אנציקלופדיה:בית הוועד

From האנציקלופדיה היהודית
(Redirected from אנ:בו)
Jump to: navigation, search
RoyLindmanRabbinicalSchoolJerusalem.jpg

בית הוועד - מקום שתלמידי חכמים מתוועדין שם ללמוד תורה: (רש"י, תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ז, עמוד א')

מרדכי הניח תפילין בחול המועד???

הגר"א כותב שמרדכי הניח תפילין בחול המועד. לדבריו המילים "ועטרת זהב גדולה" (במגילת אסתר ח טו) מלמדים שמרדכי היה עטור תפילין. לעומת זאת החת"ם סופר, כשהוא נדרש לשאלה אחרת, כותב הפוך. הגמרא מפרשת את הפסוק "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" בדרך הדרש:אורה - זו תורה, שמחה - זו יו"ט, ששון- זו מילה, ויקר - אלו תפילין. והוא שואל למה התפילין מוזכרים בסוף. התשובה לדבריו היא משום שהמאורע קרה בחוה"מ פסח, ולדעת חלק מן הפוסקים אין מניחים תפילין בחול המועד. ראו בעניין זה את מאמרו המעניין של ישראל דנדרוביץ. בברכה, גוראריה (שיחה) 17:06, 19 במרץ 2019 (IST)

לא הבנתי איפה הבעיה. גם הגר"א יכול להסכים לכך שתפילין בחוה"מ לא מוסכם על כולם, ובכל זאת יכול לפרש שמרדכי כן לבש. דברי החת"ס שהזכרת, כפי שמופיעים במקור אליו קישרת, שונים מדבריך. בקשה לסיום: אשמח אם יהיה ניתן לבצע הנחה במספר סימני השאלה. יהונתן (שיחה) 17:17, 19 במרץ 2019 (IST)
יהונתן, שים לב שהחת"ס (כפי שצוטט בקישור שגוראריה קישר אליו) ביאר בפירוש לגבי מרדכי שלא הניח תפילין. ויותר מזה, הוא גם מרמז במילים "עטרת זהב גדולה" - "שהיתה גדולה ולא הניח מקום להנחת תפילין". איש גלילישיחה • י"ב באדר ב' ה'תשע"ט • 17:45, 19 במרץ 2019 (IST)
הייחודיות פה היא שלכאורה הפכו שיטותיהם: החת"ס הניח בחוה"מ והגר"א לא. זכריהו בן בניהשיחה • י"ג באדר ב' ה'תשע"ט 18:41, 19 במרץ 2019 (IST)
אולם, לענ"ד כל ההנחה שמדובר בחוה"מ צריכה עיון. בפשטות הכתובים מרדכי יצא מפני המלך לאחר כתיבת האגרות השניות בכ"ג בסיון, ואינו כלל חוה"מ, ולהפך צ"ע מדוע כתב כן החת"ס. בדברי הגר"א אכן לא נאמר כלל שמרדכי הניח בחוה"מ ולא קשיא מידי. זכריהו בן בניהשיחה • י"ג באדר ב' ה'תשע"ט 18:47, 19 במרץ 2019 (IST)
על הקושיות האחרונות נאמר, שאין מקשין על "פורים תּוֹיְרֶעס". איש גלילישיחה • י"ב באדר ב' ה'תשע"ט • 19:18, 19 במרץ 2019 (IST)

ותכריך בוץ וארגמן

יישר כח לגוראריה על היזמה הנפלאה, ארשה לעצמי גם להעלות קושיא קטנה.
איך לבש מרדכי תכריך בוץ (=פשתן) וארגמן (=צמר), הרי יש בזה איסור שעטנז.
לענ"ד, מהפסוק עצמו אפשר לדייק שמדובר באמת בשני בגדים שרק היו כרוכים יחד עליו. דעתכם? איש גלילישיחה • י"ב באדר ב' ה'תשע"ט • 17:32, 19 במרץ 2019 (IST)

זכורני שדברו בזה. אשתדל לחפש. זכריהו בן בניהשיחה • י"ג באדר ב' ה'תשע"ט 18:40, 19 במרץ 2019 (IST)
כעת מצאתי שכתב כדבריך הרמ"א במחיר יין. זכריהו בן בניהשיחה • י"ג באדר ב' ה'תשע"ט 18:52, 19 במרץ 2019 (IST)
יישר כח. ברוך שכיוונתי. איש גלילישיחה • י"ב באדר ב' ה'תשע"ט • 19:18, 19 במרץ 2019 (IST)
וראיתי הרבה שתירצו שאכן הטיל ציצית בבגד, ועל פי דברי הגר"א ש"תכלת" הוא ציצית. יהונתן (שיחה) 16:06, 20 במרץ 2019 (IST)
אשמח למקור. ומכל מקום, האם מותר ללבוש טלית העשויה מצמר ופשתים כשמטיל בה תכלת? למיטב ידיעתי, לא הותר כלאים בתכלת רק לגבי עצם התכלת שהוא צמר על בגד פשתן. איש גלילישיחה • י"ג באדר ב' ה'תשע"ט • 16:34, 20 במרץ 2019 (IST)

