ברוך מקונסטנטין

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to navigation Jump to search
ברוך מקונסטנטין
אין תמונה חופשית
מדינה האיחוד הפולני-ליטאי
מקום מגורים האיחוד הפולני-ליטאיהאיחוד הפולני-ליטאיקונסטנטין ישן , ווהליןהאיחוד הפולני-ליטאי האיחוד הפולני-ליטאיהאיחוד הפולני-ליטאיביאלה פודולסק , לובליןהאיחוד הפולני-ליטאי
כינויים נוספים ברוך מארץ יוון
פעילות בולטת מראשי ועד ארבע ארצות, שתדלן
ידוע בשל מאבקו ברבי יהונתן אייבשיץ, מאבקו בפרנקיסטים
השקפה דתית יהדות אורתודוקסית
צאצאים רבי יוסף ממזריטש

ברוך מקונסטנטין, או: ברוך מארץ יוון, היה איש עסקים, שתדלן ועסקן יהודי בעל השפעה באיחוד הפולני-ליטאי. התפרסם בשל מאבקו חסר הפשרות ברבי יהונתן אייבשיץ, ובמלחמתו בפרנקיסטים.

ביוגרפיה[edit | edit source]

מוצאו מקונסטנטין ישן. שם אביו היה רבי דוד מצאצאי רבי שלום שכנא מלובלין. בצעירותו למד בברלין אצל רבי יעקב יהושע פלק בעל ה"פני יהושע". התגורר בקונסטנטין ישן ותקופה מחייו בעיר ביאלה פודולסק.

היה מקורב מאוד להיינריך פון בריהל (אנ'), איש אמונו של אוגוסט השני, מלך פולין, והפוליטיקאי החזק בפולין, ולשדלוניצקי שר הכספים סגן שר האוצר של פולין. לצורך עסקיו היה מבקר רבות בוורשה ובדרזדן – שם הייתה חצרו של מלך פולין.

ברוך היה אחד מהיהודים רבי ההשפעה בפולין, ולא היסס לעשות שימוש בכחו והשפעתו בחצר המלוכה; ההיסטוריון צבי היינריך גרץ שפט אותו לחומרה וכתב עליו: "הוא הנותן את ישראל לחרפה ואשם בחטא חלול השם, והי' מן האלמים והתקיפים וסרסור עושה דבר המיניסטער הזכסוני בריהל המפורסם לגנאי בתולדות פולין בימי מלכות אויגוסט השני"[1].

מאבקו ברבי יהונתן אייבשיץ[edit | edit source]

היינריך פון בריהל (אנ'), פטרונו של ברוך מקונסטנטין

יחד עם מחותנו לעתיד – רבי יעקב עמדין, לחם ברבי יהונתן אייבשיץ עם פרוץ הפולמוס על השתייכות לשבתאים. הוא סירב להצעות שוחד בסכומים של מאות זהובים על מנת שיפסיק את מלחמתו, ואף מימן חלק גדול מהמאבק[2]. ברוך לא נמנע מלנקוט באמצעים כמו הלשנה ומאסר של תומכי רבי יהונתן, והתכתב עם רבי אריה לייב מאמסטרדם והיעב"ץ בנושא המאבק[3].

רבי יעקב עמדין שיבחו בספריו על המאבק שהוביל, וכתב עליו:

הוא האיש נלחם מלחמות ה' בעדי, נגד הפריצים חיים לובלין ואביו. ואז לא היה עשיר, רק היה תקיף ודבריו נשמעים אצל שררות דפולין. והביא את ר' אברהם חיימס פרנס הועד דארבע ארצות עתה לתפיסה, אף שהיה יכול להרויח שוחד לכיסו אם היה דעתו נוטה אחר הבצע, ולהיות ידו עם צד המתנגד אלי, לא אבה מהם בצע כסף ועשה לשם שמים להלחם נגד התקיפים הנ"ל. ופיזר גם מעט שלו על דבר כבוד שמו יתברך וקנאת תורתו, ונתן לו ה' שכרו, גדלו ורוממו. בשנה שעברה נתעשר בעשירות גדולה לפי הנשמע

שיא פעילותו הייתה בכינוס ועד ארבע ארצות שהתכנס בקונסטנטין בחודשי אב אלול תקי"א בראשות הפרנס אברהם מליסא שהיה גם הוא מחותנו של רבי יעקב עמדין; בכינוס זה ניסו השנים לפעול להחרמת רבי יהונתן אך נכשלו, ובפעילותו של רבי יעקב חיים הלפרין רבה של לובלין שהיה מתלמידיו הבולטים של רבי יהונתן, הוחרמו מתנגדיו של רבי יהונתן ובראשם רבי יעקב עמדין – מחותנם של אברהם וברוך.

