אורי אילן

אורי אילן

תאריך לידה	17 בפברואר 1935
תאריך לידה עברי	י"ד באדר א' תרצ"ה
מקום לידה	קיבוץ גן שמואל, ישראל
נהרג	13 בינואר 1955 (בגיל 19)
תאריך פטירה עברי	י"ט בטבת תשט"ו
מקום נפילה	דמשק
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת שירות	1953–1955
דרגה	סמל
תפקידים צבאיים
לוחם בחטיבת גולני
מלחמות וקרבות
מבצע צרצר

אורי אילן (י"ד באדר א' תרצ"ה, 17 בפברואר 1935 – י"ט בטבת תשט"ו, 13 בינואר 1955) היה לוחם צה"ל שהתאבד בשבי הסורי. בפתק שהותיר בבגדיו והתגלה בבדיקת גופתו, הוא כתב "לא בגדתי, התאבדתי", כדי שלא להסגיר סוד צבאי. משה דיין, שכיהן באותה עת כרמטכ"ל, ציטט מהפתק רק את שתי המילים הראשונות "לא בגדתי", ומילים אלה הפכו לסמל של הקרבה אישית למען ביטחון המדינה.

תולדות חייו

אורי אילן כנער בשלג בגן שמואל, 1950

14 בינואר 1955, הוריו של אורי אילן ניצבים ליד קברו הטרי בעוד הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, מצדיע

קבר אורי אילן בגן שמואל

השביל בעקבות אורי אילן

אורי אילן נולד בקיבוץ גן שמואל לשלמה אילן ולפייגה אילנית, נכדתו של הרב שמעון שקופ, ולימים חברת הכנסת הראשונה מטעם סיעת מפ"ם.

ביולי 1953 התגייס אילן לחטיבת גולני, והגיע לדרגת רב־טוראי. ב-8 בדצמבר 1954 הצטרף לפעולה (מבצע "צרצר") של החזרת מתקן ציתות לקו טלפון בשטח סוריה, סמוך לתל פאחר, לא הרחק מקיבוץ דן. אילן, איש חטיבת גולני, ביחד עם סגן מאיר מוזס (מפקד סיירת גולני) הצטרפו לחוליה ובה שלושה צנחנים – סמל מאיר יעקבי (מפקד החוליה), רב"ט יעקב (ג'קי) לינד וטר"ש גד קסטלניץ. הפעולה הסתבכה, והחמישה התגלו ונפלו בשבי. השבויים הובלו למעצר בקונייטרה, ומשם הועברו לבית הסוהר אל-מאזה שבדמשק, שם הוחזק כל אחד מהם בנפרד.

לאחר שנפלה החוליה בשבי, אישר שר הביטחון פנחס לבון לרמטכ"ל משה דיין לחטוף מטוס צבאי אם יחצה את הגבול או יתקרב אליו, לצורכי מיקוח. דיין הורה לחיל האוויר בניגוד לדעת לבון לחטוף מטוס אזרחי, וב-12 בדצמבר אילצו מטוסי חיל האוויר, מטוס אזרחי סורי שהיה בדרכו למצרים לנחות בנתב"ג בתואנת שווא שחדר למרחב האווירי הישראלי. על סיפון המטוס היו עשרה נוסעים ואנשי צוות. ראש הממשלה ושר החוץ משה שרת דחה את ההצעה להשתמש בנוסעים כבקלפי מיקוח להחלפה בשבויים. "אנחנו לא פיראטים, אנחנו נוהגים כבני אדם", אמר. פייגה אילנית, אמו של אורי, כיבדה את החלטתו של שרת ולא יצאה נגדה. בינואר 1955 כתב שרת ביומנו על הפעולה בסוריה:

"התברר כי כל ארגונו של מבצע זה לקה בחוסר אחריות מבהיל. נשלחו אנשים צעירים... לא תודרכו כלל למקרה של כישלון, והתוצאה הייתה שבחקירה ראשונה התמוטטו וסיפרו את כל האמת".

