גביני

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search

גְּבִיני היה כהן[1] ידוע שהיה אחד מ-15 הממונים שהיו בבית המקדש, והיה אחראי הכריזה בבית המקדש לקרוא לכהנים, ללויים ולישראלים לעבודות בית המקדש.

תפקידו ככרוז

גביני מופיע במשנה במסכת שקלים, בתיאור 15 בעלי התפקידים החשובים בבית המקדש (כמו נסכים, פיָסות, לחם הפנים ועוד), וגביני נכלל ברשימה בתפקיד הכרוז[2]. הכרוז שהשמיע גביני היה: "עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם"[3].

מועד הכרוז היה מדי יום סמוך לעלות השחר. קריאת הגבר המופיעה במספר מקומות בספרות חז"ל[4], לדעת חלק מהתנאים והאמוראים היא הכרוז של גביני[5]. על המקום ממנו הושמע הכרוז קיימות דעות שונות באחרונים: יש מהם הסוברים שהיה זה לפני שער בית המוקד, שם ישנו הכהנים[6], ויש הסוברים כי היה זה מעל מגדל בחומת הר הבית הקרוי "בירה" (יש המזהים אותה עם מצודת אנטוניה)[7].

לדעת רבי ישכר תמר מנהג קריאת השמש לבית הכנסת, שהיה נפוץ בקהילות רבות (בחלקן רק בימי הסליחות), הוא שריד או גלגול מקריאתו של גביני[8].

קולו החזק

חז"ל מספרים שקולו הגיע למרחקים, עד ש"מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז" (המרחק מיריחו לירושלים הוא כ-30 ק"מ)[9]. נחלקו באחרונים אם תופעת קולו שהגיע למרחק רב הייתה תופעה טבעית, מכך שגביני ניחן בקול חזק במיוחד[10], או שהייתה בדרך נס[11].

התלמוד מספר גם על אגריפס השני שעבר במקום המרוחק שלוש פרסות מבית המקדש, ושמע עד אליו את קולו של גביני, ולאות הוקרה והערכה על כך נתן לו מתנות רבות[12].

הרמב"ם מציין שגביני, כמו שאר הממונים במקדש, היה ממונה על עובדים רבים שביצעו את המלאכה, וכך הכרוז הקורא להתחלת עבודת המקדש היה מושמע לפעמים על ידו ולפעמים על ידיהם[13]. באחרונים ציינו שאכן רק גביני עצמו הצטיין בקול חזק כל כך, ולא שאר העובדים שתחתיו[14], וכן ציינו אחרונים שייתכן שהקול לא היה נשמע למרחקים אלו באופן חלק וברור, אלא היה נשמע הד כלשהו[15], וכן שהדבר לא היה באופן קבוע מדי יום[16].

גביני בן חרסון

בקהלת רבה מופיע אדם בשם גביני בן חרסון, שמסופר עליו כי קיבל בירושה מאביו (חרסון) הון עתק. גביני היה גלמוד ובודד, סומא באחת מעיניו, לא היה לו אישה או אח, ואפילו לא חבר[17]. ביום שמת גביני, נולד שר בבלי בשם בלשאצר[18]. יש ממפרשי המדרש שכתבו, על פי דברי המדרש, כי כל הרכוש של גביני בא לידי בלשאצר זה[19]. ככל הנראה אין קשר בין שניים אלו שנקראו בשם "גביני"[20].

