רבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search

שגיאת לואה ביחידה יחידה:גיל_לערכי_אישים בשורה 20: attempt to compare table with number.


הרב ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ' (ו' בתשרי ה'תרע"ה, 26 בספטמבר 1914, פרצ'ב פולין - כ"ז בכסלו ה'תשנ"ח, 26 בדצמבר 1997, פתח תקווה ישראל), היה האדמו"ר ממונקאטש, משנת ה'תרצ"ז עד לשנת ה'תש"ה. לאחר מכן שימש כרבה של סאו פאולו בברזיל, ומשנת ה'תשכ"ג כיהן כרבה של חולון. באחרית ימיו ישב בפתח תקווה.

ביוגרפיה

נולד כבנם השלישי של יוטא[1] והאדמו"ר רבי נתן דוד רבינוביץ מפארציווא. שמעו הגיע לאוזני רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאץ' שחיפש חתן לבתו היחידה - חיה פרימא רבקה. רבי חיים אלעזר נסע לשדליץ לפגוש את הילד והחליט על השידוך. התארס בגיל צעיר. נישואיו התקיימו במונקאטש בי"ז באדר ה'תרצ"ג (15 במרץ 1933)[2].

בב' בסיוון ה'תרצ"ז, כשהיה בן 22 שנה, נפטר חותנו והרב רבינוביץ הפך לאדמו"ר. הוא עמד בראשות ישיבת "דרכי תשובה" שמנתה למעלה מארבע מאות תלמידים, עסק בפיקוח על כשרות, מקוואות, גיטין וקידושין. כאב"ד וישב בדיני תורה מסובכים שהגיעו מכל המחוז. כחודש לאחר פטירת חותנו, ב-11 ביוני 1937, נקרא לשירות בן חצי שנה בצבא הצ'כוסלובקי[3]. הוא התפרסם גם מחוץ לארצו. במאמר בביטאון המפלגה הנאצית, ה"פלקישר באובכטר", נכתב שהוא "שליטה למעשה" של רותניה הקרפטית[4].

מלחמת העולם השנייה פרצה כשנתיים וחצי לאחר מינויו לאדמו"ר. מאחר שהייתה לו אזרחות פולנית, הוא גורש עם עוד 80,000 יהודים אזרחי פולין למחנה קמניץ-פודולסקי. בדרך למחנה ברח עם בנו בכורו לבודפשט. במהלך שהותו בבודפשט סיכן את עצמו אצל השלטונות ההונגרים כדי להציל אלפי יהודים, בין היתר כדי להשיג סרטיפיקטים ליהודי פולין כדי שיוכלו להיכנס להונגריה.

בארץ ישראל

בית הכנסת מונקאטש בפתח תקווה
בנו הרב יצחק יעקב רבינוביץ, האדמו"ר מדינוב

בשנת 1944 הצליחו בעזרת יעקב גריפל, נציג אגודת ישראל בקושטא, לקבל סרטיפיקטים לארץ ישראל, לו ולבני משפחתו, ועלה אליה. בכ"ו בניסן ה'תש"ה (1945) נפטרה אשתו משחפת בירושלים[5]. בתקופת חוליה הוא טיפל בה ממושכות. חסידי מונקאטש שבירושלים ראו אותו כ"מודרני" ו"ציוני" וכמי שסטה מדרך חותנו, ובכך למעשה חדל לשמש כאדמו"ר.

בשנת ה'תש"ז נישא ליהודית ולהאוז, אז בת 18, עבר לברזיל וקיבל את רבנות סאו פאולו ויהדות ברזיל. במשרתו זו נהג כרב אורתודוקסי-מודרני, ללא סממנים חסידיים. לאחר הקמת מדינת ישראל תמך בה הרב רבינוביץ', מה שהבליט עוד יותר את השקפתו הציונית. את ילדיו שלח ללמוד בישיבת טלז שבקליבלנד, אוהיו, בתקווה שירכשו לימודים תורניים ובמקביל ישיגו גם תארים אקדמיים.

בהשתדלות שרידי חסידי מונקאטש בארצות הברית, ובעידודו הנמרץ של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, שוכנע בנו של הרב רבינוביץ', משה יהודה לייב, לקבל על עצמו את כס האדמו"ר ממונקאטש. בשנת תשכ"ב התקיימה חתונתו, שבה השתתף הרב רבינוביץ', אך לא ליווה את בנו לחופה כנהוג. מייד לאחר מכן הוכתר רבי משה לייב לאדמו"ר. הוא תבע את אביו לדין על רכוש של אדמו"רי החסידות הקודמים, ובמיוחד ספריהם[דרושה הבהרה][6]. הקרע בין האב לבנו המשיך עד פטירת האב.

בשנת ה'תשכ"ג מונה הרב רבינוביץ' לרב הראשי לעיר חולון[7], על אף שבאותה העת כיהן כרב העיר הרב שמעיה דוד ויין, שתבע אותו על כך לדין תורה[8]. לאחר שפרש לגמלאות בשנת ה'תשל"ו עבר לפתח תקווה והקים שם בית מדרש בשכונת כפר גנים. בבית הכנסת שלו הוא נהג לציין את יום העצמאות בהלל ובשמחה. כן פעל לקרב נערים ליהדות.

הוא שימש כמוהל, ובין היתר מל את רבי ישראל הגר, מי שהיה לימים האדמו"ר מוויז'ניץ.

בפתח תקווה עבר אירוע מוחי ובעקבותיו קיבל שיתוק. לאחר שהבריא חלקית הוציא לאור את הספרים "דברי נבונים" על התורה ו"בינת נבונים" על השואה על-פי מאמרי חז"ל.

ביום חמישי האחרון לחייו הדליק הרב רבינוביץ נר שלישי של חנוכה ונפטר. נקבר בבית הקברות סגולה ליד אביו. בצוואתו אסר על בניו חיים אלעזר, משה ליב ויוטא להגיע להלוויתו, לבקר את קברו או לומר עליו קדיש[9].

משפחתו

מנישואיו הראשונים נולדו לו ארבעה בנים ובת, בהם האדמו"ר רבי משה יהודה ליב רבינוביץ ממונקאץ' והאדמו"ר רבי יצחק יעקב מדינוב.

ילדיו מנישואיו השניים: רחל לביאה (גרוסמן), ועו"ד מאיר בצלאל יאיר, הנשוי ליואלה, יו"ר אמונה בפתח תקווה. הם מפעילים את בית הכנסת שהקים[10].

לקריאה נוספת

נתן דוד רבינוביץ, קווים קצרים לחייו ודמותו של האדמו"ר ממונקאטש זצ"ל ופעילות ההצלה הנרחבת שלו בימי השואה, במבוא לספר בינת נבונים, מהדורת ה'תשע"ב

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -326 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png



NivdakVeushar.png