בל תוסיף במצוות עשה שהזמן גרמן לאשה

חקירה מעניינת אם שייך בל תוסיף לאשה במצות עשה שהזמן גרמן.
מחד, הרי היא לא מחויבת ומעשה של בל תוסיף הוא לא מעשה מצוה אלא עבירה, אז תטען האשה כי לא שייך שמה שעשתה נחשב עבירה.
מאידך, לכולי עלמא אם רוצה לקיים מ"ע שהזמן גרמן, קיימה ויש לה מצוה (ורק נידון לגבי השכר שמקבלת ששונה מאיש כי גדול המצווה ועושה, וכן מחלוקת כידוע אם מברכת או לא. אך מצוה מיהא איכא). ואם כן אפשר לומר שמכיוון ששייכת במצוה באופן כזה, אף שייך שתעבור בבל תוסיף. פונקציאנירן (שיחה) 08:14, 20 במרץ 2019 (IST)

ראה בערכו. יהונתן (שיחה) 15:49, 20 במרץ 2019 (IST)
חזק וברוך יהונתן. באוויליקט (שיחה) 16:07, 20 במרץ 2019 (IST)

מוצאו של גוליית

[דיון שהתקיים בצ'אט, אסרו חג שבועות תשע"ט. הועבר על ידי לכאן - למען יעמדו ימים רבים. גוראריה (שיחה) 15:31, 12 ביוני 2019 (IDT)]

מישהו יודע מה היה מוצאו של גלית הרשע? פונקציאנירן - שיחה

ערפה. דוד - שיחה
תמשיך, תעשה 1+1. וערפה מה מוצאה? פונקציאנירן - שיחה
לוט. לאן אתה חותר? דוד - שיחה
ערפה שלכאורה גויירה ע"י כליון, היא יהודיה, ואם כך הם פני הדברים, גלית יהודי 😮 ואמנם הדבר לא מתקבל על הדעת... פונקציאנירן - שיחה
ערפה שלכאורה גוירה ע"י כליון מנין לך? אני חושב שלכאורה לא. יהונתן - שיחה
פונקציאנירן, אכן כתבו המפרשים שגרותה של רות הייתה בשובה לישראל, וכמוכח בפסוקים; נעמי שאלה אותה מדוע עוזבת את עמה והולכת לעם אחר, רק אחר שיצאה ליהודה. יהונתן - שיחה
לכאורה מוכח בפסוקים הפוך דווקא, אמנם שמעתי כמה לומדעס איך לתרץ. לבושתם של מחלון וכליון הוזכר שהתייאשו מהגאולה, ולא שנשאו נשים נכריות כפי שיש לומר אם תגיד שרות התגיירה רק בבואה לארץ. פונקציאנירן - שיחה

──────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────── הנה כמה מראי מקומות, ילקו"ש: "מחלון שעשו עצמם חולין, וכליון שנתחייבו כליה, אשר בעלו למואב שנשאו נשים נכריות"
מהרש"א חידושי אגדות מסכת בבא בתרא דף צא עמוד ב. היפך מחלון וכליון שהיה להם ממי ללמוד ולא למדו שהרי יהושע הקים השבועה אף לאותן שכזבו בו והיינו משום שבאו לידבק בשכינה והם עשו היפך זה שעברו על שבועת הר סיני ועברו על התורה לידבק בע"ז ונשאו להם נשים נכריות כמ"ש אשר בעלו למואב אמר מואב במקום מואבית להורות כי בגיותן נשאו אותן. ואמנם יש החולקים.
גם לא ברור לי מניין שגוליית היה בן ממש של ערפה. שמא היה נכד מבנה של ערפה. וגם שמא נולד לפני שנתגיירה (אמנם זה לא כ"כ משמע, משום שנאמר שזכתה לד' גיבורים בזכות ד' פסיעות שהלכה אחר ערפה. אך עדיין י"ל שבניה שכבר נולדו לה זכו לגבורה מחמת כן). וגם - סוף כל סוף אפשר לומר גם שהיה גוליית יהודי. יהונתן - שיחה

רק אני אינני יודע מי זה גוליית? איש גלילי - שיחה
אם ערפה התגיירה כיצד היא נשארה במואב לבדה? גלילי, אני גם תמהתי על הניסוח גוליית ולא גלית/גליית כמו בנביא, אולם בדקתי בבר אילן וכך מופיע בחז"ל. יש בורא לעולם - שיחה
מצאתי מקור אחד בלבד בחז"ל לכתיב זה, בירושלמי. ואולי זו בכלל טעות דפוס? איש גלילי - שיחה

מאידך, אם אכן מבינים שלא גיירו אותן, אז רות כלל אינה אשת מחלון, וכל סוף המגילה צ"ע. ואבן עזרא (א, ב) אכן כתב שנתגיירו. הרחיב בזה הצי"א חלק יז סי' לב זכריהו בן בניה - שיחה

מעניין אם דוד עשה את כל החשבון בעת הקרב, שהרי גלית לא נהרג בחרב אלא דייקא בסקילה, כך שעל הצד שהוא יהודי קיבל את המיתה הראויה לו על החירוף פונקציאנירן - שיחה
מדוע התחיב מיתה בחירופו? והיכן מצינו שקלל שם בשם? זכריהו בן בניה - שיחה
ראה מה אמר דוד לגלית בשמואל א, יד, מה-מו - "ואנכי בא אליך בשם ה' ... אשר חרפת" פונקציאנירן - שיחה
לא אמרתי שלא חרף, אמרתי שעל חירוף זה לא מחויב מיתה. (ובהפניה צ"ל יז) - זכריהו בן בניה - שיחה
אם הוא יהודי למה לא חייב? פונקציאנירן - שיחה
כי הלכה פשוטה היא שחייב מיתה רק במקלל שם בשם - זכריהו בן בניה - שיחה
נמתין מעט, תיכף תחיית המתים, נשאלה לדוד מה היה חשבונו פונקציאנירן - שיחה