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ רבי עובדיה מברטנורא, ברטנורא, על מסכת תמיד, פרק ג', משנה ח'; רבי יששכר בר איילנבורג, באר שבע, על מסכת תמיד, דף כ"ו, עמוד א', ד"ה מקריאת הגבר; רבי דוד פרנקל, קרבן העדה, על מסכת סוכה, פרק ה', הלכה ה', ד"ה ה"ג גביני כרוז; רבי ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל, על מסכת תמיד, פרק ג', משנה ח', יכין, אות ס"ב.
  2. ^ משנהמסכת שקלים, ‏פרק ה', משנה א'.
  3. ^ תלמוד בבלימסכת יומאדף כ', עמוד ב'.
  4. ^ ראו משנהמסכת יומא, ‏פרק א', משנה ח'; משנהמסכת תמיד, ‏פרק א', משנה ב'; מסכתות קטנות, אבות דרבי נתן, נוסחא ב', פרק ג'; ועוד.
  5. ^ תלמוד בבלימסכת יומאדף כ', עמוד ב'. וראו רבי מנחם המאירי, בית הבחירה, מסכת תמיד, על דף כ"ח, עמוד ב', ד"ה המשנה השניה, שמבאר על פי דעות אלו.
  6. ^ רבי ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל, תמיד, פרק ג', משנה ח', יכין, אות ס"ב.
  7. ^ רבי ישכר תמר, עלי תמר, על ירושלמי מסכת שקלים, פרק ה', הלכה א', ד"ה גביני (בד"ה במדרש). וראו השערת חנוך יהודה קאהוט, ערוך השלם, ‏ערך גְּבִינַי כְּרוּז, וינה תרל"ח-תרנ"ב, עמ' רכ"ח, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר), לפיו הכרוז היה מושמע מראש ההר.
  8. ^ רבי ישכר תמר, עלי תמר, על ירושלמי מסכת שקלים, פרק ה', הלכה א', ד"ה גביני.
  9. ^ משנהמסכת תמיד, ‏פרק ג', משנה ח'. ראו גם בתלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ה', הלכה א' המציין מרחק דומה: שמונה פרסות. לעומת זאת בברייתא בתלמוד בבלימסכת יומאדף כ', עמוד ב' מופיע רק שלושה פרסות (מרחק הגדול מ-10 ק"מ), וראו בריטב"א, על מסכת יומא, דף כ', עמוד ב', ד"ה והיה קולו, ותוספות הרא"ש על מסכת יומא, שם, ותוספות ישנים, על מסכת יומא, שם, בשם רבנו שמואל, שסבורים שהן דעות חלוקות (ולא כדעת רבנו תם שרמת הקול הנשמע הייתה פוחתת והולכת לפי המרחק; ראו עוד להלן), וכך סובר רבי שלמה עדני, מלאכת שלמה, שקלים, פרק ה', משנה א', ד"ה גביני.
  10. ^ ראו רבי יום-טוב ליפמן הלר, תוספות יום טוב, על מסכת תמיד, פרק ג', משנה ח'; רבי ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל, תמיד, פרק ג', משנה ח', יכין, אות ס"ז.
  11. ^ רבי ישכר תמר, עלי תמר, על ירושלמי מסכת פסחים, פרק ה', הלכה ה', סוד"ה ניתן (א).
  12. ^ תלמוד בבלימסכת יומאדף כ', עמוד ב'. ובתלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ה', הלכה א' מופיע שהמקום היה מרוחק שמונה פרסות.
  13. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ז', הלכה ב'.
  14. ^ רבי ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל, תמיד, פרק ג', משנה ח', יכין, אות ס"ז.
  15. ^ רבי ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל, תמיד, פרק ג', משנה ח', יכין, אות ס"ז; וראו מרבי ישכר תמר, עלי תמר, על ירושלמי מסכת פסחים, פרק ה', הלכה ה', סוד"ה ניתן (א), הסבור שהקול שנשמע עד שמונה פרסאות (כפי הגרסה בירושלמי; ראו לעיל) היה רק הד. אמנם ראו ריטב"א, יומא, דף כ', עמוד ב', ד"ה והיה קולו, ותוספות הרא"ש על מסכת יומא, שם, ותוספות ישנים, על מסכת יומא, שם, בשם רבנו שמואל, שהביאו דעה (דעת רבנו תם) שעד שלושה פרסות היה הקול נשמע באופן ברור שניתן להבין את הנאמר, ואילו ליריחו הגיע רק הד, וראו שם שהקשו וחלקו על דעה זו.
  16. ^ רבי ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל, תמיד, פרק ג', משנה ח', יכין, אות ס"ז; רבי ישכר תמר, עלי תמר, על ירושלמי מסכת שקלים, פרק ה', הלכה א', ד"ה גביני (בד"ה במדרש), שהמעשה עם אגריפס היה רק כשהרים את קולו באופן חריג.
  17. ^ קהלת רבה, פרשה ד' (א, ח).
  18. ^ קהלת רבה, פרשה ד' (א, ח). לכאורה אין זה בלשאצר המוכר - בין היתר - מספר דניאל, שקדם מאות שנים לבלשאצר זה שבתקופת גביני.
  19. ^ רבי יששכר בער כ"ץ, מתנות כהונה, על המדרש שם.
  20. ^ ראו אברהם מברך, ‏"על משפחות עשירות בארץ בזמן הבית השני", בתוך: היכל שלמה, ירושלים תש"מ, עמ' 326, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר). וראו גם אצל רבי אהרן הימן, תולדות תנאים ואמוראים, ‏ערכים "גביני" ו"גביני בן חרסון", ירושלים תשכ"ד, עמ' 300–301, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר), שהביאם בערכים נפרדים. וראו אצל חנוך יהודה קאהוט, ערוך השלם, ‏ערך גְּבִינַי כְּרוּז, וינה תרל"ח-תרנ"ב, עמ' רכ"ח, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).


NivdakVeushar.png