אנשל מאיר רוטשילד

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search


שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות

פרמטרים ריקים [ מפלגה פוליטית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים [ פרסים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אנשיל מאיר רוטשילד.png
הברון אנשיל מאיר רוטשילד
לידה 12 ביוני 1773
כ"א בסיוון ה'תקל"ג
פרנקפורט
פטירה 6 בדצמבר 1855 (בגיל 82)
כ"ו בכסלו ה'תרט"ז
פרנקפורט
מדינה העיר החופשית פרנקפורט
מקום קבורה פרנקפורט
מקום מגורים פרנקפורט
כינויים נוספים רוטשילד האדוק
ידוע בשל בכור האחים לבית רוטשילד
שנות הפעילות 1812-1855 
מקצוע בנקאי
השקפה דתית יהדות אורתודוקסית
בת זוג אווה הנאו
שותף האחים רוטשילד
חתימה חתימת אנשל מאיר רוטשילד.png

הברון (אשר) אנשל מאיר פון רוטשילד או בשמו הלועזי אמשל מאיר רוטשילד[א] (12 ביוני 1773 תקל"ג - 6 בדצמבר 1855 (כ"ו בכסלו ה'תרט"ז)) היה בנקאי ופילנתרופ יהודי-גרמני ממשפחת רוטשילד, מנהל הסניף של בנק רוטשילד בפרנקפורט. היה הגדול מבין חמשת בניו של מאיר אנשל רוטשילד, והחזיק במשרות הניהול הבכירות בנכסים שהשאיר אביו. מבין אחיו, היה היחידי שניהל אורח חיים שומר תורה ומצוות בצורה מלאה; הוא היה מקורב לחוגים יהודיים-אורתודוקסים, וכונה על ידי יהודי מזרח אירופה "רוטשילד האדוק" (ביידיש: "דער פרומער רוטשילד").

ביוגרפיה

נולד ב-1773 בבית "הינטרפפן" בפרנקפורט למאיר אמשל ולגוטל (גר') לבית שנאפר, כילד שני וכבן ראשון. בגיל 12 החל אנשל לעזור לאביו בעסקיו, ומעט לאחר מכן נסע מטעם אביו למרכזי מסחר אחרים בגרמניה. ב16 בנובמבר 1796 נשא את אווה לבית הנאו.

היה הראשון מבין האחים שהקים מרכז עסקים הרחק מפרנקפורט, כאשר נסע מטעם אביו לקאסל בשנת 1805, אך שהותו שם התבררה לבסוף כזמנית בלבד. בשנת 1814 שהה אנשל כמה חודשים בברלין, כשהוא מטפל בפירעון כספי סובסידיה לבעלות הברית של בריטניה במלחמות נפוליאון. חודשים אלו בסביבה הגויית עברו עליו באי-נוחות, והוא שמח לשוב לסביבה האורתודוקסית ברחוב היהודים של פרנקפורט[1]. בשנת 1810 נהיה אנשל - יחד עם ארבעת אחיו - שותף מלא וחוקי בעסק המשפחתי: בנק שנקרא מעתה "מ. א. רוטשילד ובניו" (גר') - פרנקפורט דמיין. לאחר מותו של אביו מאיר אמשל ב-1812, התחלק ניהול הבנק בין חמשת בניו. אנשל הופקד על ניהול הסניף הוותיק והמרכזי בפרנקפורט, וארבעת אחיו הנותרים ניהלו סניפים בווינה, בלונדון, בנפולי ובפריז.

בשיחות עם אחיו אהב אנשל תמיד לצטט מדברי אביהם לאחר מותו כדי לחזק את קשרי האחווה שקשרו אותם יחד בעסקים. היה מבקר לעיתים תכופות בבית אמו שברחוב היהודים בפרנקפורט. ביקור זה היה הזדמנות ליהודים רבים לבוא אליו בבקשות שונות, בעודו עובר ברחוב[2][ב]. מעמדו כבן הבכור של המשפחה הקנה לו תפקיד בלתי פורמלי של ראש המשפחה החדש והמנהל הראשי של הבנק, שאת משרדיו העביר בשנת 1813 מ"בית השלט הירוק" (גר') - בית המגורים של המשפחה, לבניין חדש ומפואר ברחוב פארגאסה (גר'). סניף זה שימש כסניף המרכזי של בנק רוטשילד ברחבי אירופה והנהלת הסניפים של אחיו הייתה תחתיו. אנשל היה הזהיר ביותר מבין האחים, והיה נוהג בזהירות עם הנזילות הפיננסית של הבנק. הוא נמנע ככל האפשר מסיכונים, והעדיף לסחור בעסקים קטנים.