────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────

להלן שעור בעיון על הנושא - של הרב צבי רייזמן הרב זילברליכט. פונקציאנירן - שיחה

מנין לך שהוא המחבר? זה רק האתר שלו זכריהו בן בניה - שיחה
צודק, אני באמת לא יודע. פונקציאנירן - שיחה
חלק מהשיעורים באתר הם ממש שלו, אבל הם נמצאים בקט' נפרדת זכריהו בן בניה - שיחה
אכן נראה שזה שעור של הרב זילברליכט (תלמידו של ר' שמחה זיסל ברוידא), שכוייח. פונקציאנירן - שיחה

[סוף העברה]

אגב, גם בזוהר חדש רות (דף עט טור א) כותב שגויירו כבר בתחילה. פונקציאנירן (שיחה) 07:26, 12 ביוני 2019 (IDT)
מדברי הפוסקים, שלמדו כמה הלכות גרות מתוך הדו-שיח של רות וחמותה, נראה שלא היו לפני כן גיורין. כך לדוגמה כותב הרמב"ם (משנה תורה לרמב"ם, הלכות אסורי ביאה, פרק י"ג, הלכה י"ד): "אם קבלו ולא פירשו וראו אותן שחזרו מאהבה מקבלים אותן שנאמר ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה". יהונתן (שיחה) 16:50, 12 ביוני 2019 (IDT)
זו כבר גמ' מפורשת: תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מ"ז, עמוד א'. זכריהו בן בניהשיחה • י' בסיוון ה'תשע"ט 14:22, 13 ביוני 2019 (IDT)

────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────────

סוף דבר נאלץ להמתין לבוא אליהו, מפני שלא רק תנאי היא, אלא גם מחלוקת ראשונים. פונקציאנירן (שיחה) 12:06, 19 ביוני 2019 (IDT)

עזרה בזיהוי מאורע היסטורי

מישהו יוכל לזהות על אילו פרעות/גזירות שמדות מקוננת הקינה הזו? ומי המחבר, הנקרא כאן "הגאון כמהר"ר עקיבא בן כמהר"ר אלעזר זלה"ה מפרנקפורט, אבא זקינו של הגאון מהר"ר עקיבא מפרנקפורט"? מדובר בקינה מעניינת, המתבססת על אש תוקד בקרבי אך הופכת אותה: קודם קינה על ירושלים, ואח"כ בקשה שיחדש ימינו "כבצאתי ממצרים". החלק הראשון מתאר את חורבן הבית וכניסתו של טיטוס לקה"ק, אבל אח"כ הוא עובר לתאר גזירות כלשהם ומזכיר את הקהילות: טרינט, פסא, עינדינגן (אנדינגן?), הדינה, פורצוחים (פפורצהיים?) לבי אומר לי שמדובר בגזירות ק"ט, שהקינה המובאת בהמשך הספר ("ציון אריוך בכי") מקוננת עליהם. זכריהו בן בניהשיחה • ו' באב ה'תשע"ט 13:00, 7 באוגוסט 2019 (IDT)

