בומבה צור
ערך זה סווג כחלק מקבוצת ערכים העוסקים בנושא "שחקני קולנוע". חשיבותו של הערך, ומקומו באנציקלופדיה בדרך התורה, מוטלת בספק. נשמח שתביעו את דעתכם כאן.
 | |
| בומבה צור בסרט "הם היו עשרה", 1960 | |
| לידה |
26 בדצמבר 1928 חיפה, ישראל |
|---|---|
| פטירה |
21 במרץ 1979 (בגיל 50) הרצליה, ישראל |
| שנות הפעילות | משנות ה-50 עד ה-70 |
| דמות ידועה | בלאומילך ("תעלת בלאומילך") |
| עיסוקים | שחקן |
| פרופיל ב-IMDb | |
יוסף (בומבה) צור (ולצר) (26 בדצמבר 1928 - 21 במרץ 1979) היה שחקן תיאטרון וקולנוע וקומיקאי ישראלי שפעל משנות ה-50 עד שנות ה-70. צור זכור בעיקר בזכות תפקידיו הקומיים וכמצחיקן נצחי, אך הקריירה שלו ידעה עליות ומורדות וכללה בין היתר גם לא מעט אכזבות וטרגדיות.
ביוגרפיה[edit | edit source]
צור נולד בחיפה בשם יוסף ולצר. ניסיונו האמנותי הקצר בילדותו, כאשר הוריו כפו עליו לימודי צ'לו, נפסק לאחר שנחבל בידו תוך כדי ריצה עם כלב. לאחר שסולק מהגימנסיה הריאלית למד במשך שנתיים במוסד החינוכי שומריה שבמשמר העמק, היה שנה בהכשרה המגויסת בדפנה וחזר לסיים את לימודיו התיכוניים בחיפה.
עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס צור, איש הפלמ"ח, לשורות הלוחמים והשתתף בקרבות בנבי יושע ובצפת. בחופשתו הראשונה, כשהגיע צור לחיפה, הוא עבר על פני קן "הצופים", שבו נחשב בעברו כבעל כשרון הצחקה, תפס אקורדיון וניגן "הבה נגילה" – לדבריו, השיר היחיד שידע לנגן היטב. איש בידור חיפאי שעבר במקרה באזור שאל אותו אם הוא נגן אקורדיון, וצור, שהתקשה לאכזב, השיב בחיוב. כך הגיע ללהקה הצבאית "הכרמל" כנגן אקורדיון, כשחשמלאי הלהקה באותם ימים היה אריק לביא. לא חלף זמן רב עד שצור הפך להיות המצחיקן של הלהקה, ובתוכניתה הבאה אף הופיע בתפקיד הראשי. לאחר שהמלחמה הסתיימה היה מהמשוחררים הראשונים, והופנה עם חבריו ללהקה בחזרה לגליל.
צור היה ממייסדי קיבוץ יראון, ועבד תשעה חודשים כטרקטורן וכחקלאי, עד שנקרא חזרה ללהקת "הכרמל", שהחלה להופיע בפני קהל אזרחי בבימוי צבי פרידלנד. בעקבות פרידלנד הגיע צור לתל אביב, השתכן במרתף ביתו בשכונת שחקני הבימה שבקרבת רחוב דיזנגוף והיה לתלמידו הפרטי. בד בבד החל לשחק בתיאטרון "המטאטא", שם הופיע למעלה משלוש שנים בתוכניות "עגל הזהב", "הצביעו בעד אגסי", "מגדל בבל", "רוח שובבה", "יורשים עליזים" ו"שבת בטבריה" וקיבל משכורת חניך זעומה. בשנת 1953, עבר צור לתיאטרון הקאמרי, אליו התקבל בהמלצת המשורר נתן אלתרמן, ואומנם התחיל בתפקיד קטן ב"תעלולי נאסר א-דין", אך זכה לראשונה בחייו למשכורת מכובדת.
הצגותיו הבאות היו "אחותי איילין" ו"ים ובית" (1953), המחזה "האיש שבא לסעוד" שעסק בדמותו של הקומיקאי הרפו מרקס ובו קיבל צור את תפקידו הממשי הראשון, וכן לקח חלק בהצגות: "כטוב בעיניכם", "מוריד הגשם", "הטירה" (1955) ו"הלב הנמהר" (1956). בתקופה זו החלה גם הקריירה הקולנועית שלו, כשהופיע בתפקידים קטנים בסרטי הקולנוע "אבן על כל מיל" ו"גבעה 24 אינה עונה".
ב־1957 גילם צור את תפקידו האחרון בקאמרי, בהצגה "אני והסרג'נט", שלאחריה קיבל הודעת פיטורין שנימוקה היה כי: "הקהל שהוא מביא לתיאטרון איננו קהל היעד הרצוי". צור יצא ללימודי תיאטרון בלונדון, שם למד קרוב לשנתיים במגמת בימוי. בתקופה זו הגיע ללונדון הבמאי ברוך דינר, שהציע לו תפקיד מרכזי בסרטו "הם היו עשרה" שיצא לאקרנים ב-1960.
