אגדה (יהדות)

אגדה או אגדתא היא מילה כוללת למאמר חז"ל שאינו עוסק בהלכה.

בספרות האגדה נכללים נושאים רבים, החל מסיפורים כלליים וסיפורי שבחים ומשלים, פרשנות למקרא, וכלה בדברי חכמה ומוסר. לשונה הציורית של האגדה סייעה לחכמינו לבטא מסרים קשים ורעיונות עמוקים שהם מעקרונות היסוד של מחשבת היהדות.

אגדות מצויות בכל ספרות חז"ל; ישנם חיבורים שמוקדשים בעיקר לאגדה, כגון: מדרש רבה, מדרש תנחומא ואחרים. לעומתם, יש גם אגדות רבות המשולבות בספרי ההלכה: המשנה, התוספתא, התלמודים ומדרשי ההלכה. רוב אגדות התלמוד נאספו בספר עין יעקב. מבחר מתוך האגדה קובץ על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי בספר האגדה (1908-1911).

בשל גיוונה והחופש היחסי שניתן בה, הייתה האגדה למקום ביטויים של בעלי הכישרון הספרותי שבין החכמים. כך, דורות רבים הוסיפו על מפעל האגדה, "עד שנעשתה לעולם מלא בפני עצמו, עולם נפלא ומיוחד, עם חִנו שלו ועם יופיו שלו. ויצירה כזו - אי-אפשר שלא יהיה בה הרבה מן הנצחי והעולמי... יצירת מופת לדורות עולם." (מתוך ההקדמה ל"ספר האגדה"). השימוש באמצעים ספרותיים ומתודיים אף גבר בשל תפקידה של האגדה - למשוך את לב העם לדברי תורה ומוסר.

המושג "אגדה" בלשון חז"ל

בשימוש הרווח "אגדות חז"ל" הן כל החומר בספרות חז"ל שאינו הלכה למעשה: הדרכות מוסר, דברי הגות וחכמה, סיפורים ומשלים. אולם, בלשון חז"ל המונח "אגדה" (או "הגדה") מתייחס לסוגה מסוימת מאד: עיון בפסוקי המקרא שאין בהם הלכה למעשה.

דוגמאות לכך בלשון חז"ל: בתלמוד (נדה ס"ט, ב' - ע', ב') מסופר שאנשי אלכסנדריה שאלו את רבי יהושע בן חנניה מספר שאלות, ומתוכן: "שלושה דברי הגדה, שלושה דברי דרך ארץ". בפירוט ה"הגדה" מציין התלמוד שלוש שאלות על פסוקים במקרא, בעוד דברי "דרך ארץ" הם סוגה נפרדת ואינם "הגדה". עוד נאמר (תלמוד בבלי, סנהדרין, לח, ב) על דרשותיו של רבי מאיר, שכללו (בתרגום לעברית) "שליש הלכות, שליש אגדות, ושליש משלים". בתוספתא (סוטה ט, ז) נאמר על דרשתו של רבי אלעזר בן עזריה "היכן הייתה הגדה? 'הקהל את האנשים והנשים והטף' (דברים, ל"א, י"ב)". השאלה "היכן הייתה הגדה?" מובנה: על איזה פסוק דיבר. גם ההגדה של פסח נקראת כך משום שבמרכזה עומדים פסוקי המקרא המתארים את יציאת מצרים, וההגדה מרחיבה ומפרשת אותם.

לפיכך, ספרי ה"אגדה" נסדרו על-פי ספרי המקרא. "רבנן דאגדתא" או "בעלי הגדה" הם החכמים שעסקו בהרחבה בפירוש פסוקי המקרא, ומי שהתקשה בהבנתו של פסוק מסוים היה פונה אליהם. המומחים שבהם גיבשו כללים מיוחדים להבנת המקרא.

מקורות האגדה

הגישה הרווחת ביהדות האורתודוקסית היא כי אותם אמוראים שכתבו את התלמוד הם אלה שכתבו גם את האגדה. בשל האבסורדיות לכאורה שבחלק מהאגדות, יש שמערערים על מקורותיהן של חלק גדול מאגדות התלמוד, ונחמן קרוכמל טען אף "כי האגדות אשר בדברי נבלה יסודתם באו בתלמוד מיד מעתיקים חסרי דעת...". לדבריו, כותבי האגדות המאוחרים חמדו לצון עם כותבי התלמוד, ובתקופת הגאונים - תקופה בה מיעטו בלימוד אגדה - הצליחו להחדיר לתלמוד את הגיגיהם הפרטיים. גישה נוספת של היהדות האורתודוקסית רואה באגדות משלים, וראו להלן.