כאביו, היה גם אנשל מודע לחשיבותם של קשרים עם השלטונות, ולהשפעה של הרחבת המעגל החברתי על עסקיו. הוא כיהן כיועץ סתרים (גר') וחבר המועצה המלכותית (אנ') של פרוסיה, ושל נסיכות הבוחר של הסן, קונסול מלכותי מטעם בווריה, וקונסול מטעם פרוסיה. בשנת 1817 זכה לתואר "מר אמשל מאיר פון רוטשילד", וב- 1822 קיבל את התואר פרייהר (המקביל לתואר ברון). לצד אלו הוענק לו גם אות ההצטיינות מפקד מסדר לאופולד. ככל בני משפחת רוטשילד השתדל אנשל ליצור גם קשרים אישיים עם אישים בעלי השפעה בשלטון, כך למשל כששהה פרידריך פון גנץ מזכירו האישי של הקנצלר מטרניך בפרנקפורט, סעד לעתים קרובות על שולחנו של אנשל[3].

אנדרטה עם שלט אצולה של משפחת רוטשילד. ממוקם בפארק רוטשילד שבבוקנהיימר לנדשטראסה (גר') ברובע וסטנד (אנ'). הפארק הוקם על שטח גינתו של אנשל רוטשילד. ארמונו הסמוך לגינה נחרב במלחמת העולם השנייה. הכיתוב שעל האנדרטה: אמשל מאיר פון רוטשילד 1878

בשנת 1816 רכש אנשל בית קטן עם גינה ברחוב בוקנהיימר לנדשטראסה (גר')‏ 10, אותו שיפץ והרחיב לארמון קלאסי על ידי האדריכל היינריך פרידריך רומף (גר'), ובו היה שוהה לעתים רחוקות. בשנת 1851 ביקר אותו שם ביסמרק. לאחר מכן כשנזכר בביקור, תיאר אותו ביסמרק כ"איש קטן ורזה... אפור למדי, יהודי זקן סוחר אמיתי שלא מתיימר להיות שום דבר אחר". הארמון נהרס במלחמת העולם השנייה (על חלק משטחי גן הארמון הוקם פארק רוטשילד).

לוח הנצחה בפארק רוטשילד שבבוקנהיימר לנדשטראסה בפרנקפורט, במקום בו היה ממוקם ארמונו של אנשל רוטשילד עד לחורבנו במלחמת העולם השנייה
ביתו של אנשל ברחוב זייל 34 בתמונה משנת 1880

את בית המגורים ברחוב האופנתי זייל (גר')‏ 34, אותו רכש אנשל בשנת 1834, העמיד לרשות אחייניו בני הזוג שמעון זאב ומתילדה רוטשילד עם נישואיהם בשנת 1849, ובו הם התגוררו עד למחצית שנות ה-60 של המאה ה-19. בשנת 1903 הקימה בו האלמנה חנה מתילדה פון רוטשילד בית אבות לכ-25 רווקות יהודיות. בית האבות הוחרם על ידי הנאצים בשנת 1941. בשנת 1837 קנה את טירת גרינבורג והפארק שסביבה (גר') כדי להעמידה לרשות אחיינו אנסלם (אחר מותו שימש כמעון הקיץ של חתנו שמעון זאב). כן היו בבעלותו טירת סטלבורגר איידה (גר') ברובע הצפוני של פרנקפורט ה"נורדנד" (גר') ואחוזת קוהורנשוף (גר').

קברם של האחים אנשל מאיר וקרל מאיר בבית הקברות היהודי בפרנקפורט. הקבר תוכנן על ידי האדריכל אדוארד שמידט פון דר לאוניץ (גר').

נפטר ב-6 בדצמבר 1855, ונקבר בבית הקברות היהודי העתיק ברחוב ביל-שטראסה.

פעילות עסקית

בשנת 1806 חתם וילהלם הראשון, הנסיך הבוחר מהסן על הסכם נייטרליות עם נפוליאון, אך לאחר קרבות ינה ואאורשטט ושלום טילזיט, כבש נפוליאון את הנסיכות וגירש את וילהלם, וצירף את שטחי הנסיכות לממלכת וסטפאליה. וילהלם מסר את כל הונו למאיר אנשל רוטשילד שישמור עליו מפני הצרפתים, והלה שמר על כספי וילהלם עד שובו לשלטון. האגדה מספרת כי רוטשילד התבקש משלטון נפוליאון למסור את רכושו של וילהלם, אך תחת זאת מסר את כל כספו לצרפתים, כדי לא לפגוע בכספי וילהלם שהיו מופקדים אצלו.

