אריסטו

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
Aristotle Altemps Inv8575.jpg
אריסטו, פרוטומה משיש, העתק רומי של יצירה מאת ליסיפּוֹס מסביבות 330 לפנה"ס
לידה 384 לפנה"ס
פטירה 322 לפנה"ס (בגיל 62 בערך)
זרם האסכולה הפריפטטית, אריסטוטליאניזם
תחומי עניין לוגיקה, מטאפיזיקה, פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה פוליטית, פילוסופיה של הנפש, פילוסופיה של המתמטיקה, פילוסופיה של החינוך, אסתטיקה, פילוסופיה של המדע, פיזיקה, ביולוגיה, זואולוגיה
הושפע מ סוקרטס, אפלטון, אמפדוקלס, הרקליטוס, דמוקריטוס
השפיע על כמעט כל הוגה שקם לאחריו בתרבות המערבית

אֲרִיסְטוֹיוונית: Αριστοτέλης, אֲרִיסְטוֹטֶלֶס;[1] 384 לפנה"ס, סטאגירה (אנ') – 322 לפנה"ס, כלקיס) היה פילוסוף יווני, מבכירי הפילוסופים של העת העתיקה, ומאבות הפילוסופיה המערבית.

קורות חייו

אריסטוטלס נולד בסטאגירה שבחצי האי כלקידיקי בשנת 384 לפנה"ס. עיר הולדתו נכבשה על ידי פיליפוס השני בשנת 348 לפנה"ס ונהרסה, אך כאות הוקרה לאריסטו וכחלק משכרו שיקם אותה פיליפוס בהמשך חייו. אביו, ניקומכוס, היה רופא החצר של מלך מוקדון, אמינטס השלישי, וממנו קיבל, ככל הנראה, את ידיעותיו הראשונות בתחום הביולוגיה. בגיל עשר התייתם ממנו והושם בחזקת דודו, פרוקסנוס.

בגיל 17 הגיע לאתונה והיה לתלמיד באקדמיה של אפלטון, ונשאר בה כתלמיד וכמורה במשך 20 שנה. עם מותו של אפלטון, ציפה לרשת את מקומו בניהול האקדמיה, אולם התפקיד ניתן תחת זאת לאחיינו של אפלטון. לאחר מכן עזב את אתונה ועבר לאסיה הקטנה. בשנת 343 לפנה"ס נשכר על ידי מלך מוקדון, פיליפוס השני, כדי לשמש מורה לבנו, אלכסנדר. אריסטו היה מורהו של אלכסנדר במשך שלוש שנים, אך המשיך את הקשר עמו גם אחרי שתקופת הלימוד הסתיימה.

בשנת 335 לפנה"ס שב אריסטו לאתונה וייסד בה מוסד למחקר ולהוראה בליקיאון. בתקופה זו חיבר את רוב כתביו. בדומה לאפלטון, חיבר גם הוא דיאלוגים, אבל אלו לא השתמרו. כתביו שהשתמרו הם סיכומי הרצאותיו אשר נערכו בידי תלמידיו. בשנת 323 לפנה"ס, עם מותו של אלכסנדר, גברה באתונה העוינות כלפי מוקדון ובשל קרבתו לבית המלוכה המקדוני הועלתה נגד אריסטו אשמת כפירה. הוא נמלט מאתונה ועבר לגור בכלקיס – לדבריו, משום שלא רצה שהאתונאים יחטאו פעם נוספת נגד הפילוסופיה (הפעמים הקודמות היו הוצאתו להורג של סוקרטס והגלייתו של אנקסגורס) – ושם נפטר כשנה לאחר מכן. את מקומו בניהול הליקיאון ירש תלמידו, תאופרסטוס.

משנתו

Sanzio 01 cropped.png
פילוסופיה יוונית
פילוסופיה קדם-סוקרטית
פילוסופיה קדם-אלאטית
האסכולה המילטית
האסכולה הפיתגוראית
האסכולה האלאטית
האסכולה הפלורליסטית
האסכולה האטומיסטית
סופיזם
סוקרטס
אפלטון
פלאטוניזם
נאופלאטוניזם
אריסטו
האסכולה האפיקוראית
האסכולה הסטואית
ציניקנים

מטאפיזיקה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המטאפיזיקה של אריסטו