סוגות באגדה

• סיפורים דרשניים או: הסיפור המקראי המורחב - המונח סיפור דרשני נטבע על ידי עפרה מאיר, והוא מציין סיפורים שדמויותיהם הן בדרך כלל מן המקרא, נקודת המוצא שלהם היא הפסוק המקראי, ומגמתם היא לדרוש אותו ולהפיק ממנו משמעות חדשה. לדוגמה האגדה מספרת על אברהם שהחזיר בתשובה או על בית מדרש של שם ועבר
• מעשי-חכמים: אגדות המספרות על חייהם ומעשיהם של תנאים ואמוראים.
• משלים.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לאנציקלופדיה היהודית והשלימו אותו.

• פתגמים.

בדרך כלל מטרתן של האגדות לחנך את השומעים, ורק מיעוטן מכוונות לתאר מציאות היסטורית.

• אמונות ודעות: ספרות האגדה דנה בנושאים פילוסופיים כגון "שכר ועונש", "יחס הא-לוהות והאדם", "תפקידו של עם ישראל", משמעות החברה האנושית ועוד.
• מוסר: חלק ניכר מספרות האגדה מוקדש להתפתחות המוסרית של האדם, בדרך כלל על ידי סיפור שיש בו מוסר השכל. ביקורתם של בעלי האגדה התייחסה לכל המעמדות שהיו בזמנם, ובכלל זה מעמד החכמים עצמו.
• פולמוס: האגדה הייתה המקום העיקרי שבו התייחסו, ישירות או בעקיפין, לדעות שמחוץ לעולם היהדות והתפלמסו עימם, בעיקר כנגד הצדוקים והנוצרים.

ז'אנרים בספרות האגדה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לאנציקלופדיה היהודית והשלימו אותו.

באגדה החזלית ניתן למצוא כמה סוגות עיקריות של כתבים: מדרשי אגדה אמוראים, אגדות המשולבות בתלמוד, אגדה במדרשי תנאים, מדרשי התנחומא וליקוטי המדרשים.

אסכולות מחקר בפרשנות סיפורי חכמים

ישנן שתי דרכי פרשנות שונות להבנת סיפורי החכמים המופיעים בספרות חז"ל.

הגישה ההיסטורית –

גישה זו, המאפיינת את רוב ההיסטוריונים חוקרי התקופה התלמודית, סוברת כי חלק מסיפורי החכמים מכילים פרטים היסטוריים שניתן לאמת ולזהות אותם. סיפורים אלו יאומתו עם מקורות אחרים המספרים את סיפורי התקופה. לדוגמה: היינריך (צבי) גרץ, היסטוריון בן המאה ה-19, השווה בין כתבי ההיסטוריון יוספוס פלביוס לכתבי חז"ל ובעזרת שילוב של שני המקורות יצר תמונה היסטורית אחידה. כלומר, גרץ יוצא מנקודת הנחה ששני המקורות הם בעלי חומרים היסטוריים ומקנה להם סמכות זהה.

הגישה הספרותית –

גישה זו, שבראשה עמד פרופ' יונה פרנקל, סוברת כי יש ספק אודות האמינות ההיסטורית של סיפורי החכמים מכיוון שלא ייתכן שהמבנה של סיפור היסטורי יהיה אסתטי ומוקפד כל כך. לכן מציעה הגישה ניתוח ספרותי של הטקסט התלמודי. פרנקל מחלק את שלבי ניתוח הטקסט למספר שלבים: 1. קריאה והבנה מילולית של הטקסט, 2. חלוקת הסיפור לחלקים הגיוניים, 3. הגדרת היחסים בין החלקים, 4. מעקב אחר הקשרים בין החלקים, 5. הבנת המשמעות הרעיונית של הסיפור.

לעומת הניתוח ההיסטורי, בניתוח הספרותי אין כל ניסיון להבין מהו הסיפור האמיתי שהתרחש במציאות אלא המטרה היא להבין מהו הרעיון שמנסה יוצר הסיפור להעביר לקורא. בניתוח זה, כבכל ניתוח ספרותי, כל פרט המופיע בטקסט משמעותי. הבחירה להציג את הדברים באופן מסוים משרתת רעיון מסוים, ולכן ייתכנו סתירות בין מקורות תלמודיים שונים (לכל טקסט רעיון מרכזי אחר).

