ג'נין
| ||||||||||||||||||
גֶּ'נִין (בערבית: جنين) היא עיר בגבול בין צפון השומרון לדרום עמק יזרעאל הנמצאת בתחומי הרשות הפלסטינית (שטח A). מרבית תושביה מוסלמים ומיעוטם נוצרים. בעיר עצמה מתגוררים כ-39 אלף תושבים ובמחוז ג'נין כ-250 אלף נוספים. 54% מהתושבים הם צעירים מתחת לגיל 20 (נתונים משנת 1997). רבים מתושבי העיר מתפרנסים מחקלאות ומייצור פחם עץ.
במרכז העיר נמצא מחנה הפליטים ג'נין, המאכלס פליטים פלסטינים מתקופת מלחמת העצמאות וצאצאיהם.
היסטוריה[edit | edit source]
לפי המקרא, בתקופת ההתנחלות בארץ, הוקמה במקום עיר הלויים עין גנים בנחלת שבט יששכר.[1] במהלך השנים הוסב שם העיר ל"גינת". חוקרי ארץ ישראל: הנוסע אשתורי הפרחי והחוקר ישעיהו פרס זיהו את עין גנים עם ג'נין של ימינו.[2]
בספר יהודית מוזכרת "גיני" כיישוב יהודי אשר סמוך אליו חנה מחנה הוליפרנס.[3] יוסף בן מתתיהו מזכיר בספרו "מלחמת היהודים" את גנים כיישוב הממוקם בצפון השומרון.[4]
הצלבנים קראו לג'נין "גרין הגדולה" לעומת זרעין שנקראה "גרין הקטנה" (לה פטיט גרין). סמיכות השמות הייתה ככל הנראה משום שההולך משומרון צפונה עובר בג'נין ואחר כך בזרעין שבעמק יזרעאל.[5] ידוע כי יהודים התגוררו בעיר בתקופת ימי הביניים ועסקו במסחר וברפואה.
במחצית הראשונה של המאה ה-17 ביקר בארץ ישראל הכומר אבגניוס רוג'ה, ודיווח כי הנוצרים והיהודים העוברים במקום, נאלצים לשלם כופר כשברצונם להגיע מהגליל לירושלים.[6]
המאה ה-20[edit | edit source]
במלחמת העולם הראשונה שימשה ג'נין בסיס לכוחות של האימפריה העות'מאנית וגרמניה. בכניסה לעיר ממערב אנדרטה של חיל האוויר של הצבא הגרמני לנופליו במלחמה - קיר אבן ועליו מדחף של מטוס.
בראשית שנות ה-20 הייתה ג'נין מרכז המחוז שכלל את צפון הרי השומרון ודרום עמק יזרעאל. התגוררו בג'נין כ-1500 ערבים מוסלמים. היה בה שוק, שני מסגדים, שני בתי ספר, בית דואר וטלגרף. בשנת 1922, הוקם מחנה צבא בריטי באתר אל-ח'רוּבֶה 3 ק"מ מצפון מזרח לגרעין העיר דאז. המחנה הוקם בעבודת כפיים של חבורות חלוצים וחלוצות אנשי העלייה השלישית שאורגנו על ידי הסתדרות העובדים, ביניהם חבורה בשם: 'קבוצת וילנה'; שכרם שולם מתקציב 'העבודות הציבוריות' שיזם הממשל הבריטי בארץ ישראל.[7] על פי מפקד האוכלוסין הבריטי של 1922, באותה תקופה התגוררו בעיר 2637 תושבים, מתוכם שבעה יהודים[8] אשר מרביתם שרתו במשטרת ג'נין, ובשנת 1931[9] התגוררו בעיר 4 יהודים בלבד.
בשנת 1943 הכינה מפקדת ההגנה בראשות משה סנה תוכנית התיישבות, אשר הציעה להקים בסביבות ג'נין כעשרה יישובים חדשים, וזאת במטרה להקיף את העיר ביישוב יהודי, אך תוכנית זו לא יצאה לפועל.
מפגעים בראשות עז א-דין אל-קסאם יצאו מן העיר בתקופת המנדט הבריטי ופגעו באוכלוסייה היהודית. בתקופת מאורעות 1936–1939 שימשה העיר בסיס לכנופיות.
