גורל הגר"א
גורל הגר"א הוא גורל המיוחס לגר"א, ואשר נערך באמצעות פתיחת ספר תנ"ך באופן אקראי וקישור הפסוקים המופיעים בעמוד שנפתח לשאלה העומדת על הפרק. מטרתו היא לקבל תשובה לשאלות בעלות חשיבות רבה.
מקור הגורל[edit | edit source]
מקורו של הגורל אינו ברור לחלוטין, וכן ייחוסו לגר"א. כבר במקורות מימי הבית השני ובספרות חז"ל ישנן דוגמאות להטלת גורל דומה, ובימי הביניים וראשית העת החדשה הנוהג רווח מאוד. בכתביו של הגר"א או של תלמידיו אין כל אזכור לגורל, אולם קיימת מסורת העוברת מפה לאוזן על הדרך לביצועו. לאחרונה הציע פרופ' שרגא בר-און שמקור הייחוס המוטעה בבלבול בין שני חכמים ששמם הפרטי אליהו (הרב אליהו האתמרי והגאון מווילנא).
שיטת ביצוע הגורל[edit | edit source]
לפי המסורת, את הגורל מבצעים תלמידי חכמים גדולים, המתכנסים לצורך כך. הגורל נערך על ידי פתיחת ספר תנ"ך באופן אקראי כך:
"יקח חומש שלם וישים ידיו על פסוק "זה ספר תולדות אדם" (בראשית ה' א') ויאמר פסוק "ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' - וגורל אחד לעזאזל" (ויקרא טז' ח'). ויאמר יהי רצון מלפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו למען שמותיך הקדושים והטהורים היוצאים מס"ת (=מסופי תיבות) הפסוק הזה למפרע (=מהסוף להתחלה) לדלה דלתם ילנן יוֹהָך נָא מָצְפָץ ובשם היוצא מפסוק "ה' מנת... וגו'" (תהילים טז' ה') שהוא רַאַה שתודיעני תכף בהפיכה אחת (=בפתיחה אחת של החומש) שאלתי שהיא כו"כ (=כך וכך) שתהיה אות ז' של ז' אותיות שאמנה בשיטה (=בשורה) הח' כדי שאמצא בו ממנה שאלתי שהיא כו"כ (=כך וכך) בבירור בלי ספק כך יאמר ג"פ (=3 פעמים) ובכל פעם יזכור שאלתו ויהפוך ז' עלין (=עמודים) וז' דפין (=דפים) ז' עמודים (=עמודות) ז' פסוקים ז' שיטין (=שורות) ז' תיבות (=מילים) ז' אותיות ויבקש (=ויחפש) הפסוק שמשם ואילך המתחיל באות ז' ושם תשובתו".
— ספר ילקוט הגורלות זוטא, קונטרס א', הוצאת בקאל ירושלים, תשכ"א
אם אין רמז בפסוק מדלגים לפסוק הבא המתחיל באות בה מסתיים הפסוק. בספר התנ"ך בו משתמשים כל דף מחולק לשתי עמודות, שלא כבספרי התנ"ך הנפוצים.
ביקורת על השימוש בגורל[edit | edit source]
לאורך הדורות נשמעו הסתייגויות רבות ממנהג זה, משום שהוא עומד לכאורה בניגוד לציווי "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" האוסר על היעזרות במקורות מאגיים. הרמב"ם נשאל האם הדבר מותר: "ויורנו בדבר מי שפותח בחומשים על דרך הגורל, האם זה מותר אם לאו... תשובה: מונעים אותו מלעשות כך לגוים, לפי שבזה חילול, אבל לא יוסר (ממינויו) ולא ייענש, וכתב משה"[1]. הרב שלמה קלוגר קובע שאין להשתמש בגורל כדי לקבוע עתידות אך מתיר אותו על מנת לברר מה שייך למה, כגון איזה אבל יזכה באמירת קדיש בבית הכנסת. הוא מביא ראיה לדבריו שחלוקת הארץ לעולים ממצרים[2] וחלוקת התפקידים בבית המקדש[3] נעשו בהגרלה[4].
טקס דומה הוא "פתיחה" באיגרות הקודש, כפי שמבוצע בחלקים מחסידות חב"ד. הרבי מנחם מנדל שניאורסון הביע הסתייגות מעריכת גורל באמצעות ספרי קודש, ובמיוחד כאשר מדובר בשאלות בענייני חולין[5]. יש רבנים בתוך החסידות המותחים ביקורת קשה על מנהג זה בטענה שיש בכך הסרת אחריות מן המבקש, שאינו נדרש לתקן מעשיו אלא סומך על הוראות שמימיות. בנוסף, לטקס הפתיחה באיגרות הקודש אין מקור וסמך כלל, בניגוד לגורל הגר"א. מאידך חסידי חב"ד הנוהגים בכך, רואים בטקס זה שיטת תקשורת המאפשרת כתיבה וקבלת מענה מרבם ולא גורל.
