ארבע בבות

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to navigation Jump to search

ארבע בבות (ביידיש: דער "ניגון פון פיר פאַלען". מכונה גם: ניגון אדמו"ר הזקן או ניגון הרב וכן הניגון הידוע והניגון המיוחס. חסידי אדמו"ר הזקן קראו לו "תקיעה גדולה") הוא מעשרת הניגונים המכוונים והחשוב שבהם, שהלחין רבי שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד. הניגון נחשב לאחד הניגונים העמוקים והמיוחדים של החסידות, ולניגון היסודי והראשי של חסידות חב"ד[1]. לניגון ארבעה בתים, בהם משתקפים העולמות הרוחניים העליונים אבי"ע. ניגון זה, כמו רוב ניגוניו, חיבר רבי שניאור זלמן בעת שלמד אצל מורו ורבו המגיד ממעזריטש. לאחר שהיה לרבי, שינה ושיכלל את כל הניגונים, וניגון זה בפרט[2]. מפאת סגולותיו המיוחדות ומשמעותו הרוחנית, נהוג בקרב חסידי חב"ד לנגנו בדייקנות, מתוך רצינות ובמועדים מיוחדים.

בספר הניגונים של חסידות חב"ד, "ארבע בבות" הוא הניגון הראשון.

מסגולות הניגון[edit | edit source]

אחדים מאדמו"רי חב"ד התבטאו בסגולותיו של הניגון:

  • המהר"ש: "בעת שמנגנים נגונו של הרבי הזקן זהו זמן המוכשר לתשובה, מפני שאז עת רצון למעלה".
  • הרש"ב: "כשמנגנים את הניגון בהתעוררות פנימית זהו זמן המוכשר לתשובה והתקשרות; וכשמנגנים את הניגון בטהרת הלב, אחר תרומת הדשן נכונה בתיקון חצות לאחר קריאת שמע שעל המיטה באמיתיות ואחר תפילה במאמץ עמוק, אפשר לפעול ישועה פרטית בבנים וחיים."
  • הריי"צ: "בידינו הבטחה שכאשר ינגנו את הניגון מתי שיהיה והיכן שיהיה, ישמע זאת הרבי (אדמו"ר הזקן) וירגיש, באיזה מדרגות גבוהות שרק יהיה. אלא שזה תלוי בהכנות המקבל"[3].

זמני נגינתו[edit | edit source]

נהוג בחסידות חב"ד לנגנו בזמנים מסוימים כמו חודש אלול, ימי הסליחות וגם בשמחת תורה. כמו כן ביום האחרון של שלוש הרגלים, פורים, י"ט כסלו ("חג הגאולה", בו השתחרר רבי שניאור זלמן מלאדי מהכלא) ביום כיפור ובימים טובים נוספים. וכן בזמני שמחות: בעת הובלת החתן והכלה לחופה, בר מצווה וברית מילה.

אדמו"רי חב"ד הקפידו לנגנו בראש השנה, חודש אלול, ברית מילה, חתונה ובר מצווה. וכמובן, בי"ט בכסלו שנחשב "ראש השנה" לניגון זה[4].

בלובביץ', עיירת הערש ומרכז חסידות חב"ד במשך כמאה שנים, היו מנגנים ניגון זה רק בזמנים קבועים, כמו י"ט כסלו, ובשמחות כמו ברית מילה, בר-מצווה, חתונה וגם בחודש אלול בתפלה (כשמתפללים ביחידות באריכות).

מקובל בשם הצמח צדק, שבימות החול (מלבד הזמנים האמורים), נגינתו עלולה לעורר קיטרוגים[5].

מקובל בחב"ד, שקודם לשירת הניגון, מנגנים את "ניגון הכנה לארבעה בבות", ניגון אשר היה חביב על אדמו"ר הרש"ב. ולאחריו מנגנים את הניגון "נְיֶה ז'וּרִיצִי חְלוֹפְּצִי"[6].

אירוע נוסף שבו נהוג לשיר את הניגון הוא הלוויה של צדיק[דרוש מקור]. כך לדוגמה, שרו את הניגון בהלוויה של הרב חנן פורת.

דייקנות וזהירות בנגינתו[edit | edit source]

נהוג לשיר כל בית פעמיים (כך הוא מופיע גם בכל התקליטים)[7].

הפעם האחרונה ששרו ניגון זה בפומבי בנוכחות הרבי מנחם מנדל שניאורסון הייתה בשבת פרשת שמות ה'תשמ"ט. באותה התוועדות דיבר הרבי על הזהירות המיוחדת שצריכה להיות בניגון והורה ש"ינגנו עתה באופן יוצא מן הכלל (שהרי ידוע גודל הזהירות שלא לנגן ניגון זה כי אם בזמנים מיוחדים)".

לקריאה נוספת[edit | edit source]

הרב לב לייבמן, תולדותיו וצפונותיו של ניגון אדמו"ר הזקן, סקירה מקיפה מתוך ביאורי רבותינו נשיאינו, מכון נגינה לאור החסידות, ה'תשע"ה.

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

הערות שוליים[edit | edit source]

  1. ^ ספר הניגונים, ניגון א.
  2. ^ אדמו"ר הרש"ב בהתוועדות י"ט כסלו תרס"ג - "התמים" חוברת ה' עמוד סד [כרך ב עמוד 488].
  3. ^ ראה ספר השיחות תש"ז עמוד 101.
  4. ^ שיחת פורים תרפ"ח.
  5. ^ ספר הניגונים כרך א' עמוד ל (משיחת הרבי הריי"צ).
  6. ^ שירת הניגון "נְיֶה ז'וּרִיצִי חְלוֹפְּצִי" אצל הרבי מחב"דקובץ וידאו ט"ו תמוז תשמ"ו.
  7. ^ אצל הרבי מחב"ד היו מנגנים לעיתים את הבבא הרביעית - שבע פעמים, וגם קרה שניגנו פעם אחת, ועוד.
  8. ^ לאחריו, מהדקה 15:10 שומעים את הניגון "נְיֶה ז'וּרִיצִי חְלוֹפְּצִי"


ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0). (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +3370 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png