— משה שרת, יומן אישי, כרך 3, 1978, עמ' 649

על פי דן מרגלית, ארגונים בינלאומיים הציעו לפייגה אילנית אימו של אילן, לפעול לשחרורו, בשל היותה של האם חברת מפ"ם. היא הסכימה, ובלבד שהשחרור יהיה "לא לבד. אורי ישוחרר עם כולם".

בעודם בשבי, נתונים ללחץ פיזי ופסיכולוגי קשה ביותר, חשש אורי כי בלחץ העינויים יגלה את סודות המבצע לסורים, ובכך יפגע בביטחון המדינה. עקב זאת התאבד בתאו, בי"ט בטבת תשט"ו (13 בינואר 1955). בסופו של אותו יום הוחזרה גופתו לישראל.

משנבדקה גופתו של אורי נמצא פתק קשור לרגלו: "כבר הרגו את כולם, אני מחכה לדין, איני יודע כלום על היתר, קברו אותי ליד גבי, הולכים להרגני, נקם". בבגדיו נמצאו עוד תשעה פתקים נוספים, שנכתבו באמצעות ניקוב חורים בצורת אותיות על הנייר (הנייר נלקח מהספר "נקמת האבות" של יצחק שמי). במפורסם שבפתקים אלה נכתב "לא בגדתי, התאבדתי", אך בדברים שנשא הרמטכ"ל, משה דיין, בהלווייתו של אילן, בחר שלא להקריא את המילה האחרונה, וכך נשאר בתודעת הציבור המסר "לא בגדתי".

זכרו של אורי אילן

פעולתו של אילן, שהעדיף את המוות על גילוי הסודות הצבאיים, יצרה מיתוס צה"לי, והועלתה על נס על ידי רבים. החל בכך הרמטכ"ל משה דיין, שספד לאורי בהלווייתו, ואמר את המילים הבאות:

"החייל בן הי"ט, אורי אילן, נשא על גופו הצעיר ובכוח רצונו הנחוש את משימת הביטחון של עמו, עד אשר הגיע לגבול יכולתו ואז גבר רצונו על גופו. אורי בא עד קצה דרכו. על גווייתו הקרה, החוזרת למולדת, הייתה צמודה פתקה ובה זעקתו האחרונה: לא בגדתי! דגל הצבא מורכן לפניך – החייל העברי, אורי אילן.

— "לא בגדתי" – פרשת אורי אילן, חלק ראשון – סיפור המעשה, "ישראל - הסיפור המתועד", בלוג ארכיון המדינה

המשורר נתן אלתרמן כתב על האירוע בטורו "הטור השביעי", שנה לאחר התאבדותו של אורי אילן:

"מן הגבול הצפוני, מן הגשר, הובא. שב מוטל – על – גבו ורוגע כדין. מי הבא? זה אחד נערי הצבא. זהו אורי אילן. זה אחד הילדים.

זהו אורי אילן שנלחם באין – עד סחוף – אימים – וערמה ונפתל ונופל. לא היה אולי קרב מר מזה ובודד בקרבות מצורך, ישראל.

מן הגבול הצפוני על כפיים הובא, מן הקרב שערך לבדו קבל – אל. בין עזי לוחמים ויודעי אהבה לו את שמו תזכרי, ישראל."

באחדים מהפתקים שכתב אילן נמצאה קריאה לנקמה. הפתקים נוקבו בדפים מן הספר "נקמת האבות" מאת יצחק שמי שיצא לאור בהוצאת "מצפה" בשנת 1927 (לא ידוע בוודאות כיצד הגיע הספר לתאו של אילן, אך כנראה הועבר אליו דרך הקהילה היהודית בדמשק). ב-14 בינואר 2005 פורסם בעיתון הארץ מאמר מאת משה רום וזאב ח' ארליך אודות הספר ומסריו של אורי אילן. כותבי המאמר מוצאים הקבלה בין קריאות הנקם שבפתקים לבין קטעים מסוימים בעמודים מהספר שבהם אורי אילן ניקב את מסריו, ומעלים את ההשערה שקטעים אלו חיזקו את אילן בהחלטתו. עם זאת, אין לדעת אם אילן אכן קרא את הספר; עלילת הספר מדברת בגנות מסורת הנקמה, לא בשבחיה.