בעקבות זאת פעל ברוך למאסרו של הרב הלפרין, ופנה לשדלניצקי שר הכספים של הממלכה הפולנית לאסור את מכריזי החרם בתואנה שהחרמת אדם ממדינה זרה (רבי יעקב עמדין – כנגדו כוון החרם) עלול לגרום סכסוך פוליטי. רבי יעקב חיים הספיק להימלט מבעוד מועד, ובמקומו נאסר אביו הפרנס אברהם חיימס', כערובה לכך שבנו יבוא לכינוס נוסף ויבטל את החרם שהכריז, אך הפרנס שוחרר לבסוף בעקבות התדהמה בדעת הקהל מהמאסר[4].

גם בוועד שנערך בתשרי תקי"ד בירוסלב נכשל ברוך, והחרם על מתנגדי רבי יהונתן אייבשיץ הוכרז שוב על ידי אברהם חיימס' ובנו רבי יעקב מלובלין. לפי אהרן מרכוס הביא ברוך לביטולו של ועד ארבע הארצות כנקמה על כשלונו[5] אם כי על כך יצאו עוררין[6].

מאבקו בפרנקיסטים[edit | edit source]

מאוחר יותר, בשנת 1759, עם התפשטות הפרנקיסטים, השלים ברוך עם יריבו אברהם בן חיים, ופעל יחד עמו נגד התנועה החדשה; ברוך היה מראשי הלוחמים בפולין, וקיים התכתבות עם רבנים רבים, בהם: רבי חיים הכהן רפפורט, רבי אברהם אביש מליסא, ורבי יעקב עמדין.

הוא נסע לוורשה, וניסה לפעול אצל היינריך פון בריהל שיאסור על פעילות התנועה, תוך דגש על חוקי הכנסייה הנוגדים את ייסודה של התנועה החדשה[7], ולביטול הגזירה על התלמוד לאחר שריפת התלמוד שנערכה בקמניץ באותה השנה. ברוך גם תרם מהונו סכום של 100 אדומים להוצאות המאבק ודאג להציע את עמדת היהדות בפני הנונציו האפיפיורי[8]. כאשר נאסר יעקב פרנק במבצר צ'נסטוחוב, נסע ברוך למוסקבה על מנת להסביר לשלטונות הרוסיים את הסכנה הנשקפת ממנו[9].

משפחתו[edit | edit source]

הערות שוליים[edit | edit source]

  1. ^ היינריך גרץ, דברי ימי ישראל, חלק ח', עמ' 487.
  2. ^ שלמה ברוך ניסנבוים, ‏לקורות היהודים בלובלין, לובלין תר"ף, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  3. ^ רבי יעקב עמדין, ‏תורת הקנאות, לבוב תר"ל, עמ' 123, באתר אוצר החכמה.
  4. ^ מאיר וונדר, ‏"תולדות קהילת ירוסלב: רבניה וחשוביה", בתוך: ישורון (מאסף תורני), קובץ כ"ג, ירושלים תש"ע עמ' תקפ"ב, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  5. ^ אהרן מרכוס, ‏החסידות, תל אביב תשי"ד, עמ' 22, באתר אוצר החכמה.
  6. ^ רבי יקותיאל אריה קמלהאר, ‏דור דעה - ת"ק תר"כ, ניו יורק תשי"ג, עמ' י"ד, באתר אוצר החכמה.
  7. ^ ספר קהילה, ‏ביאלה-פודאלאסקה, ישראל תשכ"א, עמ' 17, באתר אוצר החכמה.
  8. ^ רבי יעקב עמדין, ‏ספר שמוש, אלטונא תקי"ח, עמ' ג', באתר אוצר החכמה.
  9. ^ יוסף מייזל, ‏ר' שאול פנחס רבינוביץ, ירושלים תש"ג, עמ' 153, באתר אוצר החכמה.

NivdakVeushar.png