אנשל רוטשילד משיב את פיקדונו של וילהלם הראשון, אך הלה מסרב לקבל זאת. משמאל נראים האחים נתן, ג'יימס וסלומון, והאח קארל רוכן על גבי תיבה ומוציא ממנה חפצי ערך. ציור שמן על בד, מאת מוריץ אופנהיים, בין 1820 ל-1855

לאחר קרב לייפציג גורשו הצרפתים משטחי הנסיכות, וב-21 בנובמבר 1813 חזר וילהלם לשלוט בנסיכות. באותה השנה מאיר אנשל רוטשילד כבר לא היה בין החיים, ואת עסקיו ניהל בנו אנשל מאיר רוטשילד. רכושו של וילהלם שהיה מופקד בידו הושב אליו מיד אחר שובו לשליטה בנסיכות. על פי נוסחאות מסוימות של האגדה, שגורסות גם כי מאיר אנשל רוטשילד מסר את כספו תחת רכושו של וילהלם, סירב וילהלם לקבל מיד בנו את מה שהפקיד בידו טרם גירושו. לפי אגדה זו וילהלם הוסיף ותגמל אותו בסכום רב על נאמנות משפחת רוטשילד בשמירתם על הפיקדון שהופקד בידיהם[4]. לגרסאות אחרות הוא אכן נטל את הפיקדון, אך במקביל העניק ריביות נאות על נאמנות המשפחה.

מכתב רשמי מבנק רוטשילד בפרנקפורט שהיה בבעלותו של אנשל רוטשילד. המכתב מאוחר מזמנו של אנשל רוטשילד בכ-20 שנה

אנשל התרכז בהמשך העבודה כסוכן הכספים עבור נסיכים גרמניים שונים, בין היתר בזכות מערכת היחסים המיוחדת שבנה אביו עם חצר הנסיכות של הסן-קאסל, בעזרתו של קרל פרידריך בודרוס (גר'). אנשל היה גם גזבר ומממן של הבונדסטאג בפרנקפורט. בתקופה זו הייתה העיר פרנקפורט למרכז החשוב ביותר בשוק ההון בגרמניה. בזכות היחסים הטובים עם כמעט כל המדינות הגרמניות הבינוניות והקטנות, הצליח בנק רוטשילד ובניו בין השנים 18201830 לתפוס את מקומו של בנק "האוס גרודר בתמן" (גר') כמנפיק המוביל של אגרות חוב ממשלתיות במדינות דוברות גרמנית. בנק רוטשילד לא עסק באגרות חוב ומניות תעשייתיות, אך היה מעורב בעקיפין בעסקאות מסוג זה על ידי מתן הלוואות לבנקים אחרים הפעילים בתחום (כמו למשל סל. אופנהיים בקלן (גר')). עם זאת, באופן חריג היה שיתוף הפעולה בינם לגופים עסקיים אחרים בהקמת "מסילת טאונוס" (גר')‏ בשנת 1835. למרות שהנכסים של בנק רוטשילד ובניו המשיכו לצמוח תחת ניהולו של אנשל, הסניף המרכזי בפרנקפורט איבד את חשיבותו בהשוואה לסניפי הבנק האחרים שהתרחבו במהירות בלונדון ובפריז. עם זאת, האחרונים נותרו רשמית רק סניפים של בנק רוטשילד ובניו. כל עוד גוטל רוטשילד, אמם של חמשת האחים, עדיין הייתה בחיים, פרנקפורט נותרה מקום המפגש העיקרי של האחים למשפחת רוטשילד.

לאחר פטירתו של אנשל - כאמור, ללא צאצאים - המשיך אחיינו מאיר קרל (בנו של אחיו קרל מאיר מנאפולי), שהיה שותף בבנק עם אחיו וילהלם קרל פון רוטשילד מאז 1852, לנהל את חברת האם של פרנקפורט לאחר מותו של אנשל, ולאחר מותו של מאיר קרל ב-1886 המשיך אחיו וילהלם קרל בניהול הסניף, עם פטירתו ב1901, נסגר הסניף בפרנקפורט.

