אליקים העצני

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to navigation Jump to search
אליקים העצני
Elyakim haetzni.jpg
אליקים העצני, 2015
לידה 22 ביוני 1926
י' בתמוז ה'תרפ"ו
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר קיל, רפובליקת ויימאר
פטירה 18 בספטמבר 2022 (בגיל 96)
אלול ה'תשפ"ב
ישראלישראל ירושלים, ישראל
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1938
השכלה סמינר הדתי למורים ע"ש ליפשיץ, תואר ראשון במשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים
סיעה התחייה
שושלת
חבר הכנסת
31 בינואר 199013 ביולי 1992
(שנתיים ו־23 שבועות)
כנסות 12
אליקים העצני בסוף שנות ה-50

אליקים העצני (22 ביוני 192618 בספטמבר 2022) היה עורך דין ופובליציסט ישראלי, חבר במועצת יש"ע וחבר הכנסת ה-12 מטעם מפלגת "התחיה".

ביוגרפיה[edit | edit source]

נולד בשם גאורג בּוֹמְבַּךְ בעיר קיל שבגרמניה, בנם של שמאי וחנה. ב–1933 החל לימודיו בבית ספר גרמני (בקיל לא היה בית ספר יהודי). היה היהודי היחיד בבית הספר. אחר הצהריים בילה בבית הכנסת של הקהילה, שם למד עברית. עלה עם משפחתו לאחר ליל הבדולח, בסוף 1938, לארץ ישראל. המשפחה השתקעה בירושלים. למד בבית ספר דתי ברחביה ובסמינר הדתי למורים ע"ש ליפשיץ. סיים תואר ראשון בהצטיינות במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והוסמך כעורך דין, עשה את התמחותו בבית משפט השלום ובמשרדו של עורך הדין מנדל שרף.

היה פעיל במשמרת הצעירה של מפא"י וחבר ארגון ההגנה. במלחמת העצמאות לקח חלק בליווי שיירות ונפצע קשה בהפגזה ירדנית בירושלים.

העצני היה מפעילי ארגון שורת המתנדבים בשנים 19531957. בסוף 1958 הוסמך כעורך דין.[1] בין היתר כעורך דין יצג את עוזי אורנן בעתירה לבג"ץ נגד סעיף בחוזה החכירה של מינהל מקרקעי ישראל, האוסר על החוכר לעבוד בשבת,[2] ייצג משפחה שפונתה משכונת סומייל בצפון תל אביב,[3] ועמד בראש ⁨ועדת משפטנים שפעלה נגד מתן עונשים קלים לפושעים נאציים במערב גרמניה.[4]

לאחר מלחמת ששת הימים החל ללמוד ערבית וכן נמנה, יחד עם אהרן אמיר ואחרים, על מייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה. היה מיוזמי וממנהיגי ההתיישבות ביהודה ושומרון ובשנת 1972 עזב עם משפחתו את ביתם בשכונת רמת חן שברמת גן וקבע את מקום מושבו בקריית ארבע.[5] כשהוקמה שכונת "רמת ממרא", עבר להתגורר בה.

העצני היה חבר במועצת יש"ע ובפורום המדיני של המועצה, והיה בין החילונים הבודדים בה. הוא עזב את המועצה לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות, בשל התנגדותה לפריצה אל גוש קטיף במהלך המחאה נגד תוכנית ההתנתקות.

בשנת 1988 מונה כחבר במליאת רשות השידור.[6]

היה חבר המזכירות של מפלגת "התחיה" עד לפירוקה. כיהן כחבר הכנסת מטעם הסיעה בכנסת ה-12 (החל מ-31 בינואר 1990), והיה חבר בוועדות הכנסת השונות. מיד עם כניסתו לכנסת הגיש הצעת אי-אמון בראש הממשלה יצחק שמיר,[7] עקב הסכמתו של שמיר להכליל מגורשים מיו"ש במשלחת הפלסטינית לשיחות השלום שיזמה ארצות הברית.[8] בבחירות לכנסת השלוש עשרה הוצב במקום השלישי ברשימה, אך היא לא עברה את אחוז החסימה.[9]

שורת המתנדבים[edit | edit source]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שורת המתנדבים