המילה 'מטפיזיקה' לקוחה מהשם שנתנו לחיבור הספרנים באלכסנדריה - τὰ μετὰ τὰ φυσικά, 'הבאות אחרי הפיזיקה'. הכותרת נועדה להתייחס למקומם של הכתבים בסדר הלימוד, אחרי ספרי 'הפיזיקה'. בספרים אלה אריסטו עסוק בשאלה מהו ה"יש באשר הוא יש". אריסטו דחה את תורת הצורות של אפלטון, וראה בקיום הדבר המסוים (ביוונית τόδε τι, מילולית 'איזה משהו', או הדבר הזה.) את הקיום הממשי. בתוך אותו דבר-זה, שמתאפיין בקיום (ουσία, בלטינית substantia - מושג מפתח לפילוסופיה שתבוא אחריו), מפריד אריסטו בין חומר - מה שממנו הדבר הזה עשוי - וצורה - שאפשר לאפיין, תוך הפשטה, בתור המתכונת בה החומר פועל. הוא טוען כי דברים קיימים מתוקף ארבע סיבות שהן למעשה ארבעה סוגים של הסברים (רעיון מרכזי גם ל'פיזיקה'); הסיבה החומרית עונה על השאלה "ממה הדבר עשוי", והיא מתייחסת הן לחומר הפיזי שממנו מורכב הדבר והן לחלקים שמהם הוא עשוי. הסיבה החומרית של פסל אדם הבנוי מארד הוא הארד וגם החלקים של הפסל - ראש, יד, עיניים וכו' ; הסיבה הצורנית עונה על השאלה "מה זה להיות הדבר הזה" והיא מתייחסת הן לתבנית לפיה מעוצב החומר והן לפעולה שלו בעולם. הצורה של פסל הארד היא היותו-פסל - אך גם התבנית הספציפית, שדרכה הוא מדמה אדם. באותו אופן הצורה של כיסא היא גם התבנית שלו - המכלול שעושה אותו בעל ארבע רגליים, מושב ומשענת - וגם היותו חפץ שיושבים עליו; הסיבה הפועלת עונה על השאלה "מי יצר את הדבר" ומתייחס למי שהביא אותו לידי קיום. הסיבה הפועלת של הבית היא הבנאי; הסיבה התכליתית עונה על השאלה "לאיזו מטרה משמש הדבר" ומתייחסת למטרה שלשמה הוא קיים. הכיסא קיים כדי שישבו עליו ולכן זו תכליתו.

במסגרת ספר למבדה של המטפיזיקה החיבור עסק במושג הא-להות, ולטענותיו נודעה השפעה ארוכה על הפילוסופיה בימה"ב. טען בין השאר כי הא-ל הוא הסיבה הראשונה שלה בריאה, שהוא לא פועל בעולם כסיבה צורנית, ושהעולם עצמו לא נברא אלא היה ועודו נצחי.

אתיקה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האתיקה של אריסטו

אריסטו סבור שאנחנו בוחרים בכל פעולה לשם תכלית, או מטרה. אנו מועדים לבחור במטרה זו או אחרת לשם עוד מטרה, וכך עד שנגיע למטרה סופית, שרצויה על ידינו לשמה. מטרה זו הוא מזהה עם השגת הטוב המעשי, אותו אריסטו מכנה 'אושר' (ευδαιμονία).

אושר, על-פי אריסטו, מושג בשימוש קבוע במכלול של מידות טובות (αρεταί, 'מצוינויות'), תכונות שמביאות כושר אנושי מסוים לכדי שלמות. הוא מחשיב, כמו את כשרי האדם עצמם, חלק מהמידות הטובות שכליות (נוגעות לשימוש בתבונה) וחלק מעשיות (מבוססות על רגש.) את המידות הטובות המעשיות, המרכזיות יותר לאתיקה, ראה כשמירה על איזון בין שתי נטיות רגשיות קיצוניות - למשל, את האומץ כאיזון בין חיפזון לפחדנות. לכן, תכופות נאמר שדגל ב"שביל הזהב" (דרך האמצע).

פוליטיקה

כאן עיקר מרצו של אריסטו מוקדש לשאלת המשטר (πολιτεία) של מדינה; מחקריו מבוססים על תולדותיהן וניסיונן הפוליטי של ערי-מדינה יווניות כמו אתונה, ספרטה וכו'.

