דבר האבד

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search

דבר האָבֵד בהלכה, הוא היתר לעשות מלאכה שאסורה בחול המועד כאשר עשוי להיגרם לאדם נזק או הפסד באם לא יעשה אותה.

היתר זה הוא גם אם המלאכה היא "מעשה אומן", והוא קיים גם אם עושה זאת עבור אחרים בשכר. כל זאת רק בתנאי שלא דחה את המלאכה בכוונה לחול המועד כשהיה יכול לעשותה מקודם.

לדוגמה: מותר להשקות "בית השלחין" - שדה ששותה תמיד מים ממקור מים שהופסק בחול המועד באונס, ואם לא יושקה בחול המועד ייגרם הפסד לשדה. במקרה כזה מותר להשקות בין ממעיין שנבע תמיד ואין חשש שיופסק, ואפילו ממעיין שנביעתו החלה בחול המועד. לעומת זאת שדה "בית הבעל" שהיא שדה שמשקים אותה פעמים ספורות בשנה ואינה טעונה השקיה תמידית, אסור להשקותה.

גם במקרים של דבר האבד, לא הותרה טרחא יתירה, ולכן המשנה[1] פוסקת שאסור להשקות שדה ממי קילון. בתלמוד[2] הוסבר כי המשנה פוסקת כדעת רבי יהודה שסובר כך במקום אחר[3]. בנוסף, נאסרה השקיה ממי גשמים, מכיוון שחששו חז"ל שמא יבואו לידי טרחה יתירה (לפי פירוש אחד - שמא יבואו להשקות במי קילון, ולפי גרסה שנייה - שמא מי הגשמים הצבורים בשלולית יצטמצמו ויבוא למצב של טרחה יתירה)[4]

יש מהאחרונים שכתב כי היתר מלאכת דבר האבד במועד היא "הותרה" ולא "דחויה", כלומר שהיא מותרת לגמרי ולא מחמת כורח הדבר האבד, ועל כן - במקום שהוא דבר האבד - אין צורך להחמיר ולבצע את המינימום הנדרש[5], ויש מי שצידד - לדעת הסוברים שמלאכת המועד אסורה מדרבנן[6] - שהוא מחלוקת תנאים[7].

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. משנה, מסכת מועד קטן, ‏פרק א', משנה א'.
  2. ^ תלמוד בבלימסכת מועד קטןדף ב', עמוד א'.
  3. ^ תוספתא פרק א'
  4. ^ תלמוד בבלימסכת מועד קטןדף ב', עמוד א'.
  5. ^ הרב משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות, כרך ג', סימן קנ"ב.
  6. ^ ראו ערך איסורי מלאכה בחול המועד: המקור.
  7. רבי יוסף שלום אלישיב, הערות הגרי"ש אלישיב, מסכת מועד קטן, דף י"א, עמוד ב', "מלאכת חוה"מ דאורייתא או דרבנן ובדבר האבד הוי הותרה או דחויה".

NivdakVeushar.png