בית הבחירה (ספר)

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
בית הבחירה
שער המאירי מגילה.png
שער הספר, מתוך הכרך הראשון שהודפס בליוורנו, ה'תקכ"ט
מחבר רבי מנחם המאירי

בית הבחירה (או: בית הבחירה למאירי. מוכר גם בשם הסתמי "המאירי") הוא חיבור מקיף על המשנה ועל התלמוד הבבלי מרבי מנחם המאירי (ה'ט'-ה'ע"ה (1249–1315)), מחכמי פרובנס, ומתוך שאר חיבורי המאירי - הוא המפורסם ביותר. החיבור מאופיין בסדר וברהיטות לשונית, וכן בליקוט דעות הראשונים שקדמו לו. החיבור, שנכתב בראשית שנות הה' אלפים (המאה ה-13), לא היה מצוי בדורות שלאחר חיבורו, והוא הודפס מאות שנים לאחר מכן, בשלבים.

מבנה החיבור

סדר תוכן החיבור הוא לפי סדר המשנה; בתוך ביאור המשנה משולבים דברי התלמוד הנסובים על אותה המשנה, ולאחר מכן מופיעים הנושאים הנידונים לראשונה בתלמוד, ללא זיקה ישירה למשנה. החיבור מכיל סידור וסיכום של הסוגיות בדרך הפשט, וכן סיכום של דעות הפוסקים בדורות שלפניו, עם מסקנות הסוגיה להלכה. בסוגיות מסוימות הוא מציין גם דברי מוסר היוצאים מהן. המאירי ציין בהקדמתו כי חיבורו הוא חיבור הלכתי, וכי מלבד זאת חיבר חידושים על התלמוד[1].

החיבור נכתב בשפה עברית ברורה ורהוטה. לשונו וסגנונו המיוחד מסייעים משמעותית להבנת דברי התלמוד, בפרט עבור דוברי השפה העברית.

החיבור מכיל ליקוט של דעות רבות ממפרשי אשכנז ומממפרשי ספרד, עם ביאור ובירור דבריהם. דעות רבות של מפרשים מצוטטים בכינויים קבועים, כמו רש"י שמכונה "גדולי הרבנים", הרי"ף שמכונה "גדולי הפוסקים", הראב"ד שמכונה "גדולי המפרשים" (או "גדולי המגיהים" כאשר מצוטטות השגותיו על הרמב"ם או הרי"ף), הרמב"ם שמכונה "גדולי המחברים", ר"י מיגאש שמכונה "גאוני ספרד", והרשב"ם שמכונה "חכמי הצרפתים"[2]. לעומת רוב פרשני התלמוד הבבלי שפחות נסמכו על התלמוד הירושלמי לשם ביאור המשנה והתלמוד הבבלי (לחלקם בכלל לא היה מצוי התלמוד הירושלמי), המאירי הרבה להשתמש בתלמוד ירושלמי לצורך פירושו, ולדבר הייתה גם השפעה בפסיקת ההלכה המופיעה בחיבור. למאירי היו מצויות מספר נוסחאות של הירושלמי, שחלק גדול מהן אינן מצויות כיום.

פרשנות הפשט המופיעה בחיבורו, לשונו הבהירה וכן שימושו והסתמכותו על דברי הירושלמי, מזהות את חיבורו עם הקו של משנה תורה של הרמב"ם; בנוסף על כך שפסיקתו של המאירי נוטה לדברי הרמב"ם.

שם החיבור

שם החיבור שניתן לו על ידי המאירי הוא "בית הבחירה". את בחירת שם החיבור הוא מנמק בהקדמה לחיבור: "להיות רוב חיבורי זה כולל דברים הנבררים, באין תערובת קושיא ותירוץ ומשא ומתן". החיבור מוכר בשם "בית הבחירה למאירי" או בשם הסתמי "המאירי". השם "חידושי המאירי" מתייחס לחיבור אחר של המאירי שבו הוא מבאר את המשא ומתן של התלמוד (רוב אותו החיבור לא שרד).

הוצאה לאור

החיבור, שנכתב בראשית שנות הה' אלפים (המאה ה-13), לא היה מצוי בדורות שלאחר חיבורו, והוא הודפס רק מאות שנה מאוחר יותר, בשלבים.

בחיבור הביבליוגרפי של רבי חיים יוסף דוד אזולאי ("החיד"א"): "שם הגדולים" (ליוורנו, ה'תקל"ד-1774), הוא מתאר את תחילת הדפסת פירוש המאירי שיצא לאור בדורו: תחילה הודפס הפירוש על מסכת מגילה, באמסטרדם (ה'תקכ"ט), ולאחר מכן יצאו לאור הפירושים על המסכתות שבת, נדרים, נזיר וסוטה, וכן הפירוש על מסכת יבמות שהודפסה בסלוניקי (ה'תקנ"ד)[3]. החיד"א גם מציין שראה פעמיים את כל החיבור בכתב יד במודינה: "ספר בית הבחירה הנזכר, הוא ששה קובצים גדולים כקובץ הר"ן", וכן שראה באותו כתב יד "איזה הגהות מהרב מרדכי נתן מעיר אויניון, שנת רי"ו"[4]. אחריהם הודפסו החיבורים על מסכתות ביצה ויומא.

