הבחירות לרשויות המקומיות בגדה המערבית (1976)

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search

בחירות לרשויות המקומיות בגדה המערבית התקיימו ב-12 באפריל 1976. הבחירות התקיימו תחת פיקוחו של הממשל הצבאי הישראלי בשטחים ובכפוף לחוק הבחירות המקומיות הירדני שחוקק בשנת 1955. הבחירות נערכו גם בעיר עזה שברצועת עזה. הבחירות היוו את אחד ההליכים הדמוקרטיים הראשונים שהתקיימו בשטחים שנכבשו על ידי ישראל לאחר מלחמת ששת הימים. כ-63,000 מצביעים השתתפו בבחירות והם היוו כ-72.3% מכלל בעלי זכות הבחירה.[1] בבחירות זכו נציגי הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) במרבית הקולות.[2]

הרקע לבחירות

רעיון קיום הבחירות נהגה על ידי שמעון פרס, שהיה שר הביטחון באותה התקופה. פרס קיווה כי תקום בעקבותיהן הנהגה מקומית פלסטינית מתונה בגדה המערבית שתקבל את רעיון האוטונומיה וחלוקת הסמכויות השלטוניות בין ישראל לפלסטינים שהגה, במקום רעיון המדינה העצמאית.[2] הוא הרחיב את זכות הבחירה מעבר לנדרש על פי החוק הירדני המקורי, והתיר זכות בחירה לכל מי שמעל לגיל 21, גם למי שאינו בעל רכוש,[3] וגם לנשים, אך הייתה הפרדה בקלפיות. הירדנים הביעו התנגדות לשינוי בחוק וציינו את אמנת ז'נבה הרביעית, בה נקבע כי כוח כיבוש יתחזק את הסטטוס קוו המקורי בשטחים שכבש, מנגד, הארגון לשחרור פלסטין תמך בשינויים.[4] אש"ף חשש כי בבחירות אכן תיבחרנה הנהגה מקומית מתונה ולגיטימית, שתהיה עלולה לערער בעתיד על שלטונו ותתנגד יחד למדיניותו ואולי אף תנהל משא ומתן רציני כלשהו מול ישראל. לכן, בשבועות האחרונים שטרם הבחירות, החל אש"ף להתערב בהן לעומקן, לאיים על חיי מועמדים שלא היה ברור אם יישמעו להוראותיו ודרש מהם הודאה מסוימת בנושא.[5] ירדן לא הייתה תומכת גדולה בקיום הבחירות, מאחר שראשי הערים המכהנים השתייכו למחנה הפרו-ירדני בגדה המערבית, ואש"ף החל לנהל כנגדם מאבק קשה, מה שגרם למנהיגות המסורתית להידחק לשוליים.[6] על מנת לבחון את היתכנות ובטיחות קיום הבחירות, קיימה ישראל בסוף שנת 1975 בחירות למועצות הכפריות בגדה המערבית. הבחירות עברו בשקט וכמעט ללא הפרעות.[7]

הבחירות

כ-63,000 מצביעים השתתפו בבחירות והם היוו כ-72.3% מכלל בעלי זכות הבחירה.[8]

הבחירות לא התקיימו בעיירה דיר דיבוואן שבנפת רמאללה ואל-בירה.[9] על אף קיומן בסדר מוחלט, בבחירות ניצחו המתמודדים הקיצוניים יותר, והודחו ראשי ערים וחברי מועצה ותיקים מתפקידם - 40% מהנבחרים החדשים למועצות ו-33% מראשי הערים החדשים היו מזוהים עם אש"ף.[9] אחוז ראשי הערים שמתחת לגיל 50 עלה מ-40% ל-67%. כמו כן, אחוז ראשי הערים עובדי הצווארון הלבן עלה מ-20% ל-40%. 14 מתוך 24 ראשי הערים הנבחרים היו חדשים בתפקידם.[4]

