין, אך העניין שנוי במחלוקת. הפירוש שעל מסכת ראש השנה בחיבור זה מזוהה כמבוסס על פירוש הריב"ן.

הרחבות וקיצורים

מאחר שהר"יף לא דן בהרחבה בדברי הגאונים שפסק כנגד דעתם, ומאחר שבתקופת הראשונים יצאו עוד ספרי הלכה פרטניים שחולקים על הרי"ף, נכתבו ספרי "הרחבה" העוסקים בדברי הגאונים והראשונים, אליהם מתייחסות פסיקות הרי"ף.

• "מרדכי" לר' מרדכי בר הלל, שדן בכל הלכה של הרי"ף ומבאר ומעמיק את דבריו. בימינו, מודפס בספרים לאחר פירוש הרי"ף.
• "ספר העתים" לר' יהודה בר ברזילי הברצלונאי הנשיא, הוא השלמה והרחבה בדברי הגאונים שמתייחס אליהם הרי"ף.
• "ספר האשכול" שחובר בידי תלמידו של הרי"ף, הראב"ד השני. גם ספר זה עוסק בהרחבה בדברי הגאונים ובייחוד בספר הלכות גדולות. הראב"ד היה תלמיד ר' יהודה הברצלונאי וזו הסיבה המשוערת לכך שספרו עוסק באותו נושא. ספר זה שימש כמקור פסיקה לכל יהדות פרובנס.
• "תשובות רב שרירא ורב האי בנו", הרחבה על ספר ההלכות בדברי חכמים אלו.
• פירוש "מאה שערים" לר' יצחק בר אבא מרי ממרישלא בעל ה"עטור".
• "אלפסי זוטא" שחובר בידי ר' עזריה מנחם מפאנו, קיצור ספר ההלכות והוספת דינים שהשמיטם הרי"ף.
• "שערי דרב אלפס" או "שערי שבועות" חובר בידי נכד הרי"ף רבי יצחק בר ראובן בר יצחק. יש הטוענים שהרי"ף חיברו בעצמו, מה שלא מסתבר מנוסח הספר שבידינו. נדפס אחרי הרי"ף בש"ס וילנא במסכת שבועות.
• "חידושי אנשי שם", הרחבה וחידושים.

הגהות

כמו בתלמוד, גם על הרי"ף חוברו חיבורי עזר:

• הגהות הגר"א.
• הגהות הב"ח.
• הגהות "מצפה איתן".
• הגהות "חוות יאיר".
• תורה אור, הפניה למקורות מהמקרא.
• מסורת הש"ס, הפניות לדיון הלכתי או לציטוט מהתלמוד המופיע בפירוש למסכת אחרת או לדף אחר במסכת.
• עין משפט נר מצווה, הפניות להלכה המקבילה במשנה תורה, סמ"ג, טור או שולחן ערוך.
• שלטי הגיבורים, מביא את דברי הרא"ש והריא"ז העוסקים באותו נושא.

את ארבעת האחרונים כתב מהר"י בועז.

חיבורים המתייחסים ל"הלכות"

• ספר המאור שנכתב על ידי רבי זרחיה הלוי, הוא קובץ השגות על הספר ובנוי משני חלקים: "המאור הגדול" על סדר נשים ונזיקין ו"המאור הקטן" על סדר מועד
• השגות הראב"ד על השגות המאור ופעמים שהשיג על הרי"ף עצמו
• ספר מלחמות השם שכתב הרמב"ן כתשובות להשגות ספר המאור. כמו כן כתב את ספר ה"זכות" כתשובות להשגות הראב"ד
• שמן המאור של ר' עזרא המלאכי שהצדיק את דברי הרב זרחיה הלוי מפני השגות הראב"ד
• שיטת ריב"ב של רבי יהודה בן ברכיה, אחיין הרז"ה

הערות שוליים

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0). (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +204 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

רענן נתונים