אולי "פסא" היא פאס? ראה הטבח ביהודי פאס (1033) והטבח ביהודי פאס (1465). גורשיחה • ו' באב ה'תשע"ט • 17:36, 7 באוגוסט 2019 (IDT)
גוראריה, העיירות הללו הן אירופאיות, ולכן לא סביר לנדוד לפאס. אמנם היה מעבר גאוגרפי עביר בין ספרד למרוקו, אבל תרבותית הם היו מנותקים. בקינות של אותם הימים כל אחד קונן על הקהילות הקרובות אליו, וקשה לשער שסתם השתרבב שם הטבח בפאס, גם אם נייחס זאת לשני שהוא קרוב יותר לתקופה ובעל ממדים גדולים.
לשאלת הזיהוי, נראה שהמקונן אוסף כמה אירועים שאינם דווקא אחידים בתקופתם. את טרינט ניתן לזהות כמעט בוודאות עם טרנטו שבאיטליה, שם התרחשה עלילת דם ידועה במחצית השנייה של המאה ה-15 (עליה: משה אביגדור שולוואס, "מקור עברי חדש לתולדות עלילת הדם בטרינטו", בתוך: בצבת הדורות, ניו יורק תש"כ, עמ' 67 ואילך). ועינדינגן היא אכן אנדינגן, שם נערכו פרעות בעקבות "הרעלת הבארות" בימי המגפה השחורה (אמצע המאה ה-14). עושה רושם שהערים הללו צריכות להיות במרכז אירופה, ורובן מתייחסות לאירועים מתקופת הגירושים והפרעות שלאחר המגפה השחורה. הרב עקיבא (גינצבורג?) מפרנקפורט הוא כנראה זה שנפטר בשנת שנ"ז (סוף המאה ה-16), חתנו של "הקצין מהר"ר שמעון גינצבורג", והיה דמות מפורסמת (נראה לי כי החת"ס החשיבו, ויש גם הנותנים צדקה על שמו כסגולה למציאת אבדה). אם אנו מדברים על "אבי זקנו", זה מתאים לתקופה. זיהוי פורצוחים כפפורצהיים הגיוני אף הוא, והוא מתייחס לשני טבחים סמוכים שאירעו בה במחצית השנייה של המאה ה-13, ובין ההרוגים בהם נמנה דודו של ר' יקר בן שמואל הלוי (קיימות מספר קינות שחוברו על רקע גזירת פפורצהיים, כמו "אזעק במר" או "אזכרה אלקים"). נמצאנו למדים כי קינה זו היא מתפרסת על פני תקופות שונות ואזורים שונים, והטווח שלהם הוא סוף ימי הביניים במרכז אירופה. את פסא ניתן לקשר עם פסאו (אנ'), אבל אין לי רקע על מה שאירע בה. קובץשיחה • 19:52, 7 באוגוסט 2019 (IDT)
כעת מצאתי מעט על (אי) זהות אותו מהר"ר עקיבא הנזכר (הסב): אליעזר ליזר לאנדסהוטה, עמודי העבודה, ברלין תרי"ז, עמ' 314. קובץשיחה • 20:31, 7 באוגוסט 2019 (IDT)
קובץ, תודה, אבל ההצעה שלך לא נשמעת לי מסתברת. אתה רוצה לומר שהוא חבר קינה במאה ה-16, ובחר להזכיר אקראית קהילות שאירעו בהן גזירות בשלש מאות השנים הקודמות? זכריהו בן בניהשיחה • ז' באב ה'תשע"ט 21:25, 7 באוגוסט 2019 (IDT)
זה עדיף מאשר הצעות אחרות רחוקות. בחירת הקהילות יכולה להיות לפי היקף הטבח ולפי היכרות המקונן עם אותן הערים (גר בהן או סמוך להן, או מגורי קרובי משפחתו). מה שברור, שאם היה בוחר לקונן על הגדולים ביותר או האכזריים ביותר, היה מוצא אחרים - בכל תקופה או אזור שתשים אותו. מתוך ערים אלו (כמעט) אין עיר נודעת בפורענותה לעומת אחרות ברחבי אירופה. מכיוון שהוא הציב את הערים בסוף המשפט, ייתכן שבחירתו הייתה למטרות חריזה. נראה אותך מוצא משהו אחר מוצלח במקום "פורצוחים"... קובץשיחה • 22:58, 7 באוגוסט 2019 (IDT)
יתכן שכל הקינה מתייחסת לגזירות ק"ט, צריך לבדוק האם גם בשאר הערים היו אז פרעות (די סביר בסך הכל). רשימת קהילות היא דבר נפוץ כאשר כותבים קינה על גל פרעות (כמו הקינות על רינדפלייש ותתנ"ו, והקינות האחרות על ק"ט). הטיעון של חריזה נראה לי חלש, כי להפך, הוא נאלץ לשבש מעט את שמות הערים כדי להתאים אותן לחריזה (אין שום סיה להניח שבניגוד לכל שאר המקומות בהם נזכרת העיר דוקא הוא נהג לכתוב פורצוחים בחי"ת). זכריהו בן בניהשיחה • ז' באב ה'תשע"ט 23:33, 7 באוגוסט 2019 (IDT)

השלוחין יוצאין על פסח קטן

תמיהה יפה (בשם הרב מנשה רייזמן), מדוע נשלחו השלוחים בזמן הבית להודיע מתי נקבע אייר לצורך פסח שני (ר"ה יח.), הרי קביעות היום שבו חל פסח שני נדרש רק למי ששוהה בירושלים לצורך הקרבת הקרבן, האם נשלחו השלוחים רק בשביל להודיע לטמאים שעליהם להקדים את יציאתם לדרך ביום אחד? (קחו בחשבון שהשלוחים לא הספיקו להרחיק הרבה מירושלים, כי בשבת לא הלכו, וכן צריך לחשב את זמן ההליכה של עולי הרגל לירושלים מה שמותיר מרחק של כששה ימי הליכה בלבד), עורכים? ביבליופילשיחה • י' באייר ה'תש"ף • 01:06, 4 במאי 2020 (IDT)