ערך מורחב – הקרב על ג'נין (1948)
במלחמת העצמאות כוח של צה"ל שכלל את גדוד 21 בחטיבת כרמלי כבש את ג'נין לזמן קצר אך נסוג בשל מתקפת נגד של הכוחות העיראקים בסיוע כוחות מקומיים, תוך שהוא סופג אבדות כבדות. בקרב אשר התקיים ביום 3 ביוני 1948 נהרגו 45 לוחמים מגדוד 21. לוחם אצ"ל ברוך מזרחי, גר, מוסלמי במקור, נשלח לג'נין ונתפס. הוא נהרג וגופתו הוחבאה במערה ליד ג'בע בצפון השומרון. בסיום המלחמה נכללה העיר בשטחי יהודה ושומרון שבשליטת ירדן.
בתקופת פעולות התגמול חדרו כוחות צה"ל לעיר ושבו שבויים, במטרה להחליפם ביצחק ג'יבלי, לוחם 101 שנפל בשבי בפעולה בעזון.
במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את יהודה ושומרון מהירדנים, ובכללה את העיר ג'נין. במסגרת הסכמי אוסלו נמסרה העיר בשנת 1996 לשליטת הרשות הפלסטינית והיא ממוקמת על שטח A.
במרץ 1983 בבית ספר תיכון ביישוב עראבה שליד ג'נין הופיעה תופעה של קשיי נשימה ושל הרגשת ריחות מוזרים בקרב התלמידות, שהתפשטה לבתי ספר נוספים בגדה המערבית. התסמונת כונתה "תסמונת ג'נין". בקרב האוכלוסייה הערבית נפוצה תאוריית קונספירציה, שהתגלתה כמופרכת, לפיה מדובר בניסיון הרעלה של ישראל, על מנת לפגוע בפוריות של הבנות הערביות.[10]
המאה ה-21[edit | edit source]
במהלך האינתיפאדה השנייה הייתה העיר מעוז של תנועת הג'יהאד האיסלאמי, ונודעה במספר הרב של מחבלים מתאבדים אשר יצאו ממנה לשטח ישראל. בשל כך היא אף זכתה לכינוי "בירת המתאבדים". באפריל 2002 יצא צה"ל למבצע חומת מגן, על מנת לבלום את סדרת הפיגועים, ובפרט פיגועי ההתאבדות, שיצאו מיהודה ושומרון. אחת הפעולות המרכזיות במבצע הייתה הקרב במחנה הפליטים ג'נין. גם לאחר תום מבצע חומת מגן המשיכו מחבלים לפעול בעיר, אשר נקלעה לתוהו ובוהו מנהלי, ופעילי הג'יהאד האיסלאמי וגדודי חללי אל אקצא (בראשות זכריה זביידי) המשיכו בניסיונות להוציא פיגועים לשטח ישראל, ובעיקר לערים חדרה, עפולה ונתניה.
השלמת בניית גדר ההפרדה בצפון השומרון, הפעילות הנרחבת של צה"ל והשב"כ בעיר ובכפרים הסמוכים לה והתחזקות מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית בעיר בסיוע ארצות הברית, הובילו לירידה דרסטית בכמות הפיגועים היוצאים מג'נין, אף שחוליות טרור המשיכו לנסות להוציא לפועל פיגועים בשומרון ובשטח מדינת ישראל. במקביל לכך חל שיפור במצבה הכלכלי והמנהלי של העיר ובחופש התנועה שמאפשר צה"ל באזור.[11]
מחנה הפליטים ג'נין[edit | edit source]
מחנה הפליטים ג'נין הוקם בשטח העיר ג'נין בשנת 1953, למגוריהם של פליטים פלסטינים שנמלטו במהלך מלחמת העצמאות, בעיקר מהכרמל ומאזור חיפה. שטחו הנוכחי של המחנה הוא 0.42 קמ"ר, ורשומים בו יותר מ-16,000 פליטים.
