אדני צדק

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
מפת אזור מלחמת מלכי הדרום בה נטל אדני צדק חלק מרכזי מול הגבעונים ויהושע בן נון

אֲדֹנִי-צֶדֶק היה מלך ירושלים בתקופת התנחלות השבטים. הנהיג את מלחמת מלכי הדרום נגד הגבעונים, והומת על ידי בן בריתם יהושע בן נון יחד עם מלכי חברון, ירמות, לכיש ועגלון.

שמו וזהותו

חז"ל[1] משווים בין אדני צדק לבין מלכי צדק המוזכר בפרשת לך לך כמלכה של ירושלים בתקופת אברהם אבינו, בעת מלחמת המלכים. משמעות הדברים היא שירושלים נקראת צדק (בהיותה מרכז השראת שכינת ה' בעולם), ועקב כך נקראו תמיד מלכיה בשמות המבטאים את ריבונותם על העיר על פי מהותה[2][3].

במחקר מקובל להניח כי שמו של אדני צדק הוא: (האל) צדק אדון. האל צדק ידוע כאל פיניקי ונזכר גם בכתבי פילון איש גבל.[4]

אדני בזק

בנוסח תרגום השבעים שמו של אדני צדק הוא אדני בזק, מלך בזק, המוזכר בספר שופטים[5], אולם ככל הנראה מדובר בטעות[6]; תיאור המאורעות אצל שני האישים אינו עולה בקנה אחד (אדני בזק חי אחר מות יהושע)[7].

עבדיחבה

שמואל ייבין מרמז לקשר בין השמות "אדני צדק" ועבדיחבה שהיה מלך ירושלים בתקופת אל-עמארנה והיה בין המלכים המעטים בארץ כנען שהיו נאמנים לפרעה, ומוזכר כמי שנלחם בחותרים תחת השלטון המצרי: החבירו וחלק ממלכי כנען (כמו מושלי שכם)[6].

מלכותו, תבוסתו והריגתו

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת מלכי הדרום

ירושלים הייתה באותה התקופה מרכז מדיני חשוב, ועדויות למעמדה הרם קיימות כבר מתקופת אל-עמארנה, כפי שעולה ממכתבי אל-עמארנה[6]. השמועה אודות נפילת העי וכניעת יושבי גבעון שהצטרפו ליהושע הפחידה את אדוני צדק, והובילה אותו ליצירת איחוד עם מלכי חברון, לכיש, ירמות ("רמות") ועגלון לקרב מול יושבי גבעון.

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם. וַיִּירְאוּ מְאֹד כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן הָעַי וְכָל אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים.
וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן כִּי הִשְׁלִימָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן מֶלֶךְ יַרְמוּת מֶלֶךְ לָכִישׁ מֶלֶךְ עֶגְלוֹן הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם וַיַּחֲנוּ עַל גִּבְעוֹן וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ

ספר יהושע, פרק י', פסוקים א'-ה'

היחלצות אדני צדק ופנייתו למלכים האחרים מוסברת בכך שמצא את ירושלים מוקפת משלושה עברים: הגבעונים מצפון (גבעון ובארות) וממערב (הכפירה וקריית יערים), וישראל ממזרח (גִלגל יריחו)[8]. לדעת יהודה אליצור, כוונת המלכים הייתה להלחם נגד הגבעונים אותם ראו כבוגדים, ולא נגד ישראל[9].

רגלו של תגלת פלאסר השלישי דורכת על צוואר אויב שנוצח. דריכה על צוואר המנוצח הייתה אקט של ביזוי והכנעה בקרב צבאות עתיקים בסהר הפורה

יהושע החיש ליושבי גבעון עזרה, והנחיל תבוסה לאדני צדק וארבעת המלכים שעמו. המלכים ברחו והסתתרו במערה הסמוכה למקדה. במהלך הקרב אירעו נסים מפורסמים כמו נפילת אבני אלגביש מהשמים במורד בית חורון (יש המזהים את המקום עם גבעת אבני חמשת המלכים) ועצירת השמש באמצע השמים. בסופו של הקרב נלכדו המלכים בחיים והובאו לפני יהושע. יהושע קרא לשרי הצבא להניח את רגליהם על צווארי המלכים, פעולה שנחשבה לאקט של הכנעה, ולאחר מכן הוכו המלכים למוות - על ידי יהושע[10] או אנשיו[11] - וגופותיהם נתלו על עצים, למטרת ביזוי והרתעה.

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ בראשית רבה, פרשה מ"ג, פסקה ו'.
  2. רמב"ן, פירוש הרמב"ן על התורה, על ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י"ח; רד"ק, פירוש הרד"ק, על ספר יהושע, פרק י', פסוק א'. הרמב"ן מוסיף שם, כי השמות נבחרו בידי האומות שהכירו במעמדה של ירושלים, עקב מרכזיותה ואיכותה הגאוגרפית, או עקב מסורת על מעלתה הרוחנית. ראו גם: זקוביץ, עמ' 95; שמואל אחיטוב, מקרא לישראל : יהושע, ירושלים, מאגנס, 1995, עמ' 158.
  3. צדקיהו", למלך יהודה האחרון בירושלים, נובע מאותה הסיבה (דב קמחי, ‏אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, עמ' 303, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר)).
  4. ^ זקוביץ, עמ' 95.
  5. ^ א', ה'.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 גוטמן, עמ' 114.
  7. ^ דב קמחי, ‏אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, עמ' 39, באתר אוצר החכמה.
  8. ^ זקוביץ, עמ' 96; יהודה קיל, דעת מקרא, ‏כרך י' - יהושע, פרק י', פסוק ב', ירושלים תשנ"ד, עמ' ע"ב, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  9. ^ יהודה אליצור, עיונים בספר יהושע: דיוני החוג למקרא בבית דוד בן-גוריון, ירושלים, קריית ספר, 1960, עמ' 3.
  10. ^ זקוביץ, פסוק כ"ו, עמ' 102.
  11. ^ יהודה קיל, דעת מקרא, ‏כרך י' - יהושע, פרק י', פסוק כ"ו, ירושלים תשנ"ד, עמ' ע"ח, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).

NivdakVeushar.png