אין אדם פורע תוך זמנו

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search

חזקה אין אדם פורע תוך זמנו, היא אחת מן החזקות ההלכתיות המניחה כי אדם אינו פורע את חובו כל עוד לא הגיע זמן פירעון, ועל פיה בעל חוב שטוען כי פרע את חובו - אינו נאמן על כך. חזקה זו היא מהחזקות הנובעות מטבע נפש האדם והתנהלותו הכלכלית.

יסוד החזקה

יסוד החזקה הוא מעצם קביעת זמן הפירעון, שבזה הראה הלווה כי יודע הוא שלא יהיו לו מקורות מימון לפירעון קודם זמן זה[1]; או מכוח המנהג, שבדרך כלל בני אדם אינם פורעים לפני מועד הפירעון[2].[3]

כשחל החוב אך עדיין לא חל מועד הפירעון

חזקה זו מוסכמת באופן שעדיין לא חל כלל החיוב, כגון בשכירות בית לפני סיום מועד השכירות, או בדמי פדיון הבן לפני היום ה-30, שבאופן זה אין אדם פורע את חובו, משום שחושש שמא בכלל לא יכול לבסוף החיוב (כגון שייפול הבית, או שימות הבן).

אמנם באופן שכבר חל מועד החיוב, אך לא מועד הפירעון, כגון בהלוואה שטרם הגיע מועד פירעונה, נחלקו אמוראים אם קיימת חזקה זו, משום שקיימת סברה שאין הלווה רוצה שיטריד אותו המלווה עם בוא מועד הפירעון, ועל כן עשוי לפרוע את חובו לפני כן[4]. להלכה נפסק שגם באופן שכבר חל מועד החיוב קיימת החזקה שאין אדם פורע תוך זמנו, ולכן אף אם טוען כך בעל החוב (הלווה) - אינו נאמן על כך[5].

בחוב לגוי

יש מן הראשונים[6] שכתב כי כשחייבים לגוי, יש והחייב מעדיף לפרוע גם בתוך הזמן, וממילא אין חזקה זו תקפה אצל גוי, אולם יש הסוברים שאין חילוק בין יהודי לגוי[7].

תוקפה

ביחס לרוב

חזקת "אין אדם פורע תוך זמנו" עדיפה מרוב, וניתן להוציא ממון על פיה, שכן ניתן לטעון מכוחה אנן סהדי.

מול עדות

דנו באחרונים אם יש לחזקה זו משמעות במקום תרי ותרי, כאשר ישנן שתי כתות עדים המכחישות זו את זו בשאלה אם פרע את חובו, והחזקה מסייעת לאחד הצדדים. יש שהסתפקו בזה למעשה[8], ויש שסוברים כי לא תועיל החזקה במקרה זה, שכן מאחר ותוקף החזקה של "אין אדם פורע תוך זמנו" - הנותנת לה עדיפות על פני רוב - היא משום "אנן סהדי", אם כן עולה שאין לה תוקף יותר מזה של עדים, ולכן אפשר שאין לה כל תוקף ומשמעות כאשר יש קבוצות עדים סותרות, כי דין מאה עדים כדין שני עדים. [9].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רא"ש, שו"ת הרא"ש, כלל ס"ו, סי' ג', וכלל צ', סי' א'; רבי יהושע פלק כץ, סמ"ע, סי' ע"ח, ס"ק א.
  2. ^ רבי אריה לייב הלר, קצות החושן, סי' ע"ח, ס"ק ח.
  3. ^ וראה עוד אצל הרב אחיקם קשת, קובץ יסודות וחקירות, ערך חזקת אומדנא, תשס"ח, עמ' 231, על היסודות הלימודיים לתוקפה של החזקה.
  4. ^ תלמוד בבלימסכת בבא בתראדף ה', עמוד א'.
  5. ^ טור ושולחן ערוך, חושן משפט, סימן ע"ח, סעיף א'.
  6. ^ רבי מאיר הלוי אבולעפיה, יד רמ"ה, בבא בתרא, דף קע"ד, עמוד א'.
  7. ^ רבי יואל סירקיש, בית חדש, על ארבעה טורים, חושן משפט, סימן ק"י , סעיף ו'. וראה עוד אנציקלופדיה תלמודית, ערך אין אדם פורע תוך זמנו, כרך א', הע' 14, טור תקס"ה.
  8. ^ רבי עקיבא איגר, שו"ת רבי עקיבא איגר, חלק א', סימן קל"ו, במכתב לרבי משה אב"ד שאנלאנק (היא Schönlanke, כיום צ'יאנקה (Trzcianka) שבפולין.
  9. ^ רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר, חושן משפט, סימן ס"ז; רבי אריה לייב הלר, שב שמעתתא, שמעתא ו', פרק כ"ב.

NivdakVeushar.png