אאסיוויסואיט-ניפיסט

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to navigation Jump to search

הדף יובא אוטומטית על ידי רובוט ונמצא נקי בסריקה אוטומטית, הדף טרם נבדק ידנית

דף זה עודכן אוטומטית מוויקיפדיה, וטרם עבר בקרה אנושית

תוצאת סריקה אוטומטית: מצב הדף: לא ידוע. מדיה לצפייה: נמצאו תמונות או קבצי מדיה.

עדכן דיווח: מדיה מוסתרת זמנית נבדק ואושר  •  מדיה מוסתרת זמנית נבדק ואושר מסווג  •  אישור טקסט בלבד • אישור תמונות בלבד | הוראות טיפול

מדיה מוסתרת זמנית אשר דף: והמשך לדף אחר || והישאר בדף || וסגור כרטיסיה  •  סווג דף: סווג  •  מדיה מוסתרת זמנית דחה דף: סיבה: מדיה מוסתרת זמנית


אאסיוויסואיט-ניפיסט. אזור ציד אינואיטי בין קרח לים
מדיה מוסתרת זמנית אתר מורשת עולמית
מדיה מוסתרת זמנית
מדינה גרינלנדמדיה מוסתרת זמנית  גרינלנד
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2018, לפי קריטריונים 5
(למפת גרינלנד רגילה)
מדיה מוסתרת זמנית
 
מדיה מוסתרת זמנית
מדיה מוסתרת זמנית
מדיה מוסתרת זמנית
מדיה מוסתרת זמנית
סיסימיוט
מדיה מוסתרת זמנית
אסיאט
מדיה מוסתרת זמנית
מדיה מוסתרת זמנית
מדיה מוסתרת זמנית
מדיה מוסתרת זמנית
מדיה מוסתרת זמנית
מדיה מוסתרת זמנית
איסלנד
ים
לברדור
מדיה מוסתרת זמנית
ניפיסט

אאסיוויסואיט-ניפיסט. אזור ציד אינואיטי בין קרח ליםאנגלית: Aasivissuit – Nipisat. Inuit Hunting Ground between Ice and Sea) הוא נוף תרבותי ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו הממוקם בחלק המרכזי של מערב גרינלנד.[1] האתר, שנוסף לרשימת המורשת העולמית בשנת 2018, משמר את השרידים הארכאולוגיים של למעלה מ-4,000 שנות התיישבות ומכיל עדויות שמורות היטב לציד ולקט עונתי.[2] שרידים מתרבויות סאקאק (אנ'), דורסט (אנ') ותולה (אנ') ואתרים מתקופת האינואיטים והקולוניאליים המאוחרים יותר מוגנים בתוך האתר.[3]


מיקום[edit | edit source]

אתר המורשת העולמית אאסיוויסואיט-ניפיסט ממוקם ממש צפונית לחוג הארקטי במחוז קקאטה במערב גרינלנד.[3] הוא משתרע ממזרח למערב לאורך 235 קילומטרים ולרוחב מקסימלי של כ-20 קילומטרים, מהאי ניפיסט (אנ') שבמצר דייוויס ועד למשטח הקרח של גרינלנד (אנ').[2]

אתרים ארכאולוגיים[edit | edit source]

בתוך אתר המורשת העולמית, יש 7 אתרים ארכאולוגיים ויישוב אחד עכשווי, המייצגים היבטים שונים של ההיסטוריה הכרונולוגית של האזור ומדגימים את מגוון מסורות האדמה בגרינלנד שהופיעו עם הזמן.[3]

  • אאסיוויסואיט (Aasivissuit) – ממוקם במישורים הגבוהים בקצה המזרחי של אתר המורשת העולמית. עם עדויות על התיישבות משנת 1250, זה היה מחנה קיץ מרכזי עבור אנשי תולה במהלך המאות ה-15 עד ה-19. ישנם שרידים של 22 אתרי אוהלים, נתיב לכידה של איילי הצפון באורך 3.9 קילומטרים (הגדול בגרינלנד), מחסני אבן לאחסון בשר ואתרי קברים פרימיטיביים. באתר נחשפו גם צלצלים, גרזינים ואולוס (ulos, שילוב של מגרד סכינים המשמש את נשות תולה).[3]
  • איטינרופ טופרסואי (Itinnerup Tupersuai) – דוגמה טיפוסית למחנה קיץ אינואיטי מהמאות ה-18 וה-19. מחנה זה סיפק ככל הנראה עצירת ביניים בעת הנדידה מהחוף לפנים במהלך עונת ציד אייל הצפון.[2][3]
  • סאקארלייט (Saqqarliit) – הוקם ב-1851 ככפר דייגים, ננטש ב-1961. האתר הנוכחי מכיל את הריסות הקפלה ויסודות של מבנים קולוניאליים רבים אחרים בנוסף לבתי קברות נוצריים וקדם-נוצריים כאחד.[2]
  • סרפנגואיט (Sarfannguit) – היישוב המיושב היחיד באתר המורשת העולמית. עם אוכלוסייה של 96 בשנת 2020, העיירה הוקמה בשנת 1843 ומכילה מספר מבנים מקוריים מהתקופה הקולוניאלית.[3]
  • אראיוציסוט (Arajutsisut) – היה יישוב חורף גדול ששימש את בני התולה. אראיוציסוט מכיל חורבות של חמישה בתים קהילתיים אופייניים למאות ה-17 וה-18.[2] בתים אלו היו בדרך כלל באורך 8–10 מטרים וברוחב של 4–5 מטרים, והכילו עד 30 דיירים. כל משפחה הייתה מתגוררת בחלק בגודל 1–2 מטר של הבית, מופרדת ממשפחות אחרות על ידי מחיצות מסתור.[3] באתר זה נמצאים גם ארבעה בתי חורף קטנים ומלבניים ובית עגול אחד מתקופת תולה המוקדמת.[3]
  • אינאפ נואה (Innap Nuua) – שימש כיישוב חורף עבור בני התולה. מכיל שלושה בתים משותפים גדולים ושמורים היטב (אחד באורך 25 מטרים) בנוסף למבנים ישנים יותר של תולה, קברים ועדויות לדיג וציד נרחבים.[2]
  • האי ניפיסט (Nipisat) – בקצה המערבי של האתר. מכיל חפצים שהשתמרו היטב מתרבות סאקאק (אנ'), שבניה חיו בגרינלנד בין השנים 2500 ל-800 לפני הספירה. חפירה של האתר הארכאולוגי באי חשפה למעלה מ-70,000 שברי עצמות מחיות ציד ו-1,000 חפצים מתרבות סאקאק.[4]

היסטוריה[edit | edit source]

ההתיישבות באזור התנהלה לסירוגין החל בסביבות שנת 2000 לפני הספירה, עם הגעתה של תרבות סאקאק אל החוף. תיארוך פחמן-14 באי ניפיסט מצביעים על כך שאנשי סאקאק המשיכו לפעול באזור זה עד לפחות 700 לפני הספירה, התקופה הארוכה יותר מכל מקום אחר בגרינלנד. זמן קצר לאחר מכן, שגשגה תרבות דורסט באזור, כשבניה חדרו עמוק יותר פנימה, עד לאאסיוויסואיט, שברים קטנים של כלקדון ועצמות מרמזים על כך שאנשי דורסט אולי הגיעו עד כיפת הקרח.[3] בסביבות שנת 1100 לספירה היגרו בני עם התולה לגרינלנד מצפון קנדה, והתיעוד המוקדם ביותר של חפצי תולה באזור הוא בערך משנת 1250 לספירה. לאנשי תולה הייתה מערכת מתוחכמת יותר של ציד ימי (לעיתים קרובות כללה צוותי כלבים וקיאקים), והם נדדו עונתיות. בחורף הם היו שוהים בבתי אבן קבועים ליד החוף באינאפ נואה ובאראיוציסוט, כשהם צדים יונקים ימיים ולוכדים דגים, ובקיץ היו עוברים פנימה כדי לצוד את אייל הצפון במחנות בקיץ הזמניים (כגון אאסיוויסואיט).[1][2]

בתחילת המאה ה-17, היה ניסיון להקים מושבה דנית באי ניפיסט, אך היא ננטשה במהירות. עם זאת, במהלך המאה הבאה הוקמו באזור עיירות קולוניאליות (כגון סאקארלייט וסרפנגואיט) כדי לחזק את הסחר בדיג ובעורות אייל הצפון. רבים מהכפרים הללו ננטשו עקב רעב ומגיפות שונות.[3]

קישורים חיצוניים[edit | edit source]


ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0). (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב 0 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.