הכנסייה האנגליקנית

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to navigation Jump to search
ערכים בנצרות
נצרות

Error: Must specify an image in the first line.

פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האב • הבן • רוח הקודש
זרמים עיקריים
נצרות קתולית • נצרות פרוטסטנטית (לותרניזםקלוויניזםאדוונטיזם • בפטיזם • מתודיזם • אוונגליקליזם) • הכנסייה האנגליקנית • נצרות אורתודוקסית • נצרות אוריינטלית • הכנסייה האשורית ("נסטוריאנית")


היסטוריה של הנצרות

הוועידות האקומניות • האיקונוקלאזם
פילוג הכנסייה הנוצריתמסעי הצלב
הפילוג המערביהרפורמציה
המיסיוןהיסטוריה של המיסיון הנוצרי

חגים נוצרים

ליטורגיה • חג המולד • חג הפסחאהלוח הגרגוריאניהלוח היוליאניחגי קדושים נוצרייםחגים ניידים • התענית

אישים מרכזיים

הבתולה • יוחנן המטביל • השליחים • פאולוס • פטרוסאתנסיוס • אוגוסטינוס • אבות הנצרותתומאס מאקווינסלותר • קלווין

תאולוגיה נוצרית

מונותאיזם • השילוש הקדוש • הקרדו • לוגוס
כריסטולוגיה • אינקרנציה • הלידה הבתולית
צליבת, תחיית ועליית ישו • הביאה השנייה
החטא הקדמון • כפרהחסדגאולה • אנטיכריסט

הפולחן הנוצרי

הסקרמנטים • טבילהוידויסעודת האדון
צלב • איקונין • תפילה • קדושיםסקרמנטלים • מזבח • הצטלבות (נצרות)

כתבים נוצריים

הברית הישנה • הברית החדשה
הבשורות • הספרים החיצוניים • ספר השעות • הגיוגרפיה • הקאנון הנוצרי

ההיררכיה הכנסייתית

אפיפיור • פטריארך • חשמן • ארכיבישוף
בישוף • כומר • דיאקוןנזיר

מבנים

אדריכלות כנסיותכנסייהמנזר • אגן טבילה • בפטיסטריוםקתדרלהמאוזוליאוםקפלה • בזיליקה

ראו גם

נצרות ואנטישמיות •
עדי יהוה • יהדות משיחית • משפט קאנוני

הכנסייה האנגליקנית (או כנסיית אנגליה) היא המוסד הנוצרי התאולוגי הרשמי של אנגליה, החל במאה השש עשרה. הכנסייה נוסדה רשמית בפרישת אנגליה מהכנסייה הקתולית במאה ה־16, אך היא מתייחסת לעצמה כאחת מכנסיות הרפורמציה מחד (מכיוון שאינה מקבלת את סמכות האפיפיור ומושפעת מתאולוגית הרפורמציה); אך גם כהמשך ישיר של הכנסייה המסורתית שהייתה קיימת באנגליה (ולפיכך לא כנסייה חדשה). הכינוי "הכנסייה האנגליקנית" מתייחס גם לכנסייה באנגליה, אך גם לכנסיות-אחיות במדינות אחרות (שאינן כנסייה רשמית באותה מדינה), אשר הכנסייה האנגלית היא "מוסד האם" שלהם. בראש הכנסייה עומד הארכיבישוף מקנטרברי.

באנגליה חיים 26 מיליון איש שנטבלו כאנגליקנים, קרוב לשני שלישים מהאוכלוסייה, אם כי לפי אומדנים רק מיליון משתתפים במיסה באופן קבוע.[1]

היסטוריה[edit | edit source]

הראייה ההיסטורית הראשונה לקיומה של כנסייה נוצרית מאורגנת באנגליה היא מתחילת המאה השלישית. בישופים אנגליים נוכחו בכנסים נוצריים באירופה הרומאית במאה הרביעית. תאולוגיית הכנסייה הושפעה על ידי מיסיונרים קלטים וגאלים בעיקר. אך, אחרי הגעתו של אוגוסטינוס הקדוש מקנטרברי מרומא בשנת 597, אימצה הכנסייה את מנהג הכנסייה הרומאית (הקתולית). במאות הבאות התחזקו היחסים בין הוותיקן לאנגליה בזכות הכיבוש הנורמני של אנגליה (1066). במקביל, האפיפיורים הקתולים הגבירו את כוחם באנגליה.