לאחר מכן השתתף צור בסרט "חבורה שכזאת", בו היה מעורב גם בהפקה, וסרטיו הבאים היו: "דליה והמלחים", "שמונה בעקבות אחד", "רק לא בשבת" (1964), "מבצע קהיר" (1965), "פורטונה" (1966), "השכונה שלנו" (1968), "שוד הטלפונים הגדול" (1972), "הבלש האמיץ שוורץ" (1973) ו"יהלומים" (1975). אולם שיא הקריירה הקולנועית שלו הגיע עם הופעתו בסרטו הקומי-סאטירי של אפרים קישון "תעלת בלאומילך", משנת 1969. דמות חולה הרוח בגילומו, שנמלט מבית משוגעים ומתחיל לקדוח ללא כל הסבר באמצע רחוב אלנבי בפטיש אוויר, הפכה עם הזמן לקלאסיקה של הקולנוע הישראלי.
על במות התיאטרון נחל צור אכזבה עם שובו מלונדון. "להקת הפילים", שהקים יחד עם אורי זוהר ועם רחל אטאס, הייתה לנפילה ולכישלון צורב. בעקבות ידידו חיים טופול, הצטרף צור ב-1961 לתיאטרון חיפה שעשה אז את צעדיו הראשונים, ולאורך שנה הופיע בהצגות: "אילוף הסוררת", "אנדורה", "הלילה לאיש" ואף החליף את טופול עצמו בתפקיד הראשי במחזה "רשומון".
בשנת 1963 ניסה את מזלו בתחום ההפקה הקולנועית, עם סרטו של פיטר פריי "אשת הגיבור", אך נחל כישלון והפסיד את כל הכסף שהרוויח ב"חבורה שכזאת". בנוסף ביים צור את "היאחזות בחלל", תוכניתה של להקת הנח"ל, והופיע בתוכנית "שורש כל רע" במועדון החמאם.
כששמע כי האמרגן גיורא גודיק עומד להפיק את המחזמר "גברתי הנאווה" בארץ, הציע עצמו צור לתפקיד של אלפרד דוליטל, מטאטא הרחובות חובב הנשים והאלכוהול ואביה של הגיבורה אלייזה, וזכה בו לאחר מבחן בד קצר. בהמשך קיבל גם את תפקיד טוביה החולב במחזמר "כנר על הגג", ושיחק בתפקיד עד שגודיק החליט לפטר אותו לטובת הקולגה - השחקן שמואל רודנסקי. צור היה מובטל מעבודת תיאטרון במשך שמונה חודשים, עד שקיבל הצעה לשחק בתפקיד "החייל האמיץ שווייק", אותו גילם בהצלחה ניכרת וזכה לשבחי הביקורת. משם המשיך לככב לצד גדעון זינגר בקומדיה של ניל סיימון "הזוג המוזר", אך כשל בהפקת ההצגה "פאריס הקטנה" מאת ז'ורז' פדו.
לאחר כישלון זה זימן אותו המפיק אברהם דשא (פשנל) להפקת "צץ וצצה", משירי נתן אלתרמן. בהמשך הופיע במחזמר "אירמה לה דוס מיפו", ובמקביל כיכב בתוכנית הרדיו המצליחה "שלכם לשעה קלה", ממנה זכור בעיקר שירו ההומוריסטי "קדימה אוכל!". צור תלה תקוות רבות בקומדיה "שערורייה בבסיס", אך זו קרסה עקב פרוץ מלחמת יום הכיפורים. כישלון ההפקה הזאת ומחלתה הקשה של רעייתו מינה, הביאו את צור לפרישה בטרם עת והוא עבר לארגן חוגים דרמטיים למבוגרים ולילדים באזור השרון. זמן קצר לפני מותו זכה בפרס כינור דוד, אולם לא הספיק לקבלו. הוא הספיק להופיע בתוכנית הצדעה שהפיקה לכבודו הטלוויזיה לפני שנפטר.
שנה לאחר פטירת רעייתו מסרטן, נפטר צור מאותה המחלה. הוא נטמן לצד רעייתו בבית העלמין בהרצליה והותיר אחריו שני בנים ובת.
פילמוגרפיה[edit | edit source]
- אבן על כל מיל (1954) - שחקן
- הם היו עשרה (1960) - שחקן (בתפקיד ברל)
- חבורה שכזאת (1963) - תסריטאי, מפיק ושחקן (בתפקיד יוסי פס)
- אשת הגיבור (1963) - במאי, מפיק
- שמונה בעקבות אחד (1964) - שחקן
- דליה והמלחים (1964) - שחקן
- רק לא בשבת (1965) (הפקה צרפתית-ישראלית) - שחקן
- מבצע קהיר (1966) - שחקן (בתפקיד עלי)
- השכונה שלנו (1968) - שחקן (בתפקיד מאמן הכדורגל הזר)
- תעלת בלאומילך (1969) - שחקן (בתפקיד המשוגע שחופר את התעלה)
- שוד הטלפונים הגדול (1972) - שחקן
- הבלש האמיץ שוורץ (1973) - שחקן
- יהלומים (1975) (הפקה ישראלית-אמריקאית) - שחקן
קישורים חיצוניים[edit | edit source]
בומבה צור במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- בומבה צור, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- בומבה צור ב"אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- בומבה צור באתר ספר הקולנוע הישראלי
בומבה צור באתר AllMovie (באנגלית)- בומבה צור באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- בומבה צור באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- בומבה צור באתר Metacritic (באנגלית)
- בומבה צור באתר TV.com (באנגלית)
- ביוגרפיה באתר "מומה"
- תמר אבידר, "הרי אני אדם רציני": אומר בומבה צור, שברגע הופעתו על הבמה – פורץ צחוק אדיר, מעריב, 21 בפברואר 1964
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0).
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +2045 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