מקרים מפורסמים על שימוש בגורל[edit | edit source]
בשל זרותו של הטקס לעולם היהדות וביקורת שנמתחה על עריכתו הוא נערך לעיתים נדירות, אולם ידועים שלושה מקרים מפורסמים במאה העשרים שנעשה בהם שימוש בגורל.
המקרה הידוע ביותר שבו נעשה שימוש בגורל הגר"א הוא הגורל שערך הרב אריה לוין בשנת 1950 לשם זיהוי גופותיהם של 12 מחללי שיירת הל"ה שלא זוהו לפי סימנים אחרים. על פי המסופר בספרו של שמחה רז "איש צדיק היה" הגורל נערך על פי קביעתו של רבה של ירושלים הרב צבי פסח פרנק, שסבר כי יש הצדקה לכך. לפי תיאורו, בעת עריכת הגורל, לאחר שהופיעו מספר פסוקים כלליים כמו "בקרובי אקדש", ו"לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה" שרומז על הל"ה, החלו להופיע אחד עשר פסוקים הרומזים לסדר הקבורים, כמו "וממטה בנימין בגורל" (יהושע, כ"א, ד') כרומז לחלל בנימין בוגלבסקי, "הלוא בן ימיני" (שמואל א', כ"א) כרומז לחלל עודד בן ימיני, וכיוצא בזה.
שימוש נוסף בגורל עשה ב-1933 רבה של מוסקבה, הרב יעקב קלמס, כאשר נשאל על ידי הרב שאול ישראלי האם עליו לנסות לברוח מרוסיה למרות סכנת המוות שבדבר. הפסוק שעלה בגורל היה "פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי... עד הנהר הגדול נהר פרת (דברים, א', ז')"[6].
גורל נוסף ערך רבי אהרן קוטלר כאשר רצה לעלות מרוסיה לארץ ישראל, אך הרב משה פיינשטיין הפציר בו להגיע לארצות הברית כדי לחזק את היהדות בארצות הברית שהייתה בתקופה זו כ"מדבר שממה". הפסוק שעלה בגורל היה "ויאמר ה' אל אהרון לך לקראת משה המדברה"[7].
שימוש נוסף בגורל עשה הרב חיים מוולוז'ין, בהתאם לדרישת הממשלה להכניס לישיבת וולוז'ין לימודי חול, הפסוק שעלה בגורל הוא "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אישה לה'" ומכאן הסיק הגר"ח לסגור את הישיבה ולא להכניס בה לימודי חול. שימוש נוסף בגורל נעשה על ידי הרב יחיאל מיכל גורדון, כאשר עלה ספק בישיבה האם לעלות לארץ ישראל או להשאר בעיירה לומז'ה, סיכומו של הגורל אינו ידוע אך לאחריו עלתה הישיבה לישראל והשתקעה בעיר פתח תקווה עד היום, אף שלאחר מחלוקת בין ראשי הישיבה נסגרה הישיבה וכיום היא משמשת ככולל.
כמו כן מסופר על רבי אהרן יהודה לייב שטינמן ביצע את הגורל בעת בריחתו מפולין לשווייץ.
ראו גם[edit | edit source]
- אורים ותומים
לקריאה נוספת[edit | edit source]
- זאב גרינולד, גורל הגר"א, פרקי אמונה והגות, קובץ עובדות נרחב, הוצאת גיטלר, ירושלים.
- שמחה רז, איש צדיק היה - מסכת חייו של רבי אריה לוין, הוצאת ש. זק ושות', עמודים : 111-117.
קישורים חיצוניים[edit | edit source]
- שרגא בר און, "גורל (המיוחס ל)הגר"א - על שימושים מנטיים בתורה", תעודה כו' (תשע"ד): 521-582.
הערות שוליים[edit | edit source]
- ^ תשובות הרמב"ם, מהדורת יהושע בלאו, סימן קעב
- ^ ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק נ"ג
- ^ משנה תמיד פרק ג, משנה א
- ^ שו"ת האלף לך שלמה חלק או"ח סימן סב
- ^ שניאורסון, מנחם מנדל, 1902-1994, ספר השיחות תשמ"ט - חלק ב -עמ' 489, הערה 98, באתר HebrewBooks
- ^ מרן הגאון שאול ישראלי זצ"ל, אתר ארץ חמדה
- ^ ר' אהרון קוטלר, באתר הידברות
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0).
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +5486 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