אני חושב שהשאלה מוקדמת יותר. היא מתבססת על ההנחה שפטור "דרך רחוקה" הוא גם על פסח שני. הגרי"ש אלישיב בהערותיו על ר"ה שם מסיק כי אין את פטור דרך רחוקה בפסח שני, וממילא בוודאי שיש להם על מה לצאת. שישה ימים הם הליכה רגלית סבירה של 240 קילומטר לפי חישוב חז"ל, שהוא חישוב מאוד מתון. לפי הגמרא בפסחים אפשר ללכת גם בתחילת היום ובסוף היום, ולהרוויח עוד, כך שאפשר להגיע גם ל-300 ק"מ. כל זה בהנחה שהשלוחים הלכו רק ביום, ושלא רכבו על סוסים וחמורים. מרש"י על תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"א, עמוד ב' ד"ה על ניסן, נראה שהלכו גם בלילה. אם כן אנו מגיעים למהלך של 600 ק"מ. 600 ק"מ זה מרחק שכיסה את כמעט כל הפזורה היהודית בזמן המקדש (אמנם לא נראה שנסעו כל הלילה, שכן גם אם הרוכבים החליפו זה את זה במרכבה, הסוסים גם היו צריכים לישון. על החלפת סוסים בכל תחנה, לא שמענו, וכל שכן על נשיאת הסוס בתוך המרכבה. יש לציין שבאופן כללי סוס אינו מפונק בשינה, ע"ע שנת הסוס). מאלו שלא היו בטווח זה, גם פספסו מועדים אחרים כמו תענית תשעה באב, ששם היו רק שבעה או שמונה ימי הליכה. אם ניתן לשלוחים סוסים לרכיבה (לא צריך לכולם, אלא רק לאלו שהולכים למקומות מרוחקים), תוכל להגיע לכמעט כל מקום שממנו עשויים יהודים לעלות לירושלים. שו"מ ברש"ש סוכה מד. שהשלוחין היו רוכבי סוסים קלי מרוץ, וכן בשקל הקודש לרח"ק בביאור ההלכה משנה תורה לרמב"ם, הלכות קידוש החודש, פרק ה', הלכה ט' שכתב שאכן יצאו בסוסים ובפרדים, וגם הלכו מקצת הלילה. יהונתן (שיחה) 14:22, 4 במאי 2020 (IDT)
לא הבנתי, מה הפירוש שאין דרך רחוקה לפסח שני. השלוחים יוצאים נניח למקום רחוק מהלך 12 יום, בשביל ליידע מישהו שם שהוא עובר בכרת? ביבליופילשיחה • י' באייר ה'תש"ף • 15:04, 4 במאי 2020 (IDT)
גם מי המחויב לבא ירושלימה יכול לבוא עכשיו עם סוס. איש גלילישיחה • י' באייר ה'תש"ף • 15:36, 4 במאי 2020 (IDT)
אל תשכח שהוא יוצא בכל מקרה השאלה היא אם להקדים ביום את היציאה לדרך או לא. בשביל זה השלוחים יוצאים? ביבליופילשיחה • י' באייר ה'תש"ף • 15:48, 4 במאי 2020 (IDT)
לא הבנתי, למה להקדים ביום זה לא משמעותי? הרי כל מה שהוא פספס בפעם הקודמת זה כי הוא לא הקדים ביום ונתקע בדרך רחוקה. זכריהו בן בניהשיחה • י' באייר ה'תש"ף 16:06, 4 במאי 2020 (IDT)
צודק. קיבלתי. אולם דבריו של יהונתן אינם מחוורים לי. ביבליופילשיחה • י' באייר ה'תש"ף • 16:14, 4 במאי 2020 (IDT)
אין דרך רחוקה - היינו שאין פטור כזה. לכאורה השלוחים לא הגיעו למקום שבו אין תכלית להגעתם. אבל הם הגיעו לכל יישוב שבדרך, ולכל מי שכבר החל את מסעו. מה בדיוק עדיין אינו מחוור?
זכריהו, יש כאלו הדנים כי אין חיוב על האדם להקדים ולבוא לירושלים לקרבן פסח ראשון (ראה בדברי הגרי"ש הנ"ל לדוגמה). ועל כל פנים הקדמה ביום זה משמעותי, גם אם לא היה כן בפסח ראשון. יהונתן (שיחה) 17:13, 4 במאי 2020 (IDT)
לפי הדברים שציטט יהונתן, שאין פטור של דרך רחוקה בפסח שני, יובנו במיוחד דברי איש גלילי, שכן בפסח ראשון שנינו (פסחים צד.) היה מן המודיעים ולחוץ ויכול לבוא בסוסים ובפרדים, יכול יהא חייב ת"ל וכו', אם בפסח שני אין פטור של דרך רחוקה, הרי יחול עליו החיוב להשתדל ככל האפשר לבוא להקרבת הקרבן גם בסוסים ובפרדים, שלא כבפסח ראשון. ביבליופילשיחה • י' באייר ה'תש"ף • 22:55, 4 במאי 2020 (IDT)
קאלוס. יהונתן (שיחה) 23:43, 4 במאי 2020 (IDT)
אם רוצים תשובה מכיוון היסטורי-מחקרי יותר, אפשר לציין גם שפסח שני מופיע במגילת תענית כיו"ט שאסור בתענית לכל ישראל, למרות שכאמור, מספר המקריבים בפועל הוא קטן. אולי יש כאן מטרה מודגשת של חז"ל להפוך את היום הזה ליום חג עבור כולם (גם כיום, לרוב המנהגים לא אומרים תחנון, למרות שלא הקרבנו קרבן). אפשר לומר שזה גם מקור ההקפדה לשלוח שליח למרות שהצורך המעשי בו הוא קטן. זכריהו בן בניהשיחה • י"ד באייר ה'תש"ף 12:49, 8 במאי 2020 (IDT)
כוונתך לומר שהשליחים נשלחו כדי לומר לכולם שלא יתענו ביום זה? אם כן, זה לכאורה דחוק או אף מעבר. יש לנו את רשימת הימים שבמגילת תענית, ועל אף אחד מהם לא יצאו. יהונתן (שיחה) 15:02, 8 במאי 2020 (IDT)
לא, ברור שלא, וכדבריך. השלוחים נשלחו כדי להודיע לאלה שרוצים להקריב פסח שני. אני רוצה לומר ששני הדינים הללו (הקפדה לשלוח שלוחים למרות התועלת המעשית המועטה, ואיסור התענית), כנראה מלמדים על מגמה כללית של חז"ל להדגיש את היום. זכריהו בן בניהשיחה • י"ד באייר ה'תש"ף 15:05, 8 במאי 2020 (IDT)
איני יודע למה תועלת מועטה. קרבן פסח תופס מקום בולט ביהדות (כרת, כמו מילה. גם בפסח שני יש שייכות לכרת, ואכמ"ל). איסור התענית בו שווה לעוד ימים רבים במגילת תענית שאין הו"א לשלוח עליהם שליחים. יהונתן (שיחה) 15:25, 8 במאי 2020 (IDT)
השאלה המקורית של ביבליופיל היתה מדוע לשלוח שליחים עבור כל כך מעט אנשים, ושהמידע היחיד שהם יתנו הוא להקדים את היציאה לי-ם ביום אחד. לכן כיניתי זאת תועלת מועטה. אני לא אומר שהשליחים נשלחו בגלל איסור התענית, הם נשלחו כדי להודיע מתי יחול פסח שני בכדי שאנשים יצאו לירושלים. אולם, אם השאלה היא מדוע לשלוח שליחים עבור התועלת המועטה, אני אומר שבי"ד מקפידים לשלוח שלוחים אפילו עבור תועלת מעשית מועטה, בכדי ללמד לציבור שלא לזלזל בפסח שני. אותה סיבה היא גם הסיבה לתיקון איסור התענית. זכריהו בן בניהשיחה • י"ד באייר ה'תש"ף 16:03, 8 במאי 2020 (IDT)