בשנת 2005, במלאת חמישים שנה למותו של אורי אילן, נחנך ארכיון על שמו באוניברסיטת בר-אילן. החומר הארכיוני הושאל לאוניברסיטה על ידי בני משפחתו של אילן. העיר קריית שמונה, שבסמוך אליה נתפסה החוליה, כיבדה את זכרו וקראה רחוב על שמו של אורי אילן. בשנת 1955 כתב הרמטכ"ל משה דיין לבני משפחת אילן: "את הפתקאות המקוריות נשמור בארכיב הצבא". מאז נשמרו הפתקים בגנזך אמ"ן.

מורה הדרך גיל ברנר יזם את הקמת "שביל אורי אילן - לא בגדנו" המתעד את מסלול ההליכה של אורי אילן וחבריו. השביל נחנך בחורף 2016 ולאורכו מוצבות אנדרטאות מעשה ידיו של האמן הפסל יובל לופן מקיבוץ גינוסר.

גורל יתר חברי החוליה

ערך מורחב – מבצע צרצר

ב-29 במרץ 1956, לאחר 15 חודשי שבי, הוחזרו לישראל ארבעת חברי החוליה שנותרו בחיים, בתמורה ל-41 שבויים סוריים, ש-35 מהם נשבו בפשיטות (בעיקר מבצע כנרת) שנערכו על מנת לאסוף שבויים לשם ביצוע החילופים.

לקריאה נוספת

• דן מרגלית, צנחנים בכלא הסורי. הוצאת מוקד 1968.

קישורים חיצוניים

• דף המוקדש לאורי אילן, באתר קיבוץ גן שמואל
• קורות החיים של אורי אילן, באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון
• ג'ודי באומל, צוואתו של אורי אילן, עיונים בתקומת ישראל 15, 2005, עמ' 209-238.
• אורית פראג, יש אמת ואתה הולכים, באתר "הדף הירוק"
• אורי קציר, חשיבותו ההיסטורית של פתק מחורר, "אפלטון"
• לאה ענבל, הקשר הסורי באתר "הדף הירוק", 15 בפברואר 2007
• פ. יורמן, פרדה מאורי, "דבר", 21 בינואר 1955
• ראיון עם מאיר מוזס שנפל בשבי עם אילן, במחנה
• אריאלה רינגל הופמן, לא בגדתי, באתר ynet, 10 בדצמבר 2009
• סרטה של רוני אבולאפיה "לא בגדתי", רשת, יולי 2012
• הלוויתו של אורי אילן, יומני כרמל 1955 (התחלה 0:38)
• אורי אילן הפתקים שנמצאו על הגופה בלוג "מאוצרות ארכיון צה"ל ומעהב"ט
• סרט על אורי אילן, רשות השידור - יום הזיכרון 2016, סרטון באתר יוטיוב
• סיפורו של אורי אילן בבלוג ארכיון המדינה
• אורי ש. כהן, "לא בגדתי": אורי אילן, משה דיין ותפיסת השבי בתרבות המלחמה העברית, אות, קיץ 2014
• אורי איתיאל, מצגת אורי אילן - לא בגדתי
• דוד מלמד, ‏"לא בגדתי": החייל שהתאבד בכלא הסורי – קרוב של רב גדול, בעיתון מקור ראשון, 20 במרץ 2018

הערות שוליים

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
לא נמצא templatedata תקין

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +586 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

רענן נתונים