אסרו חג

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search

הרחבות או שכתובים לערך זה מאת עורכי האתר התבצעו בעבר באתרים שונים. סקירת השינויים. הסר

אסרו חג הוא יום החול שאחרי כל אחד משלוש הרגלים, פסח שבועות וסוכות. יש הנוהגים להרבות באסרו חג באכילה ושתייה.

תאריכי אסרו חג הם, בארץ ישראל: כ"ב בניסן (לאחר פסח), ז' בסיוון (לאחר שבועות) וכ"ג בתשרי (לאחר סוכות ושמיני עצרת). בחו"ל אסרו חג חל לאחר יום טוב שני של גלויות: כ"ג בניסן (לאחר פסח), ח' בסיוון (לאחר שבועות) וכ"ד בתשרי (לאחר סוכות).

מקור השם

מקור השם הוא מהפסוק: "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" (תהילים, קי"ח), לפי פשוטו פירושו הוא - קישרו את קרבן החג בחבלים והביאוהו אל המזבח. אמנם בתלמוד (סוכה מה ה, ורש"י שם) דרשו פסוק זה בהקשר אחר: אגדו את החג לימי החול באכילת מאכלים מכובדים ויחשב לכם כאילו הקרבתם קרבן על המזבח.

בתלמוד הירושלמי (מסכת עבודה זרה פ"א ה"א, דף ל"ט) קראו לאיסרו חג "בריה דמועדא" – שפירושו הוא: "בנו של המועד".

מנהג להרבות קצת באכילה ושתיה

הרמ"א (אורח חיים, תכט סעיף ב) כתב: נוהגים להרבות באסרו חג באכילה ובשתייה. חז"ל דרשו על הפסוק "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" ש"כל העושה איסור (תוספת) לחג במאכל ושתייה, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קורבן" (מסכת סוכה מ"ה, ע"ב).

טעם המנהג

בספר מנורת המאור הביא ב' טעמים למנהג האכילה והשתייה באסרו חג: א "כדי שלא יראה את עצמו כאלו קץ בהוצאה שהוציא במועד". ב שיאסר אותו ויקשרנו בעבותות אהבה, "כדי שיתערב וכדי שלא ילך לו מיד". 

איסור תענית

נוהגים שלא להתענות באסרו חג ואין אומרים בו תחנון. בתלמוד הירושלמי (מסכת עבודה זרה פרק א סוף הלכה א), לומדים זאת מעזרא ונחמיה בהכרזתם על צום וחגירת (לבישת) שק בכ"ד בתשרי (נחמיה, ט', א'), ולא יום קודם, בכ"ג תשרי.

ראו גם

קישורים חיצוניים


הבהרה: המידע באנציקלופדיה היהודית נועד לעיון והעשרת ידע כללית, ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +1264 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png