קרבן תודה בציבור

במסכת זבחים, דף ה', עמוד א' למטה מבואר (אגב סוגית שלא לשמו) שאין תודה בציבור. ולכאורה מצינו תודה שהיא קרבן ציבור בהרחבת העיר כמבואר במסכת שבועות, דף י"ד, עמוד א' ובסוגיא שם. היש מפרק? זכריהו בן בניהשיחה • י"ב באייר ה'תש"ף 15:08, 6 במאי 2020 (IDT)

עי' כאן וכאן וכאן וכאן וכאן ועוד. יהונתן (שיחה) 22:24, 6 במאי 2020 (IDT)

רוב ככל

- הועבר מהדף אנציקלופדיה:קבינט

באר שבע תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף ג', עמוד ב': על דאיתא בגמ' "דבכל התורה כולה קיי"ל רובו ככולו", כתב: "דבכל התורה כולה רובה ככולה כו'. לאו דוקא בכל התורה כולה". משחק מילים מעניין. יהונתןשיחה • ב' בטבת ה'תשפ"א 21:52, 16 בדצמבר 2020 (IST)

דבר אחר מעניין שקצת מזכיר את זה יש בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ח, עמוד א': "חזר רבי יהודה ודנו דין אחר: נותר ישנו בבל תותירו, וחמץ בבל תותירו. מה נותר בשריפה - אף חמץ בשריפה. אמרו לו: אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק, לדבריך, יוכיחו: שהן בבל תותירו. שאנו אומרים בשריפה - ואתה אומר בקבורה! שתק רבי יהודה. אמר רב יוסף: היינו דאמרי אינשי: כפא דחטא נגרא בגווה נשרוף חרדלא. אביי אמר: סדנא בסדני יתיב, מדויל ידיה משתלים", ובתוס' בדף כ"ז ע"ב ד"ה אין כתב ""אין ביעור חמץ אלא שריפה - נראה דהלכה כרבי יהודה דסתם לן תנא כותיה בפרק בתרא דתמורה (ד' לג:) וא"ת א"כ בהא דאמר ר' יהודה סוכה אינה נוהגת אלא בארבע מינין שבלולב יהא נמי הלכה כמותו דהתם נמי לא פליגי רבנן אלא מטעם דכל דין שתחלתו להחמיר וסופו להקל אין דין ובפ"ק דסוכה (ד' יא.) סתם לן תנא כרבנן דקתני הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת אם קצצן כשירה וי"ל דהכא קיימא לן כרבי יהודה משום דין אחר דיליף במה מצינו אף על גב דאמרו לו חטאת העוף ואשם תלוי יוכיחו ושתיק מ"מ לדידן סבירא לן כרבנן דאמרי חטאת ואשם בשריפה וליכא תוכיח". ביבליופילשיחה • א' בטבת ה'תשפ"א • 23:57, 16 בדצמבר 2020 (IST)
הט"ז חולק על זה.--יהודהשיחהב' בטבת ה'תשפ"א • 10:30, 17 בדצמבר 2020 (IST)
לאו דווקא, כוונת הבאר שבע שלשון הגמרא שם כל התורה כולה היא לאו דווקא כל התורה כולה--יהודהשיחהב' בטבת ה'תשפ"א • 10:35, 17 בדצמבר 2020 (IST)

הדיון נראה לי יותר מתאים לבית הוועד. איש גלילישיחה • ב' בטבת ה'תשפ"א • 14:42, 17 בדצמבר 2020 (IST)

- סוף העברה
ואם במשחקי מילים עסקינן, ט"ז או"ח ש"ט "תימה על מנהגנו, שמעמידים המנורה עם הנרות על המפה" ובנתיב חיים שם "ואני תמה על תמיהתו, הלא שולחן ערוך לפניו עם המפה, שפסק בסימן רע"ט בהג"ה..." --מכלולאי (שיחה) 20:03, 17 בדצמבר 2020 (IST)

ספק אם הברכה העץ או שהכל, האם יש טעם לחפש במה להוציא?

מישהו הראה לי רמ"א שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ר"ב, סעיף ז' "וטוב לחוש לכתחלה לברך שהכל אבל אם בירך בורא פרי העץ יצא כי כן נראה עיקר" והרי כאן העיקר הוא לברך בורא פרי העץ, ובכל זאת אומר הרמ"א לברך שהכל, (ולא לקחת משהו כדי לפטור) אז כ"ש כשזה ספק?--יהודהשיחהג' בטבת ה'תשפ"א • 22:52, 17 בדצמבר 2020 (IST)