הוא מזהה שש צורות כלליות של משטרים, המבוססות על גודלו של הגורם בעל השררה בקהילה - אדם יחיד, מיעוט או רוב; כל גודל מניב שני משטרים, אחד חיובי ואחד שלילי. המשטרים החיוביים נקראים מונרכיה (יחיד), אריסטוקרטיה (מיעוט), ופוליטיאה (רוב, 'פוליטיאה' היא השם ל'משטר' ביוונית;) אלה מתאפיינים כחיוביים בכך שבעלי השררה מנצלים את שלטונם לטובת הכלל. השליליים נקראים טיראניה (יחיד), אוליגרכיה (מיעוט) ודמוקרטיה (רוב); באלו, בעלי השררה שולטים לטובת עצמם, על חשבון השאר. כך, למשל, סבור אריסטו שדמוקרטיה היא משטר גרוע מפני שבה העם שולט לטובת עצמו, ולא לטובת הכלל. הספר עוסק בעוד מגוון רחב של סוגיות: מקורותיה של המדינה, כלכלת בית, מלחמות אזרחים וחינוך.

פואטיקה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפואטיקה של אריסטו

בחיבורו "הפואטיקה", אריסטו מנסה לנתח את העקרונות על-פיהם בנויה השירה והמחזאות, ובעיקר מתמקד בטרגדיה. בחיבור זה עוסק במבנה, בביצוע ובהשפעתה הרגשית של הדרמה. ביחס למבנה עוסק בהבחנה בין סוגות, ביסודות הנרטיב הדרמטי, מושג התפנית הספרותית (περιπατεία), איפיון הדמות ועוד; ביחס לביצוע, עוסק בדיקציה ובנגינה (שליוותה את הדרמה ביוון העתיקה;) אשר להשפעה רגשית, הוא מצביע על תכלית הטרגדיה כפורקן רגשי באמצעות פחד וחמלה. פורקן זה מכנה אריסטו "טיהור", או ביוונית "קתרזיס" (κάθαρσις). לפואטיקה נודעה השפעה מכרעת על האסתטיקה בעולם המערבי מאז הריניסאנס, בפרט עבור אמנים ומבקרים קלאסיציסטים. החיבור היה מוכר אף בארצות המזרח הקרוב, בהם אף נכתבו עליהם פירושים.

לוגיקה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הלוגיקה של אריסטו

חיבוריו של אריסטו על הלוגיקה מאוגדים באופן מסורתי בתור חטיבה אחת, אותה כינו תלמידיו 'אורגנון', שפירושו 'כלי' ביוונית. מטפורית, האורגנון נועד לשמש ככלי לתיקון המחשבה.

אריסטו פיתח גם את תורת הסילוגיזם, ועקרונות יסודיים אחרים בלוגיקה הבלתי-פורמלית. בין השאר, ניסח שלושה חוקי יסוד בלוגיקה:

  1. חוק הסתירה: שתי טענות סותרות לא יכולות להיות אמיתיות באותו זמן ומאותה בחינה. לדוגמה: "יורד עכשיו גשם ביפו" ו"לא יורד עכשיו גשם ביפו" לא יכולות להיות שתיהן אמיתיות ביחד.
  2. כלל השלישי הנמנע: כל טענה היא בהכרח אמיתית או שקרית, ואין אפשרות שלישית. לא תימצא טענה שאיננה שקרית ואיננה אמיתית. לכן "או שיורד גשם או שלא יורד גשם" נכונה בהכרח כיוון שאחת מהחלופות חייבת להיות נכונה.
  3. חוק הזהות: כל דבר זהה לעצמו.

מדע / פיזיקה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפיזיקה של אריסטו

אריסטו עסק רבות גם במחקר מדעי, וכתב על ביולוגיה ואנטומיה של בעלי-חיים שונים, ותאוריות בתחום הפיזיקה, האסטרונומיה והקוסמולוגיה. מבחינת האחרונה, הוא האמין שבנוסף על ארבעת היסודות, אש, מים, אדמה, אוויר, קיים יסוד חמישי בשם אתר, ממנו עשויים גרמי השמיים. באופן סכימאטי, אפשר לומר שחילק את הקוסמוס כולו למערך של גלגלים - עשויים איתר - שמסתובבים סביב כדור הארץ. תחת הגלגל הקרוב ביותר לכדור הארץ - הגלגל הירחי - אנו מוצאים עצמים המורכבים מארבעת היסודות. אלה נעים (בכפוף להרכב השונה של היסודות שמאפיין כל סוג של עצם, ולתנועת הגלגלים, שמשפיעה גם היא על המתרחש תחתיהם) מכורח תנועה טבעית לכל יסוד: האש והאוויר נעים מעלה, המים והאדמה מטה.

