ברא מזכה אבא

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ברא מזכה אבא (תרגום מארמית: "בן מזכה אב") או ברא כרעא דאבוה (תרגום מארמית: "הבן הוא רגלו של האב") הוא ביטוי בארמית שמשמעו מצב שבו מעשי בן עומדים לזכות אביו או שיוצא נשכר ממעשים אלו.

הדוגמא המפורסמת ביותר היא, אולי, אמירת הקדיש והתפילה לפני העמוד כשליח ציבור בשנה הראשונה שלאחר פטירת האב או האם, שהם משום ש"ברא כרעא דאבוה". נשמת האב והאם נשכרים עבור כל מצוה שנוהגים בה בניהם[1]. וכיון שמשפט הרשעים בגיהנום שנים-עשר חודש[2], יש אפשרות לבנים להוסיף להם זכויות ולפדות את האב והאם מדינם באותו זמן.

במדרש תנא דבי אליהו זוטא[3] מסופר על רבן יוחנן בן זכאי שפגש אדם אדם אחד שהיה מלקט עצים. אותו אדם סיפר לרבן יוחנן בן זכאי שהוא חטא ומשום כך אין לו מחילה גם לאחר מותו. הסיכוי היחיד למחילה על חטאו הוא אם בנו של אותו חוטא יאמר 'ברכו את ה' המבורך' ואז תעלה נשמתו של אותו חוטא מהגיהנום.[4]

על פי הקבלה, כל עניין הגילגולים והשתלשלות הדורות הוא עקב חטאו של אדם הראשון שנגזרה עליו מיתה, ולאחר מותו, התחלקה נשמתו לחלקים רבים[5], וכל צאצא קיבל משימה (ייעוד) לתקן חלק (לפעמים קרוי "ניצוץ") מאותה נשמה גדולה, מכיוון שעל אף תשובתו של אדם הראשון, נצרך חטאו לתיקונים נוספים.

רבי יצחק הוטנר פירש את הלשון ברא כרעיה דאבוה שכל זמן שאדם חי נקרא 'מהלך', שכן מרבה חיל על ידי תורה ומצוות שעושה. ואחר שמת ונעשה חופשי מן התורה והמצוות, ושוב אינו יכול להתעלות ואז נקרא הוא 'עומד' כמלאכים הנקראים עומדים וכלשון הכתוב[6] "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה". אך אם בניו שומרי תורה ומצוות, מזכים אותו במצוות ומעשים טובים, גם אדם שנפטר יכול להישאר בבחינת 'הולך.

ראיות מהמקורות

מקור הביטוי הוא בתלמוד בבלי, שם נאמר על אמון המלך שהיה רשע גמור, ועל כל פנים לא נמנה עם המלכים שאין להם חלק לעולם הבא מפני כבוד בנו יאשיהו שהיה צדיק משום ש"ברא מזכה אבא"[7], ואילו מנשה הוזכר עמם, משום ש"אבא לא מזכי ברא".

בפרשת לך לך כתוב: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם"[8] וביאר רש"י, אביו עובד עבודה זרה והוא מבשרו שיבוא אליו, אלא ללמדך שעשה תרח תשובה. לכאורה קשה מהיכן למד רש"י שתרח עשה תשובה, [דרושה הבהרה]והמהרש"א תירץ, דהנה הכתוב אומר "תבוא אל אבותיך" - לשון רבים, ומשמע שלא רק תרח זכה להיות עמו, אלא גם נחור אבי תרח, אף הוא ינחל גן עדן, ולכאורה מהי זכותו של נחור, הרי אם נאמר שהבן מזכה את אביו אפילו שמצד עצמו אין הוא זכאי, הרי יתכן הדבר לגבי תרח שבנו אברהם זיכהו במעשיו, אבל לא לגבי נחור אביו. ועל כן פרש רש"י שעשה תרח תשובה, ומדין ברא מזכה אבא, לכן זכה נחור גם כן להיות איתם בגן עדן. וזהו 'אבותיך' לשון רבים דהיינו תרח ונחור גם יחד שהו במחיצתו בגן העדן.

אבא מזכה ברא


ביטויים דומים

במסכת עירובין [9] מובא הביטוי "יורש כרעיה דאבוה"[10]. באופן דומה ומשמעות דומה מופיע במסכת כתובות[11] "ראובן כרעיה דאבוה".

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ תלמוד בבלימסכת סנהדריןדף ק"ד, עמוד א'
  2. ^ ראה מסכת עדויות, פרק ב, משנה י
  3. ^ סוף פרק יז
  4. ^ מדרש זה מופיע בשינויים קלים במקורות אחרים (לדוגמה מסכת כלה רבתי, פרק ב הלכה ט). בפירושו של רבי יוסף קארו לספר הטור, בית יוסף, על חלק יורה דעה (סימן שע"ו) מובאים דברי ספר הכלבו שתולה במדרשים אלו את המנהג לאמירת 'קדיש יתום' על הנפטר.
  5. ^ על פי האר"י שישים ריבוא
  6. ^ ספר זכריה, פרק ג', פסוק ז'.
  7. ^ תלמוד בבלימסכת סנהדריןדף ק"ד, עמוד א'.
  8. ^ ספר בראשית, פרק ט"ו, פסוק ט"ו
  9. ^ תלמוד בבלימסכת עירוביןדף ע', עמוד ב'
  10. ^ במשמעות שונה
  11. ^ תלמוד בבלימסכת כתובותדף צ"ב, עמוד א'

הבהרה: המידע באנציקלופדיה היהודית נועד לעיון והעשרת ידע כללית, ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

NivdakVeushar.png