לחפש משהו אחר זה פתרון עוקף. בהלכה, ככל שמדובר בתקופות המוקדמות שלה, הדיונים הם ישירים בלא "עצות טובות". כך נוכל לראות דיונים רבים בתלמוד ובפוסקים, המסתעפים לפרטי פרטים וחילוקים ומחלוקות, ולא מצביעים על הכביש העוקף. כך נוכל לראות בשביעית ומכירה לגוי, מוקצה כלאחר יד, ריבית והיתר עסקה, שבת ואמירה לגוי, ועוד. גם בהלכות ברכות יש פטנטים אחרים שאינם מופיעים במקורות המוקדמים, כמו לאכול בתוך הסעודה מאכל שברכתו בספק, או אכילתו עם פת כאשר מדובר בתוך הסעודה, ועוד. יהונתןשיחה • ד' באדר ה'תשפ"א 19:43, 15 בפברואר 2021 (IST)
ככל שמגדירים את השו"ע והרמ"א "פוסקים מוקדמים", יש כאלה למכביר. כמדומני שאף בראשונים יש הוראות כאלה פה ושם, ודאי הוראות בנוסח "המחמיר תע"ב". מוקצה כלאחר יד הוזכר באחרוני ראשונים, (תה"ד או שיבלי הלקט), אמירה לעכו"ם זה כמובן גמרות מפורשות (גם בהקשר של פתרון, כמו "ניחם ליה אגב אימיה", ו"הקונה שדה מעכו"ם כותב שטרו ואפ' בשבת"). --מכלולאי (שיחה) 20:02, 15 בפברואר 2021 (IST)
קשה לי להסכים עמך. ראשית נחריג מכך נוסח של "המחמיר תע"ב" שהוא לא כביש עוקף, אלא המלצת הימנעות. המלצות להחמיר קיימות גם בתלמוד. דוגמאות של פתרון עוקף הן ממש נדירות. על הדוגמה מ"נחים ליה נכרי אגב אימיה" (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ח, עמוד א') אפשר לדון עד כמה הגוי הוא פה הפטנט. דוגמאות אחרות, אשמח לראות. הקונה שדה מעכו"ם לא נראה לי נחשב פטנט עוקף, אלא דין ישיר. גם אם נמצא דוגמאות כאלו בפוסקים, ואפילו בתלמוד, מועטות הן למדי לעומת מקומות אחרים בהם הפוסקים דנים ומתחבטים בדין בלא להביא את הדרך העוקפת. יהונתןשיחה • ד' באדר ה'תשפ"א 15:19, 16 בפברואר 2021 (IST)

חידה לאסרו חג של ט"ו בשבט

- הועבר מהדף אנציקלופדיה:קבינט

על איזה דבר מברכים להלכה שהכל לפניו ומעין שלוש לאחריו? יהונתןשיחה • ט"ז בשבט ה'תשפ"א 05:32, 29 בינואר 2021 (IST)

מי שיפתור נכונה, יוכל לקבל זיכוי לרכישת אותו דבר מאכל מיוחד. יהונתןשיחה • ט"ז בשבט ה'תשפ"א 05:40, 29 בינואר 2021 (IST)
למה לא באנציקלופדיה:בית הוועד? תמרים שנתרסקו לגמרי (לפי הכרעת המשנ"ב). שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ר"ב, סעיף ז' ומשנה ברורה, סימן ר"ב, סעיף קטן מ"ב. זכריהו בן בניהשיחה • ט"ז בשבט ה'תשפ"א 09:13, 29 בינואר 2021 (IST)
ואחזיר בחידה משלי: אכלתי ארוחה, ונתחייבתי בכך וכך ברכות אחרונות. כיצד יתכן שאוכל דבר נוסף, שיצמצם את מספר הברכות האחרונות שאני מחויב בהן? (תזכורת: בברכת המזון ארבע ברכות).
אין פרסים. זכריהו בן בניהשיחה • ט"ז בשבט ה'תשפ"א 09:17, 29 בינואר 2021 (IST)
יפה! אחוז עמי קשר בפרטי למשלוח ממרח תמרים טבעי. ראה גם שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן כה שדן בדבר כיצד ייתכן.
על החידה שלך, מי שאכל מזונות וסתם פרי העץ, ואחר כך הוסיף ואכל גם משבעת המינים, ש"על העץ" במעין ג' פוטר שאר פירות. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ר"ח, סעיף י"ג.
אני תומך בהעברה לבית הוועד. סקריפט ההעברות לא פועל אצלי. יהונתןשיחה • ט"ז בשבט ה'תשפ"א 14:36, 29 בינואר 2021 (IST)
- סוף העברה

גיור בכפיה

מצאתי עכשיו בהקדמת השב שמעתתא סקופ - אדם שגויר בעל כרחו לא חל בו הדין של גר שנתגייר כקטן שנולד, הקצות מביא את זה בשם המהר"ל (גו"א בראשית מו י), זה לדעתי חידוש עצום, יש לכם מה להעיר בזה? נאדבערנער אייניקל (שיחה) 12:16, 12 בפברואר 2021 (IST)