פעילות ציבורית

אנשל נשאר נאמן למסורת היהדות האורתודוקסית. הוא קיים קשרי ידידות עם רבנים אורתודוקסים בגרמניה כמו הרש"ר הירש שמונה לרב באולדנבורג בהמלצתו[5], ורבי נתן מרקוס אדלר[6], וכן פעל למען רבי צבי בנימין אוירבך כשהציג את מועמדותו לרבנות רוטרדם[7]. כך גם התערב באלול ה'תקפ"ד למנוע את סגירת הישיבה בפיורדא[8]. כמתנגד מובהק לתנועה הרפורמית, הוא מנע בשנת 1843 את מינויו של הרב הליברל לאופולד שטיין לרב הקהילה בפרנקפורט, ומשך את הבטחתו לתמוך בבניית בית כנסת ראשי חדש בסכום של 250,000 גולדן (גר'). בשנת ה'תר"ד פנו אליו רבנים בהונגריה בבקשה שיעזור למלחמתם בניאולוגים[9].

כאשר הציגה העיר החופשית פרנקפורט בשנת 1844 הצעת חוק חליפין חדשה, המחייבת בנקאים יהודים לקבל שטרות חליפין גם בשבת ובחגים יהודיים אחרים, הודיע רוטשילד בפומבי כי לא יעמוד בתנאי זה.

אנשל דרש גם שוויון זכויות עבור יותר מ-4,000 יהודי פרנקפורט, שהיו כ-10% מסך האוכלוסייה בעיר. לפי החוקה שאימצה העיר בשנת 1816, זכויות האזרח ובעיקר זכויות המלאכה והמסחר, שהוענקו ליהודים בעקבות הכיבוש הנפוליאוני, בוטלו בהסתמך על רצון הרוב של האזרחות הנוצרית שחשש מהתחרות של אזרחים יהודים. בתמיכת הנסיך מטרניך, שר החוץ הפרוסי קרל אוגוסט פון הארדנברג (גר') ונסיכים אחרים, יזם אנשל במהלך השנים 1816–1824 מספר עתירות לסנאט של פרנקפורט מטעם הקהילה היהודית בנוגע לשוויון הזכויות של יהודי פרנקפורט, אך רק בשנת 1864 הוסרו כל ההגבלות על זכויות האזרח שנשללו מהיהודים בפרנקפורט. בכך הייתה פרנקפורט הטריטוריה הגרמנית השנייה שהעניק שוויון זכויות מלא ליהודים אחרי הדוכסות הגדולה של באדן (1862).

בניגוד לאביו, שחלוקת הצדקה שלו התקיימה בצורה המסורתית של תרומה אישית לנזקקים ולקופות צדקה, אנשל הקים את קרנות הצדקה של משפחת רוטשילד. בשנת 1849 הקים את "קרן הברון אמשל מאיר פון רוטשילד עבור בני ישראל העניים של העיר פרנקפורט דמיין", לה הוריש 1.2 מיליון גילדן. קרן זו הופקדה בין היתר על תחזוק בית אבי המשפחה הישן, שהוסב לשימוש למטרות צדקה. אנשל קידם גם את חיי הקהילה בפרנקפורט באמצעות תרומות רבות, כמו בתי כנסת, בתי חולים וחברות ביטוח בריאות.

בשנת ת"ר שלח שליח מיוחד לספרד לרכוש במנזרים תעודות הנוגעות לתולדות היהודים בספרד[10].

יחסו לארץ ישראל

אנשל קיים קשרים הדוקים עם ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם[11], ועם מנהל הארגון צבי הירש להרן שדאג לעדכן אותו בכל התפתחות וקיים אתו התכתבות שוטפת. אמנם במכתב לרבי ישראל משקלוב, כותב עליו להרן: "ידעתי את האיש ואת שיחו, ולא ראיתי ממנו טובה גדולה, ואין לו חבת הקודש ואהבת א"י"[12].

בשנת ה'תר"ד (1844) נקלע למתיחות עם מנהיגי הארגון כאשר נענה ליוזמה להקמת בית חולים יהודי יחד עם משה מונטיפיורי כמשקל נגד לבית החולים של המיסיון האנגלי שהוקם באותה השנה. היוזמים שנמנו על החוגים היהודים המודרניים בארצות אירופה, התנו את הקמת בית החולים בהקמתו של בית ספר ללימודי חול, דבר שעורר אליו התנגדות נחרצת מצד צבי הירש להרן, ומנהיגי היישוב הישן בירושלים. רוטשילד אמנם הבטיח שלא יפעל בעניין אם תהיה התנגדות מצד רבני ירושלים, אך להרן לא נתן בו אמון, והתעקש למנוע את הקמת בית החולים עם בית הספר המקביל לו[13]. בהמשך אותה השנה הוקם במקום זאת בית חולים יהודי קטן בשיתוף עם מונטיפיורי. לאחר כעשור נוסד בית החולים מאיר רוטשילד בסיוע משפחת רוטשילד.