ספרי 'הפיזיקה' מכסים רבים מאותם נושאים בהם עוסקת הפיזיקה בת-זמננו: נושאם המרכזי הוא התנועה של עצמים טבעיים, להבדיל מעצמים מעשי ידי אדם. בעקבות חקירה של תנועת עצמים טבעיים נדרש גם לבירור מושגי המקום והזמן. גם עוסק בהם בהרחבה בסוגיות הצורה והחומר, שיידונו מאוחר יותר במטפיזיקה. תזה מוכרת אחת מ'הפיזיקה' הוא התנועה הטבעית, לפיה עצמים טבעיים נעים ע"פ תנועה שייחד להם טבעם - רעיון מרכזי גם לקוסמולוגיה שלו.

כתביו הרבים בנושאי ביולוגיה עדיין נחשבים כיסוד מוסד של המחקר ביולוגי, למרות שפרטים רבים הופרכו על ידי המחקר המודרני. אחדים מחיבורים אלה מתאפיינים בגישה אמפירית ודיווחית, נטולת פרשנויות. אחרים עוסקים בתאוריה, כמו שאלת מהותם של בעלי חיים ככאלה, מהותם של איברי בעלי חיים, או מהם עקרונות הטקסונומיה.

חטיבה בולטת אחת במחקריו היא החיבור 'על הנפש'. בניגוד לאפלטון, אריסטו סבור שהנפש ראוייה להיבחן בכלים ביולוגיים. את הנפש רואה כצורתו של גוף חי, וככזו גם כתבנית פעולתו. מונה שלושה סוגי נפשות: הנפש הנזונה, החשה והתבונית. בראשונה ניחנים גופים חיים המסוגלים להזין את עצמם בלבד, ואלו צמחים. בשנייה ניחנים גופים שגם מסוגלים לחוש, ואלו החיות. בשלישית ניחנים בני אדם וגרמי השמיים, שמשתמשים בתבונה. שם עוסק בהרחבה גם בשאלות ההכרה והחישה.

האמין בתאוריית הבריאה הספונטנית כלומר יצורים פשוטים נוצרים מחומר דומם, למשל חרקים נוצרים מאדמה רקובה או צואה וצפרדעים ממים וחום.

החלוקה שהציע אריסטו לתחומי המדע עדיין שרירה בחלקה - אנחנו עדיין מחלקים בין פיזיקה, אסטרונומיה, מכניקה או פסיכולוגיה על פי הבסיס שהניח. לצד אימוץ של מערכת הכוכבים התלמאית, תמיכתו בהמודל הגאוצנטרי עשתה רבות כדי להפכו לתורה השלטת באסטרונומיה עד לתקופתם של קופרניקוס וגלילאו. גם בתחומים מדעיים אחרים, אפשר לומר שמימה"ב עד תחילת העת החדשה שלטו בכיפה תאוריות אריסטוטליות ובתר-אריסטוטליות.

מורשתו

השפעתו של אריסטו על הפילוסופיה הייתה עצומה, והוא נחשב אחד מהפילוסופים החשובים ביותר בכל הזמנים. בעת העתיקה הייתה האסכולה הפריפטטית אותה הקים מבין שלוש המשפיעות, וכתביו האקוראטיים השפיעו עמוקות גם על הנאו-פלטוניזם. בימי הביניים, היה הפילוסוף היווני הראשי שכתביו השתמרו ונקראו הרחבי העולם המערבי והמזרח-תיכוני (במעצמות הנוצריות במערב, המוסלמיות במזרח, וביזנטיון ביניהן). כה רבה הייתה ההערכה אליו, עד שכונה בפשטות "הפילוסוף", ללא צורך לפרט למי הכוונה.

אריסטו ביהדות

רבים מקרב גדולי ישראל, ובפרט מהפילוסופים שבהם, למדו את דברי אריסטו והושפעו ממנו[2]. עם זאת, אצל הרבה מגדולי ישראל הוא מוזכר לשלילה, בפרט בדברים שבתחום האמונה היהודית.