כדבריו סובר גם החת"ס, פר' בהעלותך. יש עוד מאוחרים יותר שדנו בזה: רבי שלמה גאנצפריד, אפריון, פרשת במדבר, ד"ה והנה בספר; רבי אברהם לופטביר (חתן האור שמח), שו"ת זרע אברהם, סימן כד, אות יא; רבי דב בריש וידנפלד, דובב מישרים, חלק א, סימן קלו; רבי בצלאל שטרן, שו"ת בצל החכמה, חלק ד, סימן יד; רבי אהרן לייב שטיינמן, אילת השחר, על תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף כ"ב, עמוד א', בתוד"ה שניות. אמנם יש שלא סברו כן: רבי יום טוב ליפמן הלר, תוספות יום טוב, משנהמסכת אבות, ‏פרק ה', משנה כ"א; רבי מאיר שמחה הכהן, משך חכמה, פר' ואתחנן, עה"פ לך אמור להם (ועי' בשו"ת ציץ אליעזר חלק כ סימן מד, ובשו"ת משנה הלכות חלק יז סימן קפח, שדנו בדעתו; ועי' גם דעת זקנים במדבר יא, כז, שמשמע שלא כמשך חכמה, ואפשר לחלק ששאני משה ודכוותיה, אך אין משמע כן מהעם למשפחותיו, וכן בש"ש הנ"ל כתב שרק משה לא היה בכפייה). ועי' צפנת פענח [תניינא] על משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ה', הלכה ה', ד"ה ועיין יבמות, על ההפרש שבין גר לעבד. ועי' גם אנציקלופדיה תלמודית כרך כד, יחס, הע' 321. עוד מי שדן בארוכה בדברים: הרב משה צבי נריה, "קהל גרים", בתוך תורה שבעל פה, י"ג, עמ' ק"ג ואילך. ראיתי גם מי שרצה להסתייג שדברי המהר"ל הם רק כלפי אומה שלמה: הרב אביעד טרופ, "אם פונדקאית", בתוך: עטרת שלמה, ה, תש"ס, עמ' ק"י, ד"ה אגב. גם ראיתי דיון בדברים וסיוג נוסף אצל (ד"ר?) הרב יואב רוזנטל, "גר שנתגייר עם אשתו אם צריכים לעשות חופה וקידושין", בתוך: בית אהרן וישראל, צ', תש"ס, עמ' קכח-קל. יהונתןשיחה • ב' באדר ה'תשפ"א 22:47, 13 בפברואר 2021 (IST)
מה הכוונה גויר בעל כרחו? גר קטן? אותי שאל מישהו שאלה אחרת: גר קטן שמטבילין אותו בעל כרחו, הגדיל יכול למחות? מה הדין אם לא הודיעוהו שהוא גוי, ואחרי זמן רב כשהגדיל נודע לו ומחה, מה דין הצאצאים? (רלוונטי לגבי גיורת נקבה כמובן). ביבליופילשיחה • ג' באדר ה'תשפ"א • 13:53, 15 בפברואר 2021 (IST)
גיור בכפייה יכול להיות פשוט על ידי איום. כמו שהיה אצל האדומים.
על השאלה השנייה, אני מניח שסימן השאלה הראשון מיותר, שכן זו גמרא ערוכה: תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"א, עמוד א', וכך נפסק: שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ח, סעיף ז'. על המשך השאלה, לכאורה פשוט שהם תלויים באב. גם ראיתי מי שכתב שזו עצה טובה לממזרים, עי' חשוקי חמד על תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י"ג, עמוד א'. 19:38, 15 בפברואר 2021 (IST)
אכן, סימן השאלה הראשון היה טעות תקלדה. תודה על המ"מ, האם אין מקורות קדומים יותר? ביבליופילשיחה • ד' באדר ה'תשפ"א • 00:29, 16 בפברואר 2021 (IST)
מישהו רצה להסביר לפי זה את הגמרא בכתובות שהוזכרה לעיל, אצטט מה ששלח לי במייל;
"גמ' (כתובות יא.) "אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין, מאי קא משמע לן, דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו, וכתב רש"י "גר קטן - אם אין לו אב ואמו הביאתו להתגייר", ומדייק הב"ח (יו"ד סימן קס"ח) דרק באמו מביאתו להתגייר צריך דעת בית דין אבל אם אביו מביאו להתגייר יכול הוא לבדו לגיירו מדין זכין ואין צריך לדעת בית דין, ולפי זה יש להקשות דהלא רב הונא מיירי כשאין אביו מתגייר עמו (דאילו היה מתגייר, הלא מבואר בהמשך הגמ'דאין צריך בזה לדין זכין אלא מהני כיון דניחא להו במאי דעביד אבוהון), וכיון שכן יש לעיין כיצד מצי אביו לגיירו, הא קיימא לן שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואם כן תו לא חשיב בנו והיכי מצי מזכי ליה.
ואולי יש לומר, בהקדים יסוד, דכל מעשה קטן, כיון שאינו בר דעת, חשיב מוכרח ואנוס, וכביכול ה"לאו בר דעת" שבקטן כופה עצמו על הקטן ומצווהו לפעול, וראיה לזה, מהא דפתוי קטנה או-נס (יבמות סא:), דאף על פי שהקטנה הסכימה למעשה מרצונה הטוב, מכל מקום נחשבת אנוסה, דה"לאו בת דעת" שבה כפה אותה להסכים, ומשום הכי נחשבת כאנוסה על ידו, ואם כנים הדברים, יש לבאר על פיהם את הגמרא כאן, דהנה המהר"ל (גור אריה בראשית פרק מו פסוק י) כתב דלא אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אלא בגר שנתגייר מדעתו וחפצו, דאז הוא כקטן שנולד, אבל אם הוכרח להתגייר, בזה לא הוי כקטן שנולד. ולפי זה יש לומר דבגמרא הכא דמיירי בקטן, חשיב מוכרח להתגייר, ואם כך גם בשאין אביו מתגייר יכול לגיירו, דכיון דקטן הוא, חשיב מוכרח, ונשאר לו יחס קורבה לאביו - דתו לא הוי כקטן שנולד, ושפיר מצי אביו לגיירו." עכ"ד.
(בהערת אגב אוסיף שכשאמרתי את זה לאחד מהר"מים בישיבה הוא אמר לי שזה בדיחה טובה, אמנם אח"כ מצאתי שהגרב"ד פוברסקי אומר כעין זה) נאדבערנער אייניקל (שיחה) 18:38, 17 בפברואר 2021 (IST)