שער הספר, על מסכת סוכה. הודפסה לראשונה בוורשה ה'תר"ע

במשך השנים התגלגל כתב היד לספריית פאלאטינה, והודפסו ממנו מספר כרכים נוספים במחצית השנייה של שנות ה'ת"ר-ה'ת"ש. כמה מהם הודפסו בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה ובין שתי מלחמות העולם על ידי בני משפחת האדמו"רים מגור: רבי יעקב מאיר בידרמן, חתנו של רבי יהודה אריה ליב אלתר ("השפת אמת"), שהגיה והדפיס את החיבור על מסכתות סוכה (ורשה ה'תר"ע), ברכות (ורשה ה'תרע"ב) ועירובין (ורשה תרע"ג-תרע"ד); ורבי משה בצלאל אלתר ובנו רבי יצחק מאיר אלתר, חתנו של רבי אברהם מרדכי אלתר ("האמרי אמת"), שהדפיסו את החיבור על מסכת פסחים (בילגורי, ה'תרפ"ו),

הספר כסדרה על כל הש"ס החל להידפס בצורה שיטתית ותקנית מכתב היד, בידי רבי אברהם סופר, בימי רבנותו באיטליה. בשנת ה'תר"ץ, 1930, הודפס הכרך הראשון, ולאחר שעלה לארץ ישראל הדפיס את יתר הכרכים. בהוצאתו ראו אור לראשונה חיבורי המאירי על 15 מסכתות. לכרכים צורפו הקדמות והערות[5][6][7] (הערותיו זכו להתייחסות של פוסקים בולטים בדורו, שדנו בדבריו וציינו אליהם[8]. הדפסת וההדרת ספרי המאירי זיכתה את רבי אברהם סופר במספר פרסים: פרס הרב קוק - תש"ג[9][10]; פרס שכטר - שנת ה'תש"ז (1947)[11]; פרס ישראל לספרות תורנית - שנת ה'תשמ"א[7]).
בעקבות הרב סופר, הדפיסו גם אחרים במהלך העשורים הראשונים של שנות ה'ת"ש, חלקים מחיבור המאירי מתוך כתב היד, בהם הרב קלמן שלזינגר, שהדפיס את הספרים תחת ההוצאה לאור של מוסד הרב קוק, מכון התלמוד הישראלי השלם, מכון הרי פישל, והרב יצחק שמשון לנגה.

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ חידושים אלו ("חידושי המאירי") לא שרדו ברובם. אלו ששרדו, על פי הידוע כיום (נכון לה'תשע"ט), הם החידושים על מסכת עירובין ומסכת ביצה.
  2. ^ מנחם ברונפמן, המאירי, מחבר פורה שספריו כמעט ונשכחו, באתר Chabad.org.
  3. ^ החיד"א, שם הגדולים, מערכת גדולים, אות מ', סעיף ס"ה - מהר"ר מנחם בר שלמה לבית מאיר (המאירי); מערכת ספרים, אות ב', סעיף מ"ה - בית הבחירה.
  4. ^ החיד"א, שם הגדולים, מערכת גדולים, אות מ', סעיף ס"ה - מהר"ר מנחם בר שלמה לבית מאיר (המאירי).
  5. ^ ספר חדש, הצופה, 12 בינואר 1940
  6. ^ הרב ד"ר יוסף אונא, בית הבחירה, הצופה, 29 בדצמבר 1950
  7. ^ 7.0 7.1 הרב פרופ' אברהם סופר־שרייבר בספרות תורנית, דבר, 6 במאי 1981.
  8. ^ בהם: רבי יעקב עדס, שו"ת חדות יעקב, חלק חושן משפט, סימן א', ד"ה ובהערות; רבי משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ב', סימן ז'; רבי שלמה זלמן אוירבך, שו"ת מנחת שלמה, חלק א', סימן פ', סוף אות ו'; תניינא (ב-ג), סימן ע"ב, אות ז'; הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק א', אורח חיים, סימן ל"ט, אות י"ב; חלק ב', אורח חיים, סימן ח', אות י"ב; חלק ג', חושן משפט, סימן א', אות ה', ועוד.
  9. ^ סדר חלוקת "פרס הרב קוק" של עיריית תל אביב לספרות תורנית, הצופה, 29 בדצמבר 1943.
  10. ^ מי הם חמשת חתני הפרס?, הצופה, 7 בינואר 1944.
  11. ^ פרס שכטר להרב א. סופר, הצופה, 23 ביוני 1947.

NivdakVeushar.png