במהלך מבצע חומת מגן, בשנת 2002, נערך במחנה קרב קשה בין כוחות צה"ל ובין מחבלים. המאמץ להכריע את המחבלים שהתרכזו במרכז מחנה הפליטים הביא לאבדות רבות בקרב הפלסטינים, ולהרס רב במחנה הפליטים ג'נין, לאחרי שהוחלט להרוס כל בית שבו יש חשש להסתתרות מחבלים וכן עקב ריבוי מטעני החבלה שהוטמנו ברחבי המחנה ואף בעיר ג'נין עצמה. נוהל הריסת הבית כלל כריזת אזהרה לפינוי הבניין ומתן הזדמנות למבוקשים להסגיר את עצמם לפני שהדחפור החל לטלטל את הבית עם ה"סכין" שלו. בישראל העריכו כי נהרסו כ־80 בתים בשטח שגודלו כעשרה דונם.[12] אך ארגוני זכויות אדם טענו שישראל הרסה 140–170 בתים לחלוטין וגרמה נזק חלקי למספר רב יותר של מבנים, ושתוך כדי הריסת הבתים פגעו גם באזרחים לא חמושים רבים. שיא ההרס נגרם בשכונת חאוואשין, שנהרסה ושוטחה כליל באמצעות הדחפורים המשוריינים, בעקבות הערכות ששם מצויים רוב המחבלים ורוב מלכודות הנפץ שהכינו הפלסטינים. הקרב הסתיים עם 23 חיילים ישראלים הרוגים ו-52 פלסטינים הרוגים, רובם מחבלים. הקרב זכה לתהודה בינלאומית עקב ההרס הרב וההאשמות שהעלו הפלסטינים על טבח שביצע צה"ל במחנה, שהופרכו בסופו של דבר.
קישורים חיצוניים[edit | edit source]
- אבי יששכרוף וזיו קורן, בג'נין יורים, אבל רק כדורי צבע, באתר וואלה! NEWS, 22 באפריל 2015
- מחנה הפליטים ג'נין, באתר אונר"א
- אהרן אורבך, עמיחי מרחביה ואוריאל שרעבי, עין גנים: ההיסטוריה היהודית בג'נין, ירושלים תשס"ה
- יואל אליצור, עין גנים, בית הגן וג'נין, על אתר - ביטאון לענייני ארץ ישראל במקורות
- רפאל ישראלי, על תסמונת ג'נין - 1983, "ג'רוזלם פוסט", 5 במרץ 2002 (באנגלית)
- Raphael Israeli, Poison - modern manifestations of blood libel, Lexington Books, 2002
- גדעון לוי, מחנה ג'נין הניף דגל לבן, באתר הארץ, 19 ביוני 2016
- מידע על אתר ג'נין, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
הערות שוליים[edit | edit source]
- ^ ספר יהושע י"ט, כ"א / יהושע כ"א, כ"ט.
- ^ ישעיהו פרס, ארץ-ישראל: ספר-המסעות, ירושלים תרפ"א, עמ' 286.
- ^ יהודית ג', י'.
- ^ ספר ג', ג', ד'.
- ^ צבי אילן, הערך: "יזרעאל הקדומה", 78 טיולים ברחבי ישראל, 1975.
- ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים בארץ-ישראל, עמ' 334.
- ^ יעל ויילר (ישראל), עבודתה של 'קבוצת וילנה' במחנה הצבא הבריטי, בגבעת ח'רוּבּה ליד ג'נין, ועלייתה להתיישבות בכנרת (תרפ"ב, 1922-1921, מחקרי יהודה ושומרון, קובץ יד, אריאל תשס"ה-2005, עמ' 232-223.
- ^ Palestine Census ( 1922), archive.org
- ^ מפת ג'נין, 1930, מאת מחלקת המדידות של ממשלת המנדט. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית, 1930
- ^ R.Israeli
- ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, ג'נין? ג'נין!, באתר הארץ, 19.9.08
- ^ אתר משרד החוץ
 | ||
|---|---|---|
| ערים | ג'נין • קבטיה | 
|
| מועצות מקומיות | • עג'ה • עראבה • בירקין • דחיית סבאח אל-חיר • דיר אבו דעיף • ג'בע • כפר דאן • כפר ראעי • מיית'לון • סילת אל-חארית'יה • סילת א-ד'אהר • יעבד • אל-יאמון • א-זבאבדה | |
| כפרים | • עאנין • ענזה • ערקא • עראנה • אל-עטארה • ברטעה • בית קאד • ביר אל-באשה • דיר ע'זאלה • פח'מה • פנדקומיה • פקועה • ג'למה • ג'לבון • ג'לקמוס • ג'ודידה • כופיראת • מירקה • מסיליה • אל-מע 'ייר • נזלת זיד • רומאנה • סנור • א-שהאדה • סיר • ח'ירבת א-טייבה • תיעניכ • טורה אל-ע'רביה • אום א-ריחאן • אום אל-תות • זובובא • יעבד | |
| מחנות פליטים | מחנה הפליטים ג'נין | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית.
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +2423 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