בשנת תקצ"ו, כאשר שלח אליו רבי צבי הירש קלישר את מכתבו המפורסם בבקשה שיסייע ברכישת ארץ ישראל מאת מוחמד עלי, תוך ניצול ההזדמנות "אשר מדינת ארץ ישראל איננו תחת דשלטון מלך אדיר כהיותו בימי קדם"[14], לא הגיב רוטשילד למכתב. אריה מורגנשטרן משער שהסיבה היא ככל הנראה עקב כישלון השליחות של רבי ישראל משקלוב לאיתור עשרת השבטים[15].


עץ משפחת רוטשילד


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיר אנשל
רוטשילד

1743–1812
Mayer Amschel Rothschild.jpg
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בטי סלומון
1805–1886
בתו של סלומון
Rothshield by ingres.jpg
 
ג'יימס (פריז)
1792–1868
James de Rothschild.jpg
 
אנשל (פרנקפורט)
1773–1855
Amschel Mayer Rothschild.jpg
 
סלומון (וינה)
1774–1855
Salomon Rothschild.jpg
 
קארל (נאפולי)
1788–1855
Carl Mayer Rothschild.jpg
 
 
 
נתן (לונדון)
1777–1836
Nathan Rothschild.jpg
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדמונד
1845–1934
"הנדיב הידוע"
Edmond James de Rothschild.jpg
 
 
 
 
גוסטב (אנ')
1829–1911
Gustave Rothschild.jpg
 
אלפונס (אנ')
1827–1905
Alphonse de Rothschild (1827-1905).png
 
שמעון זאב
1828–1901
Baron Wilhelm Carl ('Willi') von Rothschild (1828-1901).JPG
 
נתנאל (אנ')
1812–1870
Nathaniel de Rothschild.PNG
 
 
 
 
 
 
 
ליונל
1808–1879
Lionel Nathan de Rothschild by Moritz Daniel Oppenheim.jpg
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מוריס (אנ')
1881–1957
Mr Maurice de Rotschild, propriétaire de "Sardanapale" - (photographie de presse) - Agence Meurisse.jpg
 
ג'יימס
1878–1957
נישא לדורותי
James Armand Edmond de Rothschild.jpg
 
רוברט (אנ')
1880–1946
 
אדוארד (אנ')
1868–1949
Édouard Alphonse James de Rothschild.jpg
 
 
 
 
 
נתן
1844–1881
 
 
 
 
 
ליאופולד
1845–1917
Leopold de Rothschild.png
 
 
 
 
 
 
נתן מאיר
1840–1915
1st Baron Rothschild.jpg
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדמונד
1926–1997
Edmond de Rothschild (1961).jpg
 
אלי (אנ')
1917–2007
Elie de Rothschild (Royaumont).JPG
 
אלאן (אנ')
1910–1982
Alain de Rothschild 1964.jpg
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הנרי (אנ')
1872–1946
Henri de Rothschild.jpg
 
אנתוני גוסטב (אנ')
1887–1961
 
ליונל
1882–1942
Lionel Nathan de Rothschild (1882-1942).jpg
 
אוולין אקיל
1886–1917
EvelynAchilledeRothschild.jpg
 
צ'ארלס (אנ')
1877–1923
 
וולטר
1868–1937
Walter Rothschild, 2nd Baron Rothschild.jpg
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בנז'אמן
1963–
נישא לאריאן
 
נתנאל
1946–
 
 
 
 
 
גאי (אנ')
1909–2007
Guy de Rothschild 1964.jpg
 
בת שבע
1914–1999
Francois Shapira BatSheba Rotschild Marta Graham 1964.jpg
 
 
פיליפ
1902–1988
Philippe de Rothschild.jpg
 
אוולין רוברט
1931–
 
אדמונד ליאופולד
1916–2009
 
 
 
 
 
ויקטור (אנ')
1910–1990
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אריק
1940–
Eric de Rothschild.JPG
 
רוברט
1947–
 
דוד (אנ')
1942–
David de Rothschild 2014.jpg
 
אדוארד (אנ')
1957–
 
 
פיליפין
1933–2014
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'ייקוב (אנ')
1936–

הערה: אילן יוחסין זה אינו מכיל את כל בני משפחת רוטשילד, אלא מתרכז באישים בולטים בה, בפרט בענפים הצרפתים והענף הבריטי.