אריסטו וחז"ל

בספרות מתקופת חורבן בית שני ולאחריה מופיע סיפור בשם קליארכוס, תלמידו של אריסטו, לפיו אריסטו נפגש עם חכם יהודי[3], שנעשה יווני, "לא בשפתו בלבד, כי אם גם בנשמתו", ואריסטו התרשם ביותר מפרישותו וחכמתו, וציין כי יהודי זה התחבר עם המשכילים, ולימד אותם יותר ממה שלמד מהם[4]. הדברים הוזכרו אצל כמה מחכמי ישראל שבתקופת גירוש ספרד ואחריה[5]. רבי גדליה אבן יחיא מציין את סיפור זה תוך זיהוי אותו היהודי כשמעון הצדיק, ומביא לקט מקורות מחכמים בני תקופתו לפיהם דברי אריסטו לקוחים מדברי שלמה המלך, ושבסוף ימיו הודה אריסטו על אמיתות תורת ישראל, התגייר, ואף יצא ונשא דרשות במקומות רבים, בהן הבהיר כי חזר בו מדעותיו, ואף מעתיק מכתב מאחד מאותם המקורות לפיו המכתב נשלח מאריסטו לתלמידו אלכסנדר הגדול, ובו הוא מאריך על שחטא בדעותיו והפצתן, ושאם היה יכול היה אוסף את כל כתביו ומשמידם[6]. רבי עזריה מן האדומים שולל את את סיפורים מאוחרים אלו לפיהם אריסטו חזר בו או התגייר[7], וכן יהודה דוד אייזנשטיין שולל את סיפורים אלו, תוך שהוא מצביע על כמה מתוך אותן מקורות כיצירות מזויפות. לדבריו המניע לזיופים אלו הוא פרסומו הרב של אריסטו, שמחמת כך "השתדלו היהודים ליהדו"[8].

במדרש מאוחר מופיע דיאלוג בו אריסטו שאל שאלה את רבי יוסי. יצוין כי פער התקופות גדול מדי בשביל להניח כי זהו אריסטו המוכר בשם זה.[9].

הערכה וביקורת

אריסטו זכה להתייחסות נרחבת בספרי הפילוסופיה היהודית. רבים מגדולי הפילוסופים היהודיים למדו את תורתו ושיבחו אותו ביותר. הרמב"ם הושפע עמוקות מאריסטו והקדיש לו התייחסות נכבדת ורחבה בכתביו, וכתב כי בכל מה שקשור לעניינים ש"מתחת גלגל הירח, עד מרכז הארץ", כלומר לענייני העולם הגשמי, דבריו הם אמת בלא ספק[10]. במכתב שכתב לרבי שמואל בן יהודה אבן תיבון, המתרגם הראשון של הספר מורה נבוכים, כותב הרמב"ם: "דעת אריסטו היא תכלית דעת האדם, מלבד מי שנשפע עליהם השפע הא-להי עד שישיגו אל מעלת הנבואה אשר אין מעלה למעלה ממנה"[11]. הרמב"ם מכנה את אריסטו "ראש הפילוסופים"[12], וכן רבי יצחק עראמה מכנה אותו קברניט[13]. כינוי הערכה לאריסטו קיים גם אצל רבי יעקב קמינצקי, שמכנה אותו "גדול החכמים באנשים"[14]

לעומת אלו, יש מחכמי ישראל שהתייחסו לאריסטו באופן שלילי, בעיקר על השקפתו בתחומי האמונה היהודית, וכן על אופיו ומוסריותו האישיים. בתשובה מהגאונים נשללת תפיסתו של אריסטו ביחס לטומאה וטהרה[15]. רבי מנחם רקנאטי, כאשר בא לציין כי גן עדן ועץ הדעת הם מקומות פיזיים הקיימים בעולם, מכנה את אריסטו רשע על גישתו השונה בעניינים אלו[16]. רבי צדוק הכהן מלובלין כותב על אריסטו "שהיה מלא תאוות ותועבות"[17] ומציין אותו עם הציטוט שם רשעים ירקב[18], וכך מפורסמת אגדה עליו שנתפס פעם בעת מעשה מכוער, וכשנשאל איך הדבר הולם אישיות כמותו השיב כי "עתה אינני אריסטו"[19]. אגדה מימי הביניים המוכרת בשם "אריסטו ופיליס", שנפוצה בגרמניה של המאה ה-13[20], וחלחלה בהמשך לספרות היהודית, אומרת כי אריסטו התאווה באשת אחד מידידיו[21], ויש שכתבו שדבר זה גרם למותו[22], שמרוב תאוותו מת מטמטום וחולי[23]. לסיפור זה קיימים גרסאות נוספות ומגוונות[24], וכן ביקורות השוללות את קיומו[25].

אריסטו מוזכר רבות אצל גדולי הדורות ככופר וכמין, ומהאחרונים יש שכתבו שכתבי אריסטו הם בכלל ספרי מינים שאסור לקרוא בהם[26].

ציטוט דבריו

רבים מגדולי ישראל הראשונים והאחרונים ציטטו באופן עקבי מדברי אריסטו, והוא מופיע באופן בולט אצל גדולי ישראל שבתקופת תור הזהב של יהודי ספרד[27], ועוד רבים אחרים ציטטו באופן אקראי[28]. המהר"ל מפראג עושה שימוש רב במונחים הפילוסופיים של אריסטו, ומהם שמופיעים גם אצל חכמי הקבלה, שאף בדבריהם יש השפעה מדברי אריסטו{{הערה|[29].