השורה הייתה קבוצה של אזרחים בעלי מודעות חברתית ופוליטית שקמה בישראל בראשית שנות ה-50. היא הוקמה בעקבות הרצאתו של הסופר ס. יזהר בתא הסטודנטים של מפא"י באוניברסיטה העברית בשנת 1951. העצני סיפר: "הוא צייר לנו בצבעים ריאליסטיים ובאופן מאוד פלסטי מה קרה במעברות העולים, וסחף אותנו". הוא ושותפו חנן רפפורט, יחד עם סטודנטים נוספים החליטו לצאת למעברות ולישובי עולים במטרה להנחיל את הלשון העברית לתושבים ולטפל בבעיותיהם האישיות. הוא עבר להתגורר בפחון לוהט ב"מעברת תלפיות" בירושלים, שם הורה תנ"ך. בשנת 2007, בריאיון בשבועון "מקור ראשון", סיכם את מצבה של המעברה במשפט: "אין כיום מחנה פליטים ערבי שהסבל בו משתווה לסבלם דאז של העולים במעברה".

בשלב מסוים החלה שורת המתנדבים לעסוק בתופעת השחיתות הציבורית. אף על פי שכמעט כל מייסדיה וראשיה, כולל העצני עצמו, היו אנשי מפא"י, החלה "השורה" לטפל בשורת מעשי שחיתות שלטונית. הפרשה הידועה ביותר בהקשר זה הייתה זו שהפכה בהמשך לתביעת דיבה של סגן המפקח הכללי של המשטרה עמוס בן-גוריון, בנו של ראש הממשלה, כנגד ארבעה ממנהיגי שורת המתנדבים ובראשם העצני.[10] במהלך המשפט נדרש לגלות את מקורות המידע של "השורה". הוא סירב לגלותם ונידון ל-10 ימי מאסר על בזיון בית המשפט.[11] באותה פרשה שילמה שורת המתנדבים לתובע עמוס בן-גוריון, בסופו של דבר, פיצוי סמלי בלבד.[12] מפכ"ל המשטרה יחזקאל סהר, שהיה העד העיקרי לטובתו, הורשע במתן עדות שקר במשפט זה ונידון לקנס ומאסר על תנאי.[13] השורה לא המשיכה עוד זמן רב בקיומה. בשיאה, במחצית השנייה של שנות החמישים, היא מנתה כ-750 חברים.

פעילות למען ההתיישבות ביהודה ושומרון[edit | edit source]

העצני הוא מיוזמי מפעל ההתיישבות ביש"ע. בשנת 1972 עבר עם משפחתו מרמת גן לקריית ארבע, שם הקים משרד עורכי דין ששירת ערבים ויהודים כאחד. התגורר עד מותו ברמת ממרא – אחת משכונותיה של קריית ארבע. היה חבר במועצת יש"ע, שהיה ממקימיה, ונחשב לאחד מראשי הדוברים של המתנחלים.

על פעילותו בתחום זה לאורך השנים הוענק לו בשנת ה'תשפ"ב פרס ירושלים להתיישבות מטעם ערוץ 7.[14]

יחסו לערבים[edit | edit source]

העצני החזיק בדעה ברורה נגד טרנספר. כתב "הארץ" נדב שרגאי הביא את דעתו של העצני בעניין במאמר מיום 29 במאי 2002.[15] שרגאי מציין כי העצני היה הראשון שהשווה בין הטרנספר לערבים לטרנספר ליהודים, ופסל קטגורית את שניהם. לדעתו, "מי שפוסל ובצדק טרנספר לערבים, אינו יכול להכשיר טרנספר ליהודים". בשנת 2002 (מועד הכתבה) הפכה גישתו של העצני בעניין שני הטרנספרים, הרואה בשניהם מעשים בלתי מוסריים מוחלטים, לקו הרשמי של מועצת יש"ע.

"אני לא יכול לתאר לעצמי ממשלה שמתייחסת אל תושביה כמו הצאר הרוסי, דהיינו, שהערבי יודע שיושב שם למעלה איזה שונא וכל הזמן זומם, והערבי יודע שהוא קוץ בעיני השלטון," אומר העצני. "אי אפשר לחיות כך. זה רעל והרס, וזה עוד לפני זה שאני מדבר על כך שמדינה דמוקרטית, שרוצה להיות חלק ממשפחת העמים, לא יכולה בעידן שלנו לנהוג כך".