סמכות האגדות ביהדות

ערך מורחב – שילוב הלכה ואגדה

ספרות האגדה היא אחד המקורות החשובים ביותר של מחשבת היהדות, ועליו מתבססים כתביהם של גדולי מחשבת ישראל, כמו הרמב"ם, רש"י, המהר"ל, המהרש"א, והראי"ה קוק. יש גם מנהגים הלכתיים שמקורם בספרות האגדה, כגון אמירת הקדיש בידי האבלים.

עם זאת, סמכותן של אגדות חז"ל נחשבת כפחותה ביחס לסמכות דברי ההלכה שנאמרו על ידי חז"ל. היחס העקרוני הזה מבוטא בדבריהם של רבים מן הגאונים והראשונים שרווחות בהם קביעות כגון: "אין מקשין מדברי אגדה", "אין סומכין על דברי אגדה", "אין מדקדקין עליהן", "אין משיבין על דברי אגדה", "אין למדים הלכה מדברי אגדה" ו"אין מחוק אמונתינו להאמין בדברי האגדה כולם".

אולם לדעת רבינו תם אין לדחות דברי אגדה אם אינם חולקים על התלמוד וכן דעת רוב פוסקי ההלכה האחרונים

הנימוקים שניתנו ליחס זה לאגדות חז"ל הם רבים ומגוונים:

1. נאמרו באגדות חז"ל דברים תמוהים רבים.
2. רבות מן הדרשות נאמרו רק כדברי מוסר ועידוד.
3. רבות מן הדרשות נאמרו רק כאסמכתאות לזיכרון.
4. רבות מן הדרשות לא באו אלא להציע רעיון אפשרי בלבד.
5. רבות מן האגדות לא נאמרו אלא כמליצות פיוטיות.
6. רבות מן האגדות נאמרו בדרך בדיחה ולחידוד בלבד.
7. רבות מן הדרשות נאמרו כמשלים שלא ניתן לדעת מה הנמשל שלהם.

בתקופות מאוחרות יותר, הוגים אורתודוקסיים נתנו סמכות גדולה יותר לאגדות חז"ל, ולעיתים עמדה שאלה זו ביסוד מחלוקות בין זרמים פתוחים לשמרנים. בשנת 2003 עורר ביטוי אחד של הוויכוח בעניין פולמוס עז בציונות הדתית. לאחר שהרב יעקב מדן הוציא ספר המדבר על חטאו של דוד המלך ותשובתו, יצאו כמה ראשי ישיבות, כמו הרב צבי טאו, והרב משה בלייכר כנגד עצם הטענה שדוד חטא, בשל טענתם שאסור לחלוק על דברי הגמרא, שאומרת: "אמר ר"ש בר נחמני כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה". רבנים אחרים, כמו הרב יובל שרלו והרב יואל בן נון, טענו בין השאר כי אין מחויבות לקבל את המדרש כפשוטו ובמיוחד כיוון שיש דעות חולקות וניתן להבין אותו כאמירה הגורסת שאין להתייחס לדוד כחוטא אך לא מתכוונת לומר שהוא לא חטא כלל.

פירוש ולימוד האגדה

מאז כתיבת התלמוד והמדרשים התמעטו העוסקים בפירוש האגדה. רוב פרשני התלמוד כתבו מעט מאוד על הסוגיות האגדיות, ורבים מהלומדים נטו ללמוד אותן ברפרוף, ולפעמים אף לדלג עליהן לגמרי, מתוך שימת דגש על תחום ההלכה. בעבר רבים תפסו את אגדות חז"ל כפשוטם, ולא נטו לראות את דבריהם כמשלים לרעיונות עמוקים ונסתרים. הרמב"ם מתאר שרוב העם היו תופסים תמיד את אגדות חז"ל כפשט דבריהם, וכן שהדרשנים היו רגילים לדרוש בפני ההמון את הדרשות כפשוטם מילה במילה. כך תיאר גם רבי יצחק אברבנאל את דרכם של "החכמים האשכנזים", שמפרשים את אגדות חז"ל כפשוטם.

לעומת זאת, הרמב"ם עצמו כתב שאין זו הדרך הנכונה להבין את אגדות חז"ל, שבאמת אגדות חז"ל נאמרו כמשלים לרעיונות פילוסופיים עמוקים. עמדה זו של הרמב"ם היא חלק מן התפיסה הרציונליסטית שלו, ונקודה זו עמדה במוקד של חלק מן הביקורת שהוטחה כנגד התפיסה. עם זאת, כבר לפני הרמב"ם היו ראשונים שכתבו שיש אגדות שכוונתם אינה לפשט דבריהם, ואחרי הרמב"ם הלכו בדרך זו ראשונים רבים נוספים. נכתבו ביאורים רבים של אגדות חז"ל כמשלים לרעיונות שונים, בין השאר פירושיהם של הגר"א, המהר"ל, והראי"ה קוק. אמנם בין מפרשי האגדות בדרך זו ישנם הבדלים קיצוניים, שיש מהם שפירשו אותם כמשלים לרעיונות פילוסופיים, ויש לרעיונות קבליים, וכל אחד לפי סגנונו שלו.

בדורות האחרונים החלה פריחה מחודשת של תחום זה, בעיקר בבתי המדרש המשתייכים לזרם הציונות הדתית, זאת בעקבות הראי"ה קוק שקרא להחיות את לימוד האגדה, ואף כתב את ספרו עין אי"ה המבאר את האגדות המופיעות בספר עין יעקב על מסכתות ברכות ושבת.

קבצים של מדרשי אגדה

ערך מורחב – ספרות האגדה היהודית

מדרש רבה

המדרשים הקרויים "מדרש רבה" הם מן המדרשים הידועים והנלמדים ביותר. אולם למרות הדמיון בשמות, לא מדובר בקובץ מדרשי אחד, אלא בקבצים שנכתבו בתקופות שונות, במקומות שונים ועל ידי מחברים שונים.

• בראשית רבה מתוארך למאה השישית. מדרש על חומש בראשית שיש בו ביאורי מילים ופסוקים והרחבות אגדתיות, חלקן רחוקות מאוד מפשט הפסוקים. משולבים בו גם משלים ואמיתות עממיות. העורך הביא דרשות ממקורות מוקדמים יותר, ובהם המשנה, התוספתא, מדרשי ההלכה ותרגומי המקרא. הוא מצטט גם מן התלמוד הירושלמי, כנראה בגרסה ששונה במקצת מן הגרסה שבידינו. יש המקדימים את עריכתו של מדרש בראשית רבה לתחילת המאה ה-5.
• שמות רבה (המאה ה-11 או ה-12)
• ויקרא רבה (אמצע המאה ה-7)
• במדבר רבה (המאה ה-12)
• דברים רבה (המאה ה-10)
• שיר השירים רבה (כנראה לפני אמצע המאה ה-9)
• רות רבה (כנ"ל)
• איכה רבה נמסר בשתי גרסאות, אחת נדפסה ב-1519 בפזארו והשנייה, מהדורת בובר, נערכה על פי כתב יד, והיא זו המצוטטת בשולחן ערוך ובמקורות נוספים. המדרש נערך כנראה במאה ה-5.

מדרשים נוספים מתקופת התלמוד ואילך

• קהלת רבה
• אסתר רבה
• פסיקתא מדרש אגדה על התורה והנביאים (תחילת המאה ה-5)
• פסיקתא דרב כהנא, מדרשי אגדה על התורה והנביאים (תחילת המאה ה-5)
• פרקי דרבי אליעזר (המאה ה-8 או מאוחר יותר)
• מדרש תנחומא, או "מדרש ילמדנו" (המאה ה-9) על התורה; מורכב מפתיחה הלכתית, הרחבה של הפסוקים הפותחים, וחתימה בענייני משיח
• מדרש שמואל על ספר שמואל
• מדרש תהילים הנקרא גם מדרש שוחר טוב
• מדרש משלי
• סדר עולם רבה, מיוחס לתנא רבי יוסי בן חלפתא. מתאר את ההיסטוריה מבריאת העולם עד חורבן בית שני.
• ילקוט שמעוני, מדרשי הלכה ואגדה על התנ"ך כולו. נערך בידי רבי שמעון הדרשן במאה ה-13.
• תנא דבי אליהו, מדרש העוסק בטעמי המצוות, לימוד תורה, תפילה ותשובה. מורכב משני חלקים, סדר אליהו רבא וסדר אליהו זוטא. נכתב כנראה כולו על ידי מחבר אחד. הספר מיוחס לאליהו הנביא.
• מדרש אבא גוריון על מגילת אסתר
• מדרש אגדה (בובר) על חמישה חומשי תורה

רשימת קובצי מדרשים נוספים ניתן למצוא בספרים:

• אוצר מדרשים (יהודה דוד אייזנשטיין, ניו יורק 1915)
• בית המדרש של אהרון ילינק
• רב פעלים (רבי אברהם בן הגאון מווילנא, ורשה 1894)

ראו גם

• שילוב הלכה ואגדה
• ספר האגדה
• תלמוד
• סיפור עם

לקריאה נוספת

• יצחק היינמן, דרכי האגדה, הוצאת מאגנס, תשי"ד.
• אפרים אלימלך אורבך, חז"ל - פרקי אמונות ודעות, הוצאת מאגנס, תשכ"ט.
• מרדכי פירון, בשערי האגדה, הוצאת "דון", תשל"ד 1974.
• יונה פרנקל, עיונים בעולמו הרוחני של סיפור האגדה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1981.
• אביגדור שנאן, ‏עולמה של ספרות האגדה, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1987.
• חננאל מאק, ‏מדרש האגדה, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1989.
• יונה פרנקל, מדרש ואגדה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1996.
• יונה פרנקל, סיפור האגדה - אחדות של תוכן וצורה: קובץ מחקרים, הקיבוץ המאוחד, 2001.
• יהודה ברנדס, אגדה למעשה - עיונים בסוגיות משפחה, חברה ועבודת השם, ספריית אלינר, 2005.
• שמואל פאוסט, אגדתא - סיפורי הדרמה התלמודית, הוצאת דביר, 2011.
• ענת רייזל, מבוא למדרשים, הוצאת "תבונות" - מכללת הרצוג, 2011.
• עליזה שנהר, קוראת במקור: על אגדות עתיקות וחדשות. הוצאת פרדס, 2016.
• אורי נויבירט, עושר מהאגדות: אמונות ודעות על עבודה, פרנסה ועושר על פי אגדות חז"ל. הוצאת סטימצקי, 2016.

קישורים חיצוניים

• רשימת מאמרים על אגדה באתר רמב"י ( עברית) ( לועזית) – רשימת תת-נושאים מפורטת ( עברית) ( לועזית)
• רשימת מאמרים על ‫אגדות חז"ל באתר רמב"י ( עברית) ( לועזית) – רשימת תת-נושאים מפורטת ( עברית) ( לועזית)
• ספר האגדה: אוצר אגדות חז"ל, גרסת הרשת
• מאמר על ההגדות לרבי משה חיים לוצאטו
• חיים נחמן ביאליק, הלכה ואגדה, באתר של "פרויקט בן יהודה"
  • הרב ישראל פורת, הלכה שוחקת ואגדה קפדנית תגובה למאמר "הלכה ואגדה" של ביאליק.
• חיים נחמן ביאליק, על האגדה I, על האגדה II, על האגדה III, באתר של "פרויקט בן יהודה"
• ד"ר עפרה מאיר, התרומה ההיסטורית של אגדות חז"ל - לאור אגדות רבי ואנטונינוס ('מחניים', סיוון תשנ"ד), אתר דעת
• עניינה של ספרות ההגדה, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך סדרת השיעורים על בספר הכוזרי, אתר מכון מאיר.
• אורי ארליך, פרק נוסף בבחינת בית היוצר של המדרש והאגדה, אתר פשיטא
• אביגדור שנאן, גבולות נעים ומעומעמים - התהליך המדרשי בין יצירה לחשיפה, אתר פשיטא
• משה דוד הר, דת וחיי רוח ביישוב היהודי - עולמם של חז"ל : מדרשי אגדה, אתר פשיטא
• "ארץ אגדה", סדרת שיעורים רחבת הקף על אגדות חז"ל, מאת: הרב מרדכי הוכמן, באתר ישיבה
• המסורת בישראל, מאתר "הידברות"
• מדרש אגדה, במהדורת 1901–1906 של ה-Jewish Encyclopedia (באנגלית)
• 'לא סיפורי פיות. על אגדות חז"ל', פרק מהפודקאסט 'הסיפור שלנו'.
• Rivka, Raviv, Teaching Aggadah ,Tel-Aviv: the Mofet Institution, 2012

הערות שוליים

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0). (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +7096 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

רענן נתונים