קתדרלת קנטרברי, קתדרלה גותית של הכנסייה האנגליקנית ואחד האתרים הנוצריים העתיקים והחשובים בבריטניה. הקתדרלה היא מושב הארכיבישוף של קנטרברי, שהוא הפרימוס של אנגליה כולה והמנהיג הדתי של הכנסייה האנגליקנית

על אף שלא מעט מלכים ניסו לצמצם את השפעת רומא באנגליה, המאמצים לא הצליחו עד כהונתו של המלך הנרי השמיני במאה ה־16. באותו זמן, התפשטה הרפורמה הפרוטסטנטית, שבה הוקמו כתות נוצריות חדשות למורת רוחה של הכנסייה הקתולית. אשתו של הנרי, קתרין מארגון, לא ילדה, וכך לא היה לו יורש, והאפיפיור קלמנס השביעי סירב לאשר את בקשת הגירושין של המלך. בעקבות כך, גרם המלך לפרלמנט לחוקק סדרת חוקים שביטלה את כוחו של האפיפיור בכנסיית אנגליה. תוך כדי כך, ייסד הנרי את כנסיית אנגליה ככנסייה לאומית עצמאית. הכנסייה החדשה לא שינתה באופן ניכר את מנהגי הדת, ונתקבלה במידה רבה על ידי מרבית האנגלים. לאחר מותו של הנרי השמיני, התגבשה הכנסייה האנגלית ופרסמה ספרי תפילה והצהרות על עקרונותיה. ב־1553, עבר השלטון באנגליה לבתו של הנרי, מרי הראשונה, אשר השיבה את ממלכת אנגליה לנצרות הקתולית והייתה ידועה בכינוי "מרי עקובת הדם" בעקבות רדיפותיה האכזריות נגד הפרוטסטנטים.

לאחר מותה של מרי, ב־1558, ירשה אליזבת הראשונה את המלכות והחייתה את חוקיו של אביה, הנרי השמיני. במשך כהונתה, דרשו הפוריטנים הקיצוניים יותר רפורמות בכנסייה, במטרה לגרום למדינה לדמות למרכזים פרוטסטנטיים ביבשת אירופה. במאה ה־17, החל באנגליה שלטון בית סטיוארט. הפרלמנט ניסה לצרף את מאמציו להפיל את המשפחה לתנועת הרפורמות הדתיות. לאורך המאה, המלכים והפרלמנט נאבקו זה בזה על הדת השלטת בממלכה.

תוכן העקרונות של כנסיית אנגליה לא שונה באופן בולט בשתי המאות הבאות. במאה ה־19, התקיים ניסיון להחזיר את הדת לצורתה בימיה הראשוניים כגוף קתולי בפועל.

בעקבות מלחמת העצמאות של ארצות הברית, האמריקנים, לא רצו עוד להיות חברים בכנסיית אנגליה, שהייתה כפופה למלך, ולכן הקימו את הכנסייה האפיסקופלית (אפיסקופל - משגיח), הכנסייה האנגליקנית בארצות הברית. כיום, קיימות כנסיות אנגליקניות במרבית המדינות הדוברות אנגלית בנוסף לארצות הברית ואנגליה, כגון כנסיות אירלנד, סקוטלנד, וויילס; כנסיות אנגליקניות מופרדות באוסטרליה, ניו זילנד, ומדינות רבות באפריקה ובאסיה.

עקרונות[edit | edit source]

עקרונות כנסיית אנגליה שונים מאלו של הקתוליות. ההבדלים העיקריים הם הסמכת נשים לכמורה וחוסר הנאמנות לאפיפיור. כנסיית אנגליה שונה מהכנסיות הפרוטסטנטיות הנוספות בעיקר בצורת ההסמכה לכמורה, במבנה התפילה, שמורכב מתרגומים אנגליים של תפילות טרום־רפורמיות, וההזדהות עם עקרונות האמונה הקתוליות. הכנסייה אינה נוטלת צד בוויכוח בין הפרוטסטנטים לקתולים.

הסמכת נשים לכמורה[edit | edit source]

החל בשנת 1861 מונו נשים כדיאקוניות, אולם הן לא שימשו ככמרים באופן מלא ולא נחשבו כמוסמכות לכמורה. ב-1986 נחקק חוק המאפשר הסמכה של נשים לכמורה, ולראשונה הוסמכו נשים בשנת 1987. ב-2014 הסכים הסינוד הכללי של הכנסייה לאשר מינוי נשים לבישופות.

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

הערות שוליים[edit | edit source]

  1. ^ רות גלדהיל, Anglican membership figures could be out by millions.‏ Christianity Today,‏ 12 בנובמבר 2015.

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +5573 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png