ביאורים והרחבה


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין
  1. ^ שמו הפרטי היהודי היה (אשר) אנשל, ושמו הפרטי הלועזי היה אמשל. השם מאיר הוא ייחוס לאביו שנקרא מאיר, והתחילית "פון" היא תואר הנוסף למשפחת אצולה.
  2. ^ בפולקלור היהודי (מופיע גם אצל היינריך היינה) מסופר כי באחת הפעמים שעבר ברחוב היהודים שמע שני פועלים המשוחחים ביניהם אודות עושרו של אנשל רוטשילד ואומרים כי מן הראוי לחלק את רכושו לכל האוכלוסייה באופן שוויוני. אנשל, ששמע את דבריהם, ניגש אליהם והעניק לכל אחד זהוב אחד, באמרו כי לפי חשבון של חלוקת רכושו לכלל האוכלוסייה זהו הסכום המגיע לכל אחד מהם מתוך רכושו[2].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ אמשל מאיר פון רוטשילד בארכיון משפחת רוטשילד.
  2. ^ 2.0 2.1 אברהם יערי, יעקב בן יעקב, ברון אדמונד רוטשילד, ‏פרק ג', תל אביב תר"צ - תרצ"א, עמ' 57, באתר אוצר החכמה
  3. ^ אהרן חרמוני, ‏הרוטשילדים, תל אביב תרצ"ו, עמ' 91, באתר אוצר החכמה.
  4. ^ על האגדה, ועל גרסאות אחרות, ראו: The visit of the Elector of Hesse to Amschel Mayer de Rothschild (1773-1855) c.1825-50, באתר Royal Collection Trust; ‏ The Elector of Hesse entrusting Mayer Amschel Rothschild (1743-1812) with his Treasure, באתר Other National Trust sites.
  5. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה

    פרמטרי חובה [ 3 ] חסרים
    רבי יעקב יוקב עטלינגר, ‏הרב יעקב עטלינגר ז"ל, ירושלים תשל"ב, באתר אוצר החכמה.
  6. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה

    פרמטרי חובה [ 3 ] חסרים
    רבי נתן אדלר, ‏משנת רבי נתן <מהדורה חדשה>, ירושלים תשע"ח, באתר אוצר החכמה.
  7. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה

    פרמטרי חובה [ 3 ] חסרים
    רפאל נתן אויערבך, ‏שומרי משמרת הקודש - א, ירושלים תש"ע, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  8. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה

    פרמטרי חובה [ 3 ] חסרים
    בנימין שלמה המבורגר, ‏הישיבה הרמה בפיורדא - ג, בני ברק תש"ע, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  9. ^ קובץ, ‏מעין התורה - שנה ג עמ' 191, בני ברק תשל"ה, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  10. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה

    פרמטרי חובה [ 3 ] חסרים
    שמעון פדרבוש, ‏חזון תורה וציון, ירושלים תש"ך, באתר אוצר החכמה.
  11. ^ ראה למשל
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה

    פרמטרי חובה [ 3 ] חסרים
    יוסף יואל ובנימין ריבלין, ‏אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם - תקפ"ח, ירושלים תש"ל, באתר אוצר החכמה;
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה

    פרמטרי חובה [ 3 ] חסרים
    אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם - תקפ"ח, ירושלים תש"ל, באתר אוצר החכמה.
  12. ^ אריה מורגנשטרן, ‏גאולה בדרך הטבע, ירושלים תשנ"ז, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  13. ^ יוסף משה סופר - מנחם מנדל גרליץ, ‏מרא דארעא ישראל - ב, ירושלים תשס"ג, עמ' פ"ז-צ"ב, באתר אוצר החכמה.
  14. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה

    פרמטרי חובה [ 3 ] חסרים
    רבי צבי הירש קלישר, ‏דרישת ציון, ירושלים תשס"ב, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  15. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה

    פרמטרי חובה [ 3 ] חסרים
    אריה מורגנשטרן, ‏גאולה בדרך הטבע, ירושלים תשנ"ז, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר)

NivdakVeushar.png