רשות מקומית ראש העיר הנבחר
בית ג'אלא בשארה דאוד
בית סאחור חנא אטרש
בית לחם אליאס פריג'
אל-בירה איברהים טאוויל
עזה רשאד א-שאווה
חלחול מוחמד מילחים
חברון פאהד קוואסמה
ג'נין אחמד כאמל א-סאדי
יריחו עבדול עזיז סוואיטי
שכם בסאם אלשכעה
קלקיליה אמין נאסר
רמאללה קארים ח'לאף
טולכרם חילמי חאנון
הרשימה אינה מלאה

אחרית דבר

עליית כוחו של אש"ף בשטחים כתוצאה ממערכת בחירות זו נחשבה לאחד מכשלונותיה הגדולים של ישראל בשטחי יהודה ושומרון.[10] היה מובן לכל שאש"ף ניצל את הפתיחות הישראלית בנושא המוניציפלי על מנת לקדם את מטרותיו.[11] כלקח, לא נערכו בחירות ללשכות המסחר בגדה המערבית כפי שתוכנן.[10] התקווה שיכהנו בשטחים ראשי ערים "נוחים" לישראל נגוזה והחלו להישמע האשמות כלפי שר הביטחון, שמעון פרס והיועץ לענייני ערבים של ראש הממשלה, אלוף-משנה דוד פרחי, מקדמי הבחירות בישראל.[12] הדאגות התממשו כשראשי הערים הנבחרים החדשים החלו לקיים בתחומי השיפוט שלהם משטר פוליטי לכל דבר - התנגדות למימוש סיפוח השטחים או לשליטה ישראלית כלשהי בגדה ואף סירוב לקבל מישראל כספים. מוחמד מילחים, ראש עיריית חלחול ופאהד קוואסמה, ראש עיריית חברון, גורשו על ידי ישראל בשנת 1980 ללבנון בשל היותם חברים בוועד הפועל של אש"ף, יחד עם הקאדי של חברון, השייח' רג'ב אל-תמימי.[13] בשנת 1982, הודחו מתפקידם על ידי ישראל שמונה ראשי ערים אחרים.

הערות שוליים

  1. ^ "Pro-plo, Communist Sweep in West Bank Elections: 72.3% of Eligible Voters. Including Women, Participate". JTA, 13 April 1976.
  2. ^ 2.0 2.1 Yehuda Lukacs (1999), Israel, Jordan, and the Peace Process. Syracuse University Press, p141
  3. ^ Pro-plo, Communist Sweep in West Bank Elections: 72.3% of Eligible Voters. Including Women, Particip. JTA, 13 באפריל 2013
  4. ^ 4.0 4.1 40 Years of Israeli Occupation. Applied Research Institute - Jerusalem
  5. ^ משה אלעד, אם תרצו - זו הגדה, עמודים 440–441, חיפה: פרדס, 2015
  6. ^ משה אלעד, אם תרצו - זו הגדה, עמוד 441, חיפה: פרדס, 2015
  7. ^ משה אלעד, אם תרצו - זו הגדה, עמוד 442, חיפה: פרדס, 2015
  8. ^ "Pro-plo, Communist Sweep in West Bank Elections: 72.3% of Eligible Voters. Including Women, Participate". JTA, 13 April 1976.
  9. ^ 9.0 9.1 משה אלעד, אם תרצו - זו הגדה, עמוד 443, חיפה: פרדס, 2015
  10. ^ 10.0 10.1 משה אלעד, אם תרצו - זו הגדה, עמוד 445, חיפה: פרדס, 2015
  11. ^ פסק דין בג”צ 774/83 נגד בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק. פסק דין בנוגע לעריכת בחירות מקומיות בגדה המערבית. 1984
  12. ^ משה אלעד, אם תרצו - זו הגדה, עמודים 445–446, חיפה: פרדס, 2015
  13. ^ Exile of Leaders Leaves Militants in Control of West Bank , באתר הוושינגטון פוסט, 6 במאי 1980

תבנית:בחירות ברשות הפלסטינית

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +197 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png