בין הרמ"א לרש"ל קיים פולמוס חריף על היתר הזכרת דברים מאריסטו, בעקבות מכתב שכתב הרמ"א לרש"ל ובו ציין לדברים מהרצאה של אריסטו, והסתמך עליהם; הרש"ל תקף אותו על עצם הזכרת דברי אריסטו, ואילו הרמ"א דבק בעמדתו כי הדבר מותר וראוי, תוך מספר הסתייגויות[30]. רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב נוטה לאסור כדעת הרש"ל[31],

כתביו בתרגום עברי מודרני

ספרים עיקריים אחדים של אריסטו ראו אור בסדרת "ספרי מופת פילוסופיים" של הוצאת מאגנס. רובם הודפסו במהדורות חוזרות, וחלקם תוקנו ושופרו במהדורות חדשות.

ראו גם

Office-book.svg ספר: אריסטו
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

לקריאה נוספת

  • שמואל שקולניקוב ואלעזר וינריב, פילוסופיה יוונית: אריסטו, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1998.
  • זאב בכלר, פילוסופיית המדע של אריסטו, סדרת האוניברסיטה המשודרת, 1992.
  • יהודה לנדא, השתוקקות החומר לצורה במחשבת אריסטו, הוצאת אוניברסיטת תל אביב - הפקולטה למדעי הרוח, 1972.
  • יהודה לנדא, מבוא למטפיזיקה ולפילוסופיית הטבע של אריסטו, סדרת האוניברסיטה המשודרת, 1988.
  • קנת מק'ליש, אריסטו, סדרת הפילוסופים הגדולים, תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001.
  • שלמה אבינרי, רשות הרבים: שיחות על מחשבה מדינית, הוצאת ספרית הפועלים, 1966
  • מוריי ברומברג, ד"ר ג'יי גרין, ד"ר בראתר ק. ג'יימס, רוברט ליפטון, מאה אנשי מדע, תל אביב: הוצאת הדר, 1967, עמ' 31–33
  • David Ross, Aristotle. Methuen &co. Reprinted 1971

קישורים חיצוניים

תרגומי יצירותיו:

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ הגיית השם ביוונית: אריסטוטלס, במלעילהטעמה בהברה השנייה מהסוף).
  2. ^ להרחבה, ראו יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר ישראל, חלק ב', ‏אריסטוטליס, ניו יורק תרס"ז-תרע"ג, עמ' 212, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, ‏מאמר א', פרק כ"ב, ורשה תרפ"ג, עמ' ל"א, באתר אוצר החכמה; קלמנס מאלכסנדריה, Stromata' ‏,I, 15 (316):70:2.
  4. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, ‏מאמר א', פרק כ"ב, ורשה תרפ"ג, עמ' ל"א, באתר אוצר החכמה.
  5. ^ ראו רבי אברהם ביבג'ו, דרך אמונה, דף מ"ו, עמוד ב'; רבי גדליה אבן יחיא, שלשלת הקבלה, ‏חכמי יון, ורשה תרמ"א, דף מ"ה, עמוד ג', באתר אוצר החכמה; רבי יהודה מוסקאטו, קול יהודה על ספר הכוזרי, א', ס"ו.
  6. ^ רבי גדליה אבן יחיא, שלשלת הקבלה, ‏חכמי יון, ורשה תרמ"א, דף מ"ה, עמוד ד', ואילך, באתר אוצר החכמה, על פי דברי רבי יוסף בן שם טוב, רבי אברהם פריצול ועוד.
  7. ^ עזריה מן האדומים, מאור עיניים, חלק א', ‏פרק כ"ב, וילנה תרכ"ג, עמ' קי"ט, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  8. ^ יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר ישראל, חלק ב', ‏אריסטוטליס, ניו יורק תרס"ז-תרע"ג, עמ' 216, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר). ראו גם עיבוד של הדברים, ענת, אריסטו, באתר דעת, 22/12/2005.
  9. ^ בראשית רבתי, פרשת מקץ, עמוד 201. ראו גם מסכתות קטנות, מסכת כלה רבתי, פרק ז', הלכה ד', מעשה בעניין ארבעה מהתנאים שהלכו להקביל פניו של פילוסוף ידיד, וראו ברדב"ז, שו"ת רדב"ז מכתב יד, חלק ח', סימן קצ"א, שגורס כי פילוסוף זה היה אריסטו.
  10. ^ רמב"ם, מורה הנבוכים, חלק ב', פרק כ"ב.
  11. ^ רמב"ם, שו"ת פאר הדור, ‏סי' קמ"ג, ד"ה אמנם, אמסטרדם תקכ"ה, דף כ"ד, טור ג', באתר אוצר החכמה.
  12. ^ מורה נבוכים, חלק א, פרק ה.
  13. ^ רבי יצחק עראמה, עקידת יצחק, בראשית, שער ה' (פרשת בראשית), ד"ה והנה באמת.
  14. ^ רבי יעקב קמינצקי, אמת ליעקב, פרשת יתרו, פרק כ', פסוק י', ד"ה ועיין בהקדמתו.
  15. ^ תשובות הגאונים - שערי תשובה, סימן ה'.
  16. ^ רבי מנחם רקנאטי, ריקאנטי, פרשת בראשית, פרק ג', פסוק כ"ד, ד"ה דע. וראו גם בדברי הרמב"ן, ויקרא, פרק ט"ז, פסוק ח'.
  17. ^ רבי צדוק הכהן מלובלין, פרי צדיק, פרשת שמיני, סוף אות ח'.
  18. ^ רבי צדוק הכהן מלובלין, ספר הזכרונות, מצות עשה אנוכי" ד"ה ואני אומר.
  19. ^ ראו לדוגמה אצל רבי משה רוזנשטיין, יסודי הדעת, פרק כ"ג; רבי יוסף שלום אלישיב, קובץ תשובות, חלק ג', ‏יורה דעה, סימן קמ"ב, מילי דאגדה, ירושלים תשס"ג, עמ' ר"ג, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  20. ^ אברהם מלמד, רקחות וטבחות: המיתוס על מקור החכמות, הוצאת מאגנס ואוניברסיטת חיפה, חיפה 2010, עמ' 302-303.
  21. ^ מובא אצל עזריה מן האדומים, מאור עיניים, חלק א', ‏פרק כ"ב, וילנה תרכ"ג, עמ' קי"ח-קי"ט, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר). וראו אצל יצחק דמן עכו, מאירת עיניים, ‏פרשת וישלח, ירושלים תשנ"ג, עמ' ע"ז, באתר אוצר החכמה, שמביא את הדברים בהרחבה, תוך פירוט מגנה של התנהגות אריסטו, וכותב שאישה זו הייתה אשתו של אלכסנדר מוקדון.
  22. ^ רבי צבי אלימלך שפירא, בני יששכר, מאמרי חודש סיון, מאמר ה' - מעלת התורה, אות כ"ב; רבי שמואל בורנשטיין, שם משמואל, חנוכה, שנת תרע"א, ד"ה הנה ידוע, ופרשת אמור, שנת תרע"א, ד"ה במד"ר.
  23. ^ רבי שמואל בורנשטיין, שם משמואל, חנוכה, שנת תרע"א, ד"ה הנה ידוע, ופרשת אמור, שנת תרע"א, ד"ה במד"ר (וראו תלמוד בבלימסכת סנהדריןדף ע"ה, עמוד א': "העלה לבו טינא").
  24. ^ ראו שמואל אשכנזי, אלפא ביתא קדמיתא דשמואל זעירא, ירושלים תש"ס, עמ' 234–238, על גלגוליו השונים של הסיפור בספרות היהודית.
  25. ^ ראו אברהם מלמד, רקחות וטבחות: המיתוס על מקור החכמות, הוצאת מאגנס ואוניברסיטת חיפה, חיפה 2010, עמ' 302-303.
  26. ^ ריא"ז, פסקי ריא"ז, מסכת סנהדרין, פרק י"א, הלכה ג', אות א', הובא אצל רבי יהושע בועז, שלטי הגיבורים על הרי"ף, עבודה זרה, פרק ראשון, אות א'; רבי עובדיה מברטנורא, ברטנורא, מסכת סנהדרין, פרק י', משנה א', ד"ה בספרים החיצונים; רבי משה מרגלית, פני משה, על מסכת סנהדרין, פרק י', הלכה א', ד"ה אף הקורא. וראו רבי יששכר בר איילנבורג, באר שבע, מסכת סנהדרין, דף ק', עמוד ב', ורבי ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל, מסכת סנהדרין, פרק י', משנה א', יכין, אות ח', על צדדים ואופנים שניתן לדון להתיר, וראו עוד באנציקלופדיה תלמודית, כרך ט"ו, ערך חכמות חיצוניות, טור ס"ד-ס"ה, הע' 114.
    וראו גם אצל הרמ"א, שו"ת הרמ"א, תשובה ז', ד"ה תחילה וד"ה ולכן, שציין שאף הוא עצמו לא קרא את דברי אריסטו, אלא רק מתוך דבריו שבמורה נבוכים. וראו אצל רבי יעקב עמדין, שו"ת שאילת יעבץ, חלק א', סימן י', שהעיד על עצמו שקרא את ספר המידות של אריסטו (לספר זה קיים תרגום עברי מרבי משה אבן תיבון).
  27. ^ בין אלו שציטטו מדבריו נמנים: הרמב"ם (בפרט בספר מורה נבוכים), רבי יצחק עראמה, רבי יהודה הלוי, רבי יעקב אנטולי, רבי יעקב סקילי, רבי יוסף אלבוספר העיקרים), רבי יצחק אברבנאל, הרמ"א ורבי משה אלמושנינו, וכן אצל רבי שמחה זיסל זיו ("הסבא מקלם"), בספרו "חכמה ומוסר".
  28. ^ מהם: רבי שלמה אבן גבירול, תיקון מידות הנפש, חלק א', שער א', ד"ה ואמר אריסטוטוליס, ושער ג', ד"ה ואמר אריסטוטוליס ובמבחר הפנינים, שער י"ט, אות ב'; רבי אברהם אבן דאוד ("הראב"ד הראשון"), האמונה הרמה, מאמר א', פרק ב', ד"ה אנחנו נמצא, ומאמר ב', עיקר ד', ד"ה כבר נתיסד, ועיקר ו', ד"ה ונשוב עתה; הרשב"א, משמרת הבית על "תורת הבית", בית ב', שער ג', דף ל"א, עמוד ב'; רבי משה מאט, מטה משה, עמוד גמילות חסדים, חלק שביעי, בעניני מילה, פרק א' - בגודל ענינה, ד"ה הטעם הששי.
  29. ^ יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר ישראל, חלק ב', ‏אריסטוטליס, ניו יורק תרס"ז-תרע"ג, עמ' 215, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  30. ^ רמ"א, שו"ת הרמ"א, תשובה ה', ד"ה ומעתה, ותשובה ז', ד"ה תחילה וד"ה ולכן; רש"ל, שו"ת הרמ"א, תשובה ו', ד"ה ואח"כ הראיתני.
  31. ^ רבי צבי אלימלך שפירא, דרך פקודיך, מצות לא תעשה י"א, חלק המחשבה, אות ד', ד"ה ומעתה תבין; וראו בדבריו בהגהות מהרצ"א על זוה"ק, פר' משפטים, דף קכ"ד, עמוד א', שהביא ראיה לאסור מדברי הזוהר; וראו בדבריו בבני יששכר, מאמרי חודש כסלו-טבת, מאמר ג' - נר מצוה, אות י"ז.


פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיה • אסתטיקה • אפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריה • פילוסופיה של החינוך • פילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקה • פילוסופיה של הנפש • תאולוגיה
P philosophy1.png
זרמים/אסכולות
טאואיזם • האסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזם • נטורליזם • האסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואית • האסכולה הצינית • נאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקה • רציונליזם • אמפיריציזםאקזיסטנציאליזםנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזם • פילוסופיה בודהיסטית • פילוסופיה הינדואיסטית • פילוסופיה ג'ייניסטית • פילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזה • קונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוס • מו דזה • בודההפרמנידספרוטגורס • דמוקריטוס • סוקרטס • אפלטוןאריסטו • זנון מקיטיון • טימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוס • יוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאוולי • תומאס הובס • פרנסיס בייקון • רנה דקארט • ברוך שפינוזה • גוטפריד לייבניץ • ג'ון לוקג'ורג' ברקלי • דייוויד יום • ז'אן-ז'אק רוסו • עמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מיל • ארתור שופנהאואר • סרן קירקגור • קרל מרקס • פרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרל • מרטין היידגר • ברטראנד ראסל • רודולף קרנפ • לודוויג ויטגנשטיין • קרל המפל • ז'אן-פול סארטר • וילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולס • יורגן האברמאס • מישל פוקו • גסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמן • חומר ורוחחוק הזהותטוב ורע • ישותכשל לוגי • לוגוס • מהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונה
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםהדוניזם • הוליזם • היסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדה • מכניזם • נטורליזם מטאפיזי • ניהיליזם • נומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנות • על-אדם • עשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזם • פנתאיזם • הפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנות • תערו של אוקאם • הרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -11510 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png