ביחס למה שקרה במלחמת העצמאות, העצני סבר כי היא התחוללה בסערת מלחמה. "בדרך כלל זה לא היה פרי תכנון מוקדם ובחלקה הגדול הייתה זו בריחה מרצון", הוא אמר. "'הטרנספר' הזה התאפשר רק אגב המחיר הנורא שעלתה המלחמה על השחרור והקוממיות. 1% מן האוכלוסייה היהודית בהרוגים בלבד (6,500 מתוך 650,000). במונחים של היום מדובר ב-50 אלף הרוגים".

חיים אישיים[edit | edit source]

היה נשוי לציפורה (שימשה כמזכירתו של פנחס ספיר כשכיהן כשר המסחר והתעשייה) עד לפטירתה[16] ב-2018 ואב לשלושה בנים ובת אחת. בנו הבכור, בעז העצני, פעיל בארגוני המאבק לשלמות הארץ, והיה במקום ה-34 ברשימת הליכוד לכנסת ה-18. בנו השני, נדב העצני, הוא עורך-דין ועיתונאי ב"מעריב״. בנו השלישי, ישי העצני, מילא תפקיד מנכ"ל במרכז שלם. נכדתו שרה העצני-כהן היא מראשי תנועת "ישראל שלי" ומנהלת תוכניות חינוכיות בתנועת בית"ר העולמית.

העצני נפטר ב-18 בספטמבר 2022 בגיל 96.

לקריאה נוספת[edit | edit source]

  • אליקים העצני, שורת המתנדבים, הוצאת מוסד ראובני, 1953
  • אליקים העצני, הלם הנסיגה בארץ-ישראל , אלישע, 1986
  • פולה קבלו, שורת המתנדבים: קורותיו של ארגון אזרחים, הוצאת עם עובד בשיתוף אוניברסיטת תל אביב, 2007

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

הערות שוליים[edit | edit source]

  1. ^ הוסמכו 71 עורכי דין חדשים, מעריב, 1 בדצמבר 1958
  2. ^ יוסף צוריאלהושגה פשרה בעניין "סעיף השבת" בחוזה החכירה של מינהל המקרקעין, מעריב, 11 בנובמבר 1968
  3. ^ הדייר מסומייל פנה למשפט, הארץ, 14 בספטמבר 1962
    נדחה ערעור האשה מסומייל, למרחב, 2 במאי 1965
  4. ^ ועדת משפטנים תפעל נגד העונשים הקלים לפושעים נאציים במערב־גרמניה, קול העם, 1 בספטמבר 1965
  5. ^ ישראל הראלאיש "שורת המתנדבים' התנדב שוב, מעריב, 17 בספטמבר 1972
  6. ^ רונית אנטלר, הממשלה אישרה את הרכב מליאת רשות השידור, חדשות, 11 באפריל 1988
  7. ^ יוסי ורטררה״מ הותקף שעתיים אך זכה באמון הכנסת, חדשות, 14 בפברואר 1990
  8. ^ אילן כפיר, יוסי ורטר, רונית אנטלר, שמיר ינחה את ארנס - כן למגורשים; לא לנציגי מזרח ירושלים, חדשות, 14 בפברואר 1990
  9. ^ חנה קיםאיומי הפרישה של העצני זיכו אותו במקום 3 בתנועה, חדשות, 24 בפברואר 1992
  10. ^ זאב שיףחידת יום שני, הארץ, 15 במרץ 1957
  11. ^ העצני לתא עצירים רגיל, הארץ, 21 במרץ 1957
  12. ^ "שורת המתנדבים" חויבה בדין, דבר, 18 ביולי 1957
  13. ^ עונש חמור על יחזקאל סהר, הארץ, 16 בינואר 1961
  14. ^ הוכרזו זוכי פרס ירושלים 2022, באתר ערוץ 7, י"ז בשבט תשפ"ב.
  15. ^ נדב שרגאיהימין מגדיר את הטרנספר מחדש, באתר הארץ, 29 במאי 2002
  16. ^ שמעון כהן, ציפורה (ציפ) רעייתו של אליקים העצני הלכה לעולמה, באתר ערוץ 7, 24 באוקטובר 2018

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +425 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png