היתר מאה רבנים

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to navigation Jump to search
מכתב קריאה מרבנים מאזור שלזיה עילית (מהערים ביטום, קטוביץ וגליביצה), בו הם פונים לרבנים נוספים להצטרף עמהם להיתר מאה רבנים. ביטום תרנ"ג
מכתב מבד"ץ כוללות החסידים בירושלים עליו חתומים מאה רבנים המתירים נישואים שניים לבעל שאשתו הקודמת ככל הנראה נרצחה בשואה. בין הרבנים החתומים: רבי ירוחם פישל יהושע ברנשטיין, רבי חנוך דב פאדווא, רבי ישראל יצחק רייזמן, רבי גדליה משה גולדמן (האדמו"ר מזווהיל), רבי עמרם בלוי

היתר מאה רבנים הוא אופן ההיתר לתקנה שנקבעה על ידי רבנו גרשום, במסגרת תקנות חרם דרבנו גרשום, האוסרת על אדם לשאת אשה נוספת כל זמן שהוא נשוי לאשתו הקודמת. ההיתר נעשה על ידי הסכמה רבנית רחבה המחריגה אדם מסוים מאיסור החרם, מחמת סיבות מיוחדות (כגון שאשתו השתגעה, או שמסרבת לקבל גט בלא שיש לה לכך טיעונים המקובלים על הרבנים), ומתירה לו לשאת אישה נוספת. הסכמה זו צריכה לכלול בה מאה רבנים, שמוצאם לפחות משלוש מדינות שונות.

ההיתר[edit | edit source]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חרם דרבנו גרשום

מדאורייתא מותר לאדם לשאת כמה נשים שירצה, ובלבד שיספק את צרכיהן, והא גם רשאי לגרש את אשתו כשיחפוץ, גם בלא הסכמתה. בשנות ה-1000 לספירה תיקן רבנו גרשום מאור הגולה מספר תקנות, והידועות שבהן הן איסור לשאת יורת מאישה אחת ואיסור לגרש אישה בלא הסכמתה. במקורות המביאים תקנות אלו, מופיע גם ההיתר לעבור על התקנה לאחר קבלת הסכמה ממאה רבנים[1].

מקור ההיתר[edit | edit source]

הסיבה שהצריכו מאה רבנים, ולא התירו בבית דין רגיל, היא כדי להטמיע לדורות את חשיבות ההימנעות מנשיאת שתי נשים: "כדי שלא יהא דבר קל בעיני הדורות הבאים לישא אשה על אשתו"[2] ומפני שהדרישה למאה רבנים גורמת למקרה להתפרסם, ומונעות מאנשים להקל בדבר.[3]

אף על פי שהמשנה במסכת עדיות קובעת "אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין"[4](בית דין שגדול בחכמת דייניו ובמספרם) ובית דינו של רבנו גרשום נחשב לגדול, כאן מתירים את התקנה, כי מדברי המרדכי,[5] וראשונים נוספים משתמע שההחרגה שבהיתר מעוגנת בתקנה עצמה, ושרבנו גרשום בעצמו כלל בתקנתו את היתר מאה רבנים. לפי דבריו אלה, כלל אין מדובר ב"היתר" מיוחד, אלא שרבנו גרשום אפשר פתח מילוט מן התקנה אם הדבר יזכה לאישור של מאה רבנים.[6]

רבי יעקב לורברבוים, בעל נתיבות המשפט, לעומת זאת, סובר שההיתר מאוחר ואינו חלק מן החרם עצמו, ומביא מכאן ראיה לכך שהקביעה שלא ניתן לבטל פסיקת בית דין גדול בחכמה המתייחסת רק לביטול התקנה אך לא להיתר נקודתי שלה תוך שמירה על סייגים.[7]

מהר"ם שיק הוסיף, שהכלל שבמסכת עדיות תקף במלואו רק כשלא בטל טעם התקנה, אבל במקרים חריגים שבהם טעם התקנה אינו מתקיים, אין דרישה שבית הדין יהיה גדול בחכמה ודי בכך שהמניין גדול, יכולים מאה רבנים כדי להתיר את התקנה לצורך שעה.[8]

בתקנות נוספות[edit | edit source]

בשאר התקנות שבחרם דרבנו גרשום, נחלקו ראשונים ואחרונים אם היתר מאה רבנים תקף או נדרש בהם: שיטת המרדכי שהיתר מאה רבנים תקף ונדרש אף בשאר התקנות שבחרם רבנו גרשום כמו התקנה שלא לגרש אשה בלא הסכמתה[5], ויש מהאחרונים שסוברים שהיתר מאה רבנים נדרש רק לחריגות מהאיסור שלא לשאת יותר מאישה אחת, ולא לשאר התקנות שבחרם, שבאופנים שנצרך עבורן אין צורך לעשות זאת בהסכמת מאה רבנים[9].

רבי מאיר מרוטנבורג מציין שהיתר מאה רבנים נוגע גם ל"חרם שמקבל החתן עליו", כלומר התחייבות אישית של החתן, שמקבל עליו בחרם, שהיתה נהוגה בעבר. במקרה זה אין צורך שמאה המתירים יהיו מארצות שונות, אך יש צורך בטעם מבורר להתיר.[10]

זהות הרבנים[edit | edit source]

במקורות קדומים של נוסח התקנות נכתב מאה חכמים, אך בחלקם נכתב 'מאה אנשים' ללא אזכור הדרישה לחכמים דוקא. האחרונים נחלקו מיהם הרבנים הנדרשים למניין מאת הרבנים. יש הסוברים שאין הכוונה דווקא לרבני קהילות, אלא די בכך שיהיו בעלי היתר הוראה[11], ויש הסוברים שאף אין צורך בהיתר הוראה, אלא די בכך שיהיו המתירים חכמים המבינים את דברי הפוסקים ומבינים את טעמי ההיתר[12].

היסטוריה[edit | edit source]

השימוש בהיתר מאה רבנים מופיע רבות בספרות השו"ת, והוא רווח בעיקר להיתר נישואים שניים במקרים בהם האישה הראשונה השתגעה או שסירבה לקבל גט.

בין אלו שנשאו נשים בהיתר מאה רבנים היו גם אישים מפורסמים, כמו רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים[13], שאשתו לא הולידה לו ילדים וסירבה להתגרש, וכמו הרב אריה מלכיאל קוטלר, שאשתו סרבה להגר עמו לארצות הברית מחמת איסורו של סבה רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק שלא להגר למדינה זו, וסירבה לקבל גט. בין אלו שסייעו באיסוף מאה רבנים עבור הרב קוטלר היה רבי אלעזר מנחם מן שך; פרשה זו עוררה סערה בציבור הליטאי. בעקבות שמועה שיצאה על אשתו של רבי צדוק הכהן מלובלין שלחצה יד לאציל שקנה בחנותה, דרש ממנה רבי צדוק לקבל גט והיא סירבה. רבי צדוק ערך מסע בין גדולי ישראל לאסוף מאה רבנים על מנת להיתר לו לשאת אישה נוספת על אשתו; לבסוף ניאותה אשתו להתגרש מרצון.

בחוק הישראלי[edit | edit source]

היתר מאה רבנים תקף אף בחוק הישראלי האוסר על נישואי פוליגמיה[14]. על פי החוק ניתן לשאת אשה שנייה לאחר היתר מאה רבנים שמגובה באישור מיוחד של הרבנים הראשיים לישראל[15]. עם זאת, על פי הרבנות הראשית היתר כזה יינתן רק במקרים מיוחדים (כגון שגעון) ולאחר שמיעת ערעורה של האישה[16]. האמצעי מופעל גם במצבים של עגינות הגבר, כשאישה מסרבת לחיוב גט שפסק עליה בית הדין.

לדברי הרב אלי בן דהן שהיה מנהל בתי הדין הרבניים בישראל, מדובר בנוהל חריג שמתבצע בממוצע כ-11 פעמים בשנה[17].

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

הערות שוליים[edit | edit source]

  1. ^ רבי אהרן מלוניל, אורחות חיים, חלק ג'; רבי מרדכי בן הלל, מרדכי, על מסכת יבמות, סימן ק"ח.
  2. ^ בית חדש, אבן העזר א
  3. ^ שו"ת אחיעזר, חלק א, סימן י, אות ב (באתר Hebrewbooks)
  4. ^ משנהמסכת עדיות, ‏פרק א', משנה ה'
  5. ^ 5.0 5.1 רבי מרדכי בן הלל, מרדכי, על מסכת יבמות, סימן ק"ח.
  6. ^ רבי יואל סירקיש, ב"ח, על ארבעה טורים, אבן העזר, סימן א'.
  7. ^ נחלת יעקב, חלק השו"ת, סימן ה' (באתר Hebrewbooks); כך גם דעת רבי מנחם מנדל קרוכמל, שו"ת צמח צדק, סימן ס"ז.
  8. ^ שו"ת מהר"ם שיק, אבן העזר, סימן ד (באתר Hebrewbooks)
  9. ^ רבי יחזקאל לנדא, שו"ת נודע ביהודה, אבן העזר, סימן א'; רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר, חלק א', אבן העזר, סימן ג'.
  10. ^ שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, חלק ד, סימן אלף כב
  11. ^ רבי יחזקאל לנדא, שו"ת נודע ביהודה, אבן העזר, סימן ג'; יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אבן העזר, סימן א', סעיף כ"ה, ועוד.
  12. ^ רבי יצחק אייזיק חבר, שו"ת בנין עולם, סימן ג', אות ג'.
  13. ^ רבי יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר נולד מאותם נישואין.
  14. ^ חוק העונשין סעיף 176.
  15. ^ חוק העונשין סעיף 179.
  16. ^ תקנות לבתי דין לענייני אישות, הצעת למען בנות ישראל, אתר בתי הדין הרבניים.
  17. ^ מעמד אישי, האגודה לזכויות האזרח.
    לדוגמאות של פסקי דין רבניים המסתמכים על היתר מאה רבנים, ראו באתר דין תורה: היתר לשאת אשה שניה לבעלה של חולת אלצהיימר (פד"ר: 1020835/1), היתר לשאת אשה שניה כאשר האשה הראשונה לוקה בדימנציה / פד"ר 999238/2, *היתר לשאת אישה שנייה כאשר האישה ברחה ולא נודע